זה לא יהיה מדוייק להגיד שדונלד טראמפ יורד מהפסים, כי הוא לא באמת עלה עליהם מעולם. אבל הוא באמת הגיע לדרגה חדשה של טרלול בימים האחרונים כאשר הציע לדחות את בחירות נובמבר בגלל חשש מופרך לאי סדרים – מהלך שבשיטה האמריקאית פשוט לא ייתכן.

זה לא יהיה מדוייק להגיד שדונלד טראמפ יורד מהפסים, כי הוא לא באמת עלה עליהם מעולם. אבל הוא באמת הגיע לדרגה חדשה של טרלול בימים האחרונים כאשר הציע לדחות את בחירות נובמבר בגלל חשש מופרך לאי סדרים

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

קשה לתאר במילים את הרוע, הגסות והטמטום  שטראמפ מפזר לכל עבר. די להזכיר שממש תוך כדי משבר הקורונה – אסון שהוא החריף במו ידיו ובכך גרם למותם של רבבות – האיש עדיין עמל בלמנוע ביטוח בריאות ממיליוני אמריקאים עניים.

מדובר בנשיא קטסטרופלי, שכמעט כל בר דעת בארה"ב מייחל ללכתו, כולל רבים מהרפובליקאים השפויים יחסית ששירתו תחת ג'ורג' בוש הבן – גם הנשיא לשעבר, בור לא קטן בעצמו, שלעומת טראמפ נראה כמו סוקרטס עם מבטא טקסני.

שום דבר אינו בטוח, אבל נכון לעכשיו נראה שזה יקרה, ושטראמפ יפסיד לג'ו ביידן הלא מזיק. סגן הנשיא של ברק אובמה נוטה למעוד בלשונו אבל הוא אדם סביר וסבאי שלא עשוי מחומרים של השטן. הוא יתקבל בעולם באנחת רווחה. חוץ מאשר בישראל, כמובן.

ישראלים נוטים חסד לטראמפ בגלל מתנותיו – הכרה בגולן, העברת השגרירות לירושלים, ביטול הסכם הגרעין עם איראן והרשות לספח שטחים בגדה. לא הכל באמת היטיב עם ישראל, וזה אפילו גרם למדינה נזק אדיר בגין חיזוק הימין, והסיבה האמיתית למהלכים היתה תלותו באוונגליסטים ולא אהבת יהודים. אבל רוב הישראלים לא פישפשו, הם מוכנים כנראה להתעלם לחלוטין מכל השאר, והם התמסרו למנהיג הכי שנוא בעולם המפותח באופן מביך למדי.

לכתו תשנה הכל, תביא איתה סכנות בלתי נמנעות ואולי תעשה לנו טוב, כמו גמילה מסם. דבר חשוב מאוד יקרה: שוב יהיה ברור שאין לישראל יכולת להיות מקובלת בעולם אם היא תתמיד בדרכה הנוכחית.

מדובר בנשיא קטסטרופלי, שכמעט כל בר דעת בארה"ב מייחל ללכתו, כולל הרפובליקאים השפויים יחסית ששירתו תחת ג'ורג' בוש הבן – וגם בוש הבן, בור לא קטן בעצמו, שלעומת טראמפ נראה כמו סוקרטס עם מבטא טקסני

העובדה המרכזית של חיינו – למרות שכולם כמעט נוטים להתעלם – היא שלמרות הקמת הרשות הפלסטינית בשנות התשעים באיי האוטונומיה שלה בגדה המערבית, הפלסטינים נשלטים למעשה על ידי ישראל, מבלי שניתנה להם זכות בחירה לממשלתה. כרבע מאוכלוסיית ישראל בפועל אינה יכולה להצביע. אם ייספרו גם שני מיליון הפלסטינים בעזה (הם אומרים שהם עדיין כבושים בגלל המצור), השיעור נוסק ל-40%, וחלקם של הפלסטינים בכלל האוכלוסייה, כולל שני מיליון אזרחי ישראל הערבים, הוא מחצית: 14 מיליון אנשים, המחולקים שווה בין ערבים ליהודים.

ישראלים חושבים שזה בסדר, משום שהגדה המערבית מעולם לא סופחה רשמית, למרות שבאופן קצת מוזר ישראל בנתה שם כל מיני עיירות ליהודים בלבד. העבודה בעיניים מתבררת כל פעם שיש בחירות והמתנחלים מצביעים (שלא כשכניהם הערבים) למרות שהם "לא חיים בישראל". אדם סביר לא יקרא לזה דמוקרטיה. נכונות העולם לסבול את זה תלוייה לחלוטין ברעיון שזה זמני, ושישראל  שואפת בעתיד לחלוקה.

אולם מפלגת הליכוד השולטת בישראל מתנגדת נחרצות לחלוקה, וכך גם בעלי בריתה הדתיים. בנימין נתניהו אישית מתנגד לחלוקה עוד מלפני הטרור הפלסטיני, שהיום מספק לו תירוץ שימושי.

כשראיינתי אותו לראשונה בשנת 1988 (עבור הג'רוזלם פוסט), הוא פשוט טען (באופן מוזר) כי אין מספיק פלסטינים כדי להצדיק נסיגה. כשראיינתי אותו שבועות לפני בחירתו בשנת 1996 (עבור סוכנות החדשות אי.פי.) הוא טען שהפלסטינים יסתפקו באוטונומיה כדרך הקטאלונים בספרד (שהם אזרחים שווי זכויות).

הפלסטינים נשלטים למעשה על ידי ישראל, מבלי שניתנה להם זכות בחירה לממשלתה. כרבע מאוכלוסיית ישראל בפועל אינה יכולה להצביע. יחד עם הפלסטינים בעזה – 40%

למרות זאת, מנהיגי הליכוד ידעו להעמיד פנים כשהיה צריך. לכן מנחם בגין הסכים לנהל משא ומתן על אוטונומיה פלסטינית בהסכמי קמפ דייוויד. כשממשלת רבין גם יישמה את זה, בתור סיפתח לחלוקה עתידית, נתניהו הוביל מחאה היסטרית ממש, שהסתיימה ברצח ראש הממשלה.

אך כשהגיע לבכורה זמן קצר לאחר מכן, גם הוא העמיד פנים שימשיך בתהליך (ובפועל שיבש אותו בכשרון רב). כשחזר לשלטון בשנת 2009, לאחר עשור, הוא חזר להצהיר שהוא מתנגד לשלטון נצחי על הפלסטינים; אבל מאז הוא רק העמיק את הכיבוש ועירער כל סיכוי לשלום. כיום נתניהו כבר לא מעמיד פנים.

הרצון לשלוט בגדה המערבית אינו מטורף. זה שטח אסטרטגי שניתן לראותו באופן סביר כחלק מישות גיאוגרפית אחת עם ישראל – הארץ "בין הנהר (הירדן) לים (התיכון)". ולא ניתן לסמוך על ההנהגה הפלסטינית המתונה שלא תוכנע גם שם על ידי כנופיות טרור, כפי שקרה בעזה.

ישראל עומדת בפני בחירה אכזרית:

• היא יכולה לוותר על מרבית הגדה המערבית, לסכן את ביטחונה ולעקור מתנחלים רבים. זה מה שהמחצית המתונה של ישראל רוצה לעשות (ובוודאי שלא להוסיף מתנחלים).
• היא יכולה לשמר את הסטטוס קוו, ולנצח לאכול את העוגה ולהשאיר אותה. כך מבקשת ישראל הימנית. זו לא דמוקרטיה, אבל לפחות לא יהיו טילים על כפר סבא.
• היא תוכל לספח את השטחים, להעניק זכות ההצבעה לכולם, להניב מדינה דו-לאומית ולשכוח מהמדינה היהודית.

פלסטינים רבים תומכים בשקט באופציה 2 מכיוון שהם מניחים שהיא תוביל לתרחיש 3. ישראל תוקע כמדינת אפרטהייד ותתמוטט תוך כדי אלימות, חרמות ודרישה פלסטינית לקבלת אזרחות. אני מעריך שהם צודקים, וכי האסטרטגיה שלהם חכמה בהרבה מזו של הימין הישראלי.

פלסטינים רבים תומכים בשקט בסטטוס קוו מכיוון שהם מניחים שיוביל לתרחיש סיפוח ומדינה דו לאומית. ישראל תוקע כמדינת אפרטהייד ותתמוטט תוך כדי אלימות, חרמות ודרישה פלסטינית לקבלת אזרחות

העולם מתחיל לאבד סבלנות. כסימן לבאות, לאחרונה צצו צמד עתונאים יהודים אמריקאים בולטים שהודיעו על תמיכה באופציה 3.

פיטר ביינרט, מבקר ותיק של הכיבוש אך גם ציוני נלהב בעברו, כתב לפני מספר שבועות מאמר תחת הכותרת "אני כבר לא מאמין במדינה יהודית" בניו יורק טיימס:

"האמת הכואבת היא שהפרויקט שאליו הקדישו ציונים ליברלים כמוני במשך עשרות שנים את חייהם – מדינה לפלסטינים המופרדת ממדינה ליהודים – נכשל ", כתב. "הגיע הזמן לציונים הליברלים לנטוש את ההפרדה היהודית-פלסטינית ולאמץ את השוויון היהודי-פלסטיני".

ביינרט מצא בעל ברית  חשוב במקס שטרסלר, האחראי על פובליציסטיקה בינלאומית בטיימס. הוא צייץ שהוא מסכים וחזה ש

"לא יעבור  זמן רב (והשקפתו של ביינרט) תהיה דעת המיינסטרים בקרב ליברלים יהודים אמריקאים".

האמנם? סקר שנערך לאחרונה על ידי קרן משפחת רודרמן דיווח על התרחקות הולכת וגוברת מישראל על ידי יהודי ארה"ב ליברלים – אך גם הראה תמיכה גוברת בקרב האורתודוקסים.

טראמפ מטשטש את התמונה: תמיכת הישראלים בו מעצבנת את מרבית יהודי ארה"ב שמתנגדים לטראמפ מטעמים אחרים. רק כאשר טראמפ יעלם תתברר התמונה. ואז ישימו לב להיבטים מטרידים שאינם קשורים לפלסטינים.

ראשית, ישראל מתקרבת להיות דמוקרטיה סמכותית כמו הונגריה ופולין. הממשלה נמצאת בקונפליקט עם בתי המשפט, המשטרה, התקשורת הביקורתית ורוב האינטליגנציה. הבוחרים לא הצליחו להעיף מנהיג העומד לדין בגין שחיתות קשה, ויש ריח חזק של דיקטטורה של הרוב.

ישראל מתקרבת להיות דמוקרטיה סמכותית כמו הונגריה ופולין. הממשלה בקונפליקט עם בתיהמ"ש, המשטרה, התקשורת הביקורתית ורוב האינטליגנציה. הבוחרים לא הצליחו להעיף מנהיג העומד לדין בגין שחיתות קשה

יתרה מזאת, הגישה הפופוליסטית הזו מתאימה לחלק גדול מהאוכלוסייה – אנשים עם שורשים במזרח אירופה ובעולם הערבי. זה נס שבנו כאן דמוקרטיה די מרשימה, אבל לא מפתיע שנתניהו מצליח כה בקלות לערער אותה.

המיעוט שבאמת מתנגד לזה מהווה את אחת החברות המתקדמות ביותר על פני כדור הארץ. זו הישראל שמעריצים: חדשנות מדהימה בהיי-טק, במדע וברפואה; תרבות מהממת; קולינריה מהמשובחות. היא נאחזת איכשהו עדיין במקום לא רע  בדירוגים בינלאומיים – בין אם בתל"ג לנפש או הוצאת ספרים – אבל העתיד המשתקף מהשגי התלמידים קודר.

ישראל הליברלית נמצאת גם במלחמת תרבות עם אוכלוסייה דתית שנהנית משיעורי ילודה גבוהים מאוד ומתוגמלת במדיניות מעין תאוקרטית. אין נישואים אזרחיים, משבשים  מסחר ותחבורה ציבורית בשבת, תלמידי ישיבות פיקטיביים מקבלים סבסוד מטורף ופטור מהצבא (ואפילו משרות לאומי), והמדינה מממנת בתי ספר אשר מסרבים ללמד אנגלית ומדעים. זה עשוי להסתיים בבכי – או בהגירת הליברלים.

זה כנראה עניין של זמן עד שהטירוף הזה יתחיל להגדיר את ישראל בעיני העולם. המוצא היחיד הוא שהאופוזיציה תנצח באופן מכריע בבחירות הבאות ותשנה מסלול בהחלטיות, אפילו תוך סיכון באלימות.

אבל האופוזיציה הפושרת לא הצליחה לנצח באופן ברור שלוש פעמים מאז אפריל 2019 למרות הרמטכ"לים, למרות כתבי האישום, למרות השחיתות הברורה של הליכוד, ואפילו למרות העריקה לשמאל של אביגדור ליברמן. אז זה לא נראה טוב.

אי לכך, סביר מאוד שישראלים יעריכו שהימין ההרסני הוא כאן כדי להישאר, ולחשוש ממה צפוי להם אצל המפלגה דמוקרטית. היא תקבל כנראה רוב מוחץ מקולות יהודי אמריקה בנובמבר הקרוב, ונראה שמגבשת רוב טבעי באמריקה העתידית. המתונים – כמו ביידן – עדיין עומדים בראש, אבל הדור צעיר דופק בדלת. הוא במצב רוח מלחמתי ושונא פשרות.

הגישה הפופוליסטית מתאימה לחלק גדול מהאוכלוסייה – אנשים עם שורשים במזרח אירופה ובעולם הערבי. זה נס שבנו כאן דמוקרטיה די מרשימה, אבל לא מפתיע שנתניהו מצליח כה בקלות לערער אותה

מה הסיכוי שהמילניאלז הללו, שעומדים הרחק משמאלו של הדור הישן, ימשיכו לגבות את ישראל באופן אוטומטי? איזו קרבה ירגישו לישראל של המושחתים, הלאומנים והקנאים הדתיים – זו שאפילו היהודים הליברלים כבר נוטשים? במי הם יתמכו כאשר הפלסטינים ידרשו שוויון זכויות וזכות הצבעה – וישראל תסרב?

בלי תמיכת אמריקה ישראל לא תשגשג.

הקרחון מתקרב. כדאי להתכונן.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com