פרשת התפוטרותו של שאול מרידור מחייבת את ליבונה של סוגיה קריטית: המתח בין הדרג הפוליטי, שבא והולך במסדרונות המיניסטריון, לבין הדרג המקצועי, ה-CIVIL SERVICE, שהוא קבוע. המתח בין הפוליטיקאים שמחפשים "הישגים" מיידיים ומרשימים, לבין הדרג המקצועי שרואה את העניינים על פי הפריזמה של האינטרס הממלכתי.

לא חסרות דוגמאות לכך שהתכופפות הדרג המקצועי בפני שאיפות הפוליטיקאים גרמה למחדלים במקרה הטוב ואסונות במקרה הרע. ונתחיל מן הקל אל הכבד.

פרשת התפוטרותו של שאול מרידור מחייבת ליבון סוגיה קריטית: המתח בין הדרג הפוליטי, שבא והולך במסדרונות המיניסטריון, לבין הדרג המקצועי, ה-CIVIL SERVICE הקבוע

נמל עזה למשל. מסיבות רבות יש לישראל עניין שלעזה יהיה נמל. סיבה אחת, למשל, היא לאפשר לנוער המתוסכל לעזוב את עזה לארצות הים. סיבה אחרת היא האפשרות לפתח נשימה כלכלי ושסתום לשחרור לחצים, כמו גם שיחרור ישראל מן הסטיגמה של מי שמטילה מצור על עזה.

מה שעזה צריכה זה מזח כלשהו, לא יותר מזה. אבל לפוליטיקאים לא נאה מזח, והם לא מוכנים לדבר על פחות מאי בלב ים, עם שדה תעופה, אזור תעשייה, וגשר מרהיב מן האי אל העיר. התוצאה – לעזה אין נמל.

עניין אחר, כבר יותר בעייתי, הוא הר הבית. לישראל יש הישג היסטורי – הסכם עם הווקף המוסלמי ועם ממשלת ירדן, שישראל היא הממונה על הבטחון על הר הבית, וכי יהודים יכולים לבקר בשטח המוסלמי כתיירים. הדרגים המקצועיים רוצים לשמור על הנכס הזה – אבל לפוליטיקאים לא נאה לדבר על פחות מבית המקדש, או בית כנסת, או לפחות תפילה. התוצאה, המתחים על הר הבית הם ברובם "עבודה יהודית". הכוונה המוצהרת להקים בתי כנסת במתחמים התחתונים של הר הבית גרמה לכך שהמוסלמים תפסו את אורוות שלמה, וכעת את שער הרחמים.

אם הפוליטיקאים ימשיכו לדבר על תפילה, או בית כנסת או בית מקדש, יש חשש כי במסגרת האפוטרופסות החדשה על הר הבית – חלקה של ישראל יפחת או ייעלם לטובת חלקם של הערבים וסעודיה בראשם.

אבל הנזק המוכח הגדול ביותר הוא מה שקרה לנו בלבנון. חיל המודיעין והמוסד הצליחו לכונן בלבנון מרכז פעילות שהיו לו הצלחות מרשימות. הוא בנה מערכת של בריתות עם העדות השונות, ובראשם הקתולים. אלמלא הפנטזיות של הפוליטיקאים יכול מאוד להיות שחיזבאללה לא היה קם, והיו לנו היום יחסי אד-הוק יציבים עם ארץ הארזים.

אבל לפוליטיקאים היו תוכניות אחרות. שרון רצה את "התוכנית הגדולה" שתביא את הפלסטינים מלבנון לירדן כדי להקים שם את המדינה הפלסטינית, ואז ישראל תוכל לספח את הגדה.

אז במקום לשמור על לבנון, עזרנו לאיראן להקים את חיזבאללה.

לישראל יש עניין שלעזה יהיה נמל. היא צריכה מזח כלשהו, לא יותר. אבל לפוליטיקאים לא נאה מזח, והם לא מוכנים לפחות מאי בלב ים, עם שדה תעופה, אזור תעשייה וגשר מרהיב מן האי אל העיר. התוצאה – לעזה אין נמל

כעת, כאשר הדרגים הפוליטיים ירדו לשפל של חוסר הבנה במקרה הטוב, ושל "לכאורה" במקרה הרע – יש לחשוב על מיסוד הגנה לדרגים המקצועיים, כדי שיוכלו לשמור על האינטרסים שלנו בלי לחצים מבחוץ.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל ולחללי פעולות האיבה, חובה לדבר על החללים החטופים. מושג חדש שנטבע בימי השכול והכישלון. ממשלת החורבן והמחדל שמתנערת מאחריותה לטבח, מתעללת גם בחטופים החיים בסירובה לסיים את המלחמה ולבצע עסקה, שכבר נחתמה על ידי בנימין נתניהו בינואר 2025.

אבל השבוע צריך לתהות גם על גורלם של המתים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

הקהילה החינוכית בישראל, על כל גווניה, היא חוט השני המקשר בין דורות, מטפחת צמיחה אנושית ומעצבת את דור העתיד. מורים ומורות מקדישים את חייהם לילדים ובני הנוער, משקיעים בהם אינספור שעות של לימוד, הקשבה והכוונה. הם עדים לחלומות נרקמים, ללבטים ולשמחות הקטנות של הילדים והמתבגרים, והופכים לחלק בלתי נפרד מחייהם של התלמידים.

מערכות יחסים אלו, שנבנות באהבה ומסירות, הן פעמים רבות עמוקות ומשמעותיות יותר משתוכלו לתאר. אולם, במציאות הישראלית המורכבת והכואבת, שמאופיינת לעיתים קרובות במצבי מלחמה ועימותים, נחשפים המורים לממד האובדן – אובדן תלמידיהם.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

שרי הממשלה וחברי כנסת ממפלגות הקואליציה תוקפים את ראש השב"כ רונן בר, ומאשימים אותו כי כשל בתפקידו ושהוא אחד האחראים הראשיים לאסון ה-7 באוקטובר 2023.

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם השר הילדותי הזחוח בצלאל סמוטריץ', שיש תיעוד לדבריהם מלפני המלחמה על תועלת לישראל בחמאס ועל כך שנכון לנו לאפשר ולהבטיח את קיומו – מאשימים את ראש השב"כ בכך שהוא, כנראה יחד עם עוד אחרים (לא שרים בממשלה שלהם, כמובן), אחראי ראשי לאסון ה-7 באוקטובר. זאת בעיקר בגלל תפקוד לקוי שלו בליל ה-7-6 באוקטובר.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.