בקרב עמיתיי לשמאל המדיני מתקיים ויכוח על השלכות "הסכמי אברהם" עם איחוד האמירויות, בחריין וסודאן – על הסוגייה הפלסטינית שיקרה לליבנו.
יש בינינו החושבים, שהסכמים אלה משמעותם זניחת הסוגייה הפלסטינית ויצירת מצב חדש בו ישראל יכולה להמשיך את הכיבוש הרעיל מבחינה מוסרית ודמוגרפית מבלי לשלם על כך מחיר, ואפילו להשיג לכך לגיטימציה אזורית על ידי נורמליזציה של יחסיה עם המדינות הערביות באזור.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תגיד הבורות מדברת ממך. נולדת למדינה מוכנה מפנקת מחבקת ובטוחה. האגו עלה לך לראש כאילו אנו אומה שכובשת. אין יותר בורות ממי שבז לעובדות ההיסטוריה ולמי שכלוא בביטויים שארגון טרור שדחף בכוח שקר שהוא עם. ארגון טרור שעדויות מוכחות על הקמתו למטרה אחת ברורה להתיש את ישראל מבפנים לאחר הפסדים במלחמות של מדינות ערב. עשרות אנשי דת מוסלמים יוצאים עוד ועוד בהצהרות על כך ועל האמת שארץ ישראל שייכת כולה לעם ישראל אפילו לפי הדת שלהם. ורק גאוותנים מפונקים או מוכי גורל שהושפלו עד עפר בשואה והעבירו את הרגשת השיפלות הזאת לילדיהם שהם מרגישים אשמים שהם נושמים בכלל. מצויים באפקט שטוקהולם הידוע בשיא הדרתו. וחיים בתסבוך מתמיד של נשיאת לאום ישראלי יהודי אך בזים לארצם ולמולדת שעובדותיה חקוקים בכל סלע בארץ עוד מלפני קום דת האסלם בכלל. כל שכן העם המומצא. מפונקים כמוך המרשים לעצמם על חשבון חיי אזרחי המדינה אחרים לשאת בעול הוותרנות המיותרת והטפשית. לארגון הטרור והעם המומצא יש לאן ללכת ולחזור. יותר נכון למדינות ערב מהם פלשו לארץ ישראל עת היינו בגלות ארוכה. זה שהנכם לא בעלי זיכרון מוחשי לכך בגלל שנותרנו בגלות כמה דורות זה עדיין לא משנה את העובדה על שייכות המדינה כולה לעם היהודי. ארגון הטרור בחר לפלוש לכאן והם צריכים לשאת באחריות ולהתפנות או לקבל את מרות מדינת ישראל בדומה לערביי ישראל ואף יותר. האמת שלפני הסכמי אוסלו מצב זה כבר נבנה. ורק הרפסנות הביאה להתנגדות אלימה אנחנו בעצם חינכנו אותם איך להלחם בנו ושכנענו אותם להאמין בשקר שלהם שדחפו לנו ובאופן אבסורדי ביותר
תודה נדב,
אני שותף לגמרי לאופטימיות שלך שהסכמי אברהם עשויים לשנות את האווירה והשיח במזרח התיכון. אני חולק עליך שפתרון 2 המדינות היו הדרך היחידה. לדעתי הרעיון גז לפני 20 שנה ולא בגלל המתנחלים והסרבנות הישראלית אלא בעיקר ההתנגדות הפלשתינית. אני מפנה אותך לעבודה של ניר ברעם, בספר ובסרט הארץ שמעבר להרים. התרומה של הסכמי אברהם בחזית הפלשתינית היא תבוא מההבנה שהם הולכים ומבודדים, והדרך היא פיוס והשלמה עם היישות הישראלית. כשתקום "שלום עכשיו" פלשתינית ותנועות פיוס אחרות, כשאפשר יהיה לעשות הסכם הכולל השארת ההתנחלויות והבטחתם, הסרת החומות ופתיחת הכבישים לכולם, יהיה על מה לדבר. בינתיים איך שהו נראה דווקא שהזמן דווקא פועל לטובתנו, למרות המחיר המוסרי והאנושי הכבד שאנו משלמים בכיבוש. עוד קצת נחישות וזה יקרה.
נדב אתה צודק במאה אחוז, אבל יש כאלה בקב' גיל שלי שלא יכלו ללמוד ערבית, כי השפה הערבית הייתה תנאי לציון גבוה באנגלית, וכן הלימודים היו בשפה הספורותית ולא המדוברת, עכשיו בוטלו השפה הערבית בבתי הספר