במסגרת ימי השידור באמצעי התקשורת של חזבאללה, שהוקדשו לזכרו של קאסם סלימאני לקראת יום השנה למותו, העניק מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, ראיון נרחב לתחנת הארגון "אלמיאדין".

נסראללה הקדיש את רובו של הראיון לפאר ולרומם את דמותו של סלימאני ומדבריו ניתן לזקק מספר תובנות ביחס למצבו של נסראללה, מצב הארגון ואסטרטגיית הפעולה שלו.

נסראללה הקדיש את רוב הראיון לתחנת חזבאללה "אלמיאדין" כדי לפאר ולרומם את דמותו של קאסם סלימאני, ומדבריו ניתן לזקק מספר תובנות ביחס למצבו של נסראללה, מצב הארגון ואסטרטגיית הפעולה שלו

מעבר לאיומים על חייו מצד ישראל, סעודיה וארצות הברית, חוסר התוחלת בחיסול סלימאני והשפעתו השולית על "ציר ההתנגדות" (בראי נסראללה), הצורך להעניש את מי שאחראים על מותו של סלימאני וכן החשש המסויים מהפעולות שתעשה ארצות הברית באיזור לקראת סיום תפקידו של הנשיא טראמפ, ניתן להדגיש את הנקודות הבאות:

1

תרומתו של בשאר אלאסד ל"ציר ההתנגדות" – ההודאה של נסראללה שחלק מהאמל"ח שנשלח לפלסטינים על-ידי סלימאני מקורו במחסני הצבא הסורי, שבה ומחדדת את החשיבות הרבה שרואה נסראללה בתרומה הייחודית של בשאר אלאסד "לציר ההתנגדות".

במובן הזה, בשאר אלאסד מהווה נכס אסטרטגי אשר מהווה מכפיל כוח משמעותי להתעצמות הארגון, וזו כנראה גם הסיבה המרכזית שנסראללה ביקש לשמר את שלטונו של בשאר, לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה.

ברור כי חזבאללה קיבל הרבה יותר מטילי "הקורנט" ממחסני האמל"ח של צבא סוריה, והחיבור של הארגון לאסד הופכים הלכה למעשה את כל הארסנל הסורי נגיש לחזבאללה ולשדרוג יכולותיו.

2

סלימאני ורוסיה – העדות של נסראללה לפיה היה זה קאסם סלימאני עצמו שנסע לרוסיה לבקש שאלו יתערבו במלחמה בסוריה בשנת 2015, שבה ומהווה אינדיקציה למגבלות הכוח של חזבאללה ואיראן בסוריה בזמן מלחמת האזרחים, מהווה אישוש לחומרת המצב בסוריה באותה תקופה, ובעיקר מעידה עד כמה בשאר אלאסד היה קרוב לנפילתו.

ההזדקקות של סלימאני לסיוע הרוסי מקורה ככל הנראה בהבנה כי ללא סיוע רוסי בשטח, אסד עלול היה ליפול, וללא הסיוע האווירי המאסיבי של הרוסים בעקבות ביקורו של סלימאני, אפשר שהמורדים היו מצליחים להפיל את בשאר אלאסד.

הזדקקות סלימאני לסיוע הרוסי מלמדת כי ללא סיוע רוסי בשטח אסד עלול היה ליפול, וללא הסיוע האווירי המאסיבי של הרוסים בעקבות ביקורו של סלימאני, אפשר שהמורדים היו מצליחים להפיל את בשאר אלאסד

3

יחסי נסראללה-סלימאני – מהצפיה בראיון, לא ניתן להשתחרר מהתלות העמוקה שפיתח נסראללה בסלימאני ומהקשר החם שנוצר ביניהם, בעיקר לאחר השהות המשותפת של שניהם במהלך מלחמת לבנון השניה. במובן הזה, ברור כי חיסולו של סלימאני פגע עמוקות בארגון חיזבאללה ברמה המבצעית, אבל בעיקר פגע בנסראללה ברמה האישית.

גם אם יש תחליף לסלימאני בעיתות שגרה, מדבריו של נסראללה עולה כי זה עתיד להרגיש בחסרונו של סלימאני בעיקר בעיתות חירום, שכן אותה מחויבות של סלימאני לנסראללה ולחזבאללה היא זו שאפשרה להעמיד את משאבי המדינה האיראנית לטובת הארגון במהלך המלחמה, ולאור העדרותו של סלימאני, היכולות של איראן לסייע לארגון בעיתות מלחמה, לתמוך את נסראללה במהלכה ולשקם אותו (ואת הצ'אחיה) בסופה, ירדה משמעותית עם מותו של סלימאני.

4

בנין הכוח של הארגון – בהנחה שדבריו של נסראללה נכונים, הארגון ממשיך (למרות המערכה שבין המלחמות – המב"מ), בהתעצמות יוצאת דופן שבראשה הגדלה נרחבת של מספר הטילים המדוייקים שברשותו, ושיפור משמעותי של יכולות הנ"מ והטח"י שברשות הארגון.

היכולת של הארגון להסב ולייצר חרושתית באתרים ייעודיים טילים אלו (לפחות לפי טענת נסראללה) ומנגד חוסר היכולת של ישראל לתקוף אתרים אלו (מחשש לתגובת הארגון) מאפשרים לארגון להמשיך ולהצטייד בטילים מדוייקים ללא חשש.

בראי נסראללה, דווקא העובדה שישראל הגדירה את אותם טילים מדוייקים כאיום קיומי אבל לא באמת פעלה למנוע את בנייתם בשל חששה מתגובת חזבאללה, מעידה כאלף עדים על ההרתעה החלשה של ישראל ובעיקר על חוסר יכולתה למנוע את בניין הכוח של הארגון.

זה שישראל הגדירה את הטילים המדוייקים כאיום קיומי אבל לא באמת פעלה למנוע את בנייתם בשל חששה מתגובת חזבאללה, מעידה על ההרתעה החלשה של ישראל וחוסר יכולתה למנוע את בניין הכוח של הארגון

5

"משוואת התגובה" של הארגון – נסראללה מבקש לשמר את הכוננות של צה"ל בגבול הצפון ומבטיח להגיב בעתיד על מותו של פעיל הארגון, עלי מחסן בסוריה. מעבר להיבט האופרטיבי ברור כי נסראללה מבקש לאותת לישראל כי אסור לפרש את אי התגובה (שמקורה בכשלונות אופרטיבים של הארגון לגבות מחיר מישראל ולא בחוסר רצון), כחולשה של הארגון או כהסכמה "לשינוי כללי המשחק בסוריה" (באופן שעלול להוביל את צה"ל לפעול גם כנגד פעילי הארגון הנמצאים במדינה).

6

היחסים עם סעד חרירי – מדבריו של נסראללה שבה ועולה הברית הבלתי כתובה בינו ובין סעד חרירי, המתבטאת בתמיכה לה הוא זוכה מצד הארגון לתפקיד ראש ממשלת לבנון. נראה כי חרירי וגם חזבאללה למדו לחיות יחדיו בקדנציות הקודמות של חרירי כראש ממשלה והארגון השתכנע כי חרירי לא רוצה / יכול לפגוע בנכסיו האסטרטגיים.

במסגרת זו, נסראללה מבקש "לכוון את האש" של האוכלוסייה בלבנון דווקא לחילוקי הדעות בין הסונים והנוצרים (הנשיא מישל אעון) שגורמים לאי היציבות בלבנון, ולא בארגון חזבאללה שרוצה לשוב לאותה מסגרת פוליטית לבנונית, שהתקיימה ללא הפרעה עד להתפטרותו של סעד חרירי ולאחריה של חסן דיאב (ושירתה את הארגון היטב). במקביל שב נסראללה ומבקש לבסס את תדמית ההתנגדות של הארגון, שזוכה לטענתו לתמיכה רחבה, גם בדרום המדינה.

7

שדרוג היכולות של הפלגים הפלסטינים – דבריו של נסראללה בדבר תרומתה הייחודית של איראן בהובלת כוח קדס לשדרוג היכולות של הפלגים הפלסטינים בתחום הטילאות, מעידים כי האתגר כיום ברצועת עזה איננו רק למנוע את הברחת אמצעי הלחימה לרצועת עזה אלא גם במניעת העברת הידע מאיראן לגורמי הטרור ברצועת עזה, אותו ידע שמאפשר להם לשדרג את אמצעי הלחימה שקיימים כיום ברשותם ולהפוך אותם לקטלניים יותר.

האתגר כיום ברצועת עזה אינו רק מניעת הברחת אמצעי הלחימה לרצועת עזה, אלא גם מניעת העברת הידע מאיראן לגורמי הטרור ברצועה, המאפשר להם שידרוג אמצעי הלחימה שברשותם והפיכתם לקטלניים יותר

בשורה התחתונה,

למרות רצונו של נסראללה לשדר "עסקים כרגיל", דווקא הראיון אותו נתן לזכרו חושף עד כמה מותו של סלימאני היווה מכה קשה לחזבאללה ולכל "ציר ההתנגדות" ובוודאי לנסראללה אישית. גם אם בניין הכוח של הארגון ממשיך, וכוח קדס והעומד בראשו ממשיכים לתמוך בארגון, העדרותו של סלימאני עתידה להשפיע על המחוייבות והיכולת של איראן לתמוך את חזבאללה ולשקם את הארגון ואנשיו לאחר מלחמה עתידית מול ישראל.

בנוסף, דבריו של נסראללה שבים ומחדדים עד כמה ייחודית ומשמעותית תמיכתו של נשיא סוריה בשאר אלאסד ל"ציר ההתנגדות" שמתבטאת (גם) בגישה ישירה ונוחה של פעילי הארגון למחסני האמל"ח של צבא סוריה.

ראוי לציין כי לפחות לפי נסראללה, בניין הכוח של הארגון ובעיקר המשך תחמשותו בטילים מדוייקים שיכולים לפגוע בכל מקום בישראל, מעידים לתפיסתו על כשלון ההרתעה הישראלית ומעמידים בספק רב את ההישגים שהושגו במערכה שבין המלחמות(המב"מ). זאת לאור החשש הישראלי לפגוע בלבנון ולמקד את המערכה בסוריה בלבד.

רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. כיום חוקר עמית במכון לדיפלומטיה בינלאומית על שם אבא אבן.

את יום רביעי ההוא בערב לא תכננו להעביר בצפייה בחדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום שנשא מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, אחד מתומכיו הגדולים והעיקשים של טראמפ, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך כדי לצפות בו ובצ'אק שומר, מנהיג המיעוט (לעוד מספר ימים), מנסים להביא את הקונגרס האמריקאי לאחדות שלא נראתה מאז נובמבר 2016.

את יום רביעי בערב ההוא לא תכננו להעביר מול החדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, מתומכי טראמפ הגדולים והעיקשים, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך

כמה שניות לאחר מכן צפינו בשידור חי בהמון אדם דוחף כמה שוטרים ומתפרץ לבניין הקפיטול דרך הדלת הענקית בחזיתו. פיד השידור מהסנאט ומבית הנבחרים הופסק בפתאומיות, ובמקומו התחילו הערוצים לשדר תמונות ששלחו אנשים ששוהים בתוך המבנה – מתפרעים שנכנסו לליבו של בניין הקפיטול, חלקם מחזיקים בנשק, בזמן שסגן הנשיא וראשי שני הבתים מוברחים למקום מוגן. לא ישנו כל כך טוב באותו לילה.

בשעות ובימים מאז אפשר להבחין בשני מחנות שמתחלקים כמעט לפי הקו המפלגתי: מחנה אחד רוצה לנהל משפט נגד טראמפ בימיו האחרונים כנשיא ולוודא שכל מי שלקח חלק בהסתה שהובילה לכך, פוליטיקאי או אזרח, ישלם מחיר כבד.

המחנה השני, לעומתו, טוען שהדחתו של טראמפ בימים האחרונים של כהונתו, הליכים משמעתיים נגד מחוקקים שתמכו בניסיון ההפיכה האלים הזה והעמדה לדין של המתפרעים (שלא התביישו להצטלם ולספק עדויות קבילות לבתי המשפט), רק יעודדו את השסע ויפגעו בממשל הנכנס וביכולתו לתפקד. הם טוענים של"מפגינים" לא הייתה כוונה לפגוע באיש והם רק הביעו את זעמם ה"מוצדק" על "הבחירות שנגנבו מהם".

ובארצנו הקטנטונת? ראש הממשלה, שעומד לצידו של טראמפ בכל דבר ועניין, ניצל את ההזדמנות כדי לייצר את הקשר הלא קיים בין פורעים שפורצים לפרלמנט ובין הפגנות רועשות וכועסות נגדו, נגד התנהלותו ונגד מדיניותו (היי, גם להחליט לפי האינטרס האישי שלך זאת מדיניות!). מסביבתו יצאה ידיעה אודות הסכנה שנשקפה לחייהם של הזוג נתניהו ממפגינים כועסים שרצו לעבר מחסום שנמצא הרחק מהמעון והיא שודרה כעובדה מבלי לתהות מדוע המידע הזה שוחרר באיחור, ובמקביל להתרחשויות בארצות הברית.

שופרותיו של בלפור טענו שלמפגינים יש כוונה לרצוח את נתניהו, ומחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תסתכלו, תסתכלו איך מי שמפגינים בבלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות של "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות".

מחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תראו איך מפגיני בלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות"

אבל האמת, שאנחנו לא צריכים להשוות את ניסיון ההפיכה בוושינגטון להפגנות בבלפור. ההתפרעויות שראינו בשידור חי השבוע בדמוקרטיה החזקה בעולם הן קו שבר שמקביל, כנראה, לקו השבר הכואב ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רצח רבין.

ממרחק של 25 שנים, קל לאישי ציבור ועיתונאים להכחיש את כל האירועים שקדמו לרצח רבין – הם ינסו לטפול אותם על "קומץ" של "עשבים שוטים", או להגיד שלפוליטיקאים לא הייתה יד בדבר. עמית סגל, שהיה חלק מפאנל נוער שהתראיין ב"ערב חדש" יום לאחר הרצח, ממשיך לטעון שהרצח תפס אותו בהפתעה. שאף אחד בציבור אליו הוא משתייך, ציבור שממנו יצא הרוצח ומשתפי הפעולה שלו, לא ידע מה הולך לקרות.

זה נורא מוזר, כי סגל ואני חולקים לא רק שם פרטי וגיל, אלא שנינו היינו נערים עם תודעה פוליטית מפותחת.

בניגוד לדבריו, אני זוכר את החשמל הזה באוויר, כמו שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת והברומטר מראה על ירידה חדה בלחץ האוויר. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך.

אז קרתה הטעות הגדולה. הדור שלי טעה, כולנו טעינו. חשבנו שהדבר הנכון הוא להקשיב לדמעות התנין של סגל הילד וחבריו, לקריאות "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" של גווארדיית המתנחלים. שכחנו פתאום את ההפגנות שבהן קראו "בדם ואש את רבין נגרש" או את בן-גביר שאמר למצלמת הטלוויזיה "הגענו אל הרכב שלו, נגיע גם לרבין". באמת שהכוונה שלנו הייתה טובה – רצינו לאחות את הקרע העצום הזה ופחדנו מכך שהוא יעמיק עד שלא יהיה אפשר לאחות אותו והוא יביא לסופה של מדינת ישראל.

אבל במבט לאחור – טעינו. טעינו בכך שבשם האחדות המזוייפת נתנו למסיתים להמשיך להסית, נתנו להם לקבוע את הכללים, לדרוש מאיתנו שנקבל את חוסר הסובלנות שלהם בשם הסובלנות ולהתעלם מכל מה שהביא את יגאל עמיר לירות שלושה כדורים בגב של ראש הממשלה ומהאנשים שעמדו מאחוריו ולחשו באוזנו (מטאפורית): "תלחץ על ההדק!".

בניגוד לדברי סגל, אני זוכר את החשמל באוויר, שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך

25 שנה אחרי, אנחנו רואים את פירותיה של הטעות הזאת בדמות ראש ממשלה שמסית נגד מתנגדיו הפוליטיים באמצעות שקרים ומביא לאלימות פיזית ומילולית של תומכיו נגד מתנגדיו. 25 שנה אחרי, החשמל הזה, של אסון שעומד להתרחש, נמצא שוב באוויר.

ברור לי שהנשיא הנבחר ביידן לא יקרא את דברי, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לו דבר חשוב: כבוד הנשיא, הפיוס לא יגיע באמצעות ויתור על עקרונות של שיוויון, לא באמצעות הכלה של חוסר סובלנות ושנאה ולא באמצעות התכופפות וכניעה לאלימות. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ב-1995, כי אחרת בעוד ארבע שנים טראמפ או אחד ממשתפי הפעולה שלו ישובו לבית הלבן, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30