JavaScript is required for our website accessibility to work properly. חג הגעגוע: אירה טולצ'ין אימרגליק מתעקשת לחגוג את נובי גוד, אפילו לבד בסגר | זמן ישראל

חג הגעגוע

נובי גוד בברית המועצות היה החג האהוב על כל הילדים, נטול הקשר דתי כלשהו ● עבור העולים ממדינות בריה"מ לשעבר, החג הפך גם לקשר ישיר אל ילדותם ואל המשפחה שנותרה מאחור ● בישראל, הם נתקלו בדעות קדומות וסלידה ממה שנתפס כסממן נוצרי וזר ● בשנים האחרונות, העולים דורשים בחזרה את חג ילדותם - עם העץ והקישוטים, הרגל הקרושה והסלט הסובייטי ● טור אישי

ההתלבטות בין עץ אשוח ועץ הזית (צילום: אירה טולצ'ין אימרגליק)
אירה טולצ'ין אימרגליק

נובי גוד בברית המועצות היה החג האהוב על כל הילדים, נטול הקשר דתי כלשהו ● עבור העולים ממדינות בריה"מ לשעבר, החג הפך גם לקשר ישיר אל ילדותם ואל המשפחה שנותרה מאחור ● בישראל, הם נתקלו בדעות קדומות וסלידה ממה שנתפס כסממן נוצרי וזר ● בשנים האחרונות, העולים דורשים בחזרה את חג ילדותם - עם העץ והקישוטים, הרגל הקרושה והסלט הסובייטי ● טור אישי

יש אמרה ברוסית: "שנחיה את השנה החדשה באותו האופן שבו נקבל את פניה". ואולי זו אפילו אמונה טפלה שעליה גדלנו בברית המועצות והיא נחרטה עמוק בתודעה הקולקטיבית של הדור שלי. ואולי זו הסיבה שבכל שנה אני מתכננת את ערב השנה החדשה, נובי גוד, בקפידה, ונוהגת להעביר אותו עם האנשים הקרובים אלי ביותר.

כמו בכל שנה, כבר בתחילת דצמבר התחילו השיחות והתכנונים בין החברות שאיתן עליתי לארץ – "אצל מי ניפגש?", "מה כל אחת מכינה מהמאכלים הרוסיים המלאים במיונז?" ו"מי קונה את השמפניה?".

השנה התווספו גם שאלות כמו "אבל מה נעשה אם אחת מאיתנו תיכנס לבידוד?" שקצת העיבו על אווירת החג שכבר החלה להיווצר, אבל היינו אופטימיות. כולנו אימהות לילדים קטנים, אז בתוכנית ארוחת ערב ושיחות חולין עד חצות.

ארוחת נובי גוד מסורתית (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
ארוחת נובי גוד מסורתית (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

כבר כמה שנים טובות שהפקקים, המסעדות והמולת המועדונים של מה שקרוי בארץ "סילבסטר" לא עושים לנו את זה. אז גם בתקופה שמקומות הבילוי סגורים, הקורונה לא הייתה אמורה להרוס לנו את תחושת הביחד והמשפחה של מה שהחג הזה מסמל עבורנו. כולנו עלינו לארץ בלי הורים, אז אנחנו "המשפחה המורחבת" אחת של השנייה ונובי גוד זו המסורת המשפחתית שיצרנו.

הקורונה לא הייתה אמורה להרוס לנו את תחושת הביחד והמשפחה של מה שהחג הזה מסמל עבורנו. כולנו עלינו לארץ בלי הורים, אז אנחנו "המשפחה המורחבת" אחת של השנייה ונובי גוד זו המסורת המשפחתית שיצרנו

הידיעה על הסגר הגיעה בהפתעה, הרי עברנו כבר את חנוכה והיה נדמה שפנינו לעידן חדש בעקבות החיסון. אבל עד מהרה התברר שלא יהיה חג. והשתתקו הדיבורים בקבוצות. ונפסקו התכנונים. ואוירת החג נעלמה כלא הייתה. כל אחת התכנסה בתוך שגרת חייה. ואני, שחיה לבדי, התחלתי להפנים שבערב ה-31 בדצמבר אני ושנת 2021 נצטרך להיפגש לראשונה בארבע עיניים.

מפחיד מאוד למי שמאמינה מהילדות שזו תהיה גם הדרך שבה אבלה את כל השנה.

מאכלי נובי גוד
מאכלי נובי גוד

ילדות נשכחת

התחושה שמשהו יקר נלקח ממני השנה בגלל הסגר לא ייחודית רק לי. הפיד שלי ברשתות החברתיות גועש בניסיונות של חבריי דוברי הרוסית לייצר מצב רוח חגיגי ולחלוק אותו עם הסובבים. שרשור "סרטים ומוזיקה לנובי גוד" בקבוצת "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן", ובה 40 אלף צעירות וצעירים דוברי רוסית, משך לי את העין.

קראתי מאות תגובות נוסטלגיות והפניות לסרטים שהיו משודרים בטלוויזיה הסובייטית רק בערב השנה החדשה בשנות ה-80 וה-90. הפניות לשירי החג שכולנו למדנו בגן הילדים ושרנו עם המשפחות. הכרתי את כולם, מן הסתם. כל שיר, כל סרט הוא זיכרון לבית של אמא ואבא, לרגע קסום של ילדות.

אירה טולצ'ין אימרגליק חוגגת נובי גוד בגיל 5, ב-1985 (צילום: האלבום המשפחתי)
אירה טולצ'ין אימרגליק חוגגת נובי גוד בגיל 5, ב-1985 (צילום: האלבום המשפחתי)

ראיתי גם שרשור תמונות ילדות עם עץ אשוח. אין ילד או ילדה שגדלו בברית המועצות ולא צולמו עם העץ המקושט לבושים בגדים לבנים, מחופשים לפתיתי שלג. נזכרתי שגם לי היו בגדים כאלה. התקשרתי לאמא שלי, שמתגוררת בחברובסק הרחוקה שברוסיה, וביקשתי ממנה לחפש תמונה כזו.

"כמובן", היא אמרה לי וסרקה את התמונה שלי בשחור לבן משנת 1985 ואף הגדילה ומצאה גם את שלה מ-1954 – תמונה שלא ראיתי עד היום. מהתבוננות בשתי התמונות עולה שדבר לא השתנה בברית המועצות ב-30 השנים שהפרידו בינינו. אותה איכות צילום, אותו עץ…

והנה עוד שרשור – "מאכלי החג המסורתיים". תמונות של רגל קרושה, סלט תפוחי אדמה במיונז וקוויאר אדום. עבור דוברי רוסית בני הדור שלי, ישראלים שהגיעו לכאן בגיל הילדות, המאכלים האלה שמורים רק לערב אחד בשנה: 31 בדצמבר.

כל הסממנים האלה למנהגי התרבות הופכים את נובי גוד בשבילי ל"חג הגעגוע". געגוע לילדות, למשפחה שלי שנותרה ברוסיה ולתרבות שבה גדלתי.

אמה של אירה טולצ'ין אימרגליק חוגגת נובי גוד בגיל 3 (צילום: האלבום המשפחתי)
אמה של אירה טולצ'ין אימרגליק חוגגת נובי גוד בגיל 3 (צילום: האלבום המשפחתי)

הילדה שנשארה ערה עד חצות

נובי גוד בברית המועצות היה החג האהוב על כל הילדים, נטול הקשר דתי כלשהו. לראשונה נחגגו חגיגות השנה החדשה ברוסיה הצארית במאה ה-18 בתקופתו של פטר הגדול (על שמו קרויה העיר סנט פטרסבורג) שהיה כידוע הצאר הראשון שהכניס מנהגים מערביים לאימפריה המסוגרת.

אחד המנהגים שהצאר אימץ, הוא את לוח השנה הגריגוריאני הנוצרי והוציא פקודה לחגיגת השנה החדשה ב 1 לינואר. בפקודה הוזכר מנהג קישוטי עצים באופן כללי ולאו דווקא עץ אשוח, שהפך למנהג מאוחר יותר. העצים קושטו באמצעות אגוזים ופירות.

החגיגה לציון השנה ה-1700 נערכה לראשונה בנפרד מחגיגות לידת ישו (הכריסמס) ולא בטקס דתי בכנסייה אלא בחגיגות עממיות בכיכר האדומה במוסקבה ולוותה ביריות תותחים ולראשונה ברוסיה – בזיקוקים.

נובי גוד בכיכר האדומה במוסקה,רוסיה, ב-2019 (צילום: Aleksandra Nigmatulina/iStock)
נובי גוד בכיכר האדומה במוסקה,רוסיה, ב-2019 (צילום: Aleksandra Nigmatulina/iStock)

עם כינונה של ברית המועצות בתחילת המאה ה-20, בוטלו חגיגות השנה החדשה ביחד עם חגיגות הכריסמס כי היו דומים וסמוכים, והשלטון הסובייטי אסר כידוע כל זיקה וכל סממן לדת במדינה. אולם בשנת 1935, הופיעה בעיתון "פראבדה" כתבה עם יוזמה אזרחית לשמח את הילדים לכבוד השנה החדשה בעץ אשוח מקושט ובמתנות. מהר מאוד היוזמה הפכה למנהג בלתי נפרד מהתרבות הסובייטית.

אולי בגלל הדמיון הרב לחג המולד ואולי בגלל החשיבה הסטריאוטיפית בישראל, החג עבר כאן דה-לגיטימציה מוחלטת.

הידיעה על שריפת עץ אשוח אמש (רביעי), אשר היה מוצב במרכז מסחרי בערד לכבוד ראש השנה האזרחי, ציערה אותי עד עמקי נשמתי. בעיר מתגוררת קהילה גדולה של דוברי רוסית לצד האוכלוסיות הדתית והחרדיות. הצבת עץ אשוח הייתה יכולה להוות מפגן של סובלנות.

במקום זאת, הדבר התפרש מייד כפגיעה ברגשות הציבור – כפי שעולה מהמכתב שנשלח על ידי ח"כ אופיר סופר (ימינה) לראש עיריית ערד, ובו בקשת הבקשה להוריד את העץ בטענה כי הוא עלול ללבות שנאה ופילוג בין התושבים.

עץ אשוח ענק בנצרת, מוקדם יותר החודש (צילום: פלאש90)
עץ אשוח ענק בנצרת, מוקדם יותר החודש (צילום: פלאש90)

כבר באותו הערב, כאמור, נשרף העץ – ואיתו גם אולי התקווה לכבוד שהחג הזה, והקהילה שלנו שחוגגת אותו, יכול לקבל במדינת היהודים.

 

לא רק בערד המסורתית, בכל מקום שבו גדלתי והתחנכתי בישראל, בסביבת אנשים נאורים ככל שיהיו – יטבתה ותל אביב – תמיד קלטתי את המסר שכל סממני החג שייכים לעבר ושוללים ממני את היכולת להשתלב כאן כישראלית לכל דבר.

בכל מקום שבו גדלתי והתחנכתי בישראל, בסביבת אנשים נאורים ככל שיהיו, תמיד קלטתי את המסר שכל סממני החג שייכים לעבר ושוללים ממני את היכולת להשתלב כאן כישראלית לכל דבר

מכיוון שזו הייתה המשימה שלקחתי על עצמי ברצינות רבה (להיות ישראלית לכל דבר), אף פעם לא קניתי עץ אשוח הביתה ולא העברתי את המסורת לילדיי. לא סיפורי ילדות ולא הסברים על החג. היינו נוסעים לחגיגות השנה החדשה אצל החברות שלי, אוכלים טוב ושם זה היה נגמר מבחינתם.

סלט סלק לכבוד נובי גוד
סלט סלק לכבוד נובי גוד

השנה החלטתי לנקוט במעשה ולרגל כתיבת שורות אלה יצאתי לרחוב הרצל ברמת גן כדי לקנות את העץ המיוחל.

בכל שנה הרחוב הזה, רווי בחנויות ספרים ברוסית ומעדניות המזוהות עם קהילת דוברי השפה, לובש חג וניתן לראות עצי אשוח מבצבצים בחלונות הראווה. מאז ותמיד הם נמכרו שם בכל מקום, אפילו בסניף של טיב טעם ברחוב. אבל השנה לא היה. לאור הסגר כולם ויתרו ככל הנראה על החג.

לבסוף ראיתי אורות מהבהבים בקונדיטוריה קטנה וצבעונית, הסמוכה לחנות של כלי בית, ושם הצלחתי להשיג את העץ האחרון שנותר. גודלו 60 ס"מ והוא היה שמור ללקוח שלא הגיע לאסוף אותו כבר כמה ימים – אולי גם הוא ויתר. אבל אני הרווחתי וקניתי גם קישוטים שהכי מזכירים לי את הילדות.

חנות מקושטת לכבוד נובי גוד בראשון לציון ב-2011 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
חנות מקושטת לכבוד נובי גוד בראשון לציון ב-2011 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)

אתמול שיתפתי את הילדים שלי בקישוט העץ ותוך כדי סיפרתי להם, לראשונה, על איך זה היה כשהייתי ילדה בברית המועצות. סיפרתי שבתור ילדה תמיד הייתי מתעקשת להישאר ערה עד חצות, והם מיד קפצו על המציאה (טוב נו.. רק הלילה). הם הקשיבו בסקרנות לכל הסיפורים, שאלו שאלות ומדי פעם התבלבלו וקראו לזה "כריסמס".

אבל אני התעקשתי: "נובי גוד".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 1,070 מילים
כל הזמן // יום שישי, 24 באפריל 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
הפסקת אש באיראן ובלבנון

ויטקוף וקושנר יצאו לשיחות עם איראן בפקיסטן, ואנס יצטרף אם תהיה התקדמות

נסיה כראדי, בת ה-11 שנפגעה מטיל איראני בבני ברק, מתה מפצעיה ● דיווח: המשטרה מתקשה לתאם מועד לעדות נתניהו בפרשת הפגישה הלילית ● דיווח: ישיבות קבינט קוצרו או נדחו כשנתניהו עבר הקרנות לטיפול בסרטן ● דיווח: הרמטכ"ל הורה לחקור חשד לביזה של חיילי צה"ל בדרום לבנון ● ימנו בנימין זלקה, בן 21, נרצח על ידי נערים שהתפרעו בפיצרייה שבה עבד ביום העצמאות

לכל העדכונים עוד 38 עדכונים

למה פוליטיקאים יוצאים בהכרזות כאילו הם כל-יודעים?

זאת כנראה תופעה רווחת בקרב פוליטיקאים: הם נוטים להסתמך על נטייתם של המוני אנשים להיאחז בעמדה קיצונית, בינארית, בתפיסה של שחור-לבן שאין בה מקום לאמצע, לגוונים אפורים.

כל דעה פסקנית ונחרצת מתבססת על הכללות גורפות. לתפיסה מעין זאת נלווים בדרך כלל קושי להכיל אמביוולנטיות. פסקנות הדוחה כל ספקנות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 677 מילים
אמיר בן-דוד

סבא שלי היה נאצי

ריאיון לאחר שגילה כי סבו שלו היה חבר במפלגה הנאצית וקצין בוורמאכט, יוהאנס שפור מציע כיום סדנאות מחקר ייחודיות לגרמנים המבקשים להתעמת עם עברה האפל של משפחתם ● בריאיון לזמן ישראל הוא אומר: "אנשים מעדיפים לדעת את האמת הקשה מאשר למלא את החלל בדמיון שלהם"

לכתבה המלאה עוד 1,940 מילים

"לאהוב לעד רק ליום אחד"  - על פזמוניה של מירית שם אור

השבוע ציינה מירית שם אור את יום הולדתה, וזו הזדמנות להיזכר בכמה משיריה ולעמוד על ייחודם.

מירית שם אור ­­- עיתונאית וסופרת מוערכת – נודעה גם כמי שכתבה עשרות להיטים לאורך השנים. מירית מעולם לא שאפה להציג עצמה כמשוררת, אלא כתמלילנית שבעצם "נקלעה לסיטואציה".

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,129 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אֱנוֹשִׁיּוּת 299

מתוך התהום רייצ׳ל גולדברג פולין מציעה לנו מפת דרכים איך להיות אדם טוב בעולם

לכתבה המלאה עוד 908 מילים

החרב שאוכלת את הבית - האם ה"ביטחון" הפך לדת של מוות?

בזמן שמהדורות החדשות של 2026 ממשיכות להזין אותנו בסיסמאות על "ניצחון מוחלט", "הסרת האיום לצמיתות" ו"שינוי פני המזרח התיכון", כדאי שנבין את המנגנון התודעתי שמאפשר למשטרים לבצע פשעים מחרידים מבלי שהם יוגדרו ככאלה.

ההיסטוריון וחוקר הג'נוסייד א. דירק מוזס מציע בספרו "The Problems of Genocide" מראה שחורה ומפכחת: המושג "ביטחון קבוע" (Permanent Security) הוא המנוע המרכזי שמאחורי האלימות המודרנית. זוהי המלכודת שבה כולנו כלואים.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 879 מילים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הממשלה טענה במשך חודשים ש"זו לא העת" לחקור, וכעת, כשבאופק מסתמנות בחירות, הרכב של שבעה שופטי בג"ץ בראשות המשנה לנשיא סולברג שוקל להניח לנושא עד לאחר הבחירות כדי לא לספוג אש פוליטית ● הרעיון להמתין למשפט הציבור בקלפי מרוקן מתוכן את הביקורת השיפוטית ומשדר מסר הרסני שלפיו ניתן לחמוק מחקירת המחדל הגדול בתולדות המדינה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 981 מילים ו-1 תגובות

"יצירה היא הבסיס ליהדות"

יעקב אגם, אבי האומנות הקינטית, יחגוג בחודש הבא 98 ● השבוע קיבל את פרס ישראל לאומנות פלסטית בטקס אישי שנערך עבורו במוזאון הנושא את שמו בראשון לציון ● כשהוא מוקף במשפחתו ובמעריציו, אגם סיפר על ההשראה ששאב מדיונות החול בילדותו ומסביר מדוע שום דבר באומנות שלו לא נשאר במקום

לכתבה המלאה עוד 1,123 מילים

סרן במיל' ותומך להט"ב מול מועמדים שמרניים

בכירי עיריית ת"א נמנעים מתמיכה פומבית בבחירות לרב הראשי, אך לפי דיווחים שוקלים לגבות מועמד של ש"ס או מועמד מהימין שמתח ביקורת על קהילת הלהט"ב ● מנגד מתמודד הרב אריה לוין, הנתפס כאופציה ליברלית ומקדם פלורליזם דתי, אך אינו נהנה מתמיכה מובהקת בסיעות החילוניות ● אחד מתומכיו: "יש לנו חלופה ליברלית טובה, למה לא לתמוך בה?"

לכתבה המלאה עוד 629 מילים

פסטיבל הניצחון המוקדם של טראמפ קורס אל תוך המציאות

הפסקת האש השברירית הוארכה, אך אי־הוודאות סביב המו"מ והמתיחות במצר הורמוז רק גוברות ● בין הצהרות הניצחון של טראמפ לדיווחים על היקף הפגיעה באיראן נחשפים פערים ● גם בצד הישראלי ההישגים מתערערים מול המציאות ● כשאין הכרעה צבאית ברורה, כל צד מבקש לנצח דרך הנרטיב, בעולם של שקרים ומניפולציות ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 683 מילים ו-1 תגובות

משמרות המהפכה ממשיכים לייצר משוואות אש במצר הורמוז ומסרבים לשלוח נציגים לשיחות התיווך בפקיסטן ● מחירי הנפט המזנקים פוגעים בעולם אך גם איראן סובלת ממשבר קמח ומתקשה לשנע נפט החוצה ● במקום לחזור לאופציה הצבאית, הנשיא האמריקאי מהמר על קריסה כלכלית של טהרן ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 671 מילים

תשאירו לי מקום להתנגד

בערב יום העצמאות ישבתי עם אהובתי מול הטלוויזיה רק כדי לגלות שהשיר "תשאירי לי מקום לחבק אותך" שכתבתי לה לפני 35 שנים - שיר קטן ואינטימי נטול פאתוס - טובע בים של קיטש פוליטי מצמרר וקברים מוארים ● טקס המשואות לא היה רק מופע חנפנות למנהיג שחיבר בין אנטבה לעזה, אלא אירוע שהדגים איך פוליטיקאים מוחקים את האמת בעזרת רגשנות מזויפת

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 1,595 מילים ו-2 תגובות

תוגת הישראליות 2026

13 שנים אחרי פרישתו, הפובליציסט והסאטיריקן דורון רוזנבלום חוזר לריאיון לרגל יום העצמאות ומסביר למה המציאות שתיאר בספרו "תוגת הישראליות" לפני שלושה עשורים רק הקצינה ● ממעמקי הפנסיה המאושרת שלו, הוא מנתח את אובדן הנורמליות, מתגעגע לחילוניות הפרגמטית של בן-גוריון, ומבקר את המנהיגות "הדלוזיונלית" של נתניהו, שגזלה את חייהם של שני דורות

לכתבה המלאה עוד 2,432 מילים ו-1 תגובות

הר הקודש והזיכרון הפך להר הבחירות הפרטי של נתניהו

סיור בהר הרצל בין חלקות הקברים הריקות של נופלי ששת הימים לאלו הטריות והצפופות מדי מהשנתיים וחצי האחרונות ממחיש את המציאות הבלתי נסבלת של השכול הישראלי ● אלא שבמקום להתייחד עם הכאב ולשאת באחריות, ראש הממשלה ושליחיו בחרו לשעבד את טקסי יום הזיכרון ויום העצמאות למסע בחירות מביך שמטרתו אחת: למחוק את אירועי השבעה באוקטובר ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 932 מילים

בזמן שענקיות התוכנה מאבדות גובה, מותגי עבר כמו נוקיה, בלקברי וקודאק מבצעים קאמבק ● באמצעות ויתור על האגו ואימוץ זהות חדשה, הן מוכיחות שאפשר לקום לתחייה גם אחרי 15 שנה – על חשבון החברות החזקות ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 581 מילים

ומאוד לא פשוט

המסדרון מזיכרון לעצמאות היה תמיד עבור מיליוני ישראלים רגע מזוקק שבו אנחנו מזכירים לעצמנו למה אנחנו כאן ובזכות מי ● אפשר לטעון שמי שאיבד את התחושה הזאת השנה הוא סתם "חמוץ" ● אבל בעצם, הוא מיואש ● דעה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 739 מילים
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק להתחברות מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.