בשבועות האחרונים עוסק נתניהו בהתקרבות לערבים, התקרבות שהגיעה לשיאה אתמול בביקורו בנצרת. אלא שהעיסוק של המערכת הפוליטית והתקשורת בפיקנטריה, בציניות של נתניהו, בתזכורת של כל מופעי ההסתה שלו נגד הערבים בכל מערכות הבחירות האחרונות מעיד על כך שהם לא מבינים לחלוטין את גודל המהלך הפוליטי שנתניהו מבצע, מהלך שספק אם יש ממנו דרך חזרה.
עיסוק המערכת הפוליטית והתקשורת בפיקנטריה, בציניות של נתניהו, באיזכור מופעי ההסתה שלו נגד הערבים – מעיד על חוסר הבנת גודל המהלך הפוליטי שנתניהו מבצע. מהלך שספק אם יש ממנו דרך חזרה
ראשית, הרשו לי לנחש שהערבים שיתמכו בנתניהו – ואין לי ספק שעל אף כל מה שאמר עליהם, על אף ההסתה, על אף החוקים הלאומניים, תהיה לו תמיכה רחבה בקרבם – יהיו ערבים המעוניינים בג׳ובים מטעם מרכז הליכוד. ערבים, שבדומה לתומכי נתניהו היהודים בליכוד, יהיו מוכנים לשכב עבורו על הגדר ולהצדיק כל החלטה שלו. כולל החלטות הפוגעות באוכלוסייה הערבית ממנה באו, בדומה להחלטות הפוגעות בעניים ובמסכנים המוצדקות על ידי רגב וזוהר.
אלה יהיו ערבים חפים מכל אידיאולוגיה, שתמיכתם בו תהיה תלויה אולי בטובת הנאה, בג'וב עם שכר נאה, בכיבודים. אולי תוקם בידי נתניהו מינהלת ערבית-יהודית שתספק ג'ובים. אולי יוקם משרד אחד או יותר לענייני ערבים, שיוכל לספק שפע של משרות. והרי כשנתניהו רוצה לייצר ג'ובים למטרותיו – אין מגבלת תקציב שתעמוד בפניו.
שנית, המהלך של נתניהו להתקרבות לערבים הוא מהלך שלמעשה מפסיק את ההפרדה המקובלת על פי דת, ונועד לבצע הפרדה אך ורק על פי תמיכה בנתניהו ובנורמות השחיתות. כלומר, מי שיתמוך בו ובנורמות השחיתות שלו יקבל חותמת כשרות ללא כל קשר לדת או להשתייכות פוליטית או רעיונית. כל מי שמתנגד לנתניהו, ובפרט מי שבעד שלטון החוק ובעד שוויון בפני החוק יהיה פסול.
החלוקה היא מאוד ברורה ואינה תלויה כלל בדעה פוליטית או במשנה חברתית כלכלית. זה פרופר כן או לא נתניהו. זה למעשה הדבר היחיד העומד על הפרק. כל מי שנגדו יוגדר בהכרח שמאלני. מבחינת נתניהו אין סתירה והוא ממילא כבר מזמן גרם לכך שדעה שמאלנית תהפוך דעה לא לגיטימית, אם לא למטה מזה.
המהלך הזה הוא מהלך מתוחכם מאוד, הוא נועד בראש ובראשונה לתקוע טריז בליבה של החברה הערבית ולפרק אותה מהאחדות היחסית בהתנגדותה לנתניהו. אבל הוא נועד לתקוע טריז גם בלב השמאל ולפרק אותו מהנשק היחיד שיש לו. הנה אני, בנימין נתניהו, מקדם ערבים הרבה יותר מכם בשמאל (וברור שלשמאל לא תהיה תשובה לכך). והחשוב מכל – הוא מפורר את מוקדי ההתנגדות העיקריים לו בקרב מי שאינו ימין, ומונע למעשה הקמת כל ממשלה שאיננה ממשלת ימין.
המהלך של נתניהו להתקרבות לערבים למעשה מפסיק את ההפרדה המקובלת לפי דת או שיוך פוליטי ורעיוני, ונועד לבצע הפרדה אך ורק עפ"י תמיכה בנתניהו ובנורמות השחיתות. מי שתומך בו יקבל חותמת כשרות, ולהיפך
המהלך נועד, כמובן, להבטיח את עתידו הפוליטי האישי. לא באמצעות מפלגות או קבוצות לחץ סחטניות, אלא באמצעות טובות אישיות שיהיו חייבים לו אנשים מרכזיים בחברה הערבית. והחברה הערבית משוועת להשתלבות ולהכרה, משוועת לג'ובים. זה מה שיכריע את הכף. במובן הזה נתניהו כבר ניצח.
את המהלך הזה, המהלך המבריק הזה, עוד ילמדו בקורסים להיסטוריה פוליטית ולממשל. נתניהו מפרק את הפוליטיקה הישראלית, אבן אחר אבן, מפלגה אחר מפלגה – תוך העברת כל הסמכויות לרשות המבצעת, כלומר אליו. מדובר בשינוי המשטר במדינת ישראל.
בעוד שכולם מדברים על נתניהו והערבים כעל מהלך ציני, ומזכירים את ההסתה נגד הערבים, הוא עושה מהלך כולל שימנע קיום של אופוזיציה כלשהי. הפרד ומשול במובן הכי בסיסי, אבל גם הכי מסוכן.
למעשה, מאז הודיע נתניהו על פיזור הכנסת, בעקבות החלטת היועמ״ש להגיש כתבי אישום נגדו, ובמשך שלוש מערכות הבחירות האחרונות, נתניהו נתון כולו במאה אחוז לביטול משפטו. אך הוא אינו מסתפק בביטול המשפט – הוא מעוניין להמשיך בשלטון – שלטון שהביא את עושרו לשיא.
במהלכים ערמומיים, מסוכנים, ובואו נודה על האמת – נכלוליים ברובם, רצופי שקרים והבטחות שווא – הוא הצליח עד כה לפרק את כל המערכת הפוליטית ולהכפיפה לרצונותיו. על פיו יקום וייפול דבר. הוא שולט בשיח, הוא שולט במדינה, הוא עריץ במלוא מובן המילה – נותרה רק הרשימה המשותפת.
על אף כיסי ההתנגדות בדמותם של סער ובנט – המערכת הפוליטית נתונה כולה בכיסו. וכעת הוא פועל כדי להבטיח שלא תהיה יותר רשימה משותפת. גם הערבים יהיו בכיס שלו.
נתניהו הכריע את הדמוקרטיה ללא קרב. המהלך שמתרחש כעת הוא לא התקרבות לערבים. המהלך הוא הפיכת הבחירות ל"כן או לא נתניהו" בלא תלות בדעה פוליטית, בלא תלות בימין או שמאל. ומכיוון שבמשך עשור הוא רישת את המדינה באנשיו, באנשים המקבלים ג'ובים חלומיים בשכר חלומי – נותר לו לרתום רק את הערבים לעגלת הג'ובים ובכך להבטיח את שלטונו.
נתניהו הכריע את הדמוקרטיה ללא קרב. המהלך שמתרחש כעת הוא לא התקרבות לערבים. המהלך הוא הפיכת הבחירות ל"כן או לא נתניהו" בלא תלות בדעה פוליטית, בלא תלות בימין או שמאל
לאחר הבחירות הקרובות, ישראל תיפרד מסימני הדמוקרטיה שעוד נותרו בה. מי בכלל צריך לעלות על גבעת הקפיטול הישראלית כשלא נשאר ממנה דבר?
דוקטור לביוכימיה ומשפטנית, שימשה כעוזרת המחקר של הפרופ׳ אהרן ברק, במקור מחצור הגלילית.
לא ברור כמה התקדמנו מאז מלכות אחשורוש בפרס. אחשורוש מתייחס לוושתי, אשתו המלכה, כחלק מרכושו. הוא רוצה להראות את יופיה לכל שריו, והיא מפתיעה בפרץ פמיניסטי קשוח ומסרבת לתפקיד שיועד לה. הסרוב של ושתי מבהיל מאד – אישה שהיא גם יפה וגם אמיצה מערערת את יסודות הממלכה. הסרבנות עולה לה בחייה והיא מוצאת להורג.
ושתי מפתיעה בפרץ פמיניסטי קשוח ומסרבת לתפקיד שיועד לה, להראות את יופיה. הסרוב של ושתי מבהיל מאד – אישה שהיא גם יפה וגם אמיצה מערערת את יסודות הממלכה. הסרבנות עולה לה בחייה והיא מוצאת להורג
אסתר, הנערה היתומה והצנועה, נבחרה אולי בשל הרושם העדין שעשתה. היא לא פמיניסטית לוחמנית. ושתי היתה מעידה חד פעמית והנזק יתוקן באמצעות מלכה מז'אנר אחר. לא ממורמרת, לא כועסת, לא דעתנית ולא לוחמנית. יפה ושותקת. חכמי התלמוד תארו את אסתר כפסיבית ושתוקה:
"אסתר קרקע העולם היתה" (מסכת סנהדרין, עד).
וכוונתם שהיא היתה שקטה ופסיבית כמו אדמה חרושה. זהו דימוי קשה מאד. עורכת הדין אושרת שוהם נדרשה לביטוי הזה וכתבה סביבו מדרש חדש. המדרש שלה מופיע בספר דרשוני (חלק 2), ספר המאגד בתוכו מדרשי נשים שנכתבו בעשורים האחרונים.
זהו חלק מהתיקון הפמיניסטי הדתי. המקרא משאיר חללים רבים אותם מילאו חכמים בדרשות. הם זכו ביכולת לספר את הסיפור, לכתוב את ההיסטוריה ואת הנרטיב. הבעיה היא שעם כל הגיוון וריבוי הקולות בתלמוד, חכמים ייצגו רק חמישים אחוז של החברה.
התנועה הפמיניסטית הדתית החזירה את הקול הנשי לכותלי בית המדרש, השיבה לנשים את היכולת לכתוב מדרשים ואת היכולת לכתוב את הסיפור מנקודת המבט הנשית. גילוי נאות: מדרש שכתבתי מופיע גם הוא בספר.
"אמרו להם חכמים 'אסתר קרקע העולם היתה' שאינה עושה מעשה אלא הוא (אחשורוש) עושה בה".
משעמד מרדכי ואמר לה לאסתר 'כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו' (מגילת אסתר פרק ד, יד)
זעקה נגדו: אני החרשתי כל ימיי ואתה אומר לי אם החרש תחרישי?! אני בכיתי וכאבתי במסתרים, ואתה, שרק טעמת טעם כאב, מייד זעקת בקול, שנאמר 'ויזעק זעקה גדולה ומרה'. אף אני לא אשתוק עוד, אף אני לא אסתיר ולא אסתר.
עוד מרדכי הולך ומוסיף 'ואת ובית אביך תאבדו', אמרה לו אסתר: 'אתה לקחתני כבת, אתה הוא בית אבי! תולה אתה גורלך בגורלי?' מייד עמדה ונטלה כח דיבור שנאמר 'ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי' נטלה כח בקשה ודרישה שנאמר 'שאלתי ובקשתי'.
לסוף שלחה להם לחכמים, חייכם, אתם אמרתם 'אסתר קרקע העולם היא' שאינה עושה מעשה, ולסוף נאמר 'ומאמר אסתר קיים'". (אסתר ט, לב)
זהו חלק מהתיקון הפמיניסטי הדתי. המקרא משאיר חללים אותם מילאו חכמים בדרשות וזכו לכתוב את ההיסטוריה והנרטיב. הבעיה היא שעם כל ריבוי הקולות בתלמוד, חכמים ייצגו רק 50 אחוז של החברה
המדרש של שוהם מצביע על נקודת המפנה בסיפור, על התפנית בעלילת חייה של אסתר. אחרי שמרדכי כפה עליה שתיקה בבית המלך, לפתע הוא כופה עליה לזעוק יחד עמו, לפרוע את כל הכללים בבית המלוכה ולסכן את עצמה למוות.
אסתר, כמו הרבה יתומות ויתומים, רגישה מאד לזיופים, זועמת על המסר הכפול בדברי מרדכי ונוזפת בו קשות על היותה כלי משחק בידיה. זו הנקודה בה אסתר כנראה מבינה שתם עידן הבכי במסתרים. תם עידן השתיקה. תם עידן הצייתנות לגבר שכביכול יודע מה לעשות, כביכול יודע איך העולם מתנהל אבל בעצם מטיל עליה את כל כובד האחריות. היא נחלצת מהעמדה השתוקה ומתחילה לפעול ולספר את הסיפור בעצמה.
היכולת לספר את הסיפור של חייך בעצמך, מרפאת. היכולת לעשות מעשה עצמאי, מרפאת. היכולת להפסיק לעבוד במסירות במפעל החיים שמישהו אחר מנהל זו החלמה. כדי להחלים מיתמות, מבדידות, מפוגענות, ומשליטה צריך קהילה תומכת וצריך מקום.
אדמת מרפא נשית היא מקום המיועד להחלמה עבור נשים שמתמודדות עם משבר נפשי בעקבות אלימות מינית. מדובר במענה ראשון מסוגו בעולם שמאפשר לקבל טיפול מותאם טראומה מינית, טיפול גופני, נפשי ורוחני.
במרכז הטיפול נמצאת האישה והיא זו שיודעת כיצד לרפא את עצמה. הטיפול מיועד לנשים שפעמים רבות עמדו על סף תהום רגשי ופיסי וכמעט אבדו את חייהן.
אמ"ן שוכנת בטבע ירוק ומספקת לנשים השוהות בו מרחב של תקוה והחלמה. שערי אמ"ן נפתחו בתקופת הקורונה, כשנשים רבות התדפקו על הדלתות משום שלא יכלו להישאר לבד. בימים אלה מתקיים קמפיין שיאפשר את המשך קיומה.
אסתר, כמו הרבה יתומות ויתומים, רגישה לזיופים, זועמת על המסר הכפול בדברי מרדכי ונוזפת בו על היותה כלי משחק בידיה. זו הנקודה בה היא כנראה מבינה שתם עידן הבכי במסתרים, השתיקה והצייתנות לגבר שכביכול יודע מה לעשות
כדי לקחת חלק היכנסו ותרמו. כדי לראות ולהתרשם היכנסו לכתבה המצורפת ששודרה בכאן 11:
אילת כהן וידר היא פסיכולוגית קלינית דתיה פמיניסטית, גדלה בבית חרדי-חרד"לי. מורשית לטיפול בהיפנוזה, חוקרת דפוסים של השתקה וביטוי עצמי. מחברת "באהבתינו" – מדריך לאינטימיות זוגית. מלמדת מדיטציה ופרשת השבוע ב"מתן". חברת קבוצת "פסיכואתיקה" – למניעת פגיעה מינית על ידי אנשי טיפול. לשעבר יו"ר "קולך". נשואה, אם וסבתא.
מי שטועה פעם אחת, בסדר – כולנו טועים. מי שטועה פעם שנייה, חבר טוב צריך להעיר לו, אבל מי שטועה פעם אחר פעם, גם אחרי שהטעות הכרונית גורמת נזק כבד לאיש ולסביבתו, הרי זאת בעיה מסדר גודל אחר.
במה הדברים אמורים? באובססיה של מערב אירופה וחוגים רחבים בארצות הברית לכך שהמזרח הערבי חייב להיות דמוקרטיה, וכי חייבים לקיים שם בחירות.
אי אפשר לכפות דמוקרטיה. או שאתה דמוקרטי או שאתה לא. דמוקרטיה הוא תהליך פנימי של כל חברה וחברה.
מערב אירופה וחוגים רחבים בארה"ב אובססיבים לכך שהמזרח הערבי חייב להיות דמוקרטיה, וכי חייבים לקיים שם בחירות. אבל אי אפשר לכפות דמוקרטיה. דמוקרטיה הוא תהליך פנימי של כל חברה וחברה
גם למערב אירופה ולארה"ב לקח דורות עד שהתפתחויות היסטוריות, שהתחילו במגנה קרטה באנגליה במסעי הצלב, עבור דרך המהפכה הצרפתית, אביב העמים באירופה במאה ה-19 והמהפכה האמריקאית – עד שהתגבשו הדמוקרטיות המערביות המוכרות לנו היום.
דמוקרטיה מתקיימת בחברות שרוצות אותה. בחברות שלא רוצות אותה – היא לא תתקיים. אי אפשר לכפות דמוקרטיה מבחוץ – חוץ מהיוצא מן הכלל של יפן אחרי הטראומה הגדולה של מלחמת העולם השנייה.
אם מערב אירופה לוחצת על אבו מאזן לערוך בחירות, היא חייבת לדעת שהיציבות היחסית שהושגה במשולש ישראל, אשף וחמאס עלולה להתערער.
ולא צריך לנחש – אחרי שקונדוליסה רייס האמריקנית הכריחה את הנשיא מובארכ לערוך בחירות אשר נתנו לגיטימציה לאחים המוסלמים, והבחירות לרשות הפלסטינית שהעלו את חמאס לשלטון, די ברור שהבחירות שמדובר בהם עכשיו לרשות הפלסטינית לא יסתיימו אחרת.
משבר לוב הגדול גרם לאירופה נזק בלתי הפיך. כאשר פרץ הסער הערבי הדיקטטור הגדול של לוב, מועמר קדאפי, היה משרת נאמן של מדינות מערב אירופה. הוא חיסל את תוכנית הגרעין הסודית שלו, עצר את ההגירה מאפריקה ליבשת הנוצרית, לחם באל-קאעידה, היה מקור יציב של אנרגיה והשקיע סכומי עתק בכלכלה האירופית.
כאשר ביקש לדכא את המרד נגדו וכמעט הצליח, אומנם בשיטות דיכוי האופייניות לדיקטטורים מסוגו, אירופה התערבה מפאת "זכויות האדם" והתלהבות מ"האביב הערבי" שלא היה ולא נברא.
אחרי שקונדוליסה רייס האמריקאית הכריחה את הנשיא מובארכ לערוך בחירות, שנתנו לגיטימציה לאחים המוסלמים, והבחירות לרש"פ העלו את חמאס לשלטון, די ברור שהבחירות עכשיו לרש"פ לא יסתיימו אחרת
ומי החליף את קדאפי? אנרכיה, שבה האיסלאם הרדיקלי משתתף בחגיגה הגדולה. את אירופה שטף, ועדיין, זרם פליטים מאפריקה, אספקת האנרגיה השתבשה לחלוטין, ולחלל הריק חדרה תורכיה תוך עימות עם ציי המלחמה של איטליה וצרפת.
האם מישהו במערב למד לקח? לא נראה. הרשות הפלסטינית זכתה לשנות יציבות ארוכות. אבל המערב חושב שהרשות היא בלגיה – והיא לא.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם