גלי ההלם המתפשטים בציבור הכללי מדלגים בקלילות מעל המגזר החרדי. שם אף גבה לא הורמה ואף אחד לא היה צריך להכין פרצוף מופתע.

"מחוץ לחומות" נדמה לאנשים שהמגזר עובר טלטלה או משהו כזה. כותבת אחת גם השוותה, בחוסר הבנה, את סיפורו של יהודה משי זהב לטלטלה שעברה הציונות הדתית עם פרסום העדויות על הרב מוטי אלון. הכותבת תהתה אם המגה פיגוע (לכאורה, חייבים להדגיש לעת עתה) של מעשי משי זהב יביא לטלטלה או לשינוי בחברה החרדית.

אז הבה נתכנס למציאות. לצערי, לצער החברה כולה – ובעיקר לצערם של הנפגעים הרבים – לא תהיה שום טלטלה. גם משום שמשי זהב ממש אינו "מוטי אלון של החרדים" וגם משום שהחברה חרדית מוגנת, או חסומה, מפני זעזועים מטלטלים בכלל.

לצערי, לצער החברה כולה – ובעיקר לצערם של הנפגעים הרבים – לא תהיה שום טלטלה. גם משום שמשי זהב ממש אינו "מוטי אלון של החרדים" וגם משום שהחברה חרדית מוגנת, או חסומה, מפני זעזועים מטלטלים בכלל

ראשית, מוטי אלון היה, עד שכבר לא היה, "הרב מוטי אלון". מי שהכיר את שיעוריו ואת מוטת השפעתו על החברה הדתית (והכללית) ידע שמדובר ממש בנפיל. מישהו ששייך לדור אחר. לא היה רב מקורי, רהוט וסוחף כמותו בציבור הדתי. גם מי שלא נמנה על קהל תלמידיו/מעריציו ידע שמדובר במשהו מסדר גודל אחר. לא היה ספק לאיש שאם וכאשר ירצה כבוד הרב, הרי שמשרת הרב הראשי מובטחת לו.

צריך לזכור שמוטי הנ"ל היה ראש ישיבה בישיבות נחשבות, כולל ישיבת הכותל ושרבים רבים שאבו ממנו את רוב תורתם. לא רב שוליים היה האיש.

כשהסתבר שהרב הזה עשוי בשר ודם וכי יש לו גם יצרים אפלים ושטחים אפורים ושחורים, היתה זו מכת מוות לתפישת הקדושה וההעלאה של החסידים כלפי רבותיהם ומוריהם. אנשים מן השורה שאלו עצמם פתאום: ומי מבטיח לי שהרב שלי אינו כזה? בהמשך התגלה גם רב גדול מצפת, שנחשב בעיני תלמידיו לכמעט מלאך, כמישהו שצדדיו האפלים הושיבו אותו בבית הסוהר לשנים לא מעטות.

בתימצות: מדובר על אנשי רוח בעלי שיעור קומה בולט, שכשלו במבחנים שרוב האנשים רואים עצמם ככאלה שלא יכשלו בהם.

משי זהב, לעומת זאת, היה, הווה, ותמיד יהיה, נער שוליים. אולי "מבחוץ" הוא נחשב למשהו או מישהו שראוי להוקרה או להערכה, אבל בתוככי הציבור החרדי הוא נחשב לבליין ונהנתן. אדם שאוהב כוח ופרסום ותו לא. ממש לא דמות לחיקוי לאף בחור ישיבה או אברך. גם בצעירותו, כשהיה קמב"ץ העדה החרדית, וגם כשפירסס והדליק משואה, מעולם לא נתפס כיותר מאשר מישהו ששיחק אותה – בעיקר מול החילונים. השמועות על התנהגותו נפוצו בכל מרחבי המקוואות. במשפחתו היו דווקא מפרגנים לחכמתו של יהודה. "את יהודה לא יתפסו אף פעם על דבר כזה, הוא חכם יותר", ריכלו הלשונות במשפחה, כאשר אחיו, מוישי, שילם בצ'קים ללא כיסוי לנשים בזנות במזרח ירושלים וסרסוריהן באו לגבות את הכספים מהאב האומלל.

אז לא. משי זהב (גם אם יסתבר שהוא גרוע בהרבה מהכותרות שהתפרסמו לעת עתה) לא יהווה שום קו פרשת מים לציבור החרדי.

צריך להבין, שגם אם לציבור הכללי (חילונים וחלק מהדתיים) נראים "אנשי ציבור" כמו משי זהב או חברי כנסת חרדיים כמובילי דעה, בציבור החרדי פנימה אין להם שום משקל סגולי (מעבר להיותם "מצליחנים" שידעו "לשחק אותה" בעולם הגדול שבחוץ).

משי זהב מעולם לא נתפש כדמות לחיקוי לאף בחור ישיבה או אברך. גם בצעירותו, כקמב"ץ העדה החרדית, וגם כשהדליק משואה. אלא כמי ששיחק אותה – בעיקר מול החילונים. השמועות על התנהגותו נפוצו במקוואות

אבל יש סיבה נוספת, חזקה ומהותית יותר, שאף פעם, אף נואף, נבל וכדו' לא יהווה "קו פרשת מים" בציבור החרדי.

הקורא הממוצע אינו יודע שבבית הכלא יושב כיום "רב גדול מאוד" בציבור החרדי. מישהו ששימש כמשגיח או מנהל רוחני בישיבה גדולה מכובדת מאוד. כן, זו משרה שאמורה להעיד על נושאה שהוא מאנשי המעלה. זו משרה תורנית בתוככי עולם הישיבות (הסבר: כל ישיבה מנוהלת ע"י שני "ראשים". האחד הוא "ראש הישיבה" שהוא המוביל בצד הלימודי והשני הוא "המשגיח" או "המנהל הרוחני" שהוא מתווה הדרך מבחינת מוסר, הנהגה, מחשבה והתנהלות. בעצם, מבחינה חינוכית המשגיח הוא הדמות הדומיננטית ולא ראש הישיבה).

הבדיחה הנפוצה כיום במגזר היא שאב העובד כמשגיח כשרות (שזו משרה ממש לא מכובדת במגזר פנימה) פונה אל בנו ואומר לו: "תראה, יש שינויים בהוראות. בעבר ביקשתי ממך שתגיד שאבא שלך הוא 'משגיח' ותשמיט את המילה 'כשרות'. כיום אני מבקש ממך שכאשר אתה אומר למישהו שאני משגיח, תדגיש לו 'כשרות' – שלא יחשוב שאני משגיח בישיבה חלילה".

אחד מאותם "אנשי מעלה", על פי פרסומים בעולם החרדי, אף זכה להתקשר בקשרי נישואין עם אחת ממשפחת המלוכה החרדיות. קשר חיתון שכזה כבר מעיד כמאה עדים שמדובר באיש נעלה מאוד. שערו בנפשכם: נכדי האיש רם המעלה יהיו נכדיו שלו.

על מה יושב האיש בבית הכלא? לא בשל גניבת כספים מהמדינה (שזה דווקא כבוד בקהילה) אלא משום שהסתבר שהצדיק היה בועל סדרתי של אחייניותיו. החל מהיותן ילדות ועד בכלל. "ועד בכלל" הכוונה היא, עד שהוא נעצר ע"י המשטרה. הללו כבר היו נשואות ואמהות לילדים ורק אז הסתבר שלא בטוח שהאב הביולוגי הוא אכן אביהן וייתכן בהחלט שכבוד הרב הצדיק הוא גם דודן וגם אבי בניהן.

לא למותר לציין שאחת הדרכים בהן הצליח לשכנע את האחייניות שמצווה הן עושות (כן, זה בדיוק מה שהסביר להן. שהוא גילגול נשמה מסויימת שבא לעולם לתקן משהו מהגילגולים הקודמים ולשם כך הם צריכות לסייע לו ולקיים איתו יחסים), אלא שהדברים נעשים בידיעתו והסכמתו של הרב רם המעלה: "הייתי אצלו בדיוק עכשיו ודברנו על זה וזה מה שצריך לעשות" וכיוצא בזה.

ועל מה יושב האיש רם המעלה בכלא? לא על גניבת כספים מהמדינה (שזה דווקא כבוד בקהילה) אלא משום שהסתבר שהצדיק היה בועל סדרתי של אחייניותיו. מהיותן ילדות ועד בכלל, כלומר עד שנעצר ע"י המשטרה

גם אם דמותו ועמדתו של המשגיח שליט"א לא היו גבוהות אף פעם (בוודאי שלא בהשוואה לרב מוטי אלון), עדיין היה "חתנא דבי נשיאה" וקרבתו המוכחת לבית משפחת האצולה החרדית הקנתה לו הילה מספקת כדי להיות דמות משמעותית.

למזלן הגדול של האחייניות, הן לא נדרשו לעלות על דוכן העדים (שזה, כידוע לכל יודע, סיוט שמרתיע רבות וטובות), משום שהלה שיתף פעולה מיידית עם המשטרה.

ואם ישאל השואל: איך השיגו בקלות רבה כזו את שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה? התשובה לכך פשוטה, נוקבת וכואבת עד בלי די. כידוע, חקירות של דודים שאונסים את האחייניות שלהן מתרחבות לרוב לבדיקה, האם גם בבנותיו שלו פגע הפדופיל. ברוב המקרים מסתבר שאכן כך הם פני הדברים ומסכת הפגיעות מתרחבת והולכת.

כאן, נכנסו לפעולה מהירה מאוד עסקני הציבור החרדי. הרי אם יסתבר חלילה שאכן נהג המשגיח כדרך הפדופילים והיה נוהג לאנוס גם את בנותיו הוא, הרי שיסתבר, אם הפרסומים נכונים, שנכדי כבוד הרב הבכיר מאוד עלולים להתגלות כבעלי פגם במשפחה, חלילה. זו כמובן, בושה שאי אפשר לשאת.

הדרך הפשוטה להסיר את הבושה היתה בשיכנוע מהיר של המשגיח שליט"א, שאם יודה מיד על האחייניות (ולא ירחיב מרצונו, כמובן, על בנותיו) אזי כבודו ישמר בבית כבוד אותו רב בכיר מאוד.

ואכן, 'כבוד המשגיח שליט"א' הודה מיידית בביצוע העבירות, קיבל עליו את גזר הדין (17 שנים בכלא) – וחקירה מורחבת לא נפתחה מעולם.

אז מה? זעו גם נעו אמות הסיפים? ממש ממש לא. כמה מבין קוראי שורות אלו היו מודעים בכלל לכל הסאגה הזו? סביר להניח שמיעוט מבוטל בלבד (ואלו, משתייכים, מן הסתם, לציבור החרדי).

לא ראשון הוא כבוד המשגיח שליט"א וגם לא אחרון. אמנם, זה לא שבכל שני וחמישי שומעים על רב גדול שסורח, אבל אף גבה כבר לא מתרוממת בציבור החרדי למשמע בשורת איוב שכזו. ברוב המקרים יטואטא המקרה אל מתחת לשטיח וימצא פתרון תוך חרדי.

הדרך הפשוטה להסיר את הבושה היתה בשיכנוע מהיר של המשגיח שליט"א, שאם יודה מיד על האחייניות (ולא ירחיב מרצונו, כמובן, על בנותיו) אזי כבודו ישמר בבית כבוד הרב הבכיר

אז צר לי לאכזב, אבל משי זהב לא יהווה שום קו פרשת מים בציבור החרדי.

להיפך. משי זהב יהיה עוד "הוכחה" לחיזוק התזה, שרק לימוד תורה בלתי נפסק הוא ההגנה הטובה ביותר מפני "היצר הרע". משי זהב, שפנה לעסקנות ולנהנתנות יהווה דוגמה ומופת לכך "שאנחנו צודקים".

העובדה שלעומת זאת יש רבנים, משגיחים, אדמורי"ם וכדו' שסרחו ולא קרה כלום, נובעת מכשל אחר. הבהרת הכשל דורשת פוסט נפרד. כאן נוכל רק לומר שמדובר בכשל מובנה במערכת החרדית. כזה שלעולם לעולם לא יאפשר לימוד לקח והסקת מסקנות.

ככלל, הטיפול העיקרי בבעיות מסוג זה בציבור החרדי, הינו בעיקר, השתקה והעברת הפוגע למיקום פיזי/קהילתי אחר. ע"ע מלכה לייפר.

אז עם כל הרצון הטוב ועם כל התקווה שהציבור החרדי ילמד לקח או יסיק מסקנות, צר לי לאכזב: זה לא הולך לקרות.

נמרוד חי על התפר שבין שסעי החברה הישראלית, רגל פה רגל שם. משמש כיועץ, ועוסק בגישור תוך אישי ובינאישי. חי את השסעים בחברה הישראלית מזה שנים רבות. לא ימין ולא שמאל (=נגד כולם)

המשבר הגדול של 1929 נפל בתקופת שפע, כרעם ביום בהיר. כשהנשיא הובר ניסה לחדש את הצמיחה בעזרת התערבות הממשל בכלכלה, וכשהנשיא רוזוולט החל ב-1933 במדיניות השיקום הכלכלי של הניו-דיל, הם נתקלו בהתנגדות נמרצת מצד כלכלנים ופוליטיקאים, שטענו כי יש לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם וכי התערבות הממשלה רק תאט את ההתאוששות.

במשבר הגדול של 1929, כשהנשיא הובר ניסה לחדש את הצמיחה בהתערבות הממשל בכלכלה, וכשרוזוולט הנהיג את תכנית השיקום ב-1933, כלכלנים ופוליטיקאים התנגדו, בטענה שיש לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם

אחד הגורמים שהביא להחרפת המשבר הגדול היה המושג, הרעיון, של טיהור הכלכלה. של "ניקוי אורוות" כלכלי. לפי רעיון זה, שנות השפע בנו עיוותים מזיקים במערכת הכלכלית, וההתאוששות מהמשבר תבוא רק אם עיוותים אלו יחוסלו. על פי אותו רעיון, המשבר, פשיטות הרגל והאבטלה הם מנגנונים מטהרים טבעיים, באמצעותם המערכת הכלכלית מסלקת את הרעלים שהצטברו בה.

לפי הדוגלים ברעיון זה, התאוששות אמיתית אינה בת קיימא עד שתהליכים אלו יתממשו, וכל התערבות ממשלתית להאצת היציאה מהמשבר רק מזיקה ודוחה את הריפוי ואת ההתאוששות.

הניו-דיל של 1933, המשברים הכלכליים האחרונים, משבר הבנקאות של 2008, וזה שנגרם ע"י הקורונה ב-2020-2021, מורים שאלו היו רעיונות מופרכים ושהתערבות הממשלה הינה חיונית לתפקוד הכלכלי הלאומי. למרות זאת, 90 שנה אחרי המשבר הגדול בארה"ב, הרעיונות הקלוקלים וההרסניים האלו חוזרים אלינו בישראל דרך כלכלני פורום קהלת.

בתקשורת מדווח שהמועמד המרכזי לתפקיד יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, למעשה היועץ הכלכלי של ראש הממשלה נפתלי בנט, הוא ד"ר מיכאל שראל, יושב ראש הפורום הכלכלי של פורום קהלת. שראל שירת גם בצוות ההיגוי הכלכלי של בנט במהלך הבחירות.

ד"ר שראל הוא חסיד של איין ראנד, בעל השקפה כלכלית ימנית קיצונית ומאמין אדוק ביישום עקרונות השוק החופשי מהתערבות ממשלתית. שראל קרא לבטל את שכר המינימום, ונאבק מזה שנים להרוס את ארגוני העובדים. בתחילת משבר הקורונה הוא פרסם מאמר בדה-מרקר (יחד עם אורי כץ) שבו דרש:

"לא לעצור את התהליך האבולוציוני הבריא המוביל להכחדתן של פירמות לא יעילות או של ענפים נעדרי הצדקה כלכלית".

למרות שהמשברים הכלכליים הגדולים לימדו שהתערבות הממשלה חיונית לתפקוד הכלכלי הלאומי, 90 שנה אחרי המשבר הגדול בארה"ב הרעיונות ההרסניים של "טיהור הכלכלה" חוזרים אלינו בישראל עם כלכלני פורום קהלת

כדי להבין את הסכנה הגדולה הטמונה ביישום עקרונות השוק החופשי מהתערבות ממשלתית (הדוקטרינה הניאו-ליברלית), אציין שני מקרים קטסטרופליים מההיסטוריה של דוקטרינה זו: הרעב שהתחולל באירלנד באמצע המאה ה-19, והמשבר הכלכלי שפקד את ארצות-הברית בשנות השלושים של המאה הקודמת.

כמיליון איש, שמינית מאוכלוסיית אירלנד, מתו ברעב הגדול שהתחולל בין השנים 1846 עד 1851. הדבר קרה תחת שלטונה של בריטניה, שבאותה תקופה היתה המעצמה העשירה ביותר בעולם. הרעב הגדול אמנם החל כאסון טבע שהתפשט במהירות, אך הוחמר שבעתיים בשל מעשיה ומחדליה של הממשלה הבריטית בשנים אלו, שהונעו בעיקר מדוקטרינת השוק החופשי ממעורבות ממשלתית.

הדוקטרינה הזו מנעה התערבות ממשלתית לעצירת ייצוא מזון מאירלנד בתקופת הרעב, ויתרה מזאת, גם הסיוע לרעבים באמצעות מטבחי-מרק הופסק אחרי שישה חודשים. רעיון מתן האוכל בחינם היה מנוגד לדוקטרינת השוק החופשי ממעורבות ממשלתית, ולתפיסת תפקוד הממשלה והחברה שנבעה ממנה.

תפיסת השוק החופשי מהתערבות ממשלתית הביאה לקטסטרופה נוספת, המשבר הכלכלי העולמי הגדול שהתרחש בין השנים 1929 עד 1933. עקרונות השוק החופשי חישקו את הממשל האמריקני עם קריסת הבורסה בשנת 1929.

הכלכלנים שהשפיעו על הממשל והאמינו בכלכלה חופשית מהתערבות ממשלתית, מנעו מהממשלה להתערב, ובכך העצימו את המשבר הגדול של שנות השלושים. רק אחרי ארבע שנות משבר עמוק וסבל בל יתואר, במהלכו הפכו כרבע מתושבי ארצות-הברית למובטלים, נבחר רוזוולט כנשיא והחל במדיניות הניו-דיל של מעורבות ממשלתית עמוקה שאיפשרה את היציאה מהמשבר.

כמיליון איש, שמינית מאוכלוסיית אירלנד, מתו ברעב הגדול בין 1846-1851. הדוקטרינה הזו מנעה התערבות ממשלתית לעצירת ייצוא מזון מאירלנד בתקופת הרעב, והסיוע לרעבים במטבחי-מרק הופסק

המינוי של שראל, ומינויים דומים במשרדי ממשלה אחרים, צריכים להדליק נורות אדומות. ישראל ניצלה מלהפוך לדיקטטורה פוליטית בראשות נתניהו, אבל היא נמצאת עכשיו בסכנה להפוך לדיקטטורה ליבראטריאנית. עכשיו צריך להיאבק במדיניות הכלכלית-חברתית שמרנית אכזרית שיובילו המינויים האלו.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

אחרי שנה וחצי של קורונה, של חיים בצל מגבלות, למידה מרחוק, מציאות של חשש ופחד. חוסר יציבות שלטונית לצד מצב ביטחוני מעורער, סוף סוף לרגע נדמה שהכל משתחרר ואפשר לחזור לחיים נורמליים.

נכון? אז ממש ממש לא!

אחרי שנה וחצי של קורונה, חיים בצל מגבלות, למידה מרחוק, מציאות של חשש ופחד, חוסר יציבות שלטונית לצד מצב ביטחוני מעורער, סוף סוף נדמה שהכל משתחרר ואפשר לחזור לחיים נורמליים. נכון? אז ממש לא!

בתור מנהל תיכון, אני רוצה לספר לכם שהצוות שלי ואני מעולם לא חווינו את הילדים והילדות שלנו כך. הם מבולבלים, מפחדים, כועסים ומאוד מאוד טעונים.

אז מה נשאר לנו פוסט קורונה ?

רבים מבני הנוער "מתקשרים" עם העולם תקופה ארוכה מידי בעיקר דרך פלטפורמות מקוונות, הם נמצאים רוב הזמן מול מסכים, הם הפכו את הלילה ליום, ממעטים לצאת מהבית, כמעט לא נפגשים עם בני אדם, וממלאים את החסך בקשר בתקשורת וירטואלית "חלופית".

השנה וחצי האחרונות דחפה ילדים וילדות, בני ובנות נוער רבים למעגל התלות וההתמכרות לבדידות המסכים. המציאות הזו לא טובה להם. הם מלאים בתסכול, בזעם כבוש, ומתקשים לחזור לשגרה "רגילה". לעיתים זה מרגיש כאילו הם נדרשים לתהליך חיברות מחודש.

שנה וחצי עבור ילדים זה הרבה הרבה יותר זמן משנה וחצי עבורנו המבוגרים. בני ובנות 13-18 הם שכבת הגיל שחווה סימפטומים של פוסט קורונה באופן הכי מורכב ומאתגר. מערכת החינוך השאירה את התלמידים בגילאים הללו לבד בבית מול מסכים ופלטפורמות טכנולוגיות כתחליף חינוכי למשך הרבה יותר מידי זמן.

החסך בשגרת חיים נורמלית מגבילה את היכולת ליצור קשר בינאישי תקין ולשמר אותו, לאורך זמן החסך הזה פוצע את הנפש. עכשיו אנחנו נדרשים להתמודד עם התוצאות של התארגנות מערכת החינוך להתמודדות עם משבר הקורונה.

השנה וחצי האחרונות דחפה ילדים ובני נוער רבים למעגל התלות וההתמכרות לבדידות המסכים. המציאות הזו לא טובה להם. הם מלאים בתסכול ובזעם כבוש, ומתקשים לחזור לשגרה "רגילה"

אנחנו שומעים על יותר ויותר אירועי אלימות בהם מעורבים בני נוער, בכל רחבי הארץ. אנו נחשפים שוב ושוב לבני נוער המשתוללים בבתי קולנוע ובמרחבים ציבוריים נוספים, קטטות המוניות בגנים ציבוריים, ונדליזם ופגיעה ברכוש ובנפש. כולנו נחרדנו מהאירוע בו נער בן 13 דקר נער בן 15, שעדיין מאושפז בבית חולים, אחרי ויכוח סתמי על חפיסת סיגריות.

המערכת העל-יסודית כמעט קורסת תחת עומס הליווי החברתי/רגשי הנדרש בתקופה הקצרה בה חזרו בתי הספר (כמעט) לפעילות שגרתית. המערכת נדרשת לעומס כפול של בחינות בגרות בתקופה ובמציאות של חסר עמוק ומשמעותי.

מפחיד לדמיין איך יראה המצב של הילדים של כולנו לאחר שלושה חודשים נוספים של חופש והעדר ליווי מצד עולם המבוגרים. קחו בחשבון שבספטמבר 2021 יש בפועל סה"כ 7 ימי לימוד בלבד!

אם לא נעצור עכשיו ונחליט שכולנו משקיעים את מירב המאמצים במתן מענה רגשי/חברתי, בהרגעת הרוחות ובהחזרת שגרה החיים המוכרת, המצב רק יחמיר – בני הנוער שלנו זקוקים לנו עכשיו יותר מאי-פעם!

בכל חופש גדול מתרחשים אירועי אלימות. האונס הקבוצתי המזעזע באילת בקיץ האחרון ובושתנו האיומה מהאלימות המינית שהתרחשה ב"איה נאפה" שנה קודם לכן. גם בשנים נטולות מגפות, החלפות שלטון ומלחמות לבני נוער רבים קשה מאוד להתמודד עם החופש הגדול, בהיעדר המסגרות והיציבות הבית ספרית. ללא הסתכלות כוללת של הבית, בית הספר, הקהילה החינוכית והילדים – הקיץ שלפנינו עשוי להיות מורכב ומאתגר ולא עלינו (חס וחלילה) מדמם.

הורים יודעים ויודעות מה נכון לילדים.ות שלהם, מחנכים ומחנכות יודעים.ות מה נכון לקהילותיהם החינוכיות שלהם.ן. משאבים יש. המון כסף מוזרם ממשרד החינוך ומהרשויות המוניציפליות. אלא שמשרד החינוך כמו גם הרשויות המוניציפליות הכפופות בכל הקשור בחינוך לרגולציה המדינתית, נידמים לעיתים כסובלים ממחלה אוטואימונית. מזרימים כסף מחד ומאידך עוצרים את היכולת של מנהלים ומנהלות להשתמש במשאבים לדברים שבאמת צריך ע"י בירוקרטיה והפעלת מנגנוני רגולציה חונקים ומשתקים. נדמה כי אחוז ניכר מהכסף מושקע בניהול הרגולציה, בתוכניות לימוד מנותקות מהמציאות, בדיווחים חסרי תכלית, בבקרה ופיקוח מיותרים לחלוטין.

אנחנו שומעים על יותר ויותר אירועי אלימות בהם מעורבים בני נוער, בכל רחבי הארץ. אנו נחשפים לבני נוער המשתוללים בבתי קולנוע ובמרחבים ציבוריים נוספים, קטטות המוניות בגנים ציבוריים, ונדליזם ופגיעה ברכוש ובנפש

כל אלו מובילים לבלבול וחוסר יכולת בפועל  של מנהלות ומנהלי מסגרות החינוך להוציא לפועל את "בתי הספר של הקיץ". שנת הלימודים של בתי הספר העל-יסודיים תסתיים בעוד פחות משבוע ולאף אחד.ת באמת אין מושג איך ומה מצופה מבתי הספר לעשות.

הגיע הזמן לעצור!

חינוך במהותו מבוסס על הדגמה, על שיח, על קרבה ובעיקר על מפגש פנים אל פנים המעודד קשר וקירבה. גם הורים וגם מחנכים יודעים שבני ובנות הנוער זקוקים לחיבוק ולהנחיה מלווה גם בחופש הגדול, ובוודאי בשנה מאתגרת כמו זו.

תנו לנו ללוות אותם, תנו לנו לחנך. אפשרו לנו לבנות תוכניות ומפגשים יצירתיים לחופש הגדול. תנו לנו לצאת איתם לקולנוע, לטיול בטבע או לצאת לבריכה. אל תתעלמו מהם ואל תעלימו אותם שוב לשלושה חודשים נוספים. שחררו את הכסף המיועד לליווי וטיפול בבני ובנות נוער מכבלי הרגולציה והבירוקרטיה. אוטונומיה ניהולית היא המשאב היקר ביותר בתקופות משבר – אפשרו למנהלים, למנהלות, ולמורים ולמורות לעשות את עבודתם.ן – לדאוג לבני הנוער שלנו, כי הם העתיד של כולנו.

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנהל קמפוס ברשת החינוך אנקורי.