גלי ההלם המתפשטים בציבור הכללי מדלגים בקלילות מעל המגזר החרדי. שם אף גבה לא הורמה ואף אחד לא היה צריך להכין פרצוף מופתע.

"מחוץ לחומות" נדמה לאנשים שהמגזר עובר טלטלה או משהו כזה. כותבת אחת גם השוותה, בחוסר הבנה, את סיפורו של יהודה משי זהב לטלטלה שעברה הציונות הדתית עם פרסום העדויות על הרב מוטי אלון. הכותבת תהתה אם המגה פיגוע (לכאורה, חייבים להדגיש לעת עתה) של מעשי משי זהב יביא לטלטלה או לשינוי בחברה החרדית.

אז הבה נתכנס למציאות. לצערי, לצער החברה כולה – ובעיקר לצערם של הנפגעים הרבים – לא תהיה שום טלטלה. גם משום שמשי זהב ממש אינו "מוטי אלון של החרדים" וגם משום שהחברה חרדית מוגנת, או חסומה, מפני זעזועים מטלטלים בכלל.

לצערי, לצער החברה כולה – ובעיקר לצערם של הנפגעים הרבים – לא תהיה שום טלטלה. גם משום שמשי זהב ממש אינו "מוטי אלון של החרדים" וגם משום שהחברה חרדית מוגנת, או חסומה, מפני זעזועים מטלטלים בכלל

ראשית, מוטי אלון היה, עד שכבר לא היה, "הרב מוטי אלון". מי שהכיר את שיעוריו ואת מוטת השפעתו על החברה הדתית (והכללית) ידע שמדובר ממש בנפיל. מישהו ששייך לדור אחר. לא היה רב מקורי, רהוט וסוחף כמותו בציבור הדתי. גם מי שלא נמנה על קהל תלמידיו/מעריציו ידע שמדובר במשהו מסדר גודל אחר. לא היה ספק לאיש שאם וכאשר ירצה כבוד הרב, הרי שמשרת הרב הראשי מובטחת לו.

צריך לזכור שמוטי הנ"ל היה ראש ישיבה בישיבות נחשבות, כולל ישיבת הכותל ושרבים רבים שאבו ממנו את רוב תורתם. לא רב שוליים היה האיש.

כשהסתבר שהרב הזה עשוי בשר ודם וכי יש לו גם יצרים אפלים ושטחים אפורים ושחורים, היתה זו מכת מוות לתפישת הקדושה וההעלאה של החסידים כלפי רבותיהם ומוריהם. אנשים מן השורה שאלו עצמם פתאום: ומי מבטיח לי שהרב שלי אינו כזה? בהמשך התגלה גם רב גדול מצפת, שנחשב בעיני תלמידיו לכמעט מלאך, כמישהו שצדדיו האפלים הושיבו אותו בבית הסוהר לשנים לא מעטות.

בתימצות: מדובר על אנשי רוח בעלי שיעור קומה בולט, שכשלו במבחנים שרוב האנשים רואים עצמם ככאלה שלא יכשלו בהם.

משי זהב, לעומת זאת, היה, הווה, ותמיד יהיה, נער שוליים. אולי "מבחוץ" הוא נחשב למשהו או מישהו שראוי להוקרה או להערכה, אבל בתוככי הציבור החרדי הוא נחשב לבליין ונהנתן. אדם שאוהב כוח ופרסום ותו לא. ממש לא דמות לחיקוי לאף בחור ישיבה או אברך. גם בצעירותו, כשהיה קמב"ץ העדה החרדית, וגם כשפירסס והדליק משואה, מעולם לא נתפס כיותר מאשר מישהו ששיחק אותה – בעיקר מול החילונים. השמועות על התנהגותו נפוצו בכל מרחבי המקוואות. במשפחתו היו דווקא מפרגנים לחכמתו של יהודה. "את יהודה לא יתפסו אף פעם על דבר כזה, הוא חכם יותר", ריכלו הלשונות במשפחה, כאשר אחיו, מוישי, שילם בצ'קים ללא כיסוי לנשים בזנות במזרח ירושלים וסרסוריהן באו לגבות את הכספים מהאב האומלל.

אז לא. משי זהב (גם אם יסתבר שהוא גרוע בהרבה מהכותרות שהתפרסמו לעת עתה) לא יהווה שום קו פרשת מים לציבור החרדי.

צריך להבין, שגם אם לציבור הכללי (חילונים וחלק מהדתיים) נראים "אנשי ציבור" כמו משי זהב או חברי כנסת חרדיים כמובילי דעה, בציבור החרדי פנימה אין להם שום משקל סגולי (מעבר להיותם "מצליחנים" שידעו "לשחק אותה" בעולם הגדול שבחוץ).

משי זהב מעולם לא נתפש כדמות לחיקוי לאף בחור ישיבה או אברך. גם בצעירותו, כקמב"ץ העדה החרדית, וגם כשהדליק משואה. אלא כמי ששיחק אותה – בעיקר מול החילונים. השמועות על התנהגותו נפוצו במקוואות

אבל יש סיבה נוספת, חזקה ומהותית יותר, שאף פעם, אף נואף, נבל וכדו' לא יהווה "קו פרשת מים" בציבור החרדי.

הקורא הממוצע אינו יודע שבבית הכלא יושב כיום "רב גדול מאוד" בציבור החרדי. מישהו ששימש כמשגיח או מנהל רוחני בישיבה גדולה מכובדת מאוד. כן, זו משרה שאמורה להעיד על נושאה שהוא מאנשי המעלה. זו משרה תורנית בתוככי עולם הישיבות (הסבר: כל ישיבה מנוהלת ע"י שני "ראשים". האחד הוא "ראש הישיבה" שהוא המוביל בצד הלימודי והשני הוא "המשגיח" או "המנהל הרוחני" שהוא מתווה הדרך מבחינת מוסר, הנהגה, מחשבה והתנהלות. בעצם, מבחינה חינוכית המשגיח הוא הדמות הדומיננטית ולא ראש הישיבה).

הבדיחה הנפוצה כיום במגזר היא שאב העובד כמשגיח כשרות (שזו משרה ממש לא מכובדת במגזר פנימה) פונה אל בנו ואומר לו: "תראה, יש שינויים בהוראות. בעבר ביקשתי ממך שתגיד שאבא שלך הוא 'משגיח' ותשמיט את המילה 'כשרות'. כיום אני מבקש ממך שכאשר אתה אומר למישהו שאני משגיח, תדגיש לו 'כשרות' – שלא יחשוב שאני משגיח בישיבה חלילה".

אחד מאותם "אנשי מעלה", על פי פרסומים בעולם החרדי, אף זכה להתקשר בקשרי נישואין עם אחת ממשפחת המלוכה החרדיות. קשר חיתון שכזה כבר מעיד כמאה עדים שמדובר באיש נעלה מאוד. שערו בנפשכם: נכדי האיש רם המעלה יהיו נכדיו שלו.

על מה יושב האיש בבית הכלא? לא בשל גניבת כספים מהמדינה (שזה דווקא כבוד בקהילה) אלא משום שהסתבר שהצדיק היה בועל סדרתי של אחייניותיו. החל מהיותן ילדות ועד בכלל. "ועד בכלל" הכוונה היא, עד שהוא נעצר ע"י המשטרה. הללו כבר היו נשואות ואמהות לילדים ורק אז הסתבר שלא בטוח שהאב הביולוגי הוא אכן אביהן וייתכן בהחלט שכבוד הרב הצדיק הוא גם דודן וגם אבי בניהן.

לא למותר לציין שאחת הדרכים בהן הצליח לשכנע את האחייניות שמצווה הן עושות (כן, זה בדיוק מה שהסביר להן. שהוא גילגול נשמה מסויימת שבא לעולם לתקן משהו מהגילגולים הקודמים ולשם כך הם צריכות לסייע לו ולקיים איתו יחסים), אלא שהדברים נעשים בידיעתו והסכמתו של הרב רם המעלה: "הייתי אצלו בדיוק עכשיו ודברנו על זה וזה מה שצריך לעשות" וכיוצא בזה.

ועל מה יושב האיש רם המעלה בכלא? לא על גניבת כספים מהמדינה (שזה דווקא כבוד בקהילה) אלא משום שהסתבר שהצדיק היה בועל סדרתי של אחייניותיו. מהיותן ילדות ועד בכלל, כלומר עד שנעצר ע"י המשטרה

גם אם דמותו ועמדתו של המשגיח שליט"א לא היו גבוהות אף פעם (בוודאי שלא בהשוואה לרב מוטי אלון), עדיין היה "חתנא דבי נשיאה" וקרבתו המוכחת לבית משפחת האצולה החרדית הקנתה לו הילה מספקת כדי להיות דמות משמעותית.

למזלן הגדול של האחייניות, הן לא נדרשו לעלות על דוכן העדים (שזה, כידוע לכל יודע, סיוט שמרתיע רבות וטובות), משום שהלה שיתף פעולה מיידית עם המשטרה.

ואם ישאל השואל: איך השיגו בקלות רבה כזו את שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה? התשובה לכך פשוטה, נוקבת וכואבת עד בלי די. כידוע, חקירות של דודים שאונסים את האחייניות שלהן מתרחבות לרוב לבדיקה, האם גם בבנותיו שלו פגע הפדופיל. ברוב המקרים מסתבר שאכן כך הם פני הדברים ומסכת הפגיעות מתרחבת והולכת.

כאן, נכנסו לפעולה מהירה מאוד עסקני הציבור החרדי. הרי אם יסתבר חלילה שאכן נהג המשגיח כדרך הפדופילים והיה נוהג לאנוס גם את בנותיו הוא, הרי שיסתבר, אם הפרסומים נכונים, שנכדי כבוד הרב הבכיר מאוד עלולים להתגלות כבעלי פגם במשפחה, חלילה. זו כמובן, בושה שאי אפשר לשאת.

הדרך הפשוטה להסיר את הבושה היתה בשיכנוע מהיר של המשגיח שליט"א, שאם יודה מיד על האחייניות (ולא ירחיב מרצונו, כמובן, על בנותיו) אזי כבודו ישמר בבית כבוד אותו רב בכיר מאוד.

ואכן, 'כבוד המשגיח שליט"א' הודה מיידית בביצוע העבירות, קיבל עליו את גזר הדין (17 שנים בכלא) – וחקירה מורחבת לא נפתחה מעולם.

אז מה? זעו גם נעו אמות הסיפים? ממש ממש לא. כמה מבין קוראי שורות אלו היו מודעים בכלל לכל הסאגה הזו? סביר להניח שמיעוט מבוטל בלבד (ואלו, משתייכים, מן הסתם, לציבור החרדי).

לא ראשון הוא כבוד המשגיח שליט"א וגם לא אחרון. אמנם, זה לא שבכל שני וחמישי שומעים על רב גדול שסורח, אבל אף גבה כבר לא מתרוממת בציבור החרדי למשמע בשורת איוב שכזו. ברוב המקרים יטואטא המקרה אל מתחת לשטיח וימצא פתרון תוך חרדי.

הדרך הפשוטה להסיר את הבושה היתה בשיכנוע מהיר של המשגיח שליט"א, שאם יודה מיד על האחייניות (ולא ירחיב מרצונו, כמובן, על בנותיו) אזי כבודו ישמר בבית כבוד הרב הבכיר

אז צר לי לאכזב, אבל משי זהב לא יהווה שום קו פרשת מים בציבור החרדי.

להיפך. משי זהב יהיה עוד "הוכחה" לחיזוק התזה, שרק לימוד תורה בלתי נפסק הוא ההגנה הטובה ביותר מפני "היצר הרע". משי זהב, שפנה לעסקנות ולנהנתנות יהווה דוגמה ומופת לכך "שאנחנו צודקים".

העובדה שלעומת זאת יש רבנים, משגיחים, אדמורי"ם וכדו' שסרחו ולא קרה כלום, נובעת מכשל אחר. הבהרת הכשל דורשת פוסט נפרד. כאן נוכל רק לומר שמדובר בכשל מובנה במערכת החרדית. כזה שלעולם לעולם לא יאפשר לימוד לקח והסקת מסקנות.

ככלל, הטיפול העיקרי בבעיות מסוג זה בציבור החרדי, הינו בעיקר, השתקה והעברת הפוגע למיקום פיזי/קהילתי אחר. ע"ע מלכה לייפר.

אז עם כל הרצון הטוב ועם כל התקווה שהציבור החרדי ילמד לקח או יסיק מסקנות, צר לי לאכזב: זה לא הולך לקרות.

נמרוד חי על התפר שבין שסעי החברה הישראלית, רגל פה רגל שם. משמש כיועץ, ועוסק בגישור תוך אישי ובינאישי. חי את השסעים בחברה הישראלית מזה שנים רבות. לא ימין ולא שמאל (=נגד כולם)

אחרי שנתניהו יירד מהבמה, בדרך הטבע כמובן, ישתרר שקט מבורך. רק אנשי ימין יזחלו החוצה מהריסות הליכוד לטנף על האיש שפרם מפלגה ותפר למידותיו מעור של פוליטיקאים חסרי חוליות.

השבוע קיבל (עוד) מנדט כדי לגמור את העבודה. נקווה שזו שירת הברבור כי באמת מיצינו. אני יודעת שאני כותבת את אותו פוסט כל הזמן, רק מחליפה פסקאות, זה כמו בבדיחה, תסלחו לי, על החיילים שמחליפים ביניהם תחתונים במקום ללבוש נקיים. גם נתניהו ממחזר תחתונים, רק השותף מתחלף. בסיבוב האחרון השאיר אותו חשוף שת.

אחרי שנתניהו יירד מהבמה, בדרך הטבע כמובן, ישתרר שקט מבורך. השבוע קיבל (עוד) מנדט כדי לגמור את העבודה. נקווה שזו שירת הברבור כי באמת מיצינו. אני יודעת שאני כותבת את אותו פוסט כל הזמן, רק מחליפה פסקאות

השבוע ראיתי סרט על רודן, לא חשוב שמות, קווי האופי דומים כאילו נולדו לאותו אב קדמון. תמיד מבעית לראות שליטים מאבדים צלם מתוך הכוח להשחית. גם נתניהו הפך מפוליטיקאי שאפתן למכונת הרס. המפתחות, איך לא, בידיים של סוחרי-דת ציניים, שהתמיכה בו חוזרת אליהם במטבע קשה ועל חשבון הפריפריה, זקנים ועניים.

זה נשמע כמו התחלה של טלנובלה אבל זה משחקי הכס. בלי חמלה. צריך כאן מבול, בחיי, ארץ חמדת אבות הפכה תחתיו לארץ חומצת אבות. 4 מערכות בחירות בשנתיים, האחרונה היתה צריכה להתרחש בעוד 16 שנה(!) אלמלא השליט במנוסה.

ככה הרגיל אותנו, גם לכך שראש ממשלה נאשם בפלילים זה סביר, אבל תובעת במשפטו שבנתה פרגולה בלי אישור היא עבריינית נרדפת, שפוליטיקאים יערקו ממפלגה למפלגה תמורת אתנן, הקטע בו בנט, העוזר הקטן שלו, בא עם סל דרישות שגדולות מסכום המנדטים שקיבל ומסרב להבטיח ליאיר לפיד שלא ילך עם נתניהו, מעיד על הריקבון העמוק שנתניהו השריש במערכת הפוליטית.

הליכוד כבר לא מפלגה אלא עסק משפחתי פרטי מניב, שרים וח"כים הם סטטיסטים בהצגת יחיד, תלמידו של כהנא נבחר לכנסת בעידודו של מי שהלך לפני עמוד תליה בהפגנות נגד יצחק רבין,

נשיא המדינה מעניק לו מנדט להקים ממשלה יום אחרי פתיחת משפטו, כשהמשפט יתנהל 3 פעמים בשבוע כאילו אין מדינה מסובכת לנהל. וכאילו כל זה לא מטריד דיו, אחרי פתיחת משפטו נשא נאום-שטנה נגד מערכת המשפט והאשים אותה בהפיכה שלטונית, מששעבד שוב את מהדורות החדשות על עורכיהן הכנועים לנאומים, שאין בהם דבר מלבד ארס שמצית אש זרה בחסידיו.

הליכוד כבר לא מפלגה אלא עסק משפחתי פרטי מניב, שרים וח"כים הם סטטיסטים בהצגת יחיד, תלמידו של כהנא נבחר לכנסת בעידודו של מי שהלך לפני עמוד תליה בהפגנות נגד יצחק רבין

המדינה נעה תחתיו כמו עץ בסופה, ברצותו יסית נגד ערבים וברצותו – יהפוך עורו ויקרבם למען מטרותיו, אולי גם יקריב. ההמון כבר ילך אחריו. אהבה קנאה שנאה ידידות. הכל בדולר.

המדינה נראית כמו הגיף המפורסם של ג'ון טרבולטה שמסתובב אנה ואנה ולא מבין מה קורה פה. גם נתניהו איבד את כוח-העל שהכל מייחסים לו, רואים עליו את העייפות ואת הפחד והזיעה הקרה. תראו את העיניים המתרוצצות, תנועות הלעיסה בפה קפוץ כשהוא נרגז, זה לא יוסף, כמו ששרה כוורת. זה לא יוסף, זה לא יו-סף. הוא לא יותר מעגל זהב שתוכו קש. הכי מייאש שהתרגלנו לחרא הזה.

אבל אין רע בלי טוב, כי מנסור עבאס מנהיג שנדנד את העץ וכפה על כולנו להתמודד עם השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו. חבל שיאיר לפיד שמסתמן כמבוגר אחראי ושקול לאורך קרוסלת הבחירות (ובלי תעודת בגרות, שחצנים) לא דיבר בגלוי על צירוף המפלגות הערביות. הוא איחר להבין את גודל השעה ונתן לפוליטיקת הכזב לעקוף אותו בסיבוב.

עכשיו נחכה שהנוכל המושחת והטפיל מימינה יפלו לבור שכרו למדינה המעונה הזאת. המקום הזה חולה. כולם יודעים שכל מה שצריך זה שהמלך הרקוב ייעקר משורש ויושלך הצידה. הוא קורא לזה הפיכה אבל אל תשימו לב, הרגלתם אותו לחרבן למדינה על הראש וקשה לו לעשות בסיר כמו כולם.

התחלתי בבדיחה עם זקן ולכן אסיים בפראפרזה על מערכון של אפרים קישון, ממילא מיציתי את ארסנל המילים שיכולתי לכתוב על ראש הממשלה ובעלה וגם המדינה נראית כמו סטנד אפ ניישן.

המדינה נראית כמו הגיף המפורסם של טרבולטה שמסתובב אנה ואנה ולא מבין מה קורה פה. רואים על נתניהו את העייפות ואת הפחד והזיעה הקרה. תראו את העיניים המתרוצצות, את תנועות הלעיסה בפה קפוץ

ובכן, שיחה בין חברים מתגלגלת לחינוך ילדים והמארחים מספרים שהבן שלהם מסרב ללכת לגן. האורחים מציעים להם להיות תקיפים, הילד חייב ללכת לגן.
"אנחנו לא מכריחים", נלחצים ההורים. "נחכה שיסכים בעצמו".
ואז מצטרף לחבורה גבר לא מגולח שסיגר כבוי שמוט בזווית פיו ושואל: "יש'כם אש?"
"בנימין", שואל אותו המארח בהיסוס. "מחר תסכים ללכת לגן?"

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

באופן אידאלי אנו חושבים על המוח האנושי כעל מכונת היגיון, אך במציאות בכלל, וזו הפוליטית שלנו בפרט, ברור שיותר מכל דבר אחר – מוח זו מכונה לדפיקה סדרתית של הראש בקיר.

משום מה אנו נוטים לראות במוח שלנו סוג של מחשב, בעוד שמחשב ומוח הן שתי מכונות שונות לגמרי. המוח הוא יצור אבולוציוני שניבנה כמכונה אובססיבית ליצירת מטרות, בעוד שמחשב הוא כלי עזר לבני אדם. איננו מעוניינים שמחשב ייצר לעצמו מטרות, אלא רק שיעזור לנו להשיג את המטרות שלנו.

החל מהקפה של הבוקר ועד להתגייסות למלחמה, מה שמניע אותנו הוא המטרה התורנית, שמשום מה הקפיץ לנו המוח דווקא עכשיו, ואנו חייבים, חייבים, להגשימה. ומה שמעצבן בהמצאה האבולוציונית הזו הוא, שהטבע מייצר לנו את מכונת המטרות הזו לא כדי שנגשימן. בכלל לא. אלא, שכמו חמור ההולך אחרי הגזר שתלה לו העגלון מול אפו, המטרה קיימת כדי להוליך אותנו בדרך, ולאו דווקא כדי שנגשימה. או כפי שחז"לנו ניסחו כה יפה "אין אדם עובר מן העולם וחצי תאוותו בידו".

הטבע מייצר לנו את מכונת המטרות הזו, המוח, לא כדי שנגשימן. בכלל לא. אלא, שכמו חמור ההולך אחרי הגזר שתלה לו העגלון מול אפו, המטרה קיימת כדי להוליך אותנו בדרך, ולאו דווקא כדי שנגשימה

למעשה, הבעיה הגדולה עם מנגנון המטרות שלנו היא לא שאיננו מגשימים אותן, אלא דווקא אם הצלחנו להגשימן. הגשמת המטרה לא רק מייצרת ריקנות, המחייבת מאמץ מוחי להעלות ולגבש לנו מטרה חדשה, אלא, חמור מכך, היא עלולה לזרוק אותנו מהדרך הכל-כך מוצלחת בה הלכנו – אל ישימון חסר דרך.

דוגמה טובה היא הציווי האלוהי הראשוני של: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". ציווי שבנה מטרה ארוכת טווח, ולאורה אנו חיים כבר אלפי שנים. הבעיה נעוצה כמובן בכך שמטרה ארוכת טווח שכזו לא קיבלה פרמטר תפוגה. כמה זה "מלאו את הארץ"? מיליארד אנשים זה כדור מלא? עשרה מיליארד? מאה מיליארד? ומתי הארץ נחשבת כבושה? כשנכלה את משאביה? את זה הציווי לא ניפק, אך רבים עדיין חיים לאור הציווי הזה רק משום הסיפוק שבהליכה בדרך הסלולה, ולעזאזל התוצאות.

אם לאדם הפרטי הגשמת מטרות היא בעיה, הרי שבהיבט הפוליטי הגשמת מטרות היא אסון. מערכת הכוח הפוליטית נבנית על הדגל המאחד של המטרה, והגשמת מטרות פירושה התפוררות הדבק המאחד. כך למבני כוח פוליטיים קיימת נטייה מובנת לשמר מטרות, בפורמלין אם נדרש, מבלי להתחשב במציאות המשתנה.

כך בריטניה משמרת בית מלוכה וטקסים פוליטיים משונים שאבד הכלח על מטרתם, רק כדי להימנע מערעור המערכת. כך המערכת הפוליטית האמריקנית משמרת פחד מיסטי מסוציאליזם וקומוניזם למרות שאיומים אלו כבר חוסלו מזמן, וכך גם אצלנו.

המערכת הפוליטית הישראלית נבנתה סביב מטרה אחת – הקמת בית לאומי ליהודים שנרדפו בעולם. תשובה לבעיה הסופר-בוערת בימים שלאחר השואה. מטרה זו גיבשה תנועה חזקה ודינמית שפעלה ביעילות והצליחה בצורה יוצאת דופן, ובית לאומי אכן הוקם ליהודים, מדינה – היא מדינת ישראל.

אם לאדם הפרטי הגשמת מטרות היא בעיה, הרי שבהיבט הפוליטי הגשמת מטרות היא אסון. מערכת הכוח הפוליטית נבנית על הדגל המאחד של המטרה, והגשמת מטרות פירושה התפוררות הדבק המאחד

אנו רואים את ביטוי המטרה הציונית באופי המפלגות שלנו במערכת הפוליטית, אבל השפעת המטרה הזו עמוקה הרבה יותר – כל המבנה השלטוני יוצר עבור מטרה זו. מבנה שתוכנן לאפשר הדרה דמוקרטית של הערבים מאפשרות של הגעה למוקדי כוח. כך, כדי להימנע מבניית מוקדי כוח ערביים, המבנה של הייצוג לכנסת לא נבנה במתכונת הרגילה של נציגי אזורים, כפי שנהוג בדמוקרטיות אחרות. כך, הדומיננטיות שהוקנתה למשרד הפנים במישור המוניציפלי היא עוד מכשיר שכזה, שלא לדבר על מערכת ניהול הקרקעות שנבנתה בעליל לטובת המטרה הציונית.

כל האנרגיה הציונית הזו לטיפול בעם שלנו אכן צלחה. המטרה הושגה, וכיום, כשמרבית העם היהודי נמצא בישראל, ואלו שלא כאן עושים זאת מבחירה, אפשר להגיד לא רק שהציונות הגשימה את מטרתה המיידית, אלא שהצורך בהגנת היהודים ומדינתם חרג מגבולותינו והפך לקונצנזוס גלובלי במרבית מדינות העולם. אנו השגנו את המטרה מעבר למשוער, ודווקא ההצלחה הזו היא אם המשבר הפוליטי הקשה אותו אנו חווים היום.

אנו תקועים היום עם אוכלוסייה שעיקר עניינה הוא איכות החיים שלה והצלחתה האישית, אך עם מערכת פוליטית לא רלוונטית שמחפשת לשמר את המטרה שהושגה דרך מבט טלסקופי – המחפש, מעצים, ולעיתים אף ממציא איומים על המטרה. כל זאת תוך התעלמות מהנוף החדש של מדינה בה מרבית האוכלוסייה רוצה ושואפת לנורמליות אזרחית.

חוסר הרלוונטיות נמצא בשימור האידאות הפוליטיות, אך יותר מכך הוא נמצא בשימור מבנה הדמוקרטיה שלנו. מבנה בו הנציגים אינם נבחרים ישירות ולא על בסיס גיאוגרפי, מה שמקנה כוח יתר לאוכלוסיות מסוימות (המתנחלים למשל) וכוח חסר לאוכלוסיות אחרות (ערבים למשל).

אלה מבנים השואפים לשמר את עצמם גם במחיר של אובדן רלוונטיות והגעה למשבר, ונראה כי המשבר הפוליטי המתמשך בו אנו נמצאים הוא אכן משבר שכזה. משבר בו הטרמינולוגיה סובבת סביב המטרה הציונית ומי משרת אותה, אך הגרעין שלה הוא רלוונטיות מבנה המשטר לאזרחי המדינה.

חוסר הרלוונטיות של הדיאלוג הפוליטי עתיד להימשך, וכך גם משבר הבחירות בו אנו שרויים, אלא שאגב המשבר המתמשך הזה, מה שאנו עדים לו הוא שינוי זוחל של שיטת הממשל שלנו. שינוי שמגיע בשיטת הסלמי, בפיסת שינוי אחת בכל מערכת בחירות.

אנו רואים את ביטוי המטרה הציונית באופי המפלגות במערכת הפוליטית, אבל השפעת המטרה הזו עמוקה בהרבה – כל המבנה השלטוני יוצר עבורה. מבנה שמאפשר הדרה דמוקרטית של הערבים מהגעה למוקדי כוח

השינוי החל ברעיון ההזוי לראש ממשלה חליפי וממשיך ברעיון ה"רק לא ביבי", וללא ספק יתחולל גם בסיבוב הנוכחי. סיבוב, שעם או בלי השבעת ממשלה חדשה, יהיה גם הוא ללא ספק קצר, וללא ספק ייצר גם הוא פיסה נוספת של שינוי במבנה השיטה הדמוקרטית שלנו. ורק נותר לקוות ששינויי המבנה שיביא יהיו טובים וחכמים מספיק כדי לבנות לנו אג'נדה שלטונית חדשה, שתוכל להוביל אותנו בדרך טובה יותר מזו בה אנו הולכים היום. ושלא נזדקק לבחירות שישיות לשם כך.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.