לעתים אני נתקל ביצירת אמנות או סרט, שיר או ספר, שמכים בי חזק בבטן וגורמים לי לזעזוע. את "גרניקה" הכרתי לראשונה רק כסטודנט להיסטוריה, ואני זוכר את ההלם למראה היצירה המפוארת. "צייד הצבאים" ו"אפוקליפסה עכשיו" היו קו פרשת מים מבחינתי להפסקת הערצת הגבורה של סרטי המלחמה המטופשים ומלאי הפאתוס. והיה את הסרט "הנאשמים".
האימה אחזה אותי, כשבדומה לצופים האחרים בסרט רציתי להטיח את הראש בקיר מרוב תסכול למראה המעטפת של הרשע. האנסים עצמם, בוודאי, אבל גם חבריהם שצפו באונס ועודדו את מי שתקפו בפועל, ולא פחות מכך, "המדינה": חוקרי המשטרה והתובעים.
באותה השנה שבה יצא לאקרנים הסרט, 1988, התפרסמה פרשת האונס בשמרת. כרוניקה של מוות (נפש הנאנסת) ידועה מראש- אנסים זחוחים שמגובים בחברים שיודעים ושותקים, ובמקרה הספציפי הזה, הקיבוץ שנתן תמיכה לאנסים במקום לנאנסת.
"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" נאמר בקהלת. אחת לכמה זמן אנחנו מזדעזעים מסיפור חדש, סיפור נוסף עם אותם המאפיינים, אותם כוחות רשע שמאשימים את הקורבן: "מדובר בילדי טובים, לא נהרוס להם את העתיד", "היא מתנהגת באופן פרובוקטיבי, אז מה הפלא", "שלא תתלבש ככה", "זה היה בהסכמה" ועוד ועוד.
מעבר לעובדה שאני הורה לשלושה ילדים, אני מורה ומחנך מזה עשרים שנה, רוב השנים בחטיבה עליונה וחלק מהזמן גם בחטיבת ביניים. כפי שהורים דואגים לילדיהם, אני נמצא בחשש מתמיד שמרחף מעל לראש, שלא יקרה כלום לילדיי, לתלמידיי.
כמותקפים בוודאי, אבל לא פחות מכך, אם אחד מתלמידיי יתגלה כתוקף. הפחד הזה לא מנטרל אותי מעשייה, אבל הוא נטוע עמוק בתת מודע, נוכח בתודעה ומדרבן אותי לשוחח עם תלמידיי באופן הגלוי ביותר האפשרי על מהי מיניות בריאה, זוגיות ואהבה ושתקיפה מינית היא לא מין, אלא תקיפה.
לאחרונה אחזה אותי האימה שוב. כשצפיתי בתחקיר של תכנית המקור על אייל גולן, ובימים האחרונים כשהתפרסם סיפור האונס של הילדה בת ה-11. מעבר למאפיינים שחוזרים על עצמם כמו במקרים אחרים, הפעם התחדדה לי ביתר-שאת הסיבה למסובב: מילים שיוצרות מציאות.
"משחקי חברה" כונתה תופעת הסירסור בנערות צעירות וניצול של נערות תמימות לסיפוק צרכיהם של מבוגרים מהן בהרבה. לא היה פה שום משחק וזו לא הייתה פעילות חברתית. אבל כשזה המונח שמשתמשים בו, האם לא יצרנו את המקרה הבא?
גולן וחבריו, על פי העדויות, השתמשו במילה "לפנק" כשהמשמעות היא אחת: סיפוק היצר המיני של החבורה הנלווית לזמר. לגולן יש דף פייסבוק שנקרא "אייל הגולן הזמר הלאומי וזמר העשור". בין היתר נכתב שם "ברכות ואיחולים לבביים לזמר הלאומי זמר העשור והזמר של המדינה לרגל זכייתו היום בטקס בכנסת 'פרס יקיר הזמר העברי' אייל שלנו גאווה לאומית!"
אין בכוונתי להיכנס לעומק הסיפור, עשו את זה לפניי טוב ממני, אבל תפקידי כמחנך הוא לתווך את המציאות לתלמידיי, לנסות להבין ביחד למה חברת הכנסת נאוה בוקר יזמה את הענקת אות יקיר הזמר העברי למי שבזמן ההחלטה על הענקת הפרס היתה כבר חקירה גלויה נגדו.
יתרה על כך, להטיל זרקור על ההשתלחות של רני רהב יח"צנו של גולן נגד אם שבתה נאנסה בגיל 14 ויזמה עצומת מחאה, ומה שהיה לרני רהב לומר לה זה "חרפה אמיתית. את הבעיות הכואבות שלך שמרי לעצמך" .
לפנק, בהסכמה מלאה, זמר לאומי, שמרי לעצמך את הבעיות שלך ו"חרפה". של מי החרפה? לפי רני רהב, של האמא. מילים מילים שמכסות על ניצול ציני ואכזרי של נערות תמימות על ידי גברים מבוגרים, או על ידי נערים בני גילן.
סיפור האונס של הילדה בת ה-11 הוא עוד מקרה שמזכיר את הסרט "התפוז המכני". כמחנך, ההתמודדות בכיתה עם התלמידים נראית כלא מורכבת, בגלל שיש כאן רוע מוחלט מול תמימות, כאשר לרוע של התלמידים מצטרף אביו של אחד התוקפים שאמר שזה היה "מעשה קונדס" של ילדים.
או, באופן מחריד בהרבה, האשמת הקורבן שמעולם לא נשמעה באופן כל כך ישיר וציני כפי שאמר אח של אחד מהתוקפים: "הם (משפחת הילדה) היו צריכים לבדוק ולראות שהבעיה נמצאת וחבויה בבת שלהם. אני לא חושב שהוא צריך לבקש סליחה, אבל חושב שיש בו המון חרטה בכל זאת… לדעתי זו או נימפומניה או שזאת באמת ילדה חולת נפש או שזאת ילדה שזה מה שראתה בבית" .
התלמידים מבינים לבד שנעשה כאן מעשה נורא. בהזדמנויות שונות גם מעבירים לתלמידים את המסר שהעברת סרטונים פוגעניים זאת עבירה על החוק. "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום, מהווה הטרדה מינית."
המקרים היותר קשים לדיון בכיתה הם על ה"תחום האפור". הערות לתלמידות על מראן, לבושן, מתי הן מחמאות ומתי פגיעה? מהו "לבוש בלתי הולם" ומתי אסור למישהו להעיר למישהי על לבושה, האיפור שלה, צבע שיערה או כל ביטוי עצמי חיצוני אחר שלה (ספוילר- כמעט אף פעם…).
יש עוד המון מה לכתוב על נושא זה ומסגרת המקום הנוכחי לא מאפשרת הרחבה, אבל מה שהכי חשוב זה לדבר על הנושא בכיתה, ובבתים שלנו כהורים, מכיוון שהמחקרים מראים שככל שמדברים יותר בבית ובבית הספר על מיניות כך מצטמצמת התופעה של פגיעה מינית. במקרה הזה, המילים הנכונות יכולות לצמצם את היקף תופעת הפגיעות המיניות.
והכי חשוב: חכמים, היזהרו בלשונכם. "יבוא לך דינה" זה כבר לא מצחיק. "למה את מתכוונת כשאת אומרת לא" גם פאסה. והטרדה ותקיפה מינית הן לא משחק חברה, אלא אלימות ותוקפנות.
מנשה שרביט הוא מורה להיסטוריה ואזרחות, התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאסא) ירושלים
כמעט מידי יום נתקלים אנו בפרסומים, בעיתונות הזרה והישראלית כאחת, לפיהם "ישראל תקפה", "ישראל הגיבה", "ישראל שוקלת", "ישראל תשלח או לא תשלח משלחת לקהיר".
ביטויים אלה חסרי אחיזה במציאות. כשוולדימיר פוטין נלחם באוקראינה – איש אינו מייחס את מעשיו לאמא רוסיה. לא צפון קוריאה עושה ניסויים בנשק גרעיני ומדכאת את אזרחיה, אלא קים ג'ונג און. לא סוריה היא שטבחה ב-600,000 מאזרחיה אלא בשאר אל-אסד. לא איראן היא שמענה, כולאת ומוציאה להורג מתנגדי משטר או סתם כאלה שמפירים את קוד הלבוש הנכפה בה, אלא משטר האייתוללות.
ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.
כשבעה חודשים עברו מאז שהאחים והאחיות שלנו בשבי. חג החירות חלף ללא חירותם, ובקרוב יצוין יום העצמאות, כנראה בלעדיהם, ואין אור בקצה המנהרה. בזמן שהם נמקים בשבי, משהו בנו נמק. יש קשר ישיר בין החוסן הנפשי של כל אחד מאתנו לבין המצב הביטחוני והימצאותם של החטופים בשבי כבר חצי שנה.
הבית, שאמור להיות מקום המקלט הרגשי והפיזי שלנו, הוא כבר לא מקום מוגן. מחבלים עלולים לפרוץ אליו ולחטוף אותנו ממנו. מאז פרוץ המלחמה רבים מאתנו סובלים מחרדות, מגיפים את התריסים וחולמים חלומות רעים.
טלי כלפא היא עובדת סוציאלית קהילתית במחלקה לשירותים חברתיים וקהילתיים בעירייה במרכז הארץ. היום מנהלת מרכז שי"ל בעוצמה, מרכז למיצוי זכויות והתנהלות כלכלית. לפני כן, ליווי קבוצות מנהיגות ושיתוף ציבור באמצעות פעילים קהילתיים לטובת פיתוח שירותים ומענים בשיתוף הפעילים בהתאם לצרכים שעולים מהקהילה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
עוד כותבת הזויה. מישהו לא רוצה לשחרר את החטופים? מישהו לא רוצה שהחטופים יחזרו? התנאים של החמאס יגרמו לכך שחזרת החטופים תגרום בשנים הקרובות למות אלפי ישראלים כתוצאה משחרור אלפי מחבלים והפסקת אש קבועה שתגרום לחמאס להתעצם. מה יעזור להפעיל לחץ על ממשלת ישראל?
משטרת ישראל כבר אינה משטרת ישראל. כך מסתמן. שום ישראלי לא אמור להתנהג כך, בוודאי לא משרת ציבור במדים. התמונות והעדויות היומיות על אלימות השוטרים במחאות נגד הממשלה ובעד עסקה, כבר לא נתונות לוויכוח.
נשאלת השאלה מהיכן האכזריות, האטימות, הבריונות, האלימות הזו של חלק מהשוטרים נגד מפגינים? כשמביטים בעיני השוטרים הללו בעת פיזור הפגנות המוחים למען עסקת שבויים, אפשר לראות שנאה תהומית למפגינים. תיעוב. חוסר סבלנות. עצבים מרוטים, מתוחים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בוטים שמאלנים אנטי דמוקרטים, ואנטישמים (שונאי דתיים וימניים), תומכי מטרות החמאס של הפלת הממשלה הנבחרת,והפסקת המלחמה =ניצחון לחמאס שיתאושש ויחזור לסורו. למרות שרוב מוחלט של היהודים תומכים ממשלה! רוצים בחירות חדשות תמיד, למרות שמפסידים בהם, וכבר הודיעו שלא יקבלו את תוצאות הבחירות שבהם הימין שוב ינצח!
החתך שממנו מגיע השוטר הממוצע לא מאפשר לו גנטית להזדהות עם המפגינים,הרבה יותר חמלה ואמפטיה נוכל למצוא אצל השוטרים בהפגנות הנגד או התמיכה ברפורמה.
משטרה שמגבה אלימות ומשלמת בקידום על אלימות ,היא לא ראויה ולכן הכבוד ללובשי המדים בחלקים של האוכלוסיה זהה לאחוז של מפלגה חדשה התומכת בהתישבות על הירח
בתי המשפט אכן משחררים את העצורים מיד… אבל גם זה ישתנה כשמערכת מינוי השופטים תעבור לידי לוין והר סון מלך, ויקודמו רק שופטים שעצרו מפגינים או החמירו עם ערבים!
אנחנו בתהליך בו המשטרה כבר הפכה למליציה ומערכת המשפט עדין לא.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלום ירושלמי, אתה כתב ופרשן עתיר זכויות, אבל כתיבתך הנוכחית לא עומדת בסטנדרטים מינימליים. באופן קבוע אתה מדברר את התדרוכים והמסרים של נתניהו, דרעי ואחרים בלי לאתגר אותם ולשים בתוך הקשר.
בכתבה זאת, לדומה – מי מינה את סמוטריץ' הכושל לשר בשני משרדים חשובים?? הוא האחראי על הכשלונות אף יותר מהשר עצמו. גם ההשתלחות בפקידות הבכירה שמתפקדת כמובגרת האחראית בכלכלה הישראלית היא חצופה ושקופה, ונועדה להסיט את כל האש מנתניהו.
@בירנית גורן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם