לראש הממשלה בנימין נתניהו, יתרון גדול על יריביו – יש לו אג'נדה. לא חשוב אם טובה או רעה – בכל מה שקשור במאבק הפוליטי. מה שחשוב זה שהוא מוביל את סדר היום הלאומי, והערכים שהוא צורב מסייעים לו ומקשים על יריביו. מה גם שיריביו עדיין לא הפנימו את חשיבותה של "האג'נדה".
מהי האג'נדה של נתניהו? איך נאמר זאת במילים עדינות? סמול הוא רע, ימין הוא טוב. וכל מי שלא עם נתניהו הוא סמול (גנץ – שהיה הרמטכ"ל של נתניהו, יאיר לפיד – שרואה עצמו כמרכז-ימין, ליברמן – המתנחל מנוקדים, גדעון סער – שקרא לחוק הלאום חוק יסוד ואפילו סמוטריץ' הימני-קיצוני הפך לתומך סמול בפוטנציה)
איך זה מקנה לו יתרון ומקשה על יריביו? בכך שמול היומרה להקים ממשלת ימין מלא-מלא, כדי שחלילה הסמול לא ישתלט על המדינה, אין למחנה השינוי (שינוי למה? שינוי למי?) אג'נדה לעומתית. אומנם יאיר לפיד אמר משהו על גוש האחדות, וזה טוב שאמר, אבל השתתק.
"אחדות" יכולה להיות האג'נדה הלעומתית, אבל צריך לדבוק בה, ולומר אותה באותה עוצמה כמו את האג'נדה של "סמול הוא רע וימין הוא טוב".
כאשר אנו בוחנים כעת את המגעים על הקמת ממשלה חדשה אנו רואים שמנהיג ימינה, נפתלי בנט, עדיין מחוייב, למרות האירועים האחרונים, לשאת ולתת עם נתניהו, כי האג'נדה המושלת בכיפה היא של סמול-ימין, ולא של אחדות. אילו האחדות הייתה האג'נדה הקובעת – הוא היה מחוייב ללכת לממשלת האחדות, בראשות לפיד, ולא לממשלת הפילוג (הנה סיסמא: העם רוצה אחדות, ולא רוצה פילוג).
אפשר לומר כי לפיד עלול להפסיד את ראשות הממשלה כי איחר בהצבת האג'נדה הלעומתית, וגם אותה הוא לא ממנף בעוצמה הראויה.
ואפילו כאשר הוא מקיים מגעים עם לפיד, האג'נדה של סמול-ימין מחייבת את בנט לקבל יתרון בחלוקת התיקים ל"ימין" על חשבון המפלגות שיש להם יותר מנדטים משלו, כי הם "סמול".
לפיד גילה באיחור את האג'נדה הנכונה, והוא חייב לדבוק בה ולהעצים אותה, כי אג'נדה היא יותר מתעלול פירסומי – היא תוכנית עבודה, ויותר מכל ישראל זקוקה כעת לתוכנית עבודה של אחדות ושיקום.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
לאחר ליל הסדר, שרה נתניהו העלתה לעמוד האינסטגרם שלה תמונה בה היא עומדת לצד בעלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כששניהם אוחזים בתמונה לא גדולה עליה מוצגים פניהם של 133 החטופים בעזה.
את אותה תמונה העלה לעמוד הטוויטר ראש הממשלה נתניהו, מה שחשף את הפוטושופ חסר העכבות בו השתמשו בתמונה ש"כיכבה" בעמוד האינסטגרם של שרה. הצופה הממוצע ב"תצלום" שהעלתה "רעיית ראש הממשלה הגברת נתניהו", כפי שהיא רוצה שתקראו לה, עלול לחשוב ששרה נתניהו היא סטודנטית שנה א' באוניברסיטת רייכמן ולא אישה בעשור השביעי לחייה.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.
כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.
אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לבנט יש יתרון מאחר והקהל שלו פחות סבלני ומרשה לעצמו להגדיר את עצמו כ"לאומי" לעומת האחרים. כמו שמורה מקדישה יוצר זמן לילד המופרע של הכיתה ואם היא חכמה היא תתן לו מתנה קטנה בשקט. למה? כי מגיע לו? מגיע לו הכי פחות, אבל הוא הכי משוגע.
מחנה השינוי, השינוי ממשפחת הקריזה והצעקות, אם עדיין לא שמעת, מוען לשלם יותר, הוא הילד האחראי בכיתה החנון הטוב שמשלם על כך את המחיר.
הבריונות שולטת וקובעת את הטון