לראש הממשלה בנימין נתניהו, יתרון גדול על יריביו – יש לו אג'נדה. לא חשוב אם טובה או רעה – בכל מה שקשור במאבק הפוליטי. מה שחשוב זה שהוא מוביל את סדר היום הלאומי, והערכים שהוא צורב מסייעים לו ומקשים על יריביו. מה גם שיריביו עדיין לא הפנימו את חשיבותה של "האג'נדה".

מהי האג'נדה של נתניהו? איך נאמר זאת במילים עדינות? סמול הוא רע, ימין הוא טוב. וכל מי שלא עם נתניהו הוא סמול (גנץ – שהיה הרמטכ"ל של נתניהו, יאיר לפיד – שרואה עצמו כמרכז-ימין, ליברמן – המתנחל מנוקדים, גדעון סער – שקרא לחוק הלאום חוק יסוד ואפילו סמוטריץ' הימני-קיצוני הפך לתומך סמול בפוטנציה)

איך זה מקנה לו יתרון ומקשה על יריביו? בכך שמול היומרה להקים ממשלת ימין מלא-מלא, כדי שחלילה הסמול לא ישתלט על המדינה, אין למחנה השינוי (שינוי למה? שינוי למי?) אג'נדה לעומתית. אומנם יאיר לפיד אמר משהו על גוש האחדות, וזה טוב שאמר, אבל השתתק.

"אחדות" יכולה להיות האג'נדה הלעומתית, אבל צריך לדבוק בה, ולומר אותה באותה עוצמה כמו את האג'נדה של "סמול הוא רע וימין הוא טוב".

כאשר אנו בוחנים כעת את המגעים על הקמת ממשלה חדשה אנו רואים שמנהיג ימינה, נפתלי בנט, עדיין מחוייב, למרות האירועים האחרונים, לשאת ולתת עם נתניהו, כי האג'נדה המושלת בכיפה היא של סמול-ימין, ולא של אחדות. אילו האחדות הייתה האג'נדה הקובעת – הוא היה מחוייב ללכת לממשלת האחדות, בראשות לפיד, ולא לממשלת הפילוג (הנה סיסמא: העם רוצה אחדות, ולא רוצה פילוג).

אפשר לומר כי לפיד עלול להפסיד את ראשות הממשלה כי איחר בהצבת האג'נדה הלעומתית, וגם אותה הוא לא ממנף בעוצמה הראויה.

ואפילו כאשר הוא מקיים מגעים עם לפיד, האג'נדה של סמול-ימין מחייבת את בנט לקבל יתרון בחלוקת התיקים ל"ימין" על חשבון המפלגות שיש להם יותר מנדטים משלו, כי הם "סמול".

לפיד גילה באיחור את האג'נדה הנכונה, והוא חייב לדבוק בה ולהעצים אותה, כי אג'נדה היא יותר מתעלול פירסומי – היא תוכנית עבודה, ויותר מכל ישראל זקוקה כעת לתוכנית עבודה של אחדות ושיקום.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

ההחלטה של בית הדין הפלילי הבינלאומי מיום חמישי שעבר להוציא צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בעזה, היא עיוות מוסרי והיסטורי לא נתפס. כארגון המייצג נוצרים ציונים מרחבי העולם, השגרירות הנוצרית הבינלאומית קיבלה את ההודעה על כך בזעזוע.

החלטת הקהילייה בינלאומית להשתמש בכלים הפליליים החמורים ביותר שנחקקו בעקבות השואה נגד מדינת ישראל והעם היהודי היא עיוות בלתי מתקבל על הדעת של ההיסטוריה ושל המוסר.

דיוויד פרסונס הוא עורך דין, סופר, עיתונאי, פסטור מוסמך ומומחה למזרח התיכון, המשמש כסגן נשיא ודובר בכיר של השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים.

קידום קצינים במשטרה ובמערך הכליאה הלאומי בהתאם לחנופה ונכונות לפעול בניגוד לשלטון החוק ולפגוע בזכויות אדם למען שר פשיסט, אינו המצאה ישראלית. מדובר בדפוס מוכר מהפיכות משטרים לדיקטטורות – ומהדיקטטורות עצמן.

התוצאה היא כמובן דחיקת קצינים מקצועיים, הגונים, ישרים ומחויבים לשלטון החוק, פריחת פשע מאורגן, השתלטות עבריינית על שלטון מקומי, התפרצות אלימות חמורה וגיהינום חברתי-כלכלי בעיקר למוחלשים.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.