לראש הממשלה בנימין נתניהו, יתרון גדול על יריביו – יש לו אג'נדה. לא חשוב אם טובה או רעה – בכל מה שקשור במאבק הפוליטי. מה שחשוב זה שהוא מוביל את סדר היום הלאומי, והערכים שהוא צורב מסייעים לו ומקשים על יריביו. מה גם שיריביו עדיין לא הפנימו את חשיבותה של "האג'נדה".

מהי האג'נדה של נתניהו? איך נאמר זאת במילים עדינות? סמול הוא רע, ימין הוא טוב. וכל מי שלא עם נתניהו הוא סמול (גנץ – שהיה הרמטכ"ל של נתניהו, יאיר לפיד – שרואה עצמו כמרכז-ימין, ליברמן – המתנחל מנוקדים, גדעון סער – שקרא לחוק הלאום חוק יסוד ואפילו סמוטריץ' הימני-קיצוני הפך לתומך סמול בפוטנציה)

איך זה מקנה לו יתרון ומקשה על יריביו? בכך שמול היומרה להקים ממשלת ימין מלא-מלא, כדי שחלילה הסמול לא ישתלט על המדינה, אין למחנה השינוי (שינוי למה? שינוי למי?) אג'נדה לעומתית. אומנם יאיר לפיד אמר משהו על גוש האחדות, וזה טוב שאמר, אבל השתתק.

"אחדות" יכולה להיות האג'נדה הלעומתית, אבל צריך לדבוק בה, ולומר אותה באותה עוצמה כמו את האג'נדה של "סמול הוא רע וימין הוא טוב".

כאשר אנו בוחנים כעת את המגעים על הקמת ממשלה חדשה אנו רואים שמנהיג ימינה, נפתלי בנט, עדיין מחוייב, למרות האירועים האחרונים, לשאת ולתת עם נתניהו, כי האג'נדה המושלת בכיפה היא של סמול-ימין, ולא של אחדות. אילו האחדות הייתה האג'נדה הקובעת – הוא היה מחוייב ללכת לממשלת האחדות, בראשות לפיד, ולא לממשלת הפילוג (הנה סיסמא: העם רוצה אחדות, ולא רוצה פילוג).

אפשר לומר כי לפיד עלול להפסיד את ראשות הממשלה כי איחר בהצבת האג'נדה הלעומתית, וגם אותה הוא לא ממנף בעוצמה הראויה.

ואפילו כאשר הוא מקיים מגעים עם לפיד, האג'נדה של סמול-ימין מחייבת את בנט לקבל יתרון בחלוקת התיקים ל"ימין" על חשבון המפלגות שיש להם יותר מנדטים משלו, כי הם "סמול".

לפיד גילה באיחור את האג'נדה הנכונה, והוא חייב לדבוק בה ולהעצים אותה, כי אג'נדה היא יותר מתעלול פירסומי – היא תוכנית עבודה, ויותר מכל ישראל זקוקה כעת לתוכנית עבודה של אחדות ושיקום.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

לפני כמה שנים, כאשר ישבתי בבית הכנסת ועסקתי בדברי תורה, הבחנתי בחסרונה של מסכת תלמודית. הצטערתי, אך מיד נזכרתי בקיומו של "כולל אברכים" ממש למרגלות בית הספר תל"י בשכונת קריית היובל הירושלמית, אותו אני משרת.

לפני כמה שנים, כאשר ישבתי בבית הכנסת ועסקתי בדברי תורה, הבחנתי בחסרון מסכת תלמודית. הצטערתי, אך נזכרתי ב"כולל אברכים" ממש למרגלות ביה"ס תל"י בשכונת קריית היובל הירושלמית, אותו אני משרת

שמחתי על ההזדמנות להיכנס "בין כותלי בית המדרש" כדי להשלים את כתיבת הדרשה. הזדמנות נהדרת "לתלמוד תורה ותיקון עולם" חייכתי לעצמי. דילגתי מטה ונכנסתי אל בית המדרש, מצאתי את שחיפשתי, התיישבתי ולמדתי. היו סביבי כאלה שהרימו גבה, אך חשתי בנוח עד שניגש אליי אחד האברכים ושאל: "אתה הרב הרפורמי?"
״כן״, עניתי.
"אם הייתי רואה אותך בשער, לא הייתי נותן לך להיכנס" הוא אמר.
הייתי נבוך, לא ממש ידעתי כיצד להגיב ויצאתי בבושת פנים.

אולי היה זה קצת תמים מצדי לצפות לתגובה אחרת, אך בנסיבות שכונתיות יצא לי להכיר את ראש הכולל, וחשבתי לתומי שכל עוד אנו עוסקים בתלמוד תורה, לא צריכה להיות בעיה.

לאורך הדורות, בית המדרש היה זירה למאבקי כבוד וכוח, אך יחד עם זאת, מקום בו היה ניסיון להתעלות על הבלי היום יום ולחסות באוהלה של תורה. או כפי שכתב המשורר, מקום בו ניתן ליצר "שלוות עולמים" ולהיפגש כבני אדם החולקים זה על זה ונהנים מהשיח הפורה.

אני כל כך תמים, ומתעקש להישאר כזה! התום הוא חלק משליחותי הרבנית. לא אוותר על אמונתי בטוב האדם, היא זו המכוונת אותי להושיט יד לכל אדם ובפרט לשכניי החרדים. תמיד שאפתי להיות "רב שכונתי" ולמרות שהמדינה לא ממנה אותי ככזה, חשוב לי להדגיש כי יש כל מני סוגים של רבות ורבנים. אני רב קהילתי, שליחותי הרבנית מתרחשת ברחוב ולא במגדל השן.

שכונת קריית יובל בירושלים היא "שכונת חיים", בה מתגוררים תושבים המייצגים דעות וזרמים רבים ומגוונים. המפגש בינינו מתרחש במכולת, בבית הקפה, בבנק ובמתנ"ס. לעיתים הוא גם מאורגן, ואז אני מרגיש כמו הילד הבעייתי שעלול לפוצץ את המסיבה אם יוזמן.

התיישבתי ולמדתי, עד שניגש אליי אחד האברכים ושאל: "אתה הרב הרפורמי?" ״כן״, עניתי. "אם הייתי רואה אותך בשער, לא הייתי נותן לך להיכנס" הוא אמר. הייתי נבוך, לא ממש ידעתי כיצד להגיב ויצאתי בבושת פנים

אנחנו חכמים וביקורתיים מאוד כאשר אנו מתבוננים בעבר. כולנו מטיפים נגד שנאת חינם אבל חבר'ה, "קמצא ובר קמצא" זה כאן!

אין לרוב הציבור האורתודוקסי בעיה עם שיח והדדיות בין דתיים וחילונים, כל עוד ברור שצד אחד של המתרס מייצג את הדת היהודית נאמנה והשני "חסר תורה".

אנו, חברי הזרם הרפורמי, יהודים דתיים בדרכנו. ארון הספרים היהודי שלנו שואב מאותם "צינורות" וכך גם עיקרי האמונה אך אנו מאמינים שערכים הומניסטים כגון שוויון וחירות אישית הם חלק מהמשוואה – סליחה.

אנו לא אדונים של האמת, אדון האדונים הוא אחד בשמיים ובארץ. "ואלו ואלו דברי אלוהים חיים". יש לנו כבוד רב לדעות שונות, אך לחלק נרחב מהציבור האורתודוקסי קל להדיר אותנו, מבחינתם אנו שקופים.

אנו לא מערערים על זכותם של שכנינו לחיות על פי דרכם ויחד עם זאת לא נסתיר את דרכנו וזהותנו. ציבור רחב מאוד בישראל משתלב ביהדות פתוחה, סבלנית ושוויונית. הזרם הרפורמי מציע אפיק דתי שוויוני ופתוח, בו לא קיימת חציצה בין קודש לחול ביחס לערכי השוויון והחירות.

בבחירות האחרונות קרה דבר בישראל ונבחר הרב הרפורמי הראשון לכהן בכנסת, ובית הדין הגבוה לצדק הוא זירה המאפשרת לנו לרדוף אחר צדק, אך אני וחברות/ים נוספים לא מבקשים רק להניף שלטים ולנאום בהיכלות. אני חלק מהמרחב בו אני חי, אני גאה במי שאני, גאה בקהילת הדרור, הקהילה הרפורמית אותה אני משרת, במנהל הקהילתי יובלים הירושלמי המשלב אותנו בעשייה השכונתית, ויותר מכל שמח להיפגש עם מגוון כל כך גדול של תושבים בשכונה ולרקום איתם קשרים.

אנחנו כאן להישאר ולהשפיע על הנעשה במדינה, בעיר ובשכונה. לא ניתן ליהדות להיצבע בצבע אחד ולהדיר קולות מגוונים – גם בזירה הדתית.  

כולנו מטיפים נגד שנאת חינם, אבל חבר'ה, "קמצא ובר קמצא" זה כאן! אין לרוב הציבור האורתודוקסי בעיה עם שיח והדדיות בין דתיים וחילונים, כל עוד ברור שצד אחד של המתרס מייצג את הדת היהודית נאמנה והשני "חסר תורה"

במסכת סוכה בתלמוד נכתב על הלל הזקן שכשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר:

"למקום שאני אוהב, שם רגליי מוליכות אותי, אם אתה תבוא אל ביתי אני אבוא אל ביתך, אם אתה לא תבוא אל ביתי, אני לא אבוא אל ביתך, שנאמר 'בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'".

אשמח להפנות את דבריו גם לשכניי החרדים.

אני מאמין שאם נשכיל להבין שהאמת היא תוצאה של היכולת שלנו לחיות זה עם זה הצדק יהיה נצחי וישמור על הזכויות של כולנו.

הרב עזרא אנדי הוא רב רפורמי בקהילת קריית היובל בירושלים וחבר ברשת הארגונים של רשות הרבים, שותפות ארגונים המקדמים יהדות מתונה ועיר פתוחה לכל באיה (צילום: מיכל קלירס נזרי)