אם הייתי פוגש את לפיד, שעליו מוטלת הרכבת הממשלה החדשה, והייתי צריך להגיד לו מה הצעד הראשון שהוא חייב לעשות כראש הממשלה, הייתי אומר לו: שקט.
לא שקט בטחוני ולא שקט מביקורת אלא פשוט שקט מכל ההמולה של מכונות הינדוס התודעה והכזב שפעלו פה בשנים האחרונות. שקט מכל השקרים, שככל שהם קשים יותר הם נאמרים בצעקות רמות. שקט מכל המפלצות שהרימו את ראשן בשנים האחרונות: הגזענות, השחיתות, המניפולציות, הפייק ניוז.
אם הייתי פוגש את לפיד, שעליו מוטלת הרכבת הממשלה, והייתי צריך להגיד לו מה הצעד הראשון שעליו לעשות כרה"מ, הייתי אומר: שקט. לא שקט בטחוני ולא שקט מביקורת אלא שקט מהמולת הינדוס התודעה והכזב
שקט אינו רפש. בינואר האחרון הושבע ביידן לנשיא ארה"ב ועשה מהלך דומה כשהחליף את המכונה הרעשנית של הציוצים והעובדות האלטרנטיבות הקרויה גם נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ – בשקט. כבר ארבעה חודשים שאין ציוצים הזויים בחמש בבוקר שעון ישראל, אין יותר עולמות מקבילים של אמת, אין הצגה של עולם המדע כעולם שבא לחתור תחת קיומנו ולא להציל אותנו. שקט.
ישראל חייבת שקט, כי הוא התנאי הראשון כדי להתחיל לעבוד ולתקן את כל מה שנהרס פה. בבקשת השקט הזו מקופלים כבר שאר הדברים:
- זה יהיה שקט של עשייה, כי הממשלה עובדת עבור האזרחים שלה ובתמורה הם סומכים עליה ויכולים לבקר אותה בלי להיחשב בוגדים.
- זה יהיה שקט של יכולת להבדיל בין עיקר לתפל, בין מה שצריך לטפל בו לבין מה שאינו משיקולים ענייניים.
- זה יהיה שקט שיכיל את התחלת התיקון של ההפרדה בין הרשויות: ראש הראשות המבצעת לא ירעים תותחים שמטרותיהם לחסל את הרשות השופטת, יו"ר הרשות המחוקקת יפסיק לרדוף את נשיאת הרשות השופטת ומתוך כך נשיאת הרשות השופטת תוכל אולי להשיב את עצמאותה של הרשות השופטת.
- זה גם יהיה שקט שבו תחדל ההרעשה הארטילרית של התועמלנים והשופרות.
בניגוד למה שאנחנו מדמיינים, זה לא יקרה בבת אחת.
בהתחלה ידממו אלה שמשלמים להם כדי להעריץ את מי שכבר לא ישב בראש ממשלת ישראל, אחר כך יטרטרו עד שיפסיקו המשפיענים, אלה שנהנו עד כה מאורות זרקורים רק בגלל הדימוי שהם "יודעי דבר מה" וקרובים לצלחת, אבל גם הם יודעים שהם תמכו בראש הממשלה שרצה תמיכה שתהיה תלויה בדבר מה והסתכל עליהם כחפץ.
שקט אינו רפש. בינואר האחרון הושבע ביידן לנשיא ארה"ב ועשה מהלך דומה כשהחליף את מכונת הציוצים והעובדות האלטרנטיביות והרעשנית הקרויה גם נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ – בשקט
אבל הכי קשה יהיה לנו להשקיט את הקול הפנימי של הרעש שהאיש יצר בתוכנו, בראש שלנו. כי הפנמנו את הנדסת התודעה המסולפת כל כך הרבה זמן: את העובדות השגויות, את היכולת לייצר סימטריה לכל דבר שהצד השני עשה או לא עשה כדי להימלט מאחריות, ואולי אפילו יהיה לנו קשה להיפרד מהיכולת להבדיל בין טוב אישי לעומת טוב ציבורי, כי המושגים האלה התערבבו ברעש של מערבל בטון בשנים האחרונות.
"אני מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה, ולקיים את החלטות הכנסת ולקיים את החלטות הכנסת. בשקט".
זה מה שצריך ראש הממשלה לפיד להבטיח לאזרחי ישראל לתקופה הקרובה, שקט הוא תחילת שקיעת האבק, ותחילת היציאה לדרך חדשה של בחירה.
רון קסלר הוא איש תוכן ודיגיטל, שימש כמבקר טלוויזה וכתב תרבות במעריב וכדובר הוועד למלחמה באיידס והשתתף בקמפיינים פוליטיים וחברתיים. קסלר ליווה את הפעילות התוכן והדיגיטל של נבחרי ציבור בכירים, ועובד כיום במגזר השלישי. התכנים המתפרסמים בזמן ישראל מבוססים על דעותיו בלבד ולא מייצגים דבר מלבד את עצמו. אתם מוזמנים לעקוב אחריו בטוויטר: https://twitter.com/kessleron_il?s=09.
בשם אלוהים הרחמן והרחום
לאחרונה נתקלתי בדבריו של הרב שלמה אבינר, הקושרים את כל המוסלמים ואת כל הערבים לחמאס. מכאן נבע הצורך להעמיד דברים על דיוקם ולשפוך אור על הנקודות שעלו מדבריו.
שיח' מוחמד שריף עודה הוא ראש העדה האחמדית בישראל, מחמד פועל רבות על מנת לשמור על מרקם החיים בין האוכלוסיות בארץ ומרבה לארח כנסים לכלל אנשי הדת והתושבים.
קשה להגזים בחשיבות היוזמה לבנות לעזה נמל. על אף ההתחלה הצנועה – בינתיים מדובר ברציף צף בצפון עזה – היא עשויה להתפתח לבניית נמל של ממש, שיסיר אחת ולתמיד מישראל את נטל "המצור", יאפשר לעזתים חופש תנועה ויפתח להם אופקי מסחר וכלכלה.
אלא מה – מדובר נכבדות בכך שהגורם אשר יבנה את נמל עזה – זאת קטאר. אומנם בהקשר המיידי מדובר בנמל אמריקאי במימון של האמירויות לצורכי סיוע הומניטרי בלבד, אך אם אכן תהיה זאת המתכונת גם להמשך – אפשר לומר כבר מייד, כי זה עשוי להיות צעד ראשון לנטרול אונר"א מן הסיוע. כמו כן, זה יכול להוביל להקמת גוף בינלאומי וערבי של בעלות בריתנו שיחליף את אונר"א ואולי אפילו יאותת על שובה של סעודיה לעזה, שאותה עזבה אחרי שגילתה שישראל מעדיפה את קטאר על פניה. סעודיה וקטאר לא יכולות לדור בכפיפה אחת, מסיבות שנפרט בהזדמנות אחרת.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם