אפתח בגילויים נאותים: לא הצבעתי מעולם לנפתלי בנט, עמדותיו שונות מעמדותיי ב-180 מעלות, ראיתי בו תמיד פוליטיקאי פזיז שקופץ בראש, חששתי שהפגנות בלפור ימליכו עלינו ראש ממשלה מהימין, ואין לי דרך לתאר את כאבי הבטן שחוויתי כשנפל הפור והפנמתי את העובדה שבנט יהיה ראש הממשלה ראשון ברוטציה.

ולא רק זה. חשבתי שיאיר לפיד, ראש המחנה שהצבעתי לו בבחירות האחרונות, חייב להיות ראש ממשלה, כי הגיע הזמן לשינוי וכי הוא עשה דרך התבגרות מפוארת. ואף על פי כן ולמרות הכל תמכתי בהקמת הממשלה הזו, שבעיני היא הממשלה החשובה ביותר שהוקמה פה מאז הקמת ממשלת רבין ב-92'.

רון קסלר הוא איש תוכן ודיגיטל, שימש כמבקר טלוויזה וכתב תרבות במעריב וכדובר הוועד למלחמה באיידס והשתתף בקמפיינים פוליטיים וחברתיים. קסלר ליווה את הפעילות התוכן והדיגיטל של נבחרי ציבור בכירים, ועובד כיום במגזר השלישי. התכנים המתפרסמים בזמן ישראל מבוססים על דעותיו בלבד ולא מייצגים דבר מלבד את עצמו. אתם מוזמנים לעקוב אחריו בטוויטר: https://twitter.com/kessleron_il?s=09.

השנה היא 1981. אני בן 8, חולה בבית, לא הולך לבית הספר. אבא ואמא מטפלים בי וגם מוציאים את כל התקליטים מהארון ואני יכול לבחור מה שאני רוצה. אני שומע שוב ושוב ושוב את חוה אלברשטיין עם "העולם הוא ליצן עצוב" מתוך המחזמר לילדים "מה קרה בארץ מי", או "את כל פלאי הקיץ" מתוך "חוה ועודד בארץ הקסמים" (אלבום ילדים משנת 1973 עם עודד תאומי) וגם את "שבע" מהתקליט האהוב, ותוהה לעצמי תוך כדי שאני מפזם "רק רקיקים עם צימוקים הגישה לי לארוחה", מה זה רקיקים?

בתחילת שנות ה-90 מתגלה לאבא סרטן. אני דואג ומתמסר לעצב עם "געגועים" (מתוך האלבום "הצורך במילה הצורך בשתיקה"). כל פחדיי מנוקזים לשורה: "ובשבת בבוקר אין למי לצלצל". מתקשה לא לפרוץ בבכי בשורה "וכשהשניים מסתלקים שרים אל השמיים".

רון קסלר הוא איש תוכן ודיגיטל, שימש כמבקר טלוויזה וכתב תרבות במעריב וכדובר הוועד למלחמה באיידס והשתתף בקמפיינים פוליטיים וחברתיים. קסלר ליווה את הפעילות התוכן והדיגיטל של נבחרי ציבור בכירים, ועובד כיום במגזר השלישי. התכנים המתפרסמים בזמן ישראל מבוססים על דעותיו בלבד ולא מייצגים דבר מלבד את עצמו. אתם מוזמנים לעקוב אחריו בטוויטר: https://twitter.com/kessleron_il?s=09.

אם הייתי פוגש את לפיד, שעליו מוטלת הרכבת הממשלה החדשה, והייתי צריך להגיד לו מה הצעד הראשון שהוא חייב לעשות כראש הממשלה, הייתי אומר לו: שקט.

לא שקט בטחוני ולא שקט מביקורת אלא פשוט שקט מכל ההמולה של מכונות הינדוס התודעה והכזב שפעלו פה בשנים האחרונות. שקט מכל השקרים, שככל שהם קשים יותר הם נאמרים בצעקות רמות. שקט מכל המפלצות שהרימו את ראשן בשנים האחרונות: הגזענות, השחיתות, המניפולציות, הפייק ניוז.

אם הייתי פוגש את לפיד, שעליו מוטלת הרכבת הממשלה, והייתי צריך להגיד לו מה הצעד הראשון שעליו לעשות כרה"מ, הייתי אומר: שקט. לא שקט בטחוני ולא שקט מביקורת אלא שקט מהמולת הינדוס התודעה והכזב

שקט אינו רפש. בינואר האחרון הושבע ביידן לנשיא ארה"ב ועשה מהלך דומה כשהחליף את המכונה הרעשנית של הציוצים והעובדות האלטרנטיבות הקרויה גם נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ – בשקט. כבר ארבעה חודשים שאין ציוצים הזויים בחמש בבוקר שעון ישראל, אין יותר עולמות מקבילים של אמת, אין הצגה של עולם המדע כעולם שבא לחתור תחת קיומנו ולא להציל אותנו. שקט.

ישראל חייבת שקט, כי הוא התנאי הראשון כדי להתחיל לעבוד ולתקן את כל מה שנהרס פה. בבקשת השקט הזו מקופלים כבר שאר הדברים:

• זה יהיה שקט של עשייה, כי הממשלה עובדת עבור האזרחים שלה ובתמורה הם סומכים עליה ויכולים לבקר אותה בלי להיחשב בוגדים.
• זה יהיה שקט של יכולת להבדיל בין עיקר לתפל, בין מה שצריך לטפל בו לבין מה שאינו משיקולים ענייניים.
• זה יהיה שקט שיכיל את התחלת התיקון של ההפרדה בין הרשויות: ראש הראשות המבצעת לא ירעים תותחים שמטרותיהם לחסל את הרשות השופטת, יו"ר הרשות המחוקקת יפסיק לרדוף את נשיאת הרשות השופטת ומתוך כך נשיאת הרשות השופטת תוכל אולי להשיב את עצמאותה של הרשות השופטת.
• זה גם יהיה שקט שבו תחדל ההרעשה הארטילרית של התועמלנים והשופרות.

בניגוד למה שאנחנו מדמיינים, זה לא יקרה בבת אחת.

בהתחלה ידממו אלה שמשלמים להם כדי להעריץ את מי שכבר לא ישב בראש ממשלת ישראל, אחר כך יטרטרו עד שיפסיקו המשפיענים, אלה שנהנו עד כה מאורות זרקורים רק בגלל הדימוי שהם "יודעי דבר מה" וקרובים לצלחת, אבל גם הם יודעים שהם תמכו בראש הממשלה שרצה תמיכה שתהיה תלויה בדבר מה והסתכל עליהם כחפץ.

שקט אינו רפש. בינואר האחרון הושבע ביידן לנשיא ארה"ב ועשה מהלך דומה כשהחליף את מכונת הציוצים והעובדות האלטרנטיביות והרעשנית הקרויה גם נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ – בשקט

אבל הכי קשה יהיה לנו להשקיט את הקול הפנימי של הרעש שהאיש יצר בתוכנו, בראש שלנו. כי הפנמנו את הנדסת התודעה המסולפת כל כך הרבה זמן: את העובדות השגויות, את היכולת לייצר סימטריה לכל דבר שהצד השני עשה או לא עשה כדי להימלט מאחריות, ואולי אפילו יהיה לנו קשה להיפרד מהיכולת להבדיל בין טוב אישי לעומת טוב ציבורי, כי המושגים האלה התערבבו ברעש של מערבל בטון בשנים האחרונות.

"אני מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה, ולקיים את החלטות הכנסת ולקיים את החלטות הכנסת. בשקט".

זה מה שצריך ראש הממשלה לפיד להבטיח לאזרחי ישראל לתקופה הקרובה, שקט הוא תחילת שקיעת האבק, ותחילת היציאה לדרך חדשה של בחירה.

רון קסלר הוא איש תוכן ודיגיטל, שימש כמבקר טלוויזה וכתב תרבות במעריב וכדובר הוועד למלחמה באיידס והשתתף בקמפיינים פוליטיים וחברתיים. קסלר ליווה את הפעילות התוכן והדיגיטל של נבחרי ציבור בכירים, ועובד כיום במגזר השלישי. התכנים המתפרסמים בזמן ישראל מבוססים על דעותיו בלבד ולא מייצגים דבר מלבד את עצמו. אתם מוזמנים לעקוב אחריו בטוויטר: https://twitter.com/kessleron_il?s=09.

לפני ימים אחדים התבשרנו כי שירה איסקוב, שניצלה בזכות שכנתה מרצח על ידי בעלה דאז – תדליק משואה בטקס הדלקת המשואות המסורתי שיערך בערב יום העצמאות. שירה תדליק משואה יחד עם שכנתה, עדי גוזי, שהצילה אותה.

הקריאות נגד הבחירה אינן קלות ומייצרים טיעוני נגד על כך שמדובר במסע אישי נגדה שנגוע במיזוגיניה, איני סבור כך.

רון קסלר הוא איש תוכן ודיגיטל, שימש כמבקר טלוויזה וכתב תרבות במעריב וכדובר הוועד למלחמה באיידס והשתתף בקמפיינים פוליטיים וחברתיים. קסלר ליווה את הפעילות התוכן והדיגיטל של נבחרי ציבור בכירים, ועובד כיום במגזר השלישי. התכנים המתפרסמים בזמן ישראל מבוססים על דעותיו בלבד ולא מייצגים דבר מלבד את עצמו. אתם מוזמנים לעקוב אחריו בטוויטר: https://twitter.com/kessleron_il?s=09.

את מקור הנוהג להתאבל על המתים ניתן למצוא בתיעודים המוקדמים ביותר של חיי קהילה. נדמה לנו לעתים כי המוות ושלל המנהגים העוטפים אותו מוחלטים וקבועים, אך כמו כל תופעה חברתית עברו מנהגי הקבורה תהליך של שינוי לאורך ההיסטוריה.

הסמלים המאפיינים את מנהגי הקבורה משתנים בין קהילות, ובסימבוליזם זה ניתן למצוא רמזים לאופן בו מפרשות תרבויות שונות את חוויות החיים והמוות.

מתעניינת מאוד בזירה הפוליטית ומרגישה שיש לה מה לכתוב, בעיקר על האופן שבו היא נדונה בתקשורת.

"מה רבים שאינם כבר בינינו" כתב חיים גורי בשירו "הרעות", שהיה לסמלה האלמותי של מלחמת העצמאות. האמירה הזאת מתחברת כנראה לתחושותיהם של ניצולים מקיבוצי העוטף שהתרסקו.

עשרות אנשים שהיו חלק מנוף חייהם היומיומי נעלמו לפתע ביום אחד שחור. מי שחי אי פעם בקיבוץ והשתייך לקהילה קיבוצית אולי מתקשה במיוחד לדמיין מצב שכזה. יוצאי קיבוץ כמונו גם מתקשים כנראה לתפוס איך אפשר לקום מהאפר ולהתחיל כמעט הכול מהתחלה.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.