כמעט מייד אחרי שחרור העיר העתיקה בירושלים, החיילים שהשתתפו בקרב במלחמת ששת הימים ערמו כמה סלעים לאורך דרך יריחו, מחוץ לשער האריות, ותקעו דגל בקרקע. זאת הייתה דרכם לכבד את זיכרון חבריהם הנופלים שנהרגו בדרך הזאת, כשחלק מהחיילים ביצעו טעות ניווט קטלנית.
הכוחות הישראלים כבשו את העמדה הירדנית ליד מוזיאון רוקפלר, אך נותרו בפניהם שני מכשולים משמעותיים: העיר העתיקה ומתחם אוגוסטה ויקטוריה המבוצר היטב בהר הזיתים, שממנו הייתה תצפית מצוינת להר הבית.
החיילים שתכננו להגיע להר הזיתים פספסו את הפנייה לעלייה, ובמקומה ירדו בדרך יריחו. למרבה הצער, מהעמדה שלהם על הכביש, הכוחות הישראלים לא יכלו לראות את הכוחות הירדנים שניצבו דרוכים על חומות העיר העתיקה. החיילים נפגעו קשה כשהגיעו לעיקול בדרך שמשמש כגשר מעל עמק קדרון. קרב אכזרי התרחש על הגשר, ובסופו הוזעקו כוחות תגבור ישראלים לחלץ את חבריהם.
שנים אחר כך הועברה האנדרטה המאולתרת ממיקומה בזירת הקרב לבית קבע מול העלייה לשער האריות. את האבנים החליף פסל של עיט, שכנף אחת שלו שואפת לשמיים. כנף שנייה, מרוסקת, פונה בעצב אל האדמה.
כל מי שנהג אי פעם סביב חומות העיר העתיקה ראה את האנדרטה המקורית או את החידוש שלה. אבל יש אינספור אנדרטאות בעיר לחיילים שנהרגו במלחמת ששת הימים, ורובן פחות ידועות.
רחוב גמול
שני סלעים, שתי מצבות, מונחים על הקרקע ברחוב גמול הזעיר, נשענים על הגדר בדיוק מול מה שהיה הגבול בין ישראל לירדן בין השנים 1948-1967. הרחוב, כמו אחרים בשכונה, סבל ללא הרף את פגזי האויב. לוחות על הסלעים נושאים את שמותיהם של שני גברים צעירים: רב טוראי חנן בוך ורב טוראי חנן-שלמה לוין.
בוך נולד בעיר דביקסרי בברית המועצות בשנת 1944, ועלה לישראל עם אמו כשהיה בן 14. המשפחה השתקעה בקיבוץ עין שמר. הוא התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים. אחרי השחרור חזר לקיבוץ והתחיל לרקום את תוכניותיו לעתיד עם אחת הנשים הצעירות בקיבוץ. כשהיה בן 23 נקרא לשירות מילואים לפני המלחמה.
לוין, גם הוא צנחן, נולד בתל אביב. בגיל 21 השלים את שירותו הצבאי, אבל עד מהרה נקרא לשוב ליחידה כחיל מילואים, בהכנה למלחמה המתקרבת. שני הגברים הצעירים נהרגו ביומה השני של המלחמה, ב-6 ביוני 1967, סמוך מאוד לרחוב גמול, במהלך הקרבות על שחרור ירושלים.
רחוב הנביאים
לוח אחד שניצב לאורך רחוב הנביאים, כביש ראשי למדי, צריך להיות בולט וברור. אבל הוא מתגמד לעומת בניין משרד החינוך ובית החולים האיטלקי שמאחוריו. על הלוח, גלעד לזכר שלושה רגמים, מופיעים שמותיהם של שלושה טוראים שהגיעו מרקעים שונים להפליא כדי לשרת במחלקת המרגמות של גדוד 62 בחטיבת ירושלים.
אלחנן (חנן) גבע כהן, יליד ירושלים ודור שלישי בישראל, בן 32, נפל ביום הראשון למלחמת ששת הימים. יהודה (דודו) בנימיני, יליד פרס, היה בן 23 כשנפל ביום השני למלחמה. את השירות הסדיר העביר בגולני, וכשנקרא להגיע למחלקת המרגמות במילואים – התייצב מיד.
יעקב-מרדכי (יענקלה) שחר נולד בבודפשט, הונגריה, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, במהלכה נהרג אביו. בן 27 היה במותו, ביום השלישי למלחמה. שלושת חיילי המילואים נהרגו מאש ירדנית ליד האנדרטה שנושאת את שמם.
המרכז הקהילתי והאנדרטה באבו תור
המתנ"ס היפה בשכונה המעורבת אבו תור בירושלים, והאנדרטה שלצדו, מוקדשים לזכר סרן נחמיה כהן, הקצין המעוטר ביותר במדינה – תואר שהוא חולק עם אהוד ברק, לימים שר הביטחון וראש הממשלה. כהן נולד בירושלים ב-1943 להורים שעלו מטורקיה אחרי מלחמת העולם הראשונה. הוא התגייס לצה"ל ב-1961 והתנדב לסיירת מטכ"ל.
הוא המשיך לקורס קצינים וחזר ליחידה. במהלך שירותו בסיירת קיבל צל"ש מהרמטכ"ל צבי צור, שלושה צל"שים מהרמטכ"ל יצחק רבין וגם את עיטור המופת. הנסיבות להענקת האותות האלה נותרו, כמובן, חסויות. ב-1973, אחרי מותו, הוענק לו עיטור המופת על מבצע כחל, פעולה של הסיירת שבה היה מעורב כוח מוטס שעליו פיקד אחיו הבכור, הטייס אליעזר כהן, שמונה שנים קודם לכן.
![מתנ"ס בית נחמיה בשכונת אבו תור בירושלים, שנקרא על שמו של סרן נחמיה כהן (צילום: שמואל בר-עם)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/05/beit-nehemia-85761.jpg "מתנ"ס בית נחמיה בשכונת אבו תור בירושלים, שנקרא על שמו של סרן נחמיה כהן (צילום: שמואל בר-עם)")
בפברואר 1967 קיבל כהן את תפקיד סגן מפקד פלוגה ב' בגדוד 202 של הצנחנים. במהלך מלחמת ששת הימים, אחרי שהמפקד שלהם נהרג בעזה, הוביל כהן את אנשיו לקרב. הוא היה ברכב שהוביל את ההתקדמות והמשיך למרות האש הכבדה. הוא נהרג ב-5 ביוני, 1967, בן 24 היה במותו. על שמו קרויים, בין היתר, חוגי הסיור בירושלים "חוגי סיירות על שם סרן נחמיה כהן ז"ל".
מנזר מאר אליאס
מול מנזר מאר אליאס בכביש המוביל לבית לחם ניצבת אנדרטה לזכרו של הטייס סגן דן (דני) גבעון, יליד שער העמקים.
גבעון, גבר צעיר ורב כישורים, מנהיג מלידה, התנדב לחיל האוויר הישראלי. ביום השני של המלחמה, ימים אחדים אחרי שקיבל כנפיים, טס מעל המנזר, מאזור רמת רחל, בניסיון להפגיז ארטילריה ירדנית. מטוסו ספג פגיעה ישירה והוא התרסק על מה שמכונה היום גבעת המטוס. בן 21 היה במותו.
עמק המצלבה
תנועת הצופים הישראלית נוסדה ב-1919 והיא תנועת הנוער הגדולה בישראל, ותנועת הצופים המעורבת (חניכות וחניכים) הראשונה בעולם. הנהגת התנועה יושבת בעמק המצלבה, שקיבל את שמו ממנזר המצלבה הגאורגי, שנבנה, כנראה, כבר במהלך המאה השישית לספירה.
רבים מהצעירים שלמדו בתיכון היוקרתי גימנסיה רחביה שייכים לשבט מצדה. הם הצטרפו בילדותם והפכו למדריכים ולמנהיגים, ביניהם הנשיא ראובן (רובי) ריבלין. אנדרטה לזכר חמישה בוגרי תנועת הצופים שנפלו במלחמת ששת הימים ניצבת ברחבת מתחם השבט.
אחד מהם הוא סמל יובל ביהם, שגר עם משפחתו בארצות הברית במשך חלק משנות ילדותו. כשחזר הביתה, לירושלים, הצטרף לשבט מצדה. אחרי שהשלים את שירותו הצבאי בצנחנים וסיים את התואר הראשון בכלכלה ובסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, התחיל ביהם ללמוד לתואר שני. במקביל עבד כיועץ כלכלי במשרד ראש הממשלה.
ביהם, שניחן בחוש הומור יוצא דופן ובחדוות חיים מדבקת, נורה על ידי צלף בקרב על העיר העתיקה ביום השני של המלחמה. בן 27 היה במותו, והותיר אחריו אישה וילד.
סגן יגאל וילק נולד בירושלים ב-1947, למד בגימנסיה רחביה והיה פעיל בשבט מצדה, שם היה מדריך וראש גדוד. לכולם היה ברור שווילק נולד להיות מנהיג, וכשהתגייס לצבא והתנדב לצנחנים, נשלח לקורס קצינים. וילק נודע בחיוך שתמיד היה נסוך על פניו, היה מסור לחייליו ושמר על קרבה אליהם. לוחמיו, כמו חניכיו בצופים, העריצו את מפקדם.
המלחמה פרצה כשווילק היה בשירות סדיר. ביום הראשון של הקרבות, הוא והמחלקה שלו יצאו לכבוש את תעלות מוצב עלי מונטר, אזור הררי במבואות עזה. וילק רץ קדימה, לפני הכוח – ובמותו, בהקרבתו, הציל חיים רבים. בן 20 היה במותו.
על המצבה מופיעים גם שמותיהם של הרצל לוי, יונתן (ג'וני) יחיל ועודד קורצין.
לוי, יליד ירושלים, למד בבית הספר הדתי "מעלה" והיה פעיל בשבט משואות. הוא נהרג ביום השלישי לקרבות והוא בן 23.
יחיל, יליד תל אביב, היה רשג"ד בצופים, סיים קורס קצינים, השתחרר, התחתן ותכנן ללמוד אדריכלות. הוא נהרג ביום השני לקרבות, והוא בן 22.
קרצין, יליד ירושלים, למד בתיכון שליד האוניברסיטה והיה פעיל בצופים. הוא נפל ביום הראשון למלחמה בסיני, כשהוא משמש קשר ביחידתו. בן 20 היה במותו.
הקונסוליה האמריקאית הישנה
ברחבת אבן שעוטפת את מה שהיה דוכן השמירה בקונסוליה האמריקאית לשעבר במזרח ירושלים, ניצבת אנדרטה ספונטנית לזכר 25 צנחנים מגדוד 28 שנהרגו בפעולה באזור. למרות שהאנדרטה ניצבת בסמיכות לחומה השלישית של ירושלים – שגילה נאמד בלמעלה מאלפיים שנה – המיקום שלה הופך אותה לאחד מאתרי ההנצחה הכי פחות מוכרים והכי פחות מתויירים בעיר.
קיר הנצחה שני ניצב מעל הראשון. מי היה מעלה בדעתו, באותם רגעים עצובים שבה הוקמה האנדרטה הראשונה, שיהיה צורך בלוח נוסף שעליו ייחרטו שמותיהם של חיילים מהגדוד שנפלו במלחמות ישראל מאז 1967?
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו