מבצע שומר נתניהו, או בשמו הרישמי: "שומר החומות" הגיע לקיצו. זה לא יהיה מופרך כל כך להגיד שלצד הרצון המוצדק מאין כמותו להשיב את השקט והבטחון לתושבי הדרום ובפרט ליישובי העוטף, לראש הממשלה היו עוד מספר סיבות טובות (עבורו, כמובן) להדליק את השטח דווקא בתקופה הזאת.

מבצע שומר נתניהו, או בשמו הרישמי: "שומר החומות" הגיע לקיצו. לא יהיה מופרך להגיד שלצד הרצון המוצדק להשיב את השקט לתושבי הדרום, לרה"מ היו עוד כמה סיבות טובות (עבורו) להדליק את השטח

נתניהו, כמו תמיד, הצליח ללהטט בכישרונו הרב בין תדמית המנצח האולטימטיבי ובין הטרימינולוגיה המוכרת של הקורבן הנרדף, המלבה שינאה ופחד. הוא לא ידע את נפשו מאז קיבל יאיר לפיד את המנדט. בעיקר כשבעזרת נפתלי בנט, הנמסיס הותיק של דיירי בלפור, הצליח יו״ר יש עתיד להגיע להסכמות כלליות להקמת קואליציית שינוי חדשה ומרעננת נטולת נתניהו והביביסיטים.

בצר לו, ומתוך תחושה שכל האמצעים כשרים, רתם ביבי את כל מה שנדרש כדי להצית (תרתי משמע) את מי ומה שצריך על מנת לעכב – ובסופו של דבר גם להוריד מהפרק – את הרכבת הממשלה החדשה.

איך? בעיקר בעזרתו האדיבה של איתמר בן גביר. שיהיה ברור מראש: בן גביר לא עושה דבר ללא אישורו או לפחות ידיעתו של ראש הממשלה. הח״כ החדש התנדב בשמחה להגביר את הלהבות במקום הכי נפיץ במזרח התיכון ואולי בעולם כולו.

במקביל, נעזר נתניהו בנכס הפוליטי המשמעותי ביותר שלו – הבייס המאוהב והפנאטי, כדי להגביר את המתח הגבוה גם ככה סביב הר הבית. תוסיפו לכל זה את ההתעקשות הלא מובנת לפנות דווקא בתקופה הזאת של צום הרמדאן תושבים משכונת שיח ג'ראח, והעיכוב המכוון של הבחירות ברשות הפלסטינית – והנה קיבלנו מתכון הרסני לסבב לחימה טרגי והרסני.

למזלנו, יש עוד כמה שחקנים משמעותיים במשחק הלא נגמר הזה. אם בתחילת המערכה עוד זכתה ממשלת ישראל להבנה וגיבוי מסוים מממשל ביידן, ככל שעברו הימים התעוררו שאלות מוצדקות ומובנות מוושינגטון לירושלים.

בצר לו, ומתוך תחושה שכל האמצעים כשרים, רתם ביבי את כל מה שנדרש כדי להצית (תרתי משמע) את מי ומה שצריך על מנת לעכב – ובסופו של דבר גם להוריד מהפרק – את הרכבת הממשלה החדשה

הטריגר הראשוני הגיע לאחר הפצצת בניין התקשורת בעזה. פעולה מוצדקת ככל שתהיה, לא ייתכן להוציא לפועל החלטה כזאת, שעל פניו נתפסת כיוצאת דופן וחריגה, ללא ליווי הסברתי לשאר העולם. עצם העובדה שמדינת ישראל יצאה למבצע כזאת ללא מערך הסברה לאומי היא לא פחות משערורייה. עם כל הכבוד לדובר צהל, מדינת ישראל לא יכולה להסתמך על דברור צבאי בלבד. מי שלא מבין את זה, ומי שלא מבין את חוקי המשחק, ובייחוד בדעת הקהל העולמית בכל הקשור ליחסי הכוחות בין ישראל ועזה, לא יכול לצפות להבנה ותמיכה אוטומטית מבחוץ.

ועכשיו, ביום שאחרי, מונחת לפנינו סידרת שאלות מהותיות העוסקות בעיקר ביחסים שבין האזרחים הערבים והיהודים. את השסעים והמתחים שנפערו בימים האחרונים בשלל ערים מעורבות ניתן וחייב לתקן, ולא בשמיים היא. יש כאלה שישמחו מהמשך ליבוי השנאה. הקריירה הפוליטית והתקשורתית שלהם בנויה על כך. אך הכח לשנות את המצב בידינו, כי כדי להביא לשינוי המיוחל נדרש לאגד כוחות לכדי מאבק משותף יהודי-ערבי למען שלום ושוויון. מאבק שמתמקד בצורך לנקות את האורוות, להקים ממשלה שפויה המייצגת נאמנה את כלל החברה הישראלית, והמבינה את סכנות הקרבות בעזה והפילוג המתגבר בחברה הישראלית, והפועלת למען כלל אזרחיה מתוך תפיסה של צדק חברתי.

כל זה, כאמור, אפשרי בהחלט. כל מה שזה דורש ממקבלי ההחלטות זה להציב את ישראל והישראלים – כל הישראלים – לפני הכל. הבחירה בין המשך שלטון הפחד והחושך לבין תקווה ואופטימיות מעולם לא היה קל יותר.

מאיר מישאל-שמואלי, פעיל חברתי, עוסק בדוברות וייעוץ תקשורתי לגופים חברתיים. דתי וסוציאל-דמוקרט שמאמין בערכי שלום שיוויון וצדק בכלכלה אנושית וביהדות מקרבת. פועל בכדי להציג יהדות מתונה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

היחסים בין המיעוט החרדי הצומח במהירות לבין שאר אזרחי ישראל נראים כדוהרים לקראת התנגשות חזיתית. המצב די מבלבל, אבל מדי צף משהו ששם הכל בפוקוס. כך היה השבוע עם תמונת המחזור של ממשלת בנט-לפיד שהתפרסמה באתר "בחדרי חרדים", כאשר תשע השרות (שהן כשליש מהמניין) מטושטשות.

היחסים בין המיעוט החרדי הצומח לבין שאר אזרחי ישראל נראה כדוהר להתנגשות חזיתית. כך היה השבוע עם תמונת המחזור של ממשלת בנט-לפיד ב"בחדרי חרדים", כאשר 9 השרות מטושטשות

עבור רבים זה שיקף סוג מוזר של מיזוגניה שאין עליו כפרה. הפיד שלי בפייסבוק התפוצץ מרוב תגועות בוז וזעם מרחבי תבל.

"אני שונא את מה שהאנשים הדתיים האלה עושים עם הדת", כתב אדם אחד. אחר חגג את הגלייתם של פוליטיקאים חרדים לאופוזיציה, אם כי "נראה שהם עדיין מפגינים את נוכחותם המאוסה". מגיב אחד השווה את החרדים לסעודיה (מוגזם אך לא בלתי סביר) ואחר לדאעש (השוואה שכמובן יש לדחותה). "בעוד 30 שנה חרדים יהיו הרוב", קונן אחד החברים – התייחסות לכך שהאישה החרדית הממוצעת יולדת  למעלה משבעה ילדים והעדה כולה, המונה כיום כשישית מסך היהודים, מכפילה את עצמה בקצב מדהים של אחת ל-16 שנים.

מגיב הגון ציין שעלוני חב"ד כן מפרסמים תמונות של נשים. אך יש לציין כי "בחדרי חרדים" אינו אתר שולי: היא מציג את עצמו כאתר החרדי הגדול ביותר, ולפי  SimilarWeb (כלי לניתוח טראפיק) יש לו 6.4 מיליון ביקורים בחודש ו-26 מיליון צפיות לעמוד. זה הרבה יותר מרוב אתרי החדשות, הן  בישראל והן בעולם הרחב.

שאלתי את ידידי החרדי הרשל גרוסמן מה הוא חושב בעניין. הרב גרוסמן ואנוכי כבר ניהלנו דיונים אונליין בעבר בנושא החרדי בעמודים אלה. אני רואה בו אדם אינטליגנטי ומעודכן, אך גם עיקש להכעיס ואדיש למדי לעמדות החילונים. הוא מגן על הכל באופן מלא בלי להתנצל, כולל על תפקידי מגדר שמדירים את הנשים ממפלגות חרדיות; הוא רואה בזה אות של כבוד עצום לנשים, ונראה לי שהוא באמת מאמין לזה ברצינות.

שמחתי לגלות שדעתו אינה נוחה עם הפיקסול. "אני חושב שזה טיפשי שהאתר עשה את זה," הוא אמר. "אם הם לא רוצים לפרסם תמונה כמו שהיא, הם לא צריכים לפרסם אותה בכלל". אך הוא המשיך והסביר כי "אי פרסום תמונות נשים אינו הליך אידיאולוגי או הלכתי, אלא פשוט החלטת שוק" מכיוון שהציבור החרדי (במיוחד החסידים) דורש זאת ו"הכסף מדבר".

שמחתי לגלות שדעת ידידי החרדי אינה נוחה עם הפיקסול. "אם הם לא רוצים לפרסם תמונה כמו שהיא, שלא יפרסמו אותה כלל". אך הוא המשיך והסביר: "אי פרסום תמונות נשים אינו הליך אידיאולוגי או הלכתי, אלא החלטת שוק"

יתרה מכך, הוא גרס שתשומת הלב המוקדשת לתמונה מיותרת מכיוון שהנושא מוכר (למשל מהשחתת שלטי חוצות בירושלים):

"החילונים יודעים שחרדיים לא מציגים תמונות של נשים במשך שנים, אז אם מישהו מתייחס כעת לסיפור הלא-חדשותי הזה, זה באמת משקף את האג'נדה שלהם: הזדמנות נוספת לגרום לחרדים להיראות רע".

יש בזה משהו, לדעתי. הזעם הקדוש מזכיר לי קצת ימנים ש"מזדעזעים" מזה שהתקשורת הזרה כתבה משהו לא הוגן על ישראל; בפועל הם שמחים על אשרור הקונספציה. עם זאת, מי שרוצה לגרום לחרדים להראת רע לא צריך תמונות מפוקסלות. די בהאזנה למנהיגים הפוליטיים של החרדים.

אלה ערכו מסיבת עיתונאים היסטרית למדי ב-8 ביוני, בה הסיתו נגד הממשלה החדשה, ובמיוחד נגד ראש הממשלה החדש נפתלי בנט – שהוא דתי אך לא חרדי – על כך שהעז לכרות ברית עם המרכז-שמאל.

מנהיג מפלגת ש"ס, אריה דרעי, טען כי הממשלה תשמיד ותהרוס הכל כולל שבת, "תקרע את עם ישראל" וכו'. משה גפני קרא לבנט רשע וחזה "מלחמה בכל החזיתות" ויעקב ליצמן קבל על "ממשלת שמאל קיצונית שאיבדה את דרכה, איבדה את ערכיה ואיבדה את מצפונה" וציווה על בנט "להוריד את הכיפה".

הדבר הוליד ממים באינטרנט (ראו תמונה למטה) המתארים את הדתיים השונים, שלעומת בנט רשאים להמשיך לחבוש כיפה, כולל משה קצב (הורשע באונס), יגאל עמיר (רצח את רבין) ודרעי עצמו (מאיפה להתחיל).

זה היה חלק מתצוגה יוצאת דופן של חוסר יכולת להפסיד בכבוד שהימין העניק לעם ישראל. ח"כים צווחנים מסיעת הליכוד לא נתנו לבנט להשלים משפט בנאומו לקראת ההשבעה ביום ראשון, ונתניהו עצמו סירב לברך את יורשו, לערוך עבורו חפיפה נורמלית או לקיים את טקס העברת התפקיד המסורתי (הוא גם טרם פינה את המעון הרשמי, משום מה, והמערכת הסלחנית דיי מחכה שהמשפחה המלכותית תפנים את המצב).

דרעי טען שהממשלה תשמיד הכל ו"תקרע את עם ישראל". גפני קרא לבנט רשע וחזה "מלחמה בכל החזיתות" וליצמן קבל על "ממשלת שמאל קיצונית שאיבדה את דרכה, ערכיה ומצפונה" וציווה על בנט להוריד כיפה

לפוליטיקאים החרדים יש אינטרס ברור על כף המאזניים. הם מודאגים בצדק מהחלשת יכולתם להנדס מימון לכפר הפוטיומקין של הכלכלה החרדית בישראל. שר האוצר אביגדור ליברמן, חילוני מושבע, עשוי לבחון מקרוב את המימון העצום למוסדות דתיים, את אינסוף המשרות הפיקטיביות של המנגנון הדתי במימון המדינה, את קצבאות הילדים ללא כל הגבלה ואת שאר המסחרה ומסחטה ששאבו כספים בשנים האחרונות מכל פינה לא נעולה.

מי יודע? הממשלה עשויה אפילו להתפנות לטפל לסירוב החרדי ללמד את תלמידי התיכון של המגזר מתמטיקה, מדעים ואנגלית; או ברעיון המקורי שאפשר ללמוד לימודי דת כל החיים ולקבל משכורת מהמדינה במקום לשלם שכר לימוד; או בסירוב הסיטוני לשרת בצבא (תוך נהירה להתנחלויות והארכת העימות על ידי תמיכה מסיבית בימין); או בעובדה שעוד אין באמת נישואים אזרחיים בישראל, או תחבורה ציבורית ומסחר ללא שיבושים בסופי שבוע (קרי: שבת).

זה אולי מוגזם לצפות לכל זה מבנט – אבל אחריו, ב-2023, אמור להתחלף איתו יאיר לפיד. בכל מקרה, מתישהו הלחץ לכפות לימודי ליבה על כל תלמידי ישראל עשוי להפוך לקריטי. זה יהיה נהדר עבור חילונים וחרדים כאחד, אבל רע עבור הפוליטיקאים הציניים של המגזר החרדי.

אם היא תורמת במשהו לתהליך המבורך הזה, אז התמונה שעוררה סערה השבוע שווה יותר מאלף המילים האלו.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

מתוך הבנה של מורכבות התפקיד וכדי שיוכל למלא אותו על הצד הטוב ביותר מדינת ישראל דואגת לספק לראש הממשלה את כל התמיכה הנדרשת – עוזרים, נהגים, מאבטחים, מעון, מבשלות, מכבסות וכדומה. בתקופת נתניהו אפילו נרכש מטוס פרטי.

כל הצרכים הפיזיים והמקצועיים נענים ברמה הגבוהה ביותר, אבל דווקא בתחום שהוא בלב תיפקודם לא מקבלים מקבלי ההחלטות כל תמיכה רשמית – התחום הנפשי.

ישראל דואגת לספק לרה"מ את התמיכה הנדרשת. כל הצרכים הפיזיים והמקצועיים נענים ברמה הגבוהה ביותר. אבל דווקא בתחום שהוא בלב תיפקודם לא מקבלים מקבלי ההחלטות כל תמיכה רשמית – התחום הנפשי

מדוע? מעבר לחששות שקשורים למידור בטחוני, אפשר להעריך שיש קשר לתפיסות שוביניסטיות מיושנות, לפיהן פסיכולוג זה לחלשים. או כפי שהתבטא בני גנץ בתגובתו לשמועות שהופצו על ידי הליכוד (ומעידות גם הן על התפיסה כלפי היעזרות במטפלים בישראל) לפיהן הוא נפגש עם פסיכיאטרית וקיבל טיפול תרופתי: "הכדורים היחידים שאני מכיר הם 5.56 ו7.72".

תפיסות כאלו אינן נולדות בחלל ריק. למרות התמונה שאפשר לקבל מהמדיה, לפיה ייעוץ פסיכולוגי הוא כבר ענין מקובל בחברה, תמיכה נפשית מבוססת מדע היא פרקטיקה חדשה יחסית. אנשים תמיד קיבלו שירותי תמיכה וייעוץ, אך הספקים המסורתיים היו אנשי הדת, שהיוו ועדיין מהווים יועצים רוחניים ומוסריים.

לפחות על פי היומרה, אנחנו לא חיים במדינה דתית, שמתנהלת על פי פסיקתם של הרבנים קנייבסקי ודרוקמן, אלא במדינה דמוקרטית שמתנהלת על פי שיקול דעתם של נבחרי הציבור. אלו פועלים על פי העובדות המדעיות שמוצגות בפניהם. הממסד הפסיכולוגי כפוף לחוקי אתיקה מחמירים, שמחייבים אותו לייעץ ללקוח רק על פי טובתו הנפשית ולשמור על סודיות למעט במקרים מסכני חיים.

סודיות של ייעוץ רוחני-נפשי מהסוג המסורתי הופרה בבוטות, למשל על ידי הרב גיא חבורה, שהדליף סודות מהכוורת של בני גנץ ליריבו נתניהו. אם היה פסיכולוג רשיונו היה נשלל והוא היה יושב בכלא, אך לרבנים אין מחויבות ללקוחותיהם.

כדאי להתעמת עם הנושא ישירות – קבלת ייעוץ פסיכולוגי או ייעוץ רגשי אחר הם סימני חוזק ולא סימני חולשה, היכולת להיפתח, לחלוק את מחשבותיך ולהעלות אותן לדיון מביאות לחוסן גדול יותר ולתהליכי חשיבה בריאים יותר ודווקא הפחד מלחשוף את מחשבותיך מעיד על שבריריות.

כדאי להתעמת עם הנושא ישירות – קבלת ייעוץ פסיכולוגי או ייעוץ רגשי אחר הם סימני חוזק ולא חולשה, היכולת להיפתח, לחלוק את מחשבותיך ולהעלות אותן לדיון מביאות לחוסן גדול יותר ולתהליכי חשיבה בריאים יותר

בעולם המידע החדש בו העומס הולך וגובר ומערכות יחסים הופכות לעדינות ורגישות יותר, חלק מרכזי בכישורי ניהול הוא חלוקת לחצים נכונה והיכולת להתמודד עם שינוי תוך שמירה על הזהות והמרכז הנפשי – אתגר שיעמוד בוודאי מול ראש הממשלה הנכנס נפתלי בנט.

הפילוסוף היווני קיקרו טבע את המושג חרב דמוקלס שמסמל את הסכנה המאיימת מעל ראשו של כל שליט והופכת את כל כיבודי התפקיד לחסרי טעם. תפקיד ראש הממשלה הוא כזה, שהאחריות המונחת על כתפו של אדם אחד היא קשה מנשוא. אנחנו רוצים לחשוב שהאנשים שמגיעים לתפקיד הם מיוחדים, והם באמת כאלה, אבל גם הם רק בני אדם.

מנהיג דגול כצ'רצ'יל סבל מדיכאון מז'ורי, ובישראל מנחם בגין יצא ממשרד ראש הממשלה שרוי בדיכאון שהוא מעולם לא יצא ממנו. גם יצחק רבין שהיה ידוע כמפקד שמשרה ביטחון על פקודיו התמוטט מהלחץ טרם מלחמת ששת הימים. משה שרת כתב אחרי פרישתו שתפקיד ראש הממשלה לא התאים לאופייו.

גם שר הביטחון בני גנץ, "שלא צריך עזרה", סובל מבעיות גב כרוניות שגורמות אי נוחות לכל מי שמסתכל עליו. אבל על בעיות גב תמיד אפשר לומר, תוך עצימת עיניים מכך שעמוד השדרה הוא איבר נויורולוגי ולמעשה חלק מהמוח, "אין לזה קשר ללחץ".

וראש הממשלה היוצא מר נתניהו? ובכן הוא בוודאי לא סובל מהתמוטטויות, אבל לא כל הקשיים הנפשיים נראים לעין. עדויות רבות של עוזריו הצמודים מעידות עליו כאדם חרדתי ופרנואיד באופן קיצוני. תכונות שכשראש מדינה מחזיק בהן, הן מסכנות באופן חמור את המשטר הדמוקרטי ואת המנהל התקין.

עובדה חוזרת עם וידוי חד פעמי: יעקב וינרוט, איש הסוד של רה״מ מדבר. מה קורה בתוך החדרים הסגורים בבית נתניהו ברגעי המשבר. עובדה, מחר בערוץ 12 pic.twitter.com/GcFPnsTM1v

— עובדה (@Uvda_tweet) November 8, 2017

ייתכן שפרשיות נתניהו היו יכולות להימנע אם הוא היה מתחזק יותר את האמון הבסיסי שלו באנושות.

גם שר הביטחון גנץ, "שלא צריך עזרה", סובל מבעיות גב כרוניות. אבל על בעיות גב תמיד אפשר לומר, תוך עצימת עיניים מכך שעמוד השדרה הוא איבר נויורולוגי ולמעשה חלק מהמוח: "אין לזה קשר ללחץ"

נפתלי בנט וחבריו למפלגת ימינה היו צריכים לעשות מעבר נפשי שאין לזלזל בו כדי לחבור ליריביהם האידיאולוגיים לממשלת האחדות. בנוסף לאתגרי התפקיד הם יצטרכו להתמודד עם סתירות פנימיות ועם אתגרים משפחתיים ואישיים. מן הראוי למען כולנו שיקבלו את העזרה מאנשי המקצוע הטובים ביותר שיש לישראל להציע.

רבים ממפתחי הפסיכולוגיה המודרנית כפרויד, אדלר, אליס מילר, ויקטור פרנקל ורבים אחרים היו בני העם היהודי. אנחנו מרבים להתגאות בישראלים ככהנמן וטברסקי שזכו בפרס נובל על מחקריהם, אז מדוע בחיינו הציבוריים איננו רואים בקבלת ייעוץ פסיכולוגי נקודת זכות?

ייתכן שהמנהיגים הישראלים מקבלים ייעוץ נפשי באופן פרטי, אך יש טעם בהסדרת הנושא בפומבי. זו תהיה דוגמה אישית לעם שסובל מאחוזי פוסט טראומה, חרדה ודיכאון עצומים, ומכיר עוד כמה כדורים חוץ מכדורי הרובה

אשל עוזר בן 30, דור שני לעסק חקלאי, כותב בנושאים אישיים-חברתיים מזה כ10 שנים. הוציא ספר אישי בשם "החיים מהצד". פרסם אתר בשם "מתוך בחירה אישית" שעזר לאלפי אנשים לעשות הפסקה מקנאביס ופעיל לגליזציה ושינוי מדיניות המלחמה בסמים למדיניות צמצום נזקים.