במהלך מערכת "שומר החומות" שמענו פוליטיקאים קוראים לחזור לקשר עם רמאללה, מכיוון שהעדפת עזה על חשבון רמאללה "הייתה שגיאה", וכי ישראל ניתקה את עזה מרמאללה כי לא רצתה "לעשות תהליך שלום".

אומנם יש טעם בניסיון להעדיף עכשיו את רמאללה על עזה, אבל יש להיזהר שלא לפתח ציפיות בלתי ניתנות למימוש, כמו "חידוש תהליך השלום", "העברת כספי הסיוע לעזה דרך רמאללה", "איחוד מחדש של הגדה לעזה", וכיוצא באלה אשליות.

אומנם יש טעם בניסיון להעדיף עכשיו את רמאללה על עזה, אבל יש להיזהר לא לפתח ציפיות בלתי ניתנות למימוש, כמו "חידוש תהליך השלום", "העברת כספי הסיוע לעזה דרך רמאללה", "איחוד מחדש של הגדה לעזה", וכיוצא באלה אשליות

ראשית, מהתבוננות במה שקרה בסוריה עולה שצריך לשחרר את ישראל מרגשות אשמה על כך "שבגללה" השיחות עם אשף נכשלו ושהיא גרמה לפילוג הפלסטיני בכוונה. מה שראינו בסוריה היה, שבמזרח התיכון אף אחד לא מוותר לאף אחד, ואין פשרות. אחרי כל סבבי "ההסכמות" בוועידות ז'נבה על סוריה, התחדשו הקרבות מייד, עד שבאה רוסיה ושמה סוף למהתלה הטרגית.

כך הדבר גם בבעיה הפלסטינית. כל ההתקדמויות שהושגו היו כאשר ישראל ויתרה. הפלסטינים לא ויתרו ולא התפשרו. מתי ראינו זאת שוב? בשיחות של פתח וחמאס. שם שני הצדדים לא ויתרו והנתק בין הגדה לעזה העמיק והתבסס. אין שום סיבה לחשוב שאם יתחדשו השיחות עם ישראל כעת, המצב ישתנה ובלי ויתורים ישראליים שיסכנו את קיומה של מדינת ישראל – שוב נגיע למבוי סתום שיסכן אותנו בפרץ אלימות חדש.

מהי תחנת הסיום של השיחות עם ישראל כפי שהפלסטינים רואים אותה? ישראל נסוגה לקווי 1967, עם חילופי שטחים של 2 אחוז, אשר פירושם הוא שישראל צריכה לבחור בין פינוי אריאל לפינוי מעלה אדומים, כלומר: מלחמת אזרחים אמיתית.

נוסף על כך, הקשר בין הגדה לעזה יעבור במעבר בטוח שהוא בעצם שטח פלסטיני אקס טריטוריאלי, שהופך את הנתק בין הגדה לעזה לנתק בין צפון ישראל לדרומה.

גם השמים מעל המדינה הפלסטינית הם ריבוניים פלסטיניים ואסור יהיה לחיל האוויר לטוס מעליהם.

זאת תמונת הסיום של הפלסטינים לשיחות מוצלחות, ועליה הם לא מוכנים לוותר.

עכשיו, העברת הסיוע לעזה דרך רמאללה. הרעיון הזה נוסה גם בעבר. חמאס לא יכול לקבל זאת, וגם לא יקבל. בעבר, כאשר הגיעו לעזה בכירי הרשות כדי לחנוך את מפעל התפלת מי הים בחוף עזה – מטען צד התפוצץ בדרך והבכירים נסו על נפשם. המסר היה – כלכלת עזה היא של חמאס ולא של פתח. מאז, חמאס קיבל את הסיוע של קטאר ישירות.

בעבר, כשהגיעו לעזה בכירי הרש"פ כדי לחנוך את מפעל התפלת מי הים בחוף עזה – מטען צד התפוצץ בדרך והבכירים נסו על נפשם. המסר היה – כלכלת עזה היא של חמאס ולא של פתח. מאז, חמאס קיבל את הסיוע של קטאר ישירות

החרמת קטאר כרגע לא תחזיק מים, כי מי שבאמת הביא להפסקת אש הייתה קטאר, בזכות הכסף שהיא מזרימה לחמאס, והעובדה שראשי חמאס כמו הנייה ומשעל נמצאים בה.

כרגע, מצרים וירדן דוחפות למנגנון שיעביר את כספי הסיוע דרך רמאללה, אבל עדיין אין כספי סיוע, ואם עזה לא תסכים, זה לא יתממש.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

היקף התופעה החוזרת של התעללויות במעונות יום מטריד במיוחד. כולנו נחשפים לסרטונים ולהקלטות שעולים לכותרות וגורמים לבטן שלנו להתכווץ. הכתבות שפורסמו לאחרונה מחדדות שוב את השאלה הקשה: האם אנחנו באמת יודעים מה קורה בין כותלי המעונות?

הורים מגלים אומץ רב, מקליטים וחושפים את ההתעללויות במסגרות. לולא הערנות שלהם הגנים היו ממשיכים לפעול כרגיל, וילדים נוספים היו עלולים להיפגע. החשיפה הזאת היא תוצאה של תחושת אחריות עמוקה מצד ההורים, שלמרות הכאב והפחד, נלחמים עבור הילדים של כולנו על מנת שיגדלו במסגרות מכבדות, דבר בסיסי מאין כמוהו.

חן שרון בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני במדיניות החינוך. היא דוקטורנטית במחלקה לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית, וחוקרת את איכות הטיפול במעונות יום.

בימים בהם נכתב טור זה אנחנו במהלכה של עסקה להחזרת חטופות וחטופים. איני יודע אם העסקה תעלה יפה עד תומה, ואם יוחזרו כל 98 החיים והמתים שנמצאים במנהרות חמאס. אבל גם אם כן, ואני מייחל לכך בכל מאודי, שום דבר אינו סגור.

אתחיל באזכור הכישלונות הידועים של מלחמת "חרבות ברזל". נכשלנו כישלון צורב ב"מיטוט חמאס". בימים אלה נמסר לנו בתקשורת שהארגון הצליח לגייס לשורותיו מחדש – חלק גדול ממספר הנפגעים שספג מאז השבעה באוקטובר.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.