במהלך מערכת "שומר החומות" שמענו פוליטיקאים קוראים לחזור לקשר עם רמאללה, מכיוון שהעדפת עזה על חשבון רמאללה "הייתה שגיאה", וכי ישראל ניתקה את עזה מרמאללה כי לא רצתה "לעשות תהליך שלום".

אומנם יש טעם בניסיון להעדיף עכשיו את רמאללה על עזה, אבל יש להיזהר שלא לפתח ציפיות בלתי ניתנות למימוש, כמו "חידוש תהליך השלום", "העברת כספי הסיוע לעזה דרך רמאללה", "איחוד מחדש של הגדה לעזה", וכיוצא באלה אשליות.

אומנם יש טעם בניסיון להעדיף עכשיו את רמאללה על עזה, אבל יש להיזהר לא לפתח ציפיות בלתי ניתנות למימוש, כמו "חידוש תהליך השלום", "העברת כספי הסיוע לעזה דרך רמאללה", "איחוד מחדש של הגדה לעזה", וכיוצא באלה אשליות

ראשית, מהתבוננות במה שקרה בסוריה עולה שצריך לשחרר את ישראל מרגשות אשמה על כך "שבגללה" השיחות עם אשף נכשלו ושהיא גרמה לפילוג הפלסטיני בכוונה. מה שראינו בסוריה היה, שבמזרח התיכון אף אחד לא מוותר לאף אחד, ואין פשרות. אחרי כל סבבי "ההסכמות" בוועידות ז'נבה על סוריה, התחדשו הקרבות מייד, עד שבאה רוסיה ושמה סוף למהתלה הטרגית.

כך הדבר גם בבעיה הפלסטינית. כל ההתקדמויות שהושגו היו כאשר ישראל ויתרה. הפלסטינים לא ויתרו ולא התפשרו. מתי ראינו זאת שוב? בשיחות של פתח וחמאס. שם שני הצדדים לא ויתרו והנתק בין הגדה לעזה העמיק והתבסס. אין שום סיבה לחשוב שאם יתחדשו השיחות עם ישראל כעת, המצב ישתנה ובלי ויתורים ישראליים שיסכנו את קיומה של מדינת ישראל – שוב נגיע למבוי סתום שיסכן אותנו בפרץ אלימות חדש.

מהי תחנת הסיום של השיחות עם ישראל כפי שהפלסטינים רואים אותה? ישראל נסוגה לקווי 1967, עם חילופי שטחים של 2 אחוז, אשר פירושם הוא שישראל צריכה לבחור בין פינוי אריאל לפינוי מעלה אדומים, כלומר: מלחמת אזרחים אמיתית.

נוסף על כך, הקשר בין הגדה לעזה יעבור במעבר בטוח שהוא בעצם שטח פלסטיני אקס טריטוריאלי, שהופך את הנתק בין הגדה לעזה לנתק בין צפון ישראל לדרומה.

גם השמים מעל המדינה הפלסטינית הם ריבוניים פלסטיניים ואסור יהיה לחיל האוויר לטוס מעליהם.

זאת תמונת הסיום של הפלסטינים לשיחות מוצלחות, ועליה הם לא מוכנים לוותר.

עכשיו, העברת הסיוע לעזה דרך רמאללה. הרעיון הזה נוסה גם בעבר. חמאס לא יכול לקבל זאת, וגם לא יקבל. בעבר, כאשר הגיעו לעזה בכירי הרשות כדי לחנוך את מפעל התפלת מי הים בחוף עזה – מטען צד התפוצץ בדרך והבכירים נסו על נפשם. המסר היה – כלכלת עזה היא של חמאס ולא של פתח. מאז, חמאס קיבל את הסיוע של קטאר ישירות.

בעבר, כשהגיעו לעזה בכירי הרש"פ כדי לחנוך את מפעל התפלת מי הים בחוף עזה – מטען צד התפוצץ בדרך והבכירים נסו על נפשם. המסר היה – כלכלת עזה היא של חמאס ולא של פתח. מאז, חמאס קיבל את הסיוע של קטאר ישירות

החרמת קטאר כרגע לא תחזיק מים, כי מי שבאמת הביא להפסקת אש הייתה קטאר, בזכות הכסף שהיא מזרימה לחמאס, והעובדה שראשי חמאס כמו הנייה ומשעל נמצאים בה.

כרגע, מצרים וירדן דוחפות למנגנון שיעביר את כספי הסיוע דרך רמאללה, אבל עדיין אין כספי סיוע, ואם עזה לא תסכים, זה לא יתממש.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.

האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.