כנראה שמראש לא נמניתי עם קהל היעד של המופע הזה. הפרסום היה בערבית, וכך גם האתר לקניית הכרטיסים; בלובי האודיטוריום בחיפה המתין קהל שונה מאוד ממה שאני מכירה ממזרח ירושלים או ממערבה: חילוני או נוצרי או שניהם, ערבים.
ובתוך האולם – עולם פלסטיני נברא מחדש עד הפרט האחרון: הופעה של היוצר והפסנתרן פרג' סלימאן עם שירים מאלבומו האחרון "אחלא מן ברלין". חוץ ממנו היו שמונה נגנים ורביעיית זמרים, וגם בודקי הכרטיסים, אנשי הסאונד והתאורה, המבריקה יש לומר – כולם היו פלסטינים.
תמר רכניץ היא ירושלמית, עוסקת בהוראת עברית וערבית.
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אבל בעצם למה ישראלית שורשית כמוך חווה תחושת מיעוט מסעירה, מטרידה וממכרת, כשהיא נוכחת בהופעה בערבית בחיפה? האם בגלל חוסר הבנה של הניואנסים בערבית? האם אנחנו לא יכולים ללמוד את הניואנסים האלה גם אם לא למדנו אותם בילדותנו או בנעורינו?
גם אני הזדעזעתי כששמעתי את פרג' סלימאן שר: "مين أجا من تل أبيب؟ قصدي، مين أجا من بولندا؟"
דווקא לא רציתי להיעלם, אלא רק תהיתי אם מג'ד כיאל לא שמע מה עלה בגורלם של אלה שבמקום להפליג לפלסטינה כשעוד היה אפשר, נשארו בפולין בזמן המלחמה.
הייתי בטוח שהאמירה מכוונת נגד ישראלים יוצאי אירופה. אני עדיין לא מצליח להבין באיזה מובן היא מהווה עקיצה כלפי פלסטינים המאשימים את הישראלים בכל דבר.