זה הפך כמעט לתו איכות, בון טון שמאלני רווח בקרב גמלאים, אתגר חברתי חדש. קורסים להוראת ערבית מדוברת נפתחים באותה תדירות שבה סוגרים סניפי דואר. יש המון מהם ובכל מקום. כולם מבטיחים ללמד בשיטה חדשה ומוצלחת שתקנה ללומדים כלים מעשיים לשיחה בערבית, מיד בתום הקורס שאורכו שבעה שבועות למשך שעתיים בשבוע.

למרבה הצער ועם כל הרצון הטוב, הבטחות לחוד ופטפוטים לחוד. מרבית לומדי הערבית, הכוונה לאלה שמתמידים ולומדים יותר מקורס אחד, לא מצליחים להגיע לרמת שיחה בסיסית. והחלום לקיים שיחות שלום בערבית נגמר במרחבא ושכרן.

תמר רכניץ היא ירושלמית, עוסקת בהוראת עברית וערבית.

כנראה שמראש לא נמניתי עם קהל היעד של המופע הזה. הפרסום היה בערבית, וכך גם האתר לקניית הכרטיסים; בלובי האודיטוריום בחיפה המתין קהל שונה מאוד ממה שאני מכירה ממזרח ירושלים או ממערבה: חילוני או נוצרי או שניהם, ערבים.

ובתוך האולם – עולם פלסטיני נברא מחדש עד הפרט האחרון: הופעה של היוצר והפסנתרן פרג' סלימאן עם שירים מאלבומו האחרון "אחלא מן ברלין". חוץ ממנו היו שמונה נגנים ורביעיית זמרים, וגם בודקי הכרטיסים, אנשי הסאונד והתאורה, המבריקה יש לומר – כולם היו פלסטינים.

תמר רכניץ היא ירושלמית, עוסקת בהוראת עברית וערבית.

זאת כנראה תופעה רווחת בקרב פוליטיקאים: הם נוטים להסתמך על נטייתם של המוני אנשים להיאחז בעמדה קיצונית, בינארית, בתפיסה של שחור-לבן שאין בה מקום לאמצע, לגוונים אפורים.

כל דעה פסקנית ונחרצת מתבססת על הכללות גורפות. לתפיסה מעין זאת נלווים בדרך כלל קושי להכיל אמביוולנטיות. פסקנות הדוחה כל ספקנות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

השבוע ציינה מירית שם אור את יום הולדתה, וזו הזדמנות להיזכר בכמה משיריה ולעמוד על ייחודם.

מירית שם אור ­­- עיתונאית וסופרת מוערכת – נודעה גם כמי שכתבה עשרות להיטים לאורך השנים. מירית מעולם לא שאפה להציג עצמה כמשוררת, אלא כתמלילנית שבעצם "נקלעה לסיטואציה".

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.

בזמן שמהדורות החדשות של 2026 ממשיכות להזין אותנו בסיסמאות על "ניצחון מוחלט", "הסרת האיום לצמיתות" ו"שינוי פני המזרח התיכון", כדאי שנבין את המנגנון התודעתי שמאפשר למשטרים לבצע פשעים מחרידים מבלי שהם יוגדרו ככאלה.

ההיסטוריון וחוקר הג'נוסייד א. דירק מוזס מציע בספרו "The Problems of Genocide" מראה שחורה ומפכחת: המושג "ביטחון קבוע" (Permanent Security) הוא המנוע המרכזי שמאחורי האלימות המודרנית. זוהי המלכודת שבה כולנו כלואים.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.