ביום שלישי אמור להתכנס הרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון לדיון בערעורו של רפי רותם, חושף השחיתויות ברשות המיסים ו"אביר איכות השלטון" לשנת 2014, על ביטול זיכויו מ-20 עבירות של "הטרדה באמצעות מתקן בזק".
שופטי העליון אשר ביטלו במאי שנה שעברה את החלטת הזיכוי של בית המשפט המחוזי, הטילו על רותם עונש של חודשיים מאסר על-תנאי, בתנאי שלא יעבור עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת.
ביום שלישי הבא אמור להתכנס הרכב מורחב של שופטי ביהמ"ש העליון לדיון בערעורו של רפי רותם, חושף השחיתויות ברשות המסים ו"אביר איכות השלטון" 2014, על ביטול זיכויו מ-20 עבירות "הטרדה באמצעות מתקן בזק"
הבעיה החמורה היא, שבפסיקתם הקודמת יצרו השופטים תקדים, המבטל את סמכותו של בית המשפט המחוזי לקבוע, כבר בשלב מקדמי, כי הפגם שבהעמדת הנאשם לדין מצדיק הימנעות מהרשעתו בפלילים. זאת, אף כאשר הוא סבור כי ההחלטה להעמיד לדין לוקה בחוסר סבירות קיצוני וחריף.
על מנת לנסות לדלות ולהבין את התפיסות העומדות בלב פסיקתו של בית המשפט העליון, שתי פסקאות מהכרעת הדין עשויות לסייע בכך.
בפסקה 68 לחוות דעתו, קובע כבוד השופט סולברג:
"אין למהר ולהטיל אות קין פלילי על מצחו של חשוד, להעבירו מסע מעיק ומייגע שבו ידרש להוכיח את צדקתו".
משמעות התפיסה כי על חשוד להידרש "להוכיח את צדקתו", היא הלכה למעשה היפוך עיקרון חזקת החפות על פיו על המדינה להוכיח את האשמה ונאשם הוא חף כל עוד לא הוכח אחרת.
ובפסקה 54 לחוות דעתו, קובע סולברג:
"להליך הבירור המשפטי בבית הדין נודעת משמעות רבה, עד אשר לעיתים ניתן יהיה להסתפק בהליך זה לבדו, ללא שיושת על הנדון עונש נוסף. עמידתו למשפט, מעשיו וכניעתו יחשבו כריצוי עונשו".
ומכאן עולה התפיסה שהמשפט הוא חלק מהעונש. תפיסה המזכירה דברים שכתב מישל פוקו על החקירות בימי הביניים ("לפקח ולהעניש", עמ' 55):
"הכול מתנהל כאילו התערבבו כאן פעולה של חקירה ואלמנט של ענישה. איך יכול עונש לשמש כאמצעי? איך אפשר לראות כעונש את מה שצריך להיות שיטה של הוכחה? הטעם לכך נמצא בדרך שבה הפעיל המשפט הפלילי בתקופה הקלסית את ייצור האמת. חלקיה השונים של ההוכחה לא היוו אלמנטים ניטרליים. כל ראיה נסיבתית הביאה עמה דרגה של תיעוב. האשמה לא החלה ברגע איחודן של כל הראיות; היא התהוותה בהדרגה מכל אלמנט שאיפשר את זיהויו של אשם. ההוכחה בפלילים לא התאימה לשיטה דואליסטית, אמת או שקר, אלא לעיקרון של הדרגה נמשכת: דרגה שהושגה בהוכחה, כבר יצרה דרגה של אשמה ובעקבותיה דרגה של ענישה. החשוד, ככזה, היה ראוי תמיד לעונש מסוים; אדם לא יכול להיות בתום לב מושא של חשד. החשד קיפל בתוכו, בו בזמן, אלמנט של הוכחה. עינוי החקירה הוא אמצעי ענישה ופעולה של חקירה כאחת".
בזכות אנשים מיוחדים כמו רפי רותם, המוכנים לשלם מחיר אישי עצום כדי לחשוף את האמת, אנו מגלים את פניה המכוערים והמסוכנים של מערכת אכיפת החוק.
בזכות אנשים מיוחדים כמו רפי רותם, המוכנים לשלם מחיר אישי עצום כדי לחשוף את האמת, אנו מגלים את פניה המכוערים והמסוכנים של מערכת אכיפת החוק
בזכות אנשים כמוהו אנחנו מבינים עד כמה חשוב לחירותנו בית משפט עצמאי המבקר ומרסן את המערכות משימוש בלתי סביר בכוחן.
אנחנו הראויים להגנה "מן הצדק", רפי רותם ראוי להדליק משואה!
הסיפור המלא של רפי רותם – הערב במהדורה המרכזית של #דמוקרטTV
כל האמת מאחורי פרשיות השחיתות, ההתנכלויות וההטרדות שבאו אחריהן – ריאיון עומק שאסור לפספס על אחת הפרשות שמסעירות את מערכת המשפט בישראל.
הצטרפו לשידור החי של דמוקרטTV, 18:00 עם גדי סוקניק, @grolnik והשר לשעבר דן מרידור. pic.twitter.com/sd6mu15xIT
— דמוקרטTV (@Democrat_TV) June 27, 2021
חוקר ומרצה למשפט פלילי. חבר סגל בכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי. מחבר הספר הקבצן השביעי – רשימות מבית המעצר.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם