בפתיח עונה 2 של סדרת הספורט החביבה "טד לאסו", מכוון כוכב הקבוצה דני רוחאס בעיטה קטלנית לשער. לרוע מזלו פוגע הכדור דווקא בקמע הקבוצה, הכלב ארל, שבדיוק רדף אחרי יונה שחָמד, ונקלע היישר לנקודת הפיצוץ העוצמתי של הכדור בשער.

בסדרת הספורט החביבה "טד לאסו" מכוון כוכב הקבוצה דני רוחאס בעיטה קטלנית לשער. לרוע מזלו פוגע הכדור דווקא בקמע הקבוצה, הכלב ארל, שבדיוק רדף אחרי יונה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

התוצאה קטלנית לכלב ארל וגם לרוחאס, שממאן לצאת מטראומת מות הכלב, וכל כישוריו ויכולותיו פתאום אינם עומדים לרשותו. גם הלעג בתקשורת לא מוסיף לו. עד שלבסוף מגיעה פסיכולוגית ספורט פלאית, אשר משחררת אותו בדרך קסם מתסביכיו וממעצוריו ורוחאס שב לתפקד כמקודם, רענן ומחודש.

דני רוחאס בסדרה טד לאסו, צילום מסך מהסדרה

מעצורים רגשיים שפוגעים בביצועים מוכרים מתחום הספורט כמו גם מתחומים נוספים, כמו למשל בחינות, ראיונות, הופעות מול קהל או מצבי לחימה. השבוע חזה העולם במתעמלת סימון ביילס פורשת מתחרות אולימפית מסיבות שהגדירה כקשורות לתפקודה המנטלי, שפגעו בביצועיה הספורטיביים. לדבריה העדיפה ביילס לתעדף את בריאותה הנפשית על פני השתתפות בכל מחיר בתחרויות. בניגוד לרוחאס מהסדרה שקצר לעג ברשתות החברתיות, למרבה המזל זכתה ביילס לתמיכה ולאהדה.

חן ארצי סרור: המתעמלת סימון ביילס הפכה לגיבורה מסוג אחר. לא המתעמלת הטובה בעולם, אלא האישה שידעה להקשיב לעצמה. זו שהסכימה לעצור את הרכבת, להבריז מההצגה, ולומר אמת. היא הגיבורה לה אנו זקוקים דווקא משום שהיא מתעקשת להיות בשר ודם | לטור המלא של @ChenSrorhttps://t.co/VThRITery5 pic.twitter.com/VIxcVjFFao

— ידיעות אחרונות (@YediotAhronot) July 28, 2021

אפשר להניח שלפחות כמו המאמן הטלוויזיוני טד לאסו, גם הנבחרת האולימפית האמריקאית נעזרת בפסיכולוגים שמתמחים בתחום הספורט. אך בניגוד לסדרה במציאות אין ניסים, והכוכבת שמזוהה יותר מכל עם התעמלות-קרקע וענפי התעמלות נוספים עברה, לפחות בינתיים, לספסל. האם יתכן שהגורמים האחראים בקבוצה התעלמו מסימנים מקדימים והחמיצו איתותי מצוקה חשובים של ביילס?

כאמור, מעצורים על רקע רגשי שכיחים ב"מאני-טיים" בַּביצוע הספורטיבי. לתחרות המטרה אין מועד ב', והדרך אליה רצופה השקעה עצומה שעלולה לרדת לטמיון ברגע אחד. גם ציפיות הקהל, זה הנוכח וזה המדומיין, עלולות להלחיץ. במקרה של טוקיו 2021, הקהל הוא בעיקר ווירטואלי ולכן גם לא מסַפק עידוד ורוח-גבית בזמן אמיתי, שעשויה לסייע ולהעצים רבים מהספורטאים.

אפשר להניח שהנבחרת האולימפית האמריקאית נעזרת בפסיכולוגים שמתמחים בתחום הספורט. האם הגורמים האחראים בקבוצה התעלמו מסימנים מקדימים והחמיצו איתותי מצוקה חשובים של ביילס?

מאחר שכה הרבה ספורטאים חווים לחץ חזק לפני תחרות, קשה להבחין מי רק זקוק לתמיכה ולדרבון המתאימים, ומי עלול לקרוס משמעותית בזמן אמת. את מי נכון לדחוף הלאה, ומי עלול לשלם מחיר יקר מדי ומוטב שלא ישתתף זו הפעם.

צוות המאמנים חשוף גם לסכנת "חשיבה קבוצתית" שמקשה לבחון את מצב הספורטאי מזוויות ראייה אינדיבידואליות ומדויקות יותר, מעבר לתבניות הסטריאוטיפיות הרווחות מסוג "זה הכל בראש שלך", "זה יעבור", "את מסוגלת" וכו'. וככל שמדובר בספורטאי מפורסם ומצליח יותר שהציפיות ממנו גבוהות, כן גדל הסיכוי שייפול קורבן למותג שלו, מבלי שייראו את האדם שמאחוריו.

במצב המטרה של התחרות אמורות "להתחבר כל הנקודות" של היכולות, האימונים, התובנות והניסיון שהתפתחו והושגו ונצברו בדרך לשם. מי שחוֹוה התרגשות טבעית, ויכול להיעזר בטכניקות המנטליות שפיתח ובתמיכה מהצוות המסייע כדי להתגבר על מעצורים רגשיים, מצליח להיות פנוי רגשית ולבטא במצב התחרות את כל מה שלמד, פיתח, תרגל וצבר. אך מי שאכן מרגיש מפורק ושבור במצב הלחץ הזה, לא באמת יֵיעזר בתמיכות הסטנדרטיות.

רגש הוא עובדה, אומר הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון. כמו שמזג-האוויר הוא עובדה: ממשי, חזק, עוצמתי, מציף, גם אם חולף. כשמתפתחת תחושה ברורה וחזקה של מצוקה, תחושה קשה ומערערת באופן עמוק ומובהק מעבר להשפעות הנסיבות הרגעיות של מצב התחרות, לא יועילו הטכניקות הקוגניטיביות-התנהגותיות שפונות להמיר תבניות חשיבה פסימיות ודפוסי-התנהגות נפסדים ו"מורידים" במחשבות ובהתנהגויות יעילות יותר.

מאחר שכה הרבה ספורטאים חווים לחץ חזק לפני תחרות, קשה להבחין מי זקוק לתמיכה ולדרבון המתאימים, ומי עלול לקרוס בזמן אמת. ככל שמדובר בספורטאי מפורסם ומצליח יותר, גדל הסיכוי שייפול קורבן למותג שלו

בניגוד לחרדה תואמת ומוצדקת שמתפתחת במצב סכנה אמיתי של לחימה, ביצוע מקצועי במצבי תחרות ספורטיבית, במצבי בחינה או בהופעה מול קהל אינו מעמיד את האדם בסכנת-חיים. אך ברמה המנטלית עלול הפרט להרגיש כאילו אכן נשקפת לו סכנה אמיתית ומיידית.

בספר "הבחורים בסירה" מתואר סיפורם האמיתי של צוות החותרים מוושינגטון שניצחו כנגד כל הסיכויים באולימפיאדת 1936 בברלין. החותרים, סטודנטים בני מעמד הפועלים בימי השפל הכלכלי הגדול, התאמנו בתנאים-לא-תנאים והתחרו בנסיבות קשות ועוינות. המאמן שלהם, אל אולבריקסון, תבע מהם תפקוד עקבי ומושקע חרף מכשולי מזג-האוויר, טרדות הפרנסה ודרישות הלימודים.

https://twitter.com/WallaTarbut/status/722182441973100544

כשראה שהחותרים שלו אינם פנויים למלאכת החתירה אלא עסוקים בראשם בדברים אחרים, הוא דרש מהם רק דבר אחד: "Mind in the Boat". לא לחשוב על שום דבר אחר. לא על העתיד. לא על העבר. לא על משמעותו העתידית של כישלון, ולא על משמעותה העתידית של הצלחה. לא על הצרות ולא על נעליהם הרטובות. רק על התנועה העכשווית הנדרשת שתרגלו כל כך הרבה פעמים, והשיגו בה שליטה ומומחיות אוטומטיים כמעט. Mind in the Boat. זה הכל.

המאמן דרש מהחותרים רק דבר אחד: "Mind in the Boat". לא לחשוב על שום דבר אחר. לא על העתיד. לא על העבר. לא על משמעותם העתידית של כישלון או הצלחה. לא על הצרות ולא על נעליהם הרטובות

הדברים שמפרידים בין התרגולת והידע הנרכשים והמתורגלים היטב לבין הביצוע בפועל, יכולים להיות נקודתיים ומצביים כמו לחצי זמן התחרות, אך עלולים, מנגד, להיות גם עמוקים ושורשיים יותר.

יתכן שמאמנים טובים שאינם מסונוורים מדימוי של ספורטאית כוכבת, או מהציפיות האדירות שמופעלות כלפיהם, מהלחצים הכלכליים או מלחצי שנת הקורונה, היו יכולים להבחין שהכוכבת שלהם אינה כתמול-שלשום ולהפציר בה להניח לעצמה, לצבור כוחות, לעבור מה שהיא צריכה לעבור כדי להתאושש, ולחזור כפי יכולותיה וצרכיה לאיתנות שאפיינה אותה בתחרויות הקודמות.

ביילס כבר הוכיחה את עצמה כאדם המסוגל לבטא בשעת לחץ של זמן אמיתי אולימפי את שלל יכולותיו והישגיו. משהו הרחיק אותה מכך בתחרות הנוכחית. כעת מוטל עליה, כמו על כל אחד מאתנו, להכיר מה בולם ועוצר אותה, ולדאוג לעצמה ככל שניתן כדי שכישורה ויכולותיה יחזרו לעמוד לרשותה.

במצב של Refractory Period לא יועילו מאמצים והשקעות נוספות: במצב זה זקוק הפרט למנוחה ולאגירת כוחות כדי לחזור ולבצע את מה שהינו אמון ומסוגל לבצע כשהוא פנוי רגשית, כשהפער בין רמת הלחצים עמם הוא מתמודד לבין רמת המשאבים שעומדים לרשותו אינו גדול מדי.

לעיתים ניסיון להמשיך להתאמץ כשאיננו מסוגלים באמת להתמודד, משול להתחפרות עקרה בחול.

יתכן שמאמנים טובים שאינם מסונוורים מדימוי של ספורטאית כוכבת, או מהציפיות האדירות שמופעלות כלפיהם, מהלחצים הכלכליים או מלחצי שנת הקורונה, היו יכולים להבחין שהכוכבת שלהם אינה כתמול-שלשום

ככל הנראה, ביילס מכירה את עצמה מספיק, ובטוחה בעצמה מספיק, כדי לומר שעכשיו אינה יכולה יותר. השאלה שניצבת בפני כל אחד מאתנו היא מתי אכן איננו מסוגלים יותר, ומתי אנו רק נכנעים ללחץ מצבי נקודתי וחולף, שביכולתנו כן להתגבר עליו ולהתמודד עמו בעזרת התמיכות המתאימות.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.