הקללות, הגידופים ושפת הביבים, שמלווה את דיוני הכנסת במליאה ובוועדות, הגיעו ביום שני השבוע גם לועדת החוקה של הכנסת שדנה בנושא תחלואת הקורונה. אחד המשתתפים בדיון שהתקיים בזום פלט לעבר ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות ד"ר שרון אלרעי פרייס את הקללה "בת ז…".

רגע מביך בוועדה: הקללה "בת זונה" נשמעה בזמן דברי ד"ר שרון אלרעי פרייס בוועדת #חוקה. איך היא הגיבה ומה אמר היו"ר גלעד קריב? צפו@KarivGilad@IsraelMOH pic.twitter.com/EGZbkEccur

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

— ערוץ כנסת (@KnessetT) August 9, 2021

יו"ר הועדה ח"כ גלעד קריב (עבודה) הורה להשתיק את כל המשתתפים בזום וביקש מקצין הכנסת וממנכ"ל הכנסת לאתר את המגדף. מאיר פרייס, בעלה של ד"ר שרון פרייס תקף את יו"ר הועדה שלא מצא לנכון להפסיק את הדיון וטען כי זו תעודת עניות ובושה לכנסת ולוועדה החוקה.

למען האמת ההתבטאות הזו לא הפתיעה אותי, משום שהקללות והגידופים הפכו לחלק אינטגרלי מדיוני הכנסת. הם לא החלו בכנסת ה-24, אלא מלווים את דיוני הכנסת עשרות שנים.

ההבדל הוא שבניגוד לשנות הששים, השבעים, השמונים והתשעים של המאה הקודמת, בהן ההתבטאויות הירודות הללו זכו רק לאזכור בעיתונים ובמהדורות החדשות הבודדות ברדיו ובטלוויזיה ששודרו מדי יום, בשנים האחרונות ניבולי הפה הללו מגיעים במהירות למבזקים של אתרי הרדיו והטלוויזיה וכן לאינטרנט ולרשתות החברתיות, ואומריהן זוכים לחשיפה תקשורתית במקום להוקעה ולנידוי.

בשנים האחרונות ניבולי הפה הללו מגיעים במהירות למבזקים של אתרי הרדיו והטלוויזיה וכן לאינטרנט ולרשתות החברתיות, ואומריהן זוכים לחשיפה תקשורתית במקום להוקעה ולנידוי

ביום רביעי שעבר, שהיה היום האחרון למושב הקיץ של הכנסת, כינס יו"ר ועדת הכנסת ח"כ ניר אורבך (ימינה) את חברי הוועדה, כדי לדון בהידרדרות שחלה ברמת ההתבטאויות בכנסת. יו"ר הכנסת מיקי לוי (יש עתיד), שלא היה בתקופת כהונתו כח"כ באופוזיציה סמל ודוגמה להתנהגות ראויה, הודה:

"גם אני עשיתי טעויות וחטאתי בשיח. הוציאו אותי פעמיים מהדיון. הייתי אופוזיציונר מאוד לוחם. חטאתי והתבטאתי במילים קשות והתנצלתי על כך. אולם לא קראתי בשמות וכינויים קשים".

גנץ בנאומו בתגובה לצעקות של ח"כ מיקי לוי: "אמרת לי בחדרים סגורים שצריך אחדות". ח"כ לוי הוצא מהמליאה והגיב: "שלא נספר מה אתה אמרת בחדרים סגורים".

— חדשות הסקופים. (@Haskupim) May 17, 2020

זה נכון. כהן לא זכור לי כמי שגידף שרים וח"כים, אבל קשה לו, בוודאי ממקום מושבו הנוכחי על כס יו"ר הכנסת, להטיף לאחרים להתנהג בצורה ראויה. באותו דיון אמר כהן:

"השיח הלא מכבד עושה רע לכנסת. הציבור רואה פרלמנט שמתנהל בצורה קשה ולא מכבדת. ישראלים רבים מהעולם מתקשרים וכותבים לי".

במקום התבטאויות ואמירות ריקות מתוכן שלא יפתרו את הבעיה היה על יו"ר הכנסת להפעיל את כל השפעתו וכל כח השכנוע שלו כדי להביא להקמתה לאלתר של ועדת אתיקה. ועדה שהיא הגוף היחיד בכנסת שיש לו סמכויות לדון בהתבטאויות לא ראויות של שרים וח"כים, ולהטיל עליהם עונשים קשים לרבות הרחקתם מישיבות המליאה למשך חודשים ארוכים.

אבל ועדת האתיקה עדיין לא הוקמה (למרות שחלפו יותר משלושה חודשים מאז הושבעה הכנסת הנוכחית) בגלל מחלוקת בין הקואליציה והאופוזיציה על הייצוג בועדות.

במקום התבטאויות ואמירות ריקות מתוכן שלא יפתרו את הבעיה היה על יו"ר הכנסת להפעיל את כל השפעתו וכל כח השכנוע שלו כדי להביא להקמתה לאלתר של ועדת אתיקה

ככתב פרלמנטרי זכור לי שח"כים מאד לא אהבו להיות מוזמנים לועדת האתיקה כדי להסביר מדוע התבטאו בגסות וקיללו את עמיתיהם. הם גם חששו מהעונשים שיוטלו עליהם. זכורים לי עונשים כבדים במיוחד שהוטלו על ח"כית לשעבר מבל"ד חנין זועבי ועל ח"כ לשעבר מהליכוד אורן חזן, שועדת האתיקה דנה פעמים רבות בהתבטאויותיו והתנהגותו.

באותה ישיבה של ועדת הכנסת בשבוע שעבר, אמר ח"כ ניר אורבך כי "צריך להקים מנגנון מעין שיפוטי-עונשי, במקביל לקיום שיח בין הצדדים, וקביעת כללי שיח".

ח"כ אורבך הוא ח"כ חדש וחסר ניסיון, אבל חשוב שיידע שאין צורך להקים עוד מנגנון מעין שיפוטי. זה בדיוק תפקידה של ועדת האתיקה, שבישיבותיה משתתף היועמ"ש של הכנסת וחבריה הם ח"כים שמונו ע"י יו"ר הכנסת, שחייב להקפיד שיהיו אנשים ישרים והגונים שלא דבק בהם רבב. בעבר כיהנו בתפקיד זה ח"כ אמנון רובינשטיין (שינוי), יצחק לוי (מפד"ל), ח"כ חיים אורון (מרצ), דליה רבין (מרכז), קולט אביטל (עבודה), שלי יחימוביץ (עבודה), יצחק וקנין (ש"ס) ואיל בן-ראובן (התנועה).

הצעת מעניינת הציע בישיבת ועדת הכנסת ראש עירית אילת לשעבר ח"כ מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה). לדבריו:

"הגיע הזמן לקום ולעשות מעשה. יתכן שלחלק מהאנשים יש חוסר בכלים מילוליים. אני מציע סדנה לשפה, אולי הסדנה תסייע לשיח מכבד. אני מציע לקבוע אילו מילים לא יאמרו בכנסת, ולקבוע אמנה מוסכמת עליה יחתמו כל הח"כים".

הרעיון מעניין אבל לא מעשי. מי יפקח על כך שהח"כים אינם משתמשים במילים האסורות?

בישיבת ועדת הכנסת בשבוע שעבר, אמר ח"כ ניר אורבך כי "צריך להקים מנגנון מעין שיפוטי-עונשי". אורבך ח"כ חדש וחסר ניסיון, אך חשוב שיידע שאין צורך להקים עוד מנגנון כזה. זה בדיוק תפקידה של ועדת האתיקה

אין ספק שגם לכלי התקשורת יש חלק בהידרדרות השיח, משום שהם נותנים ביטוי לקללות ולגידופים של הח"כים המתלהמים, מזמינים אותם לאולפנים, מראיינים אותם וכותבים עליהם ברשתות החברתיות.

אגב, מדובר רק בכ-20-30 ח"כים שמתבטאים בגסות. אילו כלי התקשורת היו מגיעים להסכמה כי יתעלמו מאותן התבטאויות נלוזות, התקפות אישיות וכינויים מכוערים שח"כים משמיעים על חבריהם – החל מ"ביריון", "גנב", "אידיוט", "בוגד", ועד "זבל", "דפוק בשכל", "נבלה", "עוכר ישראל" ו"רוצח" – ניתן היה לטהר את האוירה. אבל למרבה הצער חוששני שאין שום סיכוי שכל כלי התקשורת והאתרים יתנו לכך יד.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעיתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של ״הארץ״ ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תוכניות בערוץ הכנסת, הפיק הסרט התיעודי ״חומות של שתיקה״ על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופרסם חמישה ספרים. האחרונים שבהם ״מתחככים״, על הכנסת ו״סופה עזה״ על המלחמה הנוכחית . זכה ב-2021 לפרס למפעל חיים בתקשורת מהמכללה האקדמית ״כנרת״. בסוף אפריל 2021 יצא לגמלאות.