בזכות ארבע המדליות נחשבת אולימפיאדת טוקיו למוצלחת ביותר בישראל. שתי מדליות זהב בהתעמלות ושתי מדליות ארד בג'ודו קבוצתי ובטקוונדו הן יבול, שלדברי ראשי הספורט האולימפי עלה על ציפיותיהם המוקדמות והוכיח, כי היה שכר לעמל וליזע שהושקעו בהכנות ובאימונים במשך שנים.
בזכות ארבע המדליות נחשבת אולימפיאדת טוקיו למוצלחת ביותר בישראל. שתי מדליות זהב בהתעמלות ושתי מדליות ארד בג'ודו קבוצתי ובטקוונדו הן יבול, שלדברי ראשי הספורט האולימפי עלה על ציפיותיהם
בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הקשרים בין סין וישראל טובים. המסחר פורח, כל מוצר שני בחנויות נושא את הכתובת "מיוצר בסין", הישראלים מאוהבים באתרי הקניות ברשת שפועלים מסין, ושוק הרכב הישראלי מוצף מכוניות מתוצרת סין.
אבל לצד החגיגה הזו יש בעיה, לכאורה מוסתרת אבל מטרידה רבים. חברות סיניות בנו ובונות פרויקטים ענקיים בישראל, משלחות סיניות של מדענים ואנשי עסקים נמצאות בישראל כמעט כל הזמן, וחברות סיניות השקיעו בחברות ישראליות גדולות. זה אולי נשמע חיובי מאוד, אבל זו גם סיבה לדאגה רבה בקרב מומחי האבטחה.
אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.
מוסד הרבנות הראשית נמצא בשפל חסר תקדים של אמון ציבורי, והבחירות החוזרות והכאוטיות רק הדגישו זאת. הרבנים החדשים חייבים להבין – או שיאפשרו לציבור לבחור את דרכו, או שיאבדו כל רלוונטיות.
* * *
בסוף השבוע שעבר הסתיימה סוף סוף סאגת הבחירות לרבנות הראשית לישראל – מסכת מייגעת שנמשכה הרבה מעבר למתוכנן. הבחירות, שאמורות היו להתקיים באוגוסט 2023, נדחו תחילה ביוזמת ש"ס, בניסיון לשלוט בחלוקת הג'ובים, ואחר כך שוב ושוב בשל הבחירות המוניציפליות והמלחמה.
רבקה ארביב היא מנכ״לית ארגון "חופות" מבית השגחה פרטית, שמקדם חתונות כהלכה מחוץ לרבנות ומוביל את הקול הדתי למען חופש דת בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גב' ארביב – מאמר תמים שלא לומר מיתמם. ראשי כל ממסד ציבורי (פוליטי, צבאי, חינוכי, דתי, בריאותי, כלכלי, משפטי) לא יוותרו אף פעם מרצונם על הכסף, הכח והכבוד, וגם על הג'ובים ועל כל שאר הכיבודים, נסיעות לחו"ל, מכוניות, נהגים, עוזרים, אנשי ונשות לשכה וכו' וכו'. ואין בדיקטטורה הפוליטית-דתית השלטת בישראל שום כוונה לשנות משהו, להיפך, זה עובד להם כל כך טוב, שהם רק מגבירים את הקצב בכל יום מחדש.
שובו של מכחיש האקלים
ביחסים בינלאומיים, עשיית הדבר הנכון נדחקת לעיתים לשוליים כאשר אינטרסים אסטרטגיים עומדים על כף המאזניים. אבל זה לא חייב להיות כך. לפעמים הדבר המוסרי הוא גם כדאי.
זה המצב עם יחסי ישראל-ארמניה. למרות מערכת היחסים ההדוקה של ישראל עם אזרבייג'ן, היריבה הוותיקה של ארמניה, ירושלים חייבת להעביר מסר נחוץ של מדיניות חוץ מונעת ערכית על ידי הכרה ברצח העם הארמני ופתיחת שגרירות בירוואן, בירתם.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
"אני חושבת שהתמכרנו לשנאה. ושנאה היא כמו סם"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני לא חסיד של רוב הספורט האולימפי ה'קלאסי'. זאת לעומת ספורט קבוצתי שבו מתחרה קבוצה אחת בקבוצות אחרות, ואכן מעניינות את רוב אוהדי הספורט כשאין אולימפיאדה – כדורגל, כדורסל וכד'.
עם זאת, לא אהבתי את גישת המאמר. מדליות אולימפיות לתפיסתי הן הישג אישי קודם כל, לפני הלאומי. עם זאת, יש להישגים ערך בחינוך לספורט כדרך חיים בריאה. אבל הבעיה העיקרית בגישת הכותב היא ראיה צרה ולא נכונה. אם מישהו למד, לדוגמה, על ההישג של ספורטאי ישראלי של מקום רביעי בשחיה במים פתוחים, זה אולי יעודד אותו להתחיל לעסוק בתחום, ואולי יוביל אותו בעתיד גם לאותו פודיום נכסף (פחות לטעמי). כלומר, יצירת תרבות ספורטיבית מעודדת הישגיות בספורט, כמו שלימודים מעודדים חשיבה ויצירתיות (בשאיפה), ורצוי לעודד את כולם לעשות זאת, ולא רק את מי שסיכוייו לזכות בנובל נתפסים כגבוהים.