נוהגי קבלת המתנות של משפחת נתניהו מעוררים מנעד רחב של תגובות, שנע מהגדרתן כלגיטימיות ועד תיאורן כשוחד. על מנת להבין את משמעותן החברתית, השלטונית והמשפטית כדאי להיעזר במחקריהם של היסטוריונים, סוציולוגים ואנתרופולוגים (רובם יהודים) שחקרו את הנושא בחברות שונות בעבר ובהווה. ממחקריהם עולה כי מתנות אינן רק מתנות. יש להן משמעויות רבות ומגוונות, ובוודאי כאשר מקבלים אותן אנשים המקורבים למוקדי הכוח.
בהקדמה לספרה "מתנות בצרפת של המאה ה-16" מציגה ההיסטוריונית נטלי זימון דיוויס (Natalie Zemon Davis), המוכרת לרובנו מספרה "שובו של מרטין גר", את ההיסטוריוגרפיה של המתנה. בתחילה היה סחר חליפין עליו התבססה פעילותן הכלכלית של החברות המוקדמות – חפץ תמורת חפץ, סחורה תמורת סחורה, אשה תמורת כוח וכן הלאה. בהמשך התפתח סחר החליפין למטבע עובר לסוחר, כלומר זהב, כסף, או מתכות אחרות בעלי ערך כלכלי קבוע, שניתנו תמורת המוצר הנסחר. לכל חפץ או סחורה היה ערך כלכלי שניתן היה לרכוש אותו בעזרת המטבעות. כלומר השוק הכלכלי.
בתחילה היה סחר חליפין עליו התבססה פעילותן הכלכלית של החברות המוקדמות – חפץ תמורת חפץ, סחורה תמורת סחורה, אשה תמורת כוח וכן הלאה. בהמשך התפתח סחר החליפין למטבע עובר לסוחר
במקביל התפתחה המתנה, כלומר, נתינת דבר מה ללא ציפייה לתמורה, לכאורה. בספרו "עולמו של אודיסאוס" ההיסטוריון מוזס פינלי (Moses I. Finley) שחקר את הכלכלה בעולם העתיק, תיאר טובין ושירותים שנעו בדמות מתנות והשבת מתנות. שלל מלחמה, מתנות לתומכים, מיסים, קנסות, שכר טרחה, סחר ועוד. אם כך מתנה אינה רק מתנה יש לה משמעויות כלכליות רבות ומגוונות, אותן יש לבחון ביסודיות.
ביצירתו "המסה על המתנה" הסביר הסוציולוג והאנתרופולוג מרסל מוס (Marcel Mauss) כי חליפין וחוזים ב"חברות ארכאיות" מתבצעים בצורת מתנות. המתנות ניתנות באופן תיאורטי מרצון, אך למעשה יש חובה לתיתן, ולהשיב עליהן; אופן זה הוא לכאורה עניין חופשי של בחירה, ואף על פי כן הוא גם כפוי ותלוי אינטרסים. כל מתנה מובילה למתנה חוזרת ברצף של אירועים.
לדברי מוס המתנה יוצרת קשר חברתי בין השותפים. קשר של אמון, סולידריות ועזרה הדדית, או קשר של יריבות ותחרות שמציין עליונות פוליטית ותחרות, כאשר הצד השני לא מסוגל להחזיר מתנה שוות ערך לה.
ניתוח זה מעלה תהיות רבות לגבי נוהגי המתנות של משפחת נתניהו. למשל בפרשות התיקים 2000, 4000. לכאורה, תמורת מתנה של פרסום אוהד נתן נתניהו זכויות כלכליות לבעלי ההון. בפרשת 1000, קיבלה משפחת נתניהו מתנות בסכומים נכבדים. מדובר במתנות כגון סיגרים, שמפניות ורודות ותכשיטים שניתנו במסגרת "אירועים אישיים" מאיש העסקים ארנון מילצ'ן.
האם המתנות שקיבל נתניהו כרה"מ ניתנו לו מתוך רצון או מתוך חובה? מתוך אינטרס, או בחירה? על מנת להשיג תמורה, או ללא כל תמורה? והאם היה פה חופש בחירה או שהוא היה רק לכאורה?
המתנות ניתנות באופן תיאורטי מרצון, אך למעשה יש חובה לתיתן, ולהשיב עליהן; אופן זה הוא לכאורה עניין חופשי של בחירה, ואף על פי כן הוא גם כפוי ותלוי אינטרסים. כל מתנה מובילה למתנה חוזרת ברצף של אירועים
האנתרופולוג מרשל סהלינס (Marshall David Sahlins) הציג את המתנה כ"קשת רחבה של הדדיות מסוגים שונים". בצד אחד של הקשת נמצאת "הדדיות כוללנית", במסגרתה מתנה ועזרה ניתנות בחופשיות וברוחב יד, והתמורה אינה מפורטת. אפשר שתגיע במהר, אפשר שלא תגיע לעולם, אבל הקשר בין הנותן למקבל נמשך. באמצע הקשת נמצאת "הדדיות מאוזנת" בה הגמול מגיע מהר למדי והוא דומה בערכו למתנה המקורית.
ובקצה האחר של הקשת מצויה "הדדיות שלילית" במסגרתה יש ניסיון להשיג משהו בחינם בלי להיענש על כך, והיא נמצאת בטווח שבין מסחר חליפין ערמומי ועד לגנבה במלוא מובן המילה.
ניתן אם כן להבין כי מתנות, גם בצדה הרך יותר של הקשת ב"הדדיות כוללנית", ניתנות תמורת משהו, מתישהו. בוודאי ובוודאי בהמשך הקשת של "הדדיות מאוזנת" ועד ל"ההדיות שלילית", שהיא על גבול האילוץ או הגנבה.
אם כך, באיזה מיקום על הקשת נמצאות המתנות שמקבלת משפחת נתניהו? לכאורה נראה שפרשת בית המלון נמצאת ב"הדדיות מאוזנת". הנתינהוז קיבלו בילוי יוקרתי במחיר שאינו מקובל לשאר הציבור ואילו בית המלון קיבל בשלב זה פרסום ואולי יקבל עוד בהמשך.
אך מתברר כי במהלך השנה האחרונה קיבלה רשת מלונות דן תשלום נכבד תמורת קליטת מבודדי הקורונה בתקופה בה שאר המלונות קרסו.
מהמהדורה: עשרות המיליונים שקיבלה רשת מלונות דן מהמדינה בתקופה שנתניהו היה ראש ממשלה והקשרים העיסקיים בין המדינה למשפחת פדרמן בעלי המלון
pic.twitter.com/KXkCKgd21y— מיכאל שמש Michael Shemesh (@shemeshmicha) August 10, 2021
וכך נראה כי במקרה זה המתנה היא אך שי קטן, תמורת ההכנסה הנאה שזכתה לה הרשת בתקופה הקשה. ואם כך, היא עשויה להיות מוגדרת כ"הדדיות מאוזנת" אולי אף "ההדיות שלילית" תלוי מה היה ההליך בו ניתנה המתנה.
הנתניהוז קיבלו בילוי יוקרתי במחיר נמוך משאר הציבור, והמלון קיבל פרסום ואולי יקבל עוד בהמשך. אך מתברר כי בשנה האחרונה קיבלה רשת מלונות דן תשלום נכבד בקליטת מבודדי הקורונה כששאר המלונות קרסו
האנתרופולוג קלוד לוי שטראוס (Claude Lévi-Strauss) טען כי עסקאות מסחריות ומוטיב הרווח החליפו את ההדדיות של המתנה הארכאית לצורותיה הרבות וכל שנותר הן מתנות קטנות לחגים ומתנות הניתנות בחיק המשפחה.
כלומר בכל מצב אחר שאיננו מתנה קטנה או משפחתית, המתנה איננה מתנה, אלא חלק מפעילות כלכלית מוסדרת. האם זו הסיבה שבכל ביקור של אנשי ממון היה למישהו ממשפחת נתניהו יום הולדת? ועדיין – היות שלא מדובר במתנות בחיק המשפחה, הרי שממילא הן מוגדרות כפעילות כלכלית.
יש חוקרים אחרים מחמירים יותר, הטוענים כי המתנה היא ערוץ פעילות כלכלית לגיטימי, המתנהל במקביל לשוק הכלכלי. לשיטתם, גם אם "מתנות" נכנסות תחת ההגדרה של מתנה, הרי שלמעשה הן מקבילה לגיטימית, פחות או יותר, לפעילות מסחרית. דהיינו כל מתנה היא עסקה כלכלית ואין "מתנות קטנות לגיטימיות בין חברים".
ההיסטוריון ז'ורז דובי (Georges Duby), שחקר את ימי הביניים, תיאר את החברות האירופאיות במאות 7-8 כעולם של מלחמה והענקת מתנות כאחד. ביזה הפכה למתנת מס, שלל מלחמה היה למתנה, איכרים הביאו מנחות תחת השם מתנה, תשורות מלכותיות היו למעשה סחורות, האצילים התחרו זה בזה באמצעות המתנות שהעניקו בחצר המלך וכן הלאה.
מתיאורו נראה כי ככל שהיה לאדם יותר כוח הוא קיבל יותר מתנות מאלו שמתחתיו. נראה אם כן כי נתינת מתנה לאדם בעל כוח וסמכות מבוססת על יחסי מרות, או ציפייה לתמורה כלשהי. ואם לא היתה ציפייה לתמורה כלשהי (דהיינו שוחד) אולי "תיק 1000" הוא בכלל סדרה של תשורות מלכותיות שהווסאל הביא לאדונו?
על פי האנתרופולוג שטראוס, בכל מצב שאינו מתנה קטנה או משפחתית, המתנה אינה מתנה, אלא חלק מפעילות כלכלית מוסדרת. האם זו הסיבה שבכל ביקור של אנשי ממון היה למישהו ממשפחת נתניהו יום הולדת?
קבוצה של היסטוריונים ואנתרופולוגים חדשים, טוענים כי בעת העתיקה התקיימו חילופי המתנות כעסקאות מסחריות, שהיוו הכלאה בין הענקת מתנות לפעילויות מסחריות.
בימי הביניים מערכת החלפת המתנות והמערכת הכלכלית המסחרית היו שני טיפוסים של התנהגות חליפין ויכלו לפעול ביחד ובמקביל.
השינוי חל בתחילת העת החדשה. מדינת הלאום הדמוקרטית הגדירה את המתנה כתמורה האסורה לאיש ציבור, שהרי הוא אינו מייצג את עצמו אלא את הציבור, ואם הציבור אינו נהנה מן המתנה, גם נבחר הציבור לא יכול להנות ממנה.
במקביל הרחיבה המדינה הריכוזית (הלא דמוקרטית) את עסקאות המתנה כשמתנה בצורת חפץ, טובת הנאה או כסף הפכו חלק בלתי נפרד מן ההתנהלות השלטונית, עד כדי כך ששחיתות הפכה לחלק שגור מן הממשל הריכוזי.
מכאן שמנהג המתנה, הניתנת לשלטון ולמנגנוניו, הפך בעת החדשה לאבן בוחן המאפשרת להבחין בין שלטון פלורליסטי דמוקרטי לשלטון ריכוזי לא דמוקרטי.
האנתרופולוגית הפמיניסטית גייל רובין Gayle Rubin מסמנת את הנשים כמתנות. הן ניתנות בנישואין, נלקחות כשבויות במלחמה, נשלחות כמתנות פיוס, נקנות ונמכרות. ולוי שטראוס מציין כי נשים לנישואין נחשבו למתנה היקרה והנחשבת ביותר.
תפקידן של הנשים, בדומה למתנות אחרות, הוא להדק את הקשר והמחויבות בין הגברים או ליצור תחרות על בסיס כוח. ובהקשר של משפחת נתניהו שמענו על יאיר נתניהו שהציע להעביר את בת זוגו דאז לי לוי כמתנה לבני הטייקונים חבריו לבילויים הליליים. כבסיס לתחרות או כדרך לחיזוק הקשר? במקרה זה, בחברה בה יש שאיפה לשוויון מגדרי, שני היעדים פסולים.
האנתרופולוגית גייל רובין מסמנת נשים כמתנות. תפקידן להדק את הקשר והמחויבות בין הגברים או כתחרות על בסיס כוח. שמענו על יאיר נתניהו שהציע להעביר את בת זוגו דאז כמתנה לחבריו, בני הטייקונים
אם נסכם את דבריהם של החוקרים, נראה כי בצורה כזו או אחרת, כולם מגיעים למסקנה שלמתנה יש ערך כלכלי. כלומר, נותן המתנה מצפה לקבל תמורה כלשהי בשלב כלשהו. רק במקרים אישיים, קרובים ואינטימיים במיוחד, אין ציפייה לתמורה ולכן זוהי באמת מתנה.
כדאי אם כן, שעל מנת להבין מה משמעותן החברתית, הכלכלית והמדינית של המתנות הללו, יבחנו היועמ"ש, מבקר המדינה, המשטרה ועדות הכנסת (ביקורת-המדינה, האתיקה וועדת הכנסת) ובסופו של דבר בית המשפט, בביקורתיות וביסודיות רבה את כל נורמת "המתנות הקטנות" שיצרה פה משפחת נתניהו והסובבים אותם. כי מתנות הן לא רק מתנות.
מדינה שבה השלטון או גורמים הנמצאים במוקדי הכוח (ואין מדובר רק בנתניהוז אלא בדמויות ידועות נוספות), נגועים בקבלת מתנות וטובות הנאה בצורות שונות, נמצאת בדרך להפיכתה למדינה ריכוזית לא דמוקרטית ואם חפצי דמוקרטיה אנחנו, יש להכחיד את הנוהג הזה מכל דרגי השלטון.
ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו