הזמזום הישראלי-אמריקאי

קהילה חוגגת — ישראלית-אמריקאית (צילום: IAC)
IAC
קהילה חוגגת -- ישראלית-אמריקאית

Without our traditions, our lives would be as shaky as… as a fiddler on the roof

יום שישי לקראת שקיעה. המראה מוכר לעין הישראלית. השמש המלטפת, קצף גלי הים, רק השמש השולחת קרניים אחרונות ומתרחקת מהאוקיינוס שבמזרח מזכירה לנו כי אנו בפלורידה ולא בתל-אביב.

300 ישראלים-אמריקאים לבושים בלבן מקיימים את מסורת קבלת השבת שהקהילה יצרה לעצמה בכנס ה-IAC – תפילת "לך דודי" של מקובלי צפת ולאחריה "ירדה השבת על בקעת גינוסר". חברי הקהילה יעיינו במשמעות פרשת השבוע לחייהם, ולצד הטקסטים היהודים הקלאסיים ילמדו בכתבי לאה גולדברג, הרב השל ויהודה עמיחי.

המסורת הקהילתית תעשה ללא דמות רבנית, אלא בהובלה קהילתית, בטקס שהם יצרו יחד. דגלי ישראל וארה"ב מתנפנפים ברוח השבת הנכנסת ומעידים על פרק חדש שנכתב ביהדות זמננו בידי הקהילה הישראלית-אמריקאית. רשומה ראשונה זו תוקדש להבנת המסורות של הקהילה.

300 ישראלים-אמריקאים לבושים בלבן מקיימים את מסורת קבלת השבת שהקהילה יצרה לעצמה בכנס ה-IAC – תפילת "לך דודי" של מקובלי צפת ולאחריה "ירדה השבת על בקעת גינוסר"

יצירת מסורות ותפקידן במרקם הקהילה

מסורות נרקמות בידי קהילות שבוחרות לחיות דרכן שנה בשנה ומדור לדור. רבות מהמסורות מתהוות כתגובה לאתגר שעמד בפני הקהילה: בין אם מדובר בסכנה שנשקפה לקהילה ספציפית (פסח, פורים) או לחברה האנושית כולה (הפחד מהחשיכה של החורף – כריסמס, חנוכה), או כדרך להוקיר תודה לטבע (שבועות, סוכות).

המסורת היא הדרך והכלי, שבאמצעותם הקהילה חווה מחדש את הרגש שמאחורי המסורת, בתוך מרחב בטוח ומוגן, ובאמצעות שפה שמועברת מדור לדור: שפה מילולית באמצעות הטקסט, ושפה גופנית באמצעות הטקס.

כך למשל ליל הסדר הוא מסורת יהודית שנוצרה כדי להתמודד עם אתגר וכאב העבדות. הטקסט של ההגדה מזמין את המשתתפים בכל דור ודור לחזור אל הידיעה כי בני אדם מסוגלים לשעבד זה את זו. חז"ל אף אומרים כי "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים" – באותו הלילה משחזרים את כאב העבדות אך גם את היציאה לחירות.

ההגדה יוצקת שפה שמדברת את הכאב אך גם את הרצון בנקמה (שאסור לממשה), באמצעות אמירת עשרת המכות והטפת טיפות יין, ובאמצעות שירים שמשמעותם לא נהירה לחלוטין לקוראים, כמו "חד גדיא".

אבל משהו מהטעם של הכעס על הפגיעה באבותינו, על כך שבכל דור ודור באים עלינו לכלותינו – מצוי בהם. בנוסף, הטקס מכיל מנהגים המזמינים את המשתתפים לחוות את הסיפור היהודי בגוף עצמו באמצעות הלבוש, מנהגי החג של הקהילות השונות, התבשילים והיין.

המסורת היא הדרך והכלי, איתם הקהילה חווה מחדש את הרגש מאחורי המסורת, בתוך מרחב בטוח ומוגן, ובאמצעות שפה שמועברת מדור לדור: שפה מילולית באמצעות הטקסט, ושפה גופנית באמצעות הטקס

ישנן מסורות שנשתמרו לאורך דורות רבים, ובהמשך נמוגו. יש לשער שהסיבה להעלמותן היא, כי לאחר תקופת זמן, הפתרון או דרך ההתמודדויות שהמסורת הכילה בתוכה – חדלה מלתת מענה ומלהוות מזור לקושי.

במקרים אחרים, מאפיינים של המסורת הפכו לנוקשים מדי, ומעיקים על חברי הקהילה שלבסוף זנחו אותה. פעמים אלו שגדלו למסורת ובחרו לזנוח אותה מאמינים כי הם יוכלו להמשיך ולהחזיק ב"פתרון" שהמסורת הכילה בליבתה, גם ללא הטקסיות והחוקים שנתלוו לה והכבידו או פגעו בקהילה. עבורם, המסורת היא חלק מהדנ"א התרבותי שלהם ולכן גם לאחר הפסקת המסורת, היא ממשיכה להדהד בתוכם.

כך למשל, יוצא בשאלה מהעולם החרדי שבוחר שלא להתפלל תפילת שחרית – עבורו, בכל בוקר, הוא "אינו" מתפלל. זאת בשונה מבן גילו, שגדל כחילוני שהוא פשוט לא מתפלל; אי התפילה אינו מרכיב שהולך עימו ביומיום. מכאן שאלו שבוחרים להפסיק ולקיים את המסורת, עדיין ממשיכים "לחיות" אותה באי-עשייתה. זאת בשונה מבני הדור השני, וזה שאחריו – אלו שנולדו לעולם בו המסורת כבר אינה מתקיימת. עבורם, היא אינה חלק מהשיח של חייהם וחיי הקהילה.

לאורך הדורות מסורות יהודיות התקיימו במרחב דתי ונרקמו בשפת ההלכה. מכאן, שחדירתה של החילוניות לליבת אורח החיים הישראלי אתגרה את המסורת היהודית.

מסורות בנות דורות רבים, כגון כפרות בערב יום הכיפורים או הכאת הערבות בהושענא רבה, נתפסות בעולם מחולן כפעולה מביישת וחסרת משמעות, שאינה ראויה לאדם המודרני.

תפילות, פיוטים, התִּכְּלַאל, ותחינות נשפטו במשך עשורים רבים בישראל כדתיות, כמתאימות לחיי הגולה, לחרדים או למזרחים, לערבית היהודית או לאידיש – וסולקו מהיומיום הישראלי.

ישנן מסורות שנשתמרו לאורך דורות רבים, ובהמשך נמוגו. יש לשער שהסיבה להעלמותן היא, כי לאחר תקופת זמן, הפתרון או דרך ההתמודדויות שהמסורת הכילה בתוכה – חדלה מלתת מענה ומלהוות מזור לקושי

חשוב לזכור, כי המסורת היא מסד לבניית קהילה – הקהילה מתכנסת סביבה, והיא מהווה מאגר לשפה משותפת, לחוויות שבני הקהילה חווים יחד ומתאחדים דרכה. מכאן, שזניחת או הפסקת מסורות עלולה לפורר את הקהילה.

מכאן שהבחירה של הקהילה הישראלית לזנוח חלק מהמסורות היהודיות, שנתפסו כדתיות, איתגרה את הקהילה שהתהוותה בישראל.

כדי לתת מענה למורכבות, בעוד שמסורות יהודיות רבות נזנחו, אחרות הותאמו לשפה החילונית ולאורח החיים והאתגרים של החיים הישראליים: הבאת הביכורים בשבועות, קרנבל עדלאידע, שבת בחוף הים או בטבע, צפירת יום הזיכרון והפלייליסט של שירי "ארץ ישראל הישנה והטובה" הנלווה לה או אפילו רכיבת הילדים על כבישי ישראל ביום הכיפורים – נהיו עבור ישראלים רבים למסורות מותאמות או חדשות ונוספו ללוח השנה היהודי-עברי.

(הפסקת) "הזמזום העברי" על הגירה ומסורות

הגירתם של ישראלים לארה"ב מאתגרת את המסורות הקשורות ללוח השנה היהודי-עברי. מסורות ישראליות רבות, קשורות בעבותות למבנה המשפחה ולמרקם הישראלי הייחודי שנגדע בשל המעבר הגיאוגרפי: הסבא שעורך את הקידוש ומוביל את ליל הסדר, הסבתא המדליקה את נרות החג ומכינה תבשילים מסורתיים, לוח החופשות בישראל הבנוי על פי לוח השנה העברי והאפשרות לרכב באופנים ברבים מכבישי ישראל ביום הכיפורים – הן רק דוגמאות אחדות.

המרחב הציבורי האמריקאי, אינו מתקיים בהתאם ללוח השנה היהודי-עברי, אלא זה האמריקאי (יש שיאמרו נוצרי-אמריקאי). בלשונה של רות קלדרון "הזמזום העברי" המתקיים בצורה טבעית בישראל – לא מתקיים בארה"ב וכלל לא בטוח שנכון לנסות ולשמרו באדיקות במסצ'וסטס או בקליפורניה.

הגירתם של ישראלים לארה"ב מאתגרת את המסורות הקשורות ללוח השנה היהודי-עברי. מסורות ישראליות רבות, קשורות בעבותות למבנה המשפחה ולמרקם הישראלי הייחודי שנגדע בשל המעבר הגיאוגרפי

בשנים הראשונות למעבר לארה"ב, רבות מהמשפחות הישראליות מתנהלות כמי שנמצאות במסע בחו"ל. כאילו המרכז הוא בישראל, והן נמצאות לתקופת זמן קצובה מחוץ ל"ארץ" (ישראל). הנרטיב המשפחתי הוא כי הם באו לשהות בארה"ב למספר שנים מצומצם, ולאחריהם המשפחה תחזור "ארצה".

אותה משפחה מזהה הזדמנות בכך שהיא אינה מתקיימת תחת "הזמזום העברי" אלא בתוך ה"זמזום אמריקאי" ורוצה לנצל את ההזדמנות להעניק לעצמה ולילדיה מתנה תרבותית שתלווה את המשפחה עם חזרתה לישראל.

דוגמה לכך היא הבחירה של משפחות ישראליות רבות לשלוח את ילדיהן לבתי ספר ציבורים ולא יהודיים, אף לא למסגרות יהודיות שמחוץ למסגרת החינוך הפורמלית. אחת הסיבות לכך (מעבר לעלות הכלכלית) היא ההנחה כי את הזהות היהודית יקבלו הילדים בחזרה לישראל, ויש לנצל את אותן שנים מצומצמות כדי לקבל ערכים אמריקאים – שוויון וקבלת האחר, או לכל הפחות עמידה בסבלנות בתור.

למידה בבתי ספר ציבוריים מאפשרת לילדים ללמוד בכיתה אחת עם ילדי מהגרים מרחבי העולם; עם מוסלמים, נוצרים, שחורים, אסיאתים, מקסיקנים ועוד ועוד – ולקבל בדנ"א שלהם את "קבלת האחר". על פי תפיסת עולם זו, את היהדות, את סיפורי התנ"ך והמסורות ואת תנועת הידיים של "משה בתיבה" – ילדי המשפחה יקבלו עם חזרתם ארצה.

המשפחה מזהה הזדמנות בכך שאינה תחת "הזמזום העברי" אלא בתוך "זמזום אמריקאי" ורוצה לנצל את ההזדמנות להעניק לעצמה ולילדיה מתנה תרבותית שתלווה את המשפחה עם חזרתה לישראל

יש בבחירה זו הגיון רב. אך החיים מורכבים הרבה יותר. האתגר מתחיל כאשר לאחר 5-6 שנים של חיים בארה"ב – ההורים שגדלו בארץ מתקשים לקבל את המציאות כי הם, ובעיקר ילדיהם, אינם חיים עוד בחו"ל – אלא שעבור ילדיהם ארה"ב היא ביתם.

רבים מהמהגרים הישראלים לארה"ב מתנגדים לקבל את בחירתם, והם ממשיכים לאחוז, לעתים בנוקשות, בנרטיב לפיו הם מקיימים בית ישראלי לכל דבר. הם דבקים בדוגמאות מחברי קהילה שאכן חזרו לישראל, גם אם מדובר באחוז מסוים בלבד. העובדה שילדיהם מבינים עברית ופעמים ואף עונים להם בשפת הקודש – מחזקת את האשלייה כי החיים בארה"ב הם "לתקופה" בלבד, ומכאן שהם פטורים מלשאול שאלות עמוקות הקשורות להגירה בכלל, ולמסורות המשפחתיות וקהילתיות בפרט.

בפועל, שורשי החיים של ילדיהם נטועים באדמה האמריקאית. בעוד שעבור ההורים שגדלו בישראל החלל סביב איבוד "הזמזום העברי" ממשיך להדהד בתוכם, ואי קיום מסורות ישראליות נחווה במלוא העוצמה – הרי שעבור הילדים – הזמזום הישראלי מעולם לא הוטמע בהם.

עבור ההורים, ישראל היא חלק ממרקם חייהם שלהם: ריח הים בשבת, הקפה השחור, הסיגריה של יום שישי עם עיתון, בית הספר ותנועת הנוער – עבור ילדיהם, ישראל היא ה"ביקור אצל" סבא וסבתא ובני הדודים, ולא חיי היומיום עצמם.

אחד הקשיים המרכזיים של הקהילה הישראלית-אמריקאית היא לנוע מתפיסת עולם של חיים בחו"ל (לתקופה זמנית), לתפיסת עולם של חיים בהגירה – ומרגע שההפנמה מגיעה כי הם חיים בארה"ב – שאלות רבות, נוקבות וקשות צריכות להישאל – סביב משמעות החיים בארה"ב, והמקום של המסורות בבניית הקהילה.

עבור ההורים, ישראל היא חלק ממרקם חייהם: ריח הים בשבת, הקפה השחור, הסיגריה עם עיתון יום שישי, ותנועת הנוער – עבור ילדיהם, ישראל היא ה"ביקור אצל" סבא וסבתא ולא חיי היומיום

מרתק לראות כי קל יותר לקהילה הישראלית-אמריקאית לשמר מסורות עבריות מאשר יהודיות; את לוח השנה העברי מאשר את זה היהודי. זאת בשל היחס המורכב של החברה הישראלית-חילונית למרכיב היהדות בזהותם.

אירועי  יום העצמאות, וציון יום השואה על פי לוח השנה הישראלי – נערכים בקהילות הישראליות הגדולות בהתלהבות מרובה. אומנם "הזמזום העברי" לא מצוי במרחב הציבורי; כך למשל, ביום הזיכרון לחללי צה"ל לא מתקיימת צפירה בבתי הספר הציבוריים. רובה של הכיתה של הילדים אינם חווים את אותו יום כיום אבל, והרדיו אינו משדר את המוזיקה הישראלית הטובה והישנה; ועדיין הקהילה הישראלית יודעת כיצד לייצר את הזמזום בעצמה, עד כמה שניתן.

קשה הרבה יותר לישראלים-האמריקאים החילונים להתמודד עם לוח השנה היהודי ללא "הזמזום העברי". אחוז קטן בוחר להצטרף בשבתות וחגים לבתי כנסת ליברליים יהודים-אמריקאים. זאת מכיוון שהניחוח והמוזיקה היהודית-אמריקאית זרה לזיכרון היהודי שלהם מישראל.

בית הכנסת אליו הם הלכו בישראל, גם אם רק ביום כיפור – הוא אורתודוקסי, ואישה עם כיפה וטלית אינה מהדהדת להם "יהדות". חלקם יעשה זאת רק לאחר כעשור או שניים של חיים בארה"ב, כאשר הם יפנימו כי הם חיים בתפוצות וילדיהם זקוקים ל"זמזום יהודי-אמריקאי" שאינו ישראלי.

ההורים, דור המהגרים, יבחר להצטרף לאותו "זמזום יהודי אמריקאי" למרות שהוא זר לו, כדי לאפשר לילדים להיות חלק מהקהילה היהודית. משפחות אחרות יצטרפו לחב"ד, המוכר להם מהטיולים בחו"ל (הודו / דרום-אמריקה), וזאת כדי שהחרדים יעשו עבורם את "היהדות" המוכרת.

קל יותר לקהילה הישראלית-אמריקאית לשמר מסורות עבריות מאשר יהודיות; את לוח השנה העברי מאשר את היהודי. זאת בשל היחס המורכב של החברה הישראלית-חילונית למרכיב היהדות בזהותם

הם ינמקו את בחירתם בכך שחב"ד בארה"ב שונה מתנועת חב"ד בישראל, ובכך  שהאורתודוקסים בארה"ב "פתוחים" יותר מעמיתיהם הישראלים. זוהי בחירה מרתקת המעידה (בין השאר) על הכישלון של חלק מהחילוניות הישראלית ליצור מסורות יהודיות בעלות שפה משלה בישראל ומכאן גם בארה"ב.

מסורות ישראליות-אמריקאיות – מגע ראשוני

בשנים האחרונות מבעבעים שינויים בכל הקשור לשיח אודות הזהות הישראלית-אמריקאית ובניית מסורות הקהילה – כאן אצביע על שניים מהם:

א

חשבון נפש קהילתי ומעבר מדיאלוג לעשייה: ניתן לראות שינוי קהילתי בכל הקשור לזהות ההיברידית (ישראלית-אמריקאית) של חברי הקהילה, תוך עמידה על הפערים בין דור ראשון להגירה לבין ילדיהם. הדיונים נסובים בין השאר סביב חסרונו של "הזמזום העברי" והצורך ביצירת "זמזום ישראלי—אמריקאי-יהודי".

חברות וחברי הקהילה מתמודדים עם הבחירה של החיים מחוץ לישראל והמשולש הזהותי בין חיים בחו"ל-בגלות-בתפוצות. הם נפגשים עם ארון הספרים היהודי והעברי, עם תפיסת העמיות היהודית, בוחרים להכיר את הקהילות היהודיות בארה"ב לגווניהם השונים, ומתוך אותה למידה נלקחת אחריות על הבחירות של חברי וחברות הקהילה ונרקמת זהות היברידית חדשה.

יתר על כן, הקהילה מתרגמת את הדיונים לפרקטיקום של בינוי קהילה, ונטילת אחריות קהילתית. הדבר בא לידי ביטוי ביוזמות קהילתיות מחוף לחוף תוך נגיעה במעגלי הקהילה השונים: הפנימי – בכל הקשור לצרכי הקהילה הישראלית-אמריקאית, האמצעי – בסיוע לקהילה היהודית-אמריקאית בכל הקשור לניצולי שואה, והחיצוני – בעשיית חסד ותיקון עולם לקהילות אמריקאיות נזקקות.

ניתן לראות שינוי קהילתי בזהות ההיברידית של חברי הקהילה, תוך עמידה על הפערים בין דור ראשון להגירה לבין ילדיהם. הדיונים נסובים גם סביב החסך ב"זמזום העברי" והצורך ביצירת "זמזום ישראלי-אמריקאי-יהודי"

בנוסף, הקהילה הישראלית-אמריקאית מצטרפת למאבק באנטישמיות, וכיום הקהילה מצויה בחוד החנית בכל הקשור למאבק בשנאת ישראל ובניסיון לשינוי השיח סביב נושאים אלו בארה"ב.

ב

מסורות: חברי הקהילה בוחנים בעיניים פקוחות מהן המסורות שלא ניתן או לא נכון לקיימן יותר בארה"ב, או כאלו שעל הקהילה להתאימן לחיים קבועים בארה"ב. בנוסף לכך, הם בוחנים מסורות יהודיות עתיקות שנזנחו או אף נדחו בישראל בידי הוריהם או דור הסבים, בשל ההגירה מהתפוצות למדינת ישראל ואופיו של תהליך החילון בראשית המאה ה-20.

הם מקיימים את דבריו של ברל כצנלסון:

"דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב, ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה, ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש".

דווקא החיים האמריקאים מאפשרים לחברי הקהילה לחדש מסורות שהיו חלק טבעי מחיי משפחותיהם עד לפני מספר דורות. כך למשל, משפחות שמזהות את עצמן כחילוניות יקיימו קבלת שבת קהילתית, קריאת מגילה אסתר מחוף לחוף, ראש חודש נשי, ותיקון ליל שבועות. אליהן מצטרפות מסורות חדשות הקשורות ל"זמזום האמריקאי" כגון Thanksgiving בעל גוון הודיה ישראלי-אמריקאי-יהודי.

הקהילה הישראלית-אמריקאית חוגגת שבועות (צילום: IAC)
הקהילה הישראלית-אמריקאית חוגגת שבועות (צילום: IAC)

על מנת לאפשר לתהליך מרתק זה להתרחש, ניתן להיווכח בחזרה של חברי קהילה רבים אל ארון הספרים היהודי והעמקה בזה העברי, קבוצות הפורחות כפטריות ומובלות בידי הקהילה, הלומדת את אומנות המסורת הבית-מדרשית. החלוקה הישראלית בין דתי לחילוני מאותגרת בידי הקהילה וזהות חדשה שעדיין מוקדם לתת לה שם – מבצבצת.

ניתן להיווכח בחזרה של חברי קהילה רבים אל ארון הספרים היהודי והעמקה בזה העברי, קבוצות הפורחות כפטריות ומובלות בידי הקהילה, הלומדת את אומנות המסורת הבית-מדרשית

ישראלים חיים בארה"ב כבר עשורים רבים, אך רק בשנים האחרונות הם נעים "מקהל ישראלי החי בארה"ב" ל"קהילה ישראלית-אמריקאית". במספר שנים מצומצם הקהילה הישראלית בתפוצה האמריקאית מתחילה לפרוח וליצור קול ייחודי משלה. כקהילה המהווה כ7-10% ממספר היהודים בארה"ב – היא נהיית לאחד הקולות המרכזיים ביהדות ארה"ב, לא רק בכל הקשור ליחסה לישראל ובהיותה מגדלור למאבק בשנאת ישראל ובאנטישמיות, אלא גם כמעבדה חיה, המתקיימת לנגד עינינו, של כתיבת פרק חדש ומרתק בחיים היהודים במאה ה-21.

ד"ר יקיר אנגלנדר הוא מנהל תוכנית המנהיגות "גוונים" בארגון IAC (Israeli-American Council), מלמד בבית הספר לרבנות AJR בניו יורק ומתגורר בקהילה בפילדלפיה. יקיר גדל בחסידות ויז'ניץ, היה בין המקימים והמנהלים של תנועת הנוער הבין-דתית Kids4Peace בירושלים, ומקדיש את עצמו למיסטיקה, למגע וליצירת חיבורים בין עולמות ותרבויות. שני ספריו עוסקים בשאלות סביב מקום הגוף והמיניות בשיח הציוני-דתי והחרדי. הוא חקר באוניברסיטאות Northwestern, Harvard ובמכון שלום הרטמן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
פוסט נהדר שמזכיר כמה חשובה האחדות בשמירה על זהות, מסורת, וערכים. יישר כח על העבודה המוצלחת של הקונסוליה הישראלית-אמריקאית IAC ותוכנית גוונים, הפירוש וההנגשה שלך לחומר המועבר והנלמד נותת... המשך קריאה

פוסט נהדר שמזכיר כמה חשובה האחדות בשמירה על זהות, מסורת, וערכים. יישר כח על העבודה המוצלחת של הקונסוליה הישראלית-אמריקאית IAC ותוכנית גוונים, הפירוש וההנגשה שלך לחומר המועבר והנלמד נותת מענה לדרך מלך חדשה בין הקטבים אני מצפה בכיליון עיניים לשם שינתן לה. תודה

עוד 2,128 מילים ו-3 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 23 בספטמבר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הפארסה האמריקאית רחוקה מלהסתיים

בזמן שהמשטר החדש באיראן מנסה למשוך זמן כדי להגיע להישגים נוספים – צרפת מעמידה את יחסיה עם הבית הלבן במבחן ● הצי האמריקאי הקים כוח מיוחד במפרץ הפרסי – אך הוא לא מסוגל להתמודד עם האיום הגרעיני באיראן ● ההשתלטות הפרוגרסיבית בקונגרס מחייבת את בנט לבחון מחדש את היחסים עם יהדות ארה"ב ● פרשנות

עוד 1,057 מילים

הרוב טוב והרוב קובע

עכשיו, במלאות 100 ימים ראשונים לממשלה החדשה, ניתן כבר להסיק מסקנות ראשוניות על תפקודה ויכולותיה של הקואליציה. התוצאות עשויות לאכזב את נתניהו ומעריציו.

בעוד מספר שבועות, אם לא יקרא משהו יוצא דופן, תאשר הכנסת בשעה טובה תקציב מדינה לאחר למעלה משלוש שנים. עצם העובדה הזאת בלבד אמורה להעיד על עד כמה עשו טוב קברניטי הממשלה הזאת כשבחרו ללכת בכל הכח על הקמתה, שונה ומורכבת ככל שתהיה.

בעוד מספר שבועות, אם לא יקרא משהו יוצא דופן, תאשר הכנסת תקציב מדינה לאחר למעלה מ-3 שנים. עובדה זו בלבד מעידה עד כמה עשו טוב קברניטי הממשלה הזאת כשבחרו להקימה

אך מלבד התקציב עצמו, שכאמור מהווה בשורה אדירה עבור כל אזרחית ואזרח, ישנן סיבות נוספות וטובות אחרות המעידים על כך שהממשלה הנוכחית עדיפה בהרבה על אופציית הבחירות החמישיות הנוראיות אותה העדיף כמובן נתניהו.

ראשית, עצם העובדה שאת החודש הזה לא העברנו בסגר המוכר והלא יעיל היא עדות לתהליך קבלת החלטות שפוי ואחראי. נכון שניתן להתווכח על ההחלטה לפתוח את שנת הלימודים במועדה, ואולי אפשר היה להמתין עוד שלושה שבועות כדאי למנוע בידודים בימי החגים. עם זאת, ההתעקשות שלא לבחור באופציית הסגר הצילה, הלכה למעשה, עסקים רבים שגם ככה עדיין מדממים, זכר לסגרים הקודמים. בנוסף, סגר נוסף היה מוריד לאפס את רמת אמון הציבור, שגם ככה לא נמצאת בשיאה, בממשלה ובשיתוף הפעולה שלו עם החלטותיה.

בנושא נוסף שראוי להערכה, מגיע קרדיט בעיקר לאדריכל הממשלה הזאת, יאיר לפיד. לאחר שנים בהם משרד החוץ עבר התעללות וייבוש ע״י ראש הממשלה לשעבר, שבחר ביודעין לפגוע בכוחו של המשרד ואנשיו ע״י העברת הסמכויות למשרדו שלו, הגיע שר החוץ והשיב את הצבע לפניהם של אנשי המשרד, ואת הרלוונטיות למשרד עצמו.

סבב מינוי השגרירים, רובם אמנם מקורבים אך ראויים ומנוסים, בתוספת צוערים ואנשי מקצוע, העידו שהאיש בא לעבוד ולהחזיר עטרה ליושנה למשרד שאמון על אופן הצגתנו בעולם. ‏

לאחר שנות התעללות וייבוש של משרד החוץ ע״י רה"מ לשעבר, שבחר ביודעין לפגוע בכוח המשרד ואנשיו ע״י העברת הסמכויות למשרדו שלו, שר החוץ השיב את הצבע לפני אנשי המשרד, ואת הרלוונטיות למשרד

אין מספיק מילים שיוכלו לספר עד כמה ישראל נמצאת בפיגור אחרי מדינות העולם בכל הקשור למדיניות בנושא איכות הסביבה. שיאנית העולם בשימוש בכלים החד-פעמיים זכתה בשרה להגנת הסביבה שהנושא עליו היא מופקדת – אכן מדבר אליה ותואם את השקפת עולמה הירוקה.

תמר זנדברג שאפה להגיע דווקא למשרד הזה, ואליו בלבד, וזה מעיד עליה המון. היא וצוות משרדה רואים בתפקיד שליחות ציבורית של ממש, ועושים לילות כימים על מנת לצמצם פערים רבי שנים בתחום שמאיים אולי יותר מכל על כדור הארץ.

תוסיפו לזה את מהפכת הכשרות שמבצע שר הדתות מתן כהנא המבטל את השליטה (או לפחות את חלקה) והמונופול שהיו לעסקנים מהממסד החרדי ושגרמו לרתיעה של רבים מעולם הכשרות, ואת השינוי המתוכנן בעולם הגיורים – וקיבלתם מערך שירותי דת כפי שהוא צריך היה להיות תמיד: מקרב ולא מרחיק, מחבר ולא מפריד.

ויש גם ״סתם״ חברי וחברות כנסת, שבאו לעבוד עבורנו. דוגמה טובה לכך היא חברת הכנסת נעמה לזימי (עבודה) שהגיעה לכנסת בהילוך חמישי ומאז היא רק מאיצה. את שיפור החוק להעלאת גיל הפרישה לנשים שהסתתר בחוק ההסדרים צריך לזקוף לזכותה ולזכות ח״כ גבי לסקי וח"כ מיכל רוזין. המלחמה שלה על העלאת קצבת הזיקנה, והמאבק בפינויים מהדיור הציבורי ובכלל להגברת הסולידריות  החברתית ראויים לשבח. ככה אנחנו רוצים את חברי הכנסת שלנו: מחוייבים לנו ולא לאף מנהיג או למשפחה של המנהיג.

לצד זה צריך לזכור שלא הכל מושלם. יש עוד הרבה לתקן ולשפר, במגוון נושאים שלצערנו נותרו ללא טיפול ומענה כבר למעלה מעשור. אחד מהם זה נושא זכויות המטופלים הסיעודיים. זהו עולם הנשלט ע״י תאגידים ציניים תאבי כסף בלבד, המנצלים את העובדה שהמדינה כשלה בהבאת עובדים זרים בעלי הכשרה. כאלה המגיעים לעבוד במסגרת האשרה שלשמה הם הובאו לישראל ובשכר סביר וראוי, שמאפשר גם לכאלה שאינם עשירים לשכור אותם לטפל ביקיריהם. לנושא קריטי מאין כמותו כזה הנוגע למרביתנו, דרושים חברי כנסת אידאולוגיים שהנושא קרוב לליבם ויפה שעה אחת קודם.

אז נכון, לא הכל טוב, לפחות כרגע. ועדיין, יותר מהכל, על הממשלה הזאת אפשר להגיד דבר אחד שלא ניתן היה להגיד על שום ממשלה קודמת בראשות ביבי: היא יציבה. היציבות החליפה 2 תכונות שונות לחלוטין שהיו מנת חלקה של כל ממשלה בשתיים עשרה השנים האחרונות: הערצה וחשדנות.

אז נכון, לא הכל טוב, לפחות כרגע. ועדיין, יותר מהכל, על הממשלה הזאת אפשר להגיד דבר אחד שלא ניתן היה להגיד על שום ממשלה קודמת בראשות ביבי: היא יציבה

הדרמות הכמעט יומיות התחלפו במוסר עבודה של שרים המחוייבים למשרדיהם. לפתע, פרגון היא לא מילה זרה, גם אם מדובר בשרים שאינם חברים באותה מפלגה. מחלוקות יש וגם יהיו, אבל סוד הקסם של הממשלה הזאת היא בעצם השונות שלה.

מאיר מישאל. פעיל חברתי, עוסק בדוברות וייעוץ תקשורתי לגופים חברתיים. דתי וסוציאל-דמוקרט שמאמין בערכי שלום שיוויון וצדק בכלכלה אנושית וביהדות מקרבת. פועל בכדי להציג יהדות מתונה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 713 מילים ו-1 תגובות

שר המשפטים החל לקדם השבוע הצעת חוק המבקשת להרחיב את סמכויות החיפוש המשטרתי על מנת "לסייע במאבק בפשיעה בחברה הערבית" ● מסגור החוק כאילו הוא מיועד כלפי מגזר אחד הופך אותו לבעייתי ומזיק ● ובאותה מידה הוא גם הופך אותו לכללי ומסוכן ● דווקא סער, שמקדם במקביל חקיקה לחיזוק את זכויותיהם של חשודים, עלול לסלול את הדרך לפגיעה מהותית בזכויות האזרח ● פרשנות

עוד 1,085 מילים

"החלטתם לא להתחסן? תישארו בבית - אני לא חייב לשלם"

מוקדם יותר הודיע משרד החינוך: מורים ללא תו או בדיקה לא ייכנסו ולא יקבלו משכורת ● דוברו של בנט: נאומו באו״ם לא יהיה עם בריסטולים ועזרים כמו נאומי נתניהו ● פרקש-הכהן: זה גל הבלתי מחוסנים ● דיווח: יאיר לפיד ״מיישר קו״ עם בנט לגבי ההתנגדות לפתיחת שגרירות אמריקאית עבור הפלסטינים בירושלים ● השר לשעבר אוחנה: פעלתי כדי שהשוטרים יחתרו למגע - ולצערי זה מתהפך

עוד 19 עדכונים

למקרה שפיספסת

"המידע על תופעות הלוואי נאסף, אבל לא בשקיפות"

בדיקת זמן ישראל משרד הבריאות וקופות החולים אוספים מידע מפורט ממיליוני אנשים על תופעות הלוואי של חיסוני הקורונה בשמונה ערוצים שונים, כולל דיווח מקצועי של הצוותים הרפואיים וסקרים נוספים ● אז מדוע רווחת התחושה שאחרי החיסון השלישי לא בוצע מעקב אחר תופעות הלוואי? ● אולי בשל היעדר אחידות בסקרים של הקופות - ואולי בגלל חוסר השקיפות הכללי שמאפיין את משרד הבריאות

עוד 2,361 מילים ו-1 תגובות

"באיזו עבירה אתה חשוד, אלוהים?"

הטלפון מצלצל. אני מסתכל במסך: מספר חסום. אולי עצור מתקשר מתחנת משטרה? אולי משהו בהול אחר?

אז אני לוחץ על המסך ועונה: הלו? בהתחלה יש שתיקה. אחר כך יש רעשים בקו. בעייה של קליטה. אין לי כוח לזה. אני מותש. כבר שנים רבות אני מותש. אני עומד לנתק.

הטלפון מצלצל. אני מביט במסך: מספר חסום. אני לוחץ על המסך ועונה: הלו? בהתחלה יש שתיקה. אחר כך רעשים בקו. בעיית קליטה. אין לי כוח לזה. אני מותש. כבר שנים רבות אני מותש. אני עומד לנתק

אבל דווקא כשאני עומד לנתק, השתיקה נגמרת. פתאום אני שומע קול מהצד השני. קול קצת מתכתי בגלל הבעיות בקליטה. קול ששובר שתיקה.

הקול מהצד השני אומר: הלו, דניאל?

ואני אומר לו: כן. זה אני. מי אתה?

הקול מהצד השני אומר שהוא אלוהים. הוא מבקש שאני לא אחשוב שהוא משוגע או משהו. אני לא איזה בן אדם במצב פסיכוטי, ככה הוא מסביר. אין לי מאניה דיפרסיה, הוא אומר (למרות שאני די דיכאוני רוב הזמן, הוא מוסיף). גם לא סכיזופרניה פרנואידית (למרות שלפעמים יש לי פרנויות, הוא מדגיש בצער).

אני באמת אלוהים, הוא אומר. ואני עונה לו בקול מרגיע: סבבה. רק בוא תוכיח לי שאתה אלוהים, כי אין לי כוח לשיחות סרק.

אז הוא אומר לי: אין לי הוכחה. לאף אחד אין הוכחה לגבי הקיום שלי.

וזה באמת נשמע כמו אלוהים. אני משתכנע. לכן אני שואל: אז מה אתה רוצה, אלוהים? איך אני יכול לעזור?

אלוהים אומר לי: אני עצור. והרשו לי להתקשר אליך. שיחת טלפון אחת. זה מה שנתנו לי. שיחה אחת בלבד. לכן התקשרתי אליך.

וזה באמת נשמע כמו אלוהים. אני משתכנע. לכן אני שואל: אז מה אתה רוצה, אלוהים? איך אני יכול לעזור? אלוהים אומר לי: אני עצור. והרשו לי להתקשר אליך. שיחת טלפון אחת. זה מה שנתנו לי

אבל למה דווקא להתקשר אליי, אני שואל. הרי כשאני דיברתי אליך כשהייתי ילד, לא ענית לי. ככה אני אומר לאלוהים ומרגיש רצון לישון. אני מבליע פיהוק.

אלוהים אומר שאני צודק. אבל עכשיו הוא התקשר אליי כי הוא במצוקה. מצוקה גדולה. שללו לו את החירות. עצרו אותו. והוא מרגיש חלש מאד. מבוהל. בלי יכולת להבין בכלל מה עומד לקרות לו בחיים מעכשיו ואילך.

אני שואל אותו: באיזו עבירה אתה חשוד? ואלוהים עונה: בכמויות של עבירות. כמויות. המון עבירות. חלקן בוצעו בכוונה. חלקן בכוונה מיוחדת. חלקן נעשו באדישות. אחרות נעשו בקלות דעת. ויש גם עבירות של רשלנות.

אני מבין, אני אומר לאלוהים. אני מבין לגמרי. אתה יודע שתצטרך לשלם תמורת הייצוג שלי מול המשטרה ובבית המשפט, נכון?

אני יודע, עונה אלוהים בעצב. למרות שאני לא יודע מה זה לשלם בדרך כלל, הפעם אני מבין שאין ברירה.

אני אומר לו: כרגע מדובר בעשרת אלפים שקלים. תמורת ייעוץ ראשוני. לא כולל מע"מ.

אלוהים לא מתווכח. הוא מתחייב לעשות לי העברה בנקאית במוצאי החג באמצעות חבריו. מיכאל וגבריאל. אני לא מאד סומך עליו, אבל שמעתי שהם דווקא בסדר.

טוב, אני יוצא אליך, אני אומר לאלוהים. יוצא לתחנת המשטרה תוך 5 דקות. אבל זה ייקח זמן. ייקח זמן עד שאני אגיע. עד שאני אוכל לעזור.

אני שואל אותו: באיזו עבירה אתה חשוד? ואלוהים עונה: בכמויות של עבירות. כמויות. חלקן בוצעו בכוונה. חלקן בכוונה מיוחדת. חלקן באדישות. אחרות בקלות דעת. ויש גם עבירות של רשלנות

אלוהים שותק וחושב. אפשר להרגיש את המחשבות שלו עד כאן. ואז הוא שואל שאלה אחת. הוא שואל: אז מה לעשות בינתיים אם יתחילו לחקור אותי?

תשמור על זכות השתיקה, אני אומר לו. אתה מכיר את זה. אתה מכיר את השמירה על זכות השתיקה כבר המון זמן.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אלהים, על פי הקבלה של הרב לייטמן, להבנתי, זה החוקיות הפועלת בטבע/כדה"א אשר תפקידה שמירת האיזון בין כלל המרכיבים למען התפתחות וגדילה - שגשוג; מאורעות כואבים באים לאזן, לחנך לחזרה לאיזון.... המשך קריאה

אלהים, על פי הקבלה של הרב לייטמן, להבנתי, זה החוקיות הפועלת בטבע/כדה"א אשר תפקידה שמירת האיזון בין כלל המרכיבים למען התפתחות וגדילה – שגשוג; מאורעות כואבים באים לאזן, לחנך לחזרה לאיזון.
טוב, עכשין הזמן להכניס מספר עלי גת מובחר אליכין; בהמשך – ערק אגמע לי בנון שלנטיות אלגנטית

עוד 536 מילים ו-1 תגובות
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך

השיר הראשון בספרו הראשון של נתן אלתרמן הפך לאחד השירים המוכרים ביותר של המשורר, בין השאר בזכות הלחנים השונים שלו, שהכניסו אותו פעם אחר פעם לליבם של בני דורות שונים ● הלחן המוכר ביותר היום הוא של נפתלי אלטר, שברי סחרוף חידש והפך ללהיט מודרני ● אלטר עצמו מודה שהוא לא מבין עד הסוף את כוונת המשורר ומספר איך הלחין את השיר: "יש בעניין הזה סוג של קסם"

עוד 1,013 מילים

לא כולל שירות

הנהלת הוט, שספגה מתקפה בגלל התנהלותה מול מפוני הבניין הקורס בחולון, טענה שמדובר ב"קצר מתמשך בתקשורת" ● מבלי לפסוק מה בדיוק קרה שם, זו הגדרה מדויקת למערכת היחסים בין גופים ממשלתיים ומסחריים רבים לבין הציבור ● גם אלה ששיפרו את הביצועים בשנים האחרונות, עדיין נכשלים בנקודה שבה הם פוגשים את האזרחים המודאגים ואמורים לתקשר איתם ● פרשנות

עוד 880 מילים

חזרה לאולד-סקול: הטכניון מוריד את המסך על ההרצאות המוקלטות

במהלך הקורונה כמעט כל ההרצאות והתרגולים בטכניון הוקלטו והונגשו לצפייה חוזרת מהבית ● 2 מיליון שקל הושקעו במצלמות ומסכים ניידים בכיתות כדי לשפר את איכות ההקלטה ● כעת, דווקא המכון הטכנולוגי שאמור להכשיר את השפיץ של ההיי-טק חושש שהסטודנטים לא יגיעו לקמפוס והחליט להוריד את הנגישות לרוב ההקלטות ● הסטודנטים מתנגדים ונערכים למאבק

עוד 1,500 מילים

המתווה המסתמן לחינוך: בדיקות במקום בידודים

תושב יפו איים בירי על עוברי אורח בטיילת תל אביב ונעצר ● בני הזוג נתניהו התארחו בסוכה של ישראל כ"ץ ● ועדת חוקה האריכה תקנות התו הירוק עד ה-4 באוקטובר ● הליכוד: בתקופת נתניהו ישראל מעולם לא כשלה בקונגרס ● אלקין: המשבר עם המפלגה הדמוקרטית - תהליך של שנים ● טיבי: ישראל עדיין לא קיבלה החלטה להכריע את ארגוני הפשיעה

עוד 43 עדכונים

למרות מאמצים ניכרים לצ'פר את המתנחלים, הם לא יחזרו אל בנט

"יש שנאה תהומית למהלך של בנט ושום דבר לא יעזור", אומר יו"ר מועצת יש"ע דוד אלחייני ● אלא שבנט וחבריו בימינה לא נואשו מאיבוד הקשר עם המצביעים ומנסים לרצות את המתנחלים הרבה יותר ממה שעשתה הממשלה הקודמת ● "בנט הוא ימינה מנתניהו, זה ברור לי", אומר אלחייני, "אבל אף אחד לא יחזור אליו" ● פרשנות

עוד 618 מילים ו-1 תגובות

הסיוע האמריקאי לכיפת ברזל יידחה במספר חודשים

נפטר השר לשעבר אהרון אבוחצירא ● ביידן: "רחוקים מפתרון שתי המדינות" ● בר-לב: "ב-100 ימים עשיתי יותר מכל השנים האחרונות למיגור הפשיעה במגזר" ● אלפי ציוצים להאשטאג #חיי_ערבים_חשובים שתופס תאוצה במחאה על כמעט 90 הרוגים ערבים מתחילת השנה ● המפכ"ל ביקר את השוטר הפצוע מהדריסה בנהריה ואמר כי "זהו תמרור אזהרה שצריך להדאיג את כולנו"

עוד 22 עדכונים

התלולית של פולטי

פתאום, משום מקום, דווקא בלב לונדון נוסדה אבן דרך תיירותית חדשה ● מדובר בתלולית מארבל ארץ', גבעה שמשקיפה על - ובכן, כמעט שום דבר ● הבריטים מיהרו להגדיר אותה כאטרקציית התיירות הגרועה ביותר במדינה ● ביקור במקום מעלה שאלות קשות על מה ולמה הושקעו כאן שישה מיליון ליש”ט

עוד 1,369 מילים

סרט תיעודי חדש מהלל את פועלו של ליאונרד ברנשטיין ● אבל מי הוא היה, בעצם? מלחין מוערך או מוזיקאי שהמבקרים אהבו לחבוט בו? גיי בארון או בעל למופת? ● שורה של חומרים שטרם נחשפו מנסה לפתור את כתב החידה של חייו

עוד 1,172 מילים

שקרניות עם סגנון

הסופרת ג'ולי קלאם נדהמה במשך שנים לשמוע את הסיפורים המרהיבים על קרובות משפחתה, האחיות מוריס ● רק שאז התברר לה שתשעים אחוז מהסיפורים על  המיליונריות המשונות היו כזבים גמורים ● היא יצאה למסע חובק עולם כדי לגלות את האמת, שנחשפת בספרה החדש ● "ככל שמצאתי יותר מידע סותר כך הערצתי אותן יותר"

עוד 917 מילים
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

"הרגשנו שמתחילה מהפכה"

"בערב זה נשיר שירים של משוררים", פתחה חנה מרון את ערב שירי המשוררים הראשון של גלי צה"ל בדיוק לפני 50 שנה, "וכל משאלתנו היא לנסות ולהפגיש שירים טובים עם הזמרה הטובה ועם הקהל" ● וזו בדיוק הייתה המטרה של מפקד גל"צ אז יצחק לבני: ליצור מהפכה תרבותית שתחנך ותעלה את רמת הזמרה באותה תקופה ● ולמרות הרוח הסובייטית, המהפכה הצליחה מעל למשוער

עוד 3,074 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה