הפעם הבאה שבה הייתה לי הזכות לעבוד עם פרס היתה בתקופת כהונתו כנשיא. שימשתי כקונסול כללי בניו אינגלנד והרגשתי באותה תקופה שאני בשיא הקריירה ולגמרי בהגשמה עצמית של הייעוד שלי כדיפלומט. תחושת ההגשמה האישית שלי הגיעה לסיומה ב"חריקת בלמים" כאשר ממשלת נתניהו עלתה לשלטון ב-2009.
כשפרס כיהן כנשיא, שימשתי כקונסול כללי בניו אינגלנד והרגשתי בשיא הקריירה ובהגשמה עצמית של ייעודי כדיפלומט. תחושת שהסתיימה ב"חריקת בלמים" כשממשלת נתניהו עלתה לשלטון ב-2009
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
ייצוג מדיניות החוץ של הממשלה החדשה הפך להיות מאתגר עבורי. במטרה להשפיע מבפנים על המערכת שלחתי מסמך פנימי שביקר את האופן שבו הממשלה שלנו מתנהלת מול ממשל אובמה. המסמך הודלף לתקשורת הישראלית ואני ננזפתי פומבית על ידי שר החוץ.
אחרי האירוע הזה חזרתי לישראל מבוסטון מדוכדך, מודע לעובדה שאף תפקיד משמעותי אינו ממתין לי במשרד החוץ של הממשלה דאז ובידיעה שלא אוכל במצפון נקי להמשיך לשמש עובד ציבור עבור ממשלה שבעיני הובילה את ישראל לכיוון הלא נכון.
כשחשבתי שהקריירה הדיפלומטית שלי הגיעה למבוי סתום, קיבלתי פנייה ממנכ"לית בית הנשיא אפרת דובדבני, שעודדה אותי להגיש מועמדות לתפקיד יועץ מדיני לנשיא שמעון פרס.
קיבלתי את התפקיד וחיי שוב השתנו. מכיוון שאף דלת מעולם לא הייתה סגורה בפני שמעון פרס, והיות שכל מנהיגי העולם ביקשו ללמוד מנסיונו וחוכמתו, הייתה לי זכות גדולה לפגוש לצדו, בתפקידי כיועצו המדיני, כמעט את כל המנהיגים.ות המובילים בעולם. כיהנתי בתפקיד זה במהלך שלוש השנים האחרונות שלו בנשיאות וכך זכיתי לראות עולם ולהשתתף בפגישות מרתקות מאין כמותן.
היכולת של פרס לבנות גשרים, גם בין אלה שהאינטרסים שלהם מנוגדים, נשענה גם על האופטימיות הבלתי נדלית שלו. הוא נהג לומר שאופטימיים ופסימיים מתים באותה הדרך אבל הם חיים באופן מאוד שונה. להיות אופטימי, לדבריו, זה לחיות חיים בריאים ומהנים יותר אבל גם יותר קונסטרוקטיביים. פרס הגיע כל יום לעבודה מלא אנרגיה בזכות האופטימיות שלו' שבפני עצמה יכולה הייתה לגרום לדברים לקרות. למדתי ממנו שאופטימיות היא לא רק דרך לראות את העולם אלא גם דרך להשפיע על העולם.
במטרה להשפיע מבפנים על המערכת שלחתי מסמך פנימי שביקר את האופן שבו הממשלה שלנו מתנהלת מול ממשל אובמה. המסמך הודלף לתקשורת הישראלית ואני ננזפתי פומבית על ידי שר החוץ
לפרס היה ברור שנבואה המגשימה את עצמה היא תופעה נפוצה ביותר, ולכן הפסימיים מובילים לתוצאות אליהן ציפו. גם זה שיעור שלמדתי במהלך הקריירה הדיפלומטית שלי. כאשר אנחנו אומרים שאין לנו פרטנר לשלום, אנחנו מתנהגים באופן שמחליש את הפרטנר וכך מוכיחים לכאורה את נבואתנו. כשאנו אומרים שהעולם כולו נגדנו, אנחנו מתנהגים באופן שהעולם אכן פונה נגדנו. ומצד שני כאשר אנו מחבקים את התקווה ומקרינים אנרגיה ואופטימיות קורים לרוב דברים טובים.
האופטימיות של פרס לא נבעה מנאיביות ולא מפנטזיונריות שאינה מחוברת למציאות. פרס הרי היה הארכיטקט של כמה מהיכולות הביטחוניות המשמעותיות ביותר של ישראל ועסק בכל הקריירה ארוכת השנים שלו בחיי מעשה.
פרס גם נהג לומר שיש לו "רישיון" להיות אופטימי, מכיוון שהוא היה כאן כשישראל הייתה מדינה שוממת עם ביצות בצפון ומדבר בדרום ללא משאבים טבעיים, נחותה מספרית ומוקפת באויבים. למרות זאת הפכנו את המדבר והביצות לגנים פורחים והתפתחנו לאחת הכלכלות החיוניות בעולם. הפכנו גם מקורבנות הטבח המזעזע ביותר בהיסטוריה לאחת המדינות החזקות בעולם מבחינה צבאית.
ההישגים הללו מרשימים במיוחד בהתחשב במקום שבו היינו רק פני 70 שנה. למרות העובדה שההמנון שלנו (התקווה) בעצמו קורא לנו להיות אופטימיים, באיזשהו שלב בדרך שכחו מנהיגינו את כוחה הקונסטרוקטיבי של התקווה ובשנים האחרונות העדיפו את הפחד כגורם מגייס. לא כך פרס, שמעולם לא איבד את האמונה ביכולתנו לעצב עתיד טוב יותר עבור מדינת ישראל.
באיזשהו שלב בדרך שכחו מנהיגינו את כוחה הקונסטרוקטיבי של התקווה ובשנים האחרונות העדיפו את הפחד כגורם מגייס. לא כך פרס, שמעולם לא איבד את האמונה ביכולתנו לעצב עתיד טוב יותר
כך גם לגבי השלום. פרס תמיד חשב שיש מקום לאופטימיות לגבי יכולתנו להשיגו ולא נלאה מלנסות וליצור תקווה לשינוי חיובי גם בנושא זה, שאותו ראה כחיוני ביותר לעתידה של ישראל. פרס חזר והזכיר כי במשך שנים הרבה אמרו רבים וטובים שלעולם לא נגיע לשלום עם שכנינו, אבל לאחרונה ציינו 40 שנות שלום עם מצריים ו-25 שנות שלום עם ירדן – שתי מדינות שהיו אויבות מושבעות איתן נלחמנו מספר מלחמות קשות ביותר. פרס טען שאין הצדקה לכך שרוב הישראלים ממשיכים להיות פסימיים לגבי עתידנו כמדינה, כאשר הסיפור של ישראל הוא כל כך אופטימי.
עד יומו האחרון פרס היה בטוח לחלוטין שאנחנו יכולים, צריכים ושאם נתמיד לפעול – יום אחד אכן נשיג את השלום עם הפלסטינים ואני לגמרי שותף לאמונה הזאת שלו.
התבוננות לכיוון העתיד ולא התפלשות בעבר
בשנת 2014 סיים פרס כהונה בת שבע שנים כנשיא התשיעי של מדינה ישראל, וקריירה ציבורית של 70 שנה בשרות המדינה. בנקודה זו החלטתי גם אני לעזוב את השרות הציבורי ולהמשיך לעבוד לצידו של פרס מחוץ לממשלה ביישום חזונו לשלום וחדשנות.
הצטרפתי לקבוצה מוכשרת של קולגות, אינטליגנטיות ושאפתניות, ברובן נשים, שגם הן עבדו לצידו של פרס בשלבים שונים לאורך הקריירה הארוכה שלו. קבוצה זאת הצטרפה לקבוצה אחרת של מנהיגות יצירתיות ונחושות שעבדו שנים בעמותה שהקים פרס – "מרכז פרס לשלום וחדשנות".
הבחירה של פרס להקיף עצמו בנשים חזקות ולקדם נשים בשלב זה של הקריירה הארוכה שלו, שבמהלכה נהג אחרת בעבר, הבליטה את יכולתו להשתנות ואת הלמידה הבלתי פוסקת שלו. הייתה לנו, הצוות שלצדו, הזדמנות לסייע לו לפעול להגשמת חזונו לישראל פורחת בסביבה של שלום תוך חתירה מתמדת לחדשנות והתפתחות בכל התחומים.
פרס טען שאין הצדקה לכך שרוב הישראלים ממשיכים להיות פסימיים לגבי עתידנו כמדינה, כשהסיפור של ישראל הוא כה אופטימי. עד יומו האחרון היה בטוח שאם נתמיד לפעול – יום אחד נשיג שלום עם הפלסטינים
פרס נשאל לעיתים קרובות מה הוא ההישג הגדול ביותר שלו עד היום, ותשובתו הייתה תמיד אותה התשובה: "ההישג הגדול ביותר שלי הוא מה שאני אשיג מחר".
אפילו לאחר גיל 90 שנה, פרס היה תמיד צעיר בנפשו, לא כקלישאה אלא כדרך חיים יומיומית.
"הדרך לקבוע אם אתה צעיר או זקן אינה על ידי ספירה של כמה שנים חיית, אלא על ידי ספירה של ההישגים שלך והשוואתם לחלומות שלך. אם יש לך יותר חלומות מאשר הישגים", הוא אמר, "אתה עדיין צעיר, מכיוון שאתה עדיין מסתכל קדימה ולא אחורה".
מכיוון שהתמקד בעתיד, פרס היה ספקני כלפי מומחים לכאורה, שהיו אומרים לו שמשהו בלתי אפשרי על פי הידע שלהם מהעבר. בראייתו, השינוי אינו לינארי כפי שהיה בעבר ולכן לא ניתן לניבוי על בסיס ידע קודם. השינוי המעריכי (exponential) אינו ניתן להבנה אנושית אינטואיטיבית כבעבר. הוא האמין כי מי שמנסים לחזות את העתיד על סמך היקשים מהעבר מבססים את התחזיות שלהם על פרדיגמות אנכרוניסטיות.
"הדרך לקבוע אם אתה צעיר או זקן אינה על ידי ספירה של כמה שנים חיית, אלא ע"י ספירת הישגיך והשוואתם לחלומותיך. אם יש לך יותר חלומות מהישגים", הוא אמר, "אתה עדיין צעיר, מכיוון שאתה עדיין מסתכל קדימה"
למדתי את התובנה הזו שוב ושוב מתוך הניסיון האישי שלי. כשאני מתבונן לאחור על הימים בהם ניסינו, בחטיבת התכנון של משרד החוץ, לנתח את מידת ההשפעה שתהיה ל"אביב הערבי" 2010-2012 על ישראל, אני מבין בדיעבד שמי שטעו באופן הכי דרמטי היו המומחים לעולם הערבי.
הם חזו שלא יהיה שינוי ממשי בעולם הערבי בהתבסס על העבר. הם טענו שלמצריים תמיד היה שליט רב כוח ("פרעה") וש"הפרעה המודרני" שלהם, מובארק, ישרוד את הפגנות כיכר תחריר. כיום אנחנו מבינים בדיעבד את התפקיד המרכזי שמילא "האביב הערבי" בשינוי פני המזרח התיכון.
אני מסתכל לאחור גם על התחזיות שלי לגבי תוצאות בחירות 2016 לנשיאות ארה"ב, איך טענתי שוב ושוב שאין כל סיכוי שטראמפ יבחר. הטעות שלי הייתה בכך שגם אני נשענתי בניתוח שלי על מגמות עבר. התחזיות שלי התבססו על כל מה שידעתי על השינויים הדמוגרפיים שמתרחשים באמריקה באותו הזמן, במיוחד לגבי המדינות המתנדנדות, אבל טעיתי לחלוטין.
לא לקחתי בחשבון את הרתיעה שנוצרה אצל ציבור גדול בארה"ב, אליו הייתי חשוף פחות מההשלכות הגלובליזם, אחרי התקופה הארוכה של השלטון הליברלי בפוליטיקה האמריקאית. לא הבנתי את ההתנגדות הגוברת לשינויים שנתפסו על ידי חלקים רחבים בציבור האמריקאי כמאיימים על זהות האנשים וזהות מדינתם.
מתוך ניסיוני למדתי שפרס צדק – מנהיג כיום צריך להיות יותר למדן מאשר ידען. בעולם המשתנה במהירות, אנחנו צריכים להיות גמישים אינטלקטואלית ואופרטיבית כדי להבין את העתיד. סקרנות ופתיחות ישרתו אותנו כיום הרבה יותר מאשר תלות בידע או ניסיון קודם. למדתי שפרס צדק כשאמר שלא מספיק שנהיה up to date אנחנו צריכים להיות up tomorrow.
מסקנתו – "לחלום בגדול"
פרס תמיד אמר שאם נחלום יותר ונזכור פחות, העולם יהיה מקום טוב יותר. בספרו "אין מקום לחלומות קטנים" הוא מתאר איך הישגיה המשמעותיים ביותר של ישראל – כמו למשל, השלום עם מצריים וירדן, או הפרחת המדבר שפעם נדמו כפנטסיה בלתי אפשרית, כל אלו קרו הודות ליצירתיות, דמיון ונחישות.
מתוך ניסיוני למדתי שפרס צדק – מנהיג כיום צריך להיות יותר למדן מאשר ידען. בעולם המשתנה במהירות, אנחנו צריכים להיות גמישים אינטלקטואלית ואופרטיבית כדי להבין את העתיד
המנטרה של פרס "לחלום בגדול" מכילה בתוכה את רוח החדשנות הישראלית והיא מהעקרונות המובילים של מרכז פרס, שכיום הוא אבן פינה בהצטלבות העולמית בין שלום לחדשנות.
אני גאה לומר שבמרכז פרס לשלום וחדשנות אנחנו פועלים בשקדנות לשמר בחיים את הפילוסופיה של פרס, את המורשת ואת החזון שלו. זה מה שמנחה אותנו בכל יום. אנחנו מאמינים בצורה איתנה שהחזון של פרס לשלום וחדשנות ישמור את ישראל בטוחה ופורחת כתמיד ובסופו של דבר יוביל אותנו לשלום המיוחל עם שכנינו ויהפוך את העולם למקום טוב יותר.
אבל הפילוסופיה של פרס עדיין נדרשת ביותר גם במפה הפוליטית הישראלית. עכשיו יותר מתמיד, ישראל צריכה מנהיג כמו פרס – מנהיג עם השילוב המושלם של ראש ביקורתי, לב מלא תקווה ונחישות שאינה נרתעת מקשיים. מנהיג עם שורשים עמוקים ועם כנפיים רחבות.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו