במבט לאחור, הלקח החשוב מפרשת בריחת הששה מכלא גלבוע הוא לא הבריחה עצמה, אלא תוצאותיה, וההתפתחות המשמעותית ביותר היא שערביי ישראל התייצבו לצד מדינת ישראל ולא לטובת הטרור הפלסטיני.

הלקח החשוב מפרשת בריחת הששה מכלא גלבוע הוא לא הבריחה עצמה, אלא תוצאותיה, וההתפתחות המשמעותית ביותר היא שערביי ישראל התייצבו לצד מדינת ישראל ולא לטובת הטרור הפלסטיני

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לא זו בלבד, אלא שגם בגדה לא הצליחו שניים מן הבורחים למצוא מחסה, אלא רק בחיק משפחותיהם, ועל פי מה שהדברים נראים כלפי חוץ, המשפחות דאגו למו"מ עם ישראל, אולי דרך הרשות הפלסטינית, על מנת שהם לא ייהרגו במהלך פשיטה.

לאכזבת אירגוני הטרור שהתארגנו במחנה הפלסטינים כדי להיכנס לקרב עם כוחות צה"ל, הבורחים לא הלכו למחנה, אלא למשפחות.

אשר לשיתוף הפעולה של ערביי ישראל עם הכוחות המחפשים, הרי שהתפתחו חילופי דברים נרגזים בין הנהגת הג'יהאד האסלאמי לבין הנהגת ערביי ישראל. בסופה שמח מוחמד ברכה, ראש וועדת המעקב הפן ערבית, "לבשר" כי קיבל איגרת מחאלד אל-בטש, מראשי הג'יהאד האסלאמי, ובה הודיע לו אל-בטש כי נסתיימה מערכת ההשמצות נגד נצרת הגיבורה.

אבל מה שהתברר לג'יהאד האסלאמי ולשאר האירגונים הוא, שאין להם עורף אזרחי תומך ושהם לא כמו דגים במים – דרישות מינימליות למלחמת גרילה מוצלחת. לא בישראל, ולמרבה ההפתעה גם לא בג'נין, שאמורה הייתה להיות בירת המאבק, כך לפחות קיוו האירגונים.

מעניינת במיוחד ההחלטה של שני הבורחים שהצליחו להגיע לג'נין. ההחלטה שלהם ללכת למשפחות ולא למחנה הפליטים נובעת מתהליכי עומק העוברים על החברה הפלסטינית בגדה – ההתפוררות לחמולות ואובדן המרקם הממלכתי, הכולל גם את משמעת האירגונים.

מעניינת במיוחד ההחלטה של שני הבורחים שהצליחו להגיע לג'נין. ההחלטה שלהם ללכת למשפחות ולא למחנה הפליטים נובעת מתהליכי עומק העוברים על החברה הפלסטינית בגדה

בנפת חברון למשל, פרשת ניזאר בנאת הפכה למלחמת חמולות, כאשר הידיעה האחרונה היא מתקפה של משפחת ניזאר בנאת על משפחת אחד הקצינים של הבטחון המסכל בכפר דורא.

מה שמאיץ את תהליך ההתפוררות הוא הפסקת הסיוע הבינלאומי לרשות הפלסטינית, מה שמקשה עליה לשלם משכורות לעובדיה, שהם חוט השדרה של הרשות הפלסטינית.

מדינות המפרץ וסעודיה הפסיקו מזמן את הסיוע, אחרי שנוכחו לראות שהרשות לא מתייצבת עמן בהיערכות מול איראן, ואבו מאזן גם לא מוזמן יותר לבקר אצלן.

מה שנשאר לרשות זה המימון של אירופה, אבל אירופה כועסת על ביטול הבחירות הפלסטיניות. אירופה מסרה לרשות כי הסיוע יתחדש החודש, אבל מקורות ברשות מסרו לאתר של פתח, כי גם החודש הסיוע האירופי לא יחודש.

אולי כדי לרצות את אירופה, הודיעה רמאללה כי תערוך בחירות לעיריות, אבל האירגונים הודיעו כי יחרימו את הבחירות האלה, וגם הרשימות שהיו אומרות לרוץ לבחירות לפרלמנט הודיעו כי יארגנו חרם על הבחירות המוניציפליות.

פרשת ניזאר בנאת דרדרה את יחסי המוקטעה עם אירופה עוד יותר, והסכנה היא שככל שהמוקטעה תתקשה להחזיק את הנפות השונות, אל החלל הזה יכנסו האירגונים. אבל פרשת הבורחים מגלבוע הראתה כי גם לסחורה שלהם אין קונים.

זה מקרב אותנו לסכנת חידוש הטרור, מכיוון שהאירגונים לא ישלימו עם ירידת ערך מניותיהם, ויש סכנה שהם יתפתו להיות רלוונטיים אם יחדשו את הפיגועים בישראל או נגד ההתנחלויות.

זה מקרב אותנו לסכנת חידוש הטרור, מכיוון שהאירגונים לא ישלימו עם ירידת ערך מניותיהם, ויש סכנה שיתפתו להיות רלוונטיים אם יחדשו את הפיגועים בישראל או נגד ההתנחלויות

זה לא פשוט, כי אין להם עורף ציבורי, וגם ירדן לא תרשה לתת להם בסיס עורפי כמו בעבר, אבל יש חשש כי לפחות הם ינסו, ויש להיות ערים לכך.

התקרית ביו"ש: ארבעה מחבלים נהרגו במבצע מעצרים נגד תשתית חמאס ברחבי הגדה. שלושה מבוקשים נעצרו. צה"ל נערך גם לירי רקטות מעזה@ItayBlumental https://t.co/rVbmcWs2Ar

— כאן חדשות (@kann_news) September 26, 2021

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

עולם הרפואה הצליח לשנות את אופי מחלת האיידס, שנתפסה כגזר דין מוות, לכזו שניתן לנהל כמו כל מחלה כרונית אחרת. לא פחות משמעותי הוא השינוי התודעתי – הפחדים, הסטיגמות והבידוד החברתי פינו את מקומם למודעות, אמפתיה ויכולת לקבל את המחלה כחלק מהחיים המודרניים.

*  *  *

בימים אלו שבהם אנו מציינים את יום האיידס העולמי, שחל החודש, אני זוכרת היטב את תחושות הפחד המצמית שנגיף האיידס עורר במהלך שנות ה-80. כמחלה שנחשבה לבעלת יחסי הציבור הגרועים בעולם – אנשים חששו מהדבקה, השמועות והמיתוסים חגגו והסטיגמות כלפי אוכלוסיות ספציפיות עבדו שעות נוספות.

דר' מרינה צדקין תמיר היא פרמקולוגית קלינית ומומחית לזיהומים בחוג לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן.

לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את "דוח המדדים הלאומיים להזדקנות מיטבית, המתמקד באוכלוסיית בני ה-65 ומעלה בישראל". הדוח מופק ומפורסם אחת לשנתיים, וזאת בהמשך להחלטת ממשלת ישראל 127 מיולי 2021: "מפת מדדים לאומיים להזדקנות מיטבית". משרדי הממשלה אמורים לאמץ את המפה שגובשה.

החלטת הממשלה הזו נובעת מההכרה של מדינת ישראל באתגר העומד מולה של הזדקנות האוכלוסייה והמשמעויות שלה על כלכלת ישראל, מערכת הבריאות, חוסן האוכלוסייה ועוד. זהו פרסומו השני של הדוח והוא מתייחס לשנת 2022.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגו"ניט וקרן אלי ודליה הורוביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים, מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.

"גדולה אמת שאפילו מתוך השקר אמת ניכרת" (ש"י עגנון)

בחודש העשירי לשנת 2023, בשנת 76 לקיומה של מדינת ישראל, ארע בה דבר נורא. בבוקר שבת חג שמחת תורה, פרצו גדודי אויב את גדר גבולה של המדינה, דהרו אל יישוביה, ובמשך כל אותו היום הרגו, רצחו וטבחו בתושבי ישראל – נשים ילדים גברים וטף: בתים על יושביהם הועלו באש, משפחות שלמות- הורים וילדיהם נטבחו למוות. למעלה מ-1,200 איש נספו במהלכו של יום נורא זה, למעלה מ-240 אנשים, ובהם חיילות וחיילים, נערות ונערים, נשים, גברים, ילדים, פעוט ותינוק נחטפו אל מעבר לגבול. שבועיים לאחר מאורע הדמים יצאה מדינת ישראל למלחמה בשטח האויב. בחלוף שנה מהמאורע, מעל מאה איש נותרו עדיין חטופים בידי האויב.

איריס שמואלי היא משפטנית ועורכת דין ישראלית, העוסקת בנושאים כלכליים, חוקתיים ומנהליים. היא שירתה משך שנים כפרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), והועסקה כתובעת בעבירות צווארון לבן. היא מכהנת כיום כחברת הועד המנהל של התנועה לאיכות השלטון, ומתנדבת במערך עוטף עצורים לעצורי המחאה. המציאות החברתית והפוליטית ושינוי האווירה ברחוב הישראלי בשנים האחרונות, הוציאו אותה ואת כתיבתה אל הרחוב.