כשמדברים על בריאות בהכרח קיים חולי כלשהו. הרי מה שחולה הוא אוטמטית ההפך ממה שבריא. אבל האמת שבמקרה של הנפש שלנו זאת בכלל לא עובדה מוגמרת שהיא יכולה לחלות. אז איך נכון להסתכל על הנפש שלנו, והאם באמת היא יכולה לתפוס צינון או מחלה טרמינלית כלשהי?

כשמדברים על בריאות בהכרח קיים חולי כלשהו. הרי מה שחולה הוא אוטמטית ההפך ממה שבריא. אבל האמת שבמקרה של הנפש שלנו זאת בכלל לא עובדה מוגמרת שהיא יכולה לחלות

הקושי הגדול בדיני נפש הוא העובדה שעד היום אין תשובה חד משמעית לשאלה הנצחית "מה היא הנפש". אבל בעולם הפסיכולוגי יש נטייה לראות את הנפש כחוויה המודעת של האדם – הרגשות, המחשבות והחוויה הסובייקטיבית של כל אחד ואחת מאיתנו.

בעולם שבו הנפש היא חלק מהגוף, אם הגוף יכול לחלות אז גם הנפש יכולה לחלות כחלק ממנו. אבל המורכבות היא שהנפש היא החלק בגוף שלנו שיש לנו שליטה מאוד גדולה עליו. אם לאדם יש אי ספיקות לב, יכולת ההשפעה שלו על המצב היא אינה משמעותית כמו היכולת של אדם הסובל מדיכאון לקום מהמיטה. וזאת למרות שה"חולי" הזה מתרחש באיבר בגוף ממש כמו הלב, המוח.

הבעיה בתיוג של מחלה במקרה הזה מאוד ברורה. אם נתייג מצוקה נפשית מסוימת כמחלה, אנחנו עלולים לייצר ראיה דיכוטומית של בריא וחולה, ובעולם כל כך צבעוני בו כל אדם שונה בהרבה רבדים וחווה חוויות אחרות לחלוטין – ברור שלא יכול להיות סטנדרט קבוע לנפש בריאה.

בגלל הסיבה הזאת, אם אדם לא מדווח על מצוקה בעקבות המצב הנפשי שלו, למרות שיש לו חלק נכבד מהתסמינים, לרוב הוא לא יאובחן. אבל אם אחרים מדווחים על מצוקה בשמו או מצוקה שהוא גורם לאחרים, העניינים שוב מסתבכים. כאן נכנס הפן החברתי – אנשים עם דלוזיות, אנטי-סוציאלים, פסיכופטיים ועוד שלל נכבד של אבחנות שיכולות להישען על הפרעה לחברה להתנהל בצורה תקינה.

האבחנות האלה מראות שיש עניין חברתי הישרדותי מאוד ברור לחוקים חברתיים, להתאמת הנפש שלנו לסטנדרט הבריא. יש מעלה מאוד ברורה בסיווג הנפש כחולה – היא יכול לקבל טיפול ולקבל הכרה בירוקרטית במצוקה שלה, שזה דבר הכרחי. אבל איך אפשר להתמודד עם לקיחת השליטה מהאדם והכניעה שלו למצב שנוצר בעקבות סיווג הנפש כמחלה?

יש מעלה בסיווג הנפש כחולה – היא יכול לקבל טיפול ולקבל הכרה בירוקרטית במצוקה שלה. אבל איך אפשר להתמודד עם לקיחת השליטה מהאדם והכניעה שלו למצב שנוצר?

אפשר לנסות לתייג אנשים כמתמודדי נפש, אבל אין בזה את ההכרה האמיתית במצוקה ובכאב הקיים. כולנו מתמודדים, לכולנו קשה, אז לך פשוט קשה יותר? לא. אתה באמת סובל ממשהו.

לכן אני מאמין שנכון וצריך לתייג את הנפש כחולה, אבל עם הבנה מלאה שכמו קרוהן ומחלות כרוניות אחרות, אף אחד לא מצופה להבריא לחלוטין מהמחלה הזו. לכל מחלה יש את דרגת השליטה האפשרית בה. בסרטן היא נמוכה מאוד, בקרוהן היא בינונית, ובמחלות נפש היא לרוב הגבוהה ביותר (יש מחלות פסיכוטיות ואחרות שבהן השליטה נמוכה מאוד).

ההבנה שבמחלה נפשית אפשר להילחם היא הדבר הכי הכי משמעותי לכל מי שסובל מהפרעה כזאת או אחרת. אדם צריך לדעת לחבק את המחלה שלו ולהילחם בה – הדואליזם הזה של קבלה ומלחמה מתאר בדיוק את התהליך שכל חולה נפש עובר, מלחמה נגד דבר שהוא חלק ממך. נגד הרגשות שלך. נגד הפחדים. הדבר שאדם שמתמודד עם מחלה נפשית צריך לזכור הוא, שבמלחמה הזאת לא מנצחים על ידי תבוסה, אלא רק על ידי ברית חזקה, שפעמים רבות נוצרת ממלחמות.

גיא פלביאן הוא בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, עבד בעבר ב"כאן", תאגיד השידור הישראלי, מחפש את ההסבר הרגשי לכל תופעה אקטואלית, ומחבר הבלוג - "כל מה שאנושי".

המשבר העולמי שנמשך כבר שנה שניה בעקבות וירוס הקורונה מלמד אותנו, בין השאר, עד כמה אנו, המדינות החזקות כלכלית, התעלמנו מהמדינות החלשות. המטרה כעת עם בוסטר החיסונים היא לחזור ולהמשיך לטוס לחו"ל כמו אתמול ושלשום כשהפרנו את האיזון בטבע בלי חשבון.

המשבר העולמי שנמשך כבר שנה שניה בעקבות וירוס הקורונה מלמד אותנו, בין השאר, עד כמה אנו, המדינות החזקות כלכלית, התעלמנו מהמדינות החלשות

אני מעלה את הסוגיה הזו קצת לפני כינוסה של ועידת האקלים. ועידה שנדחתה מהשנה שעברה ועדיין מארגניה לא הבינו את ההזדמנות שהביא משבר הקורונה. הזדמנות לקיים מפגשים וירטואליים שהמסר שלהם הוא הורדת הלחץ מהטבע. פחות טיסות לפה ולשם ויותר התמקדות על שמירת הטבע והפחתה מיידית של זיהום האוויר, כולל זה שנגרם סביב ענף התעופה.

שבוע לפני ועידת האקלים בגלזגו – האו"ם מפרסם דוח: על אף הסגרים ב-2020 – ריכוז גזי החממה באטמוספרה הגיע לשיא חדש@BenYaniv1
(צילום: אי-פי) pic.twitter.com/Lzy2SAWRwJ

— כאן חדשות (@kann_news) October 25, 2021

אני לא מבקש לעצור את העולם, אני מבקש למתן אותו. לאפשר לכל קהילה בעולם למצוא כיווני פרנסה חדשים ולאו דווקא תיירות בינלאומית.

הקורונה הדגימה ומדגימה עד כמה אנחנו בני האדם היבואנים והיצואנים של וירוסים וחיידקים. הקורונה גם הדגימה לנו עד כמה המדינות העשירות לא סופרות את המדינות העניות. איך בעוד במדינות העשירות מחסנים בכל מנה חדשה נגד קורונה יש המון מדינות שלא מסוגלות לספק אפילו את החיסון הראשון. כעת ברור יותר מכל שמדינות עשירות אוהבות להתכנס ולצקצק על המדינות העניות ולהמשיך הלאה. לטוס בלי סוף לראות את האטרקציות באזורים שכוחי אל, להנות ולחזור הביתה אל סיר הבשר.

כל זה לא מפריע לארגונים בינלאומיים לשוב ולטוס למפגשים החשובים ללא ספק האלה ולקבל החלטות חשובות בלי לספור את החלשים, את אלה שיקבלו חיסונים רק אם יהיה עודף.

היינו יכולים לגרום לתובנה הזאת לחלחל בליבם של בני אדם, אם היינו בדיאלוג דרך האמצעים הטכנולוגיים הנפלאים שיש בידינו. היינו יכולים לחשוב ביחד, עניים ועשירים כאחד, איך לשחרר את הלחץ ולאפשר לטבע להשתקם.

היינו יכולים לומר שכל אחת ממדינות העולם לוקחת על עצמה לעבור לשימוש באמצעים ידידותיים ליצור אנרגיה, להפחית את כמות הייצור של מוצרים, למחזר ולחדול מהפיכת שטחים פתוחים לשדות בטון. לצד כל אלה לפצות את הטבע על הרס הטבע, לפחות על ידי נטיעת עצים ושיחים.

מדינות עשירות אוהבות להתכנס ולצקצק על המדינות העניות. ארגונים בינלאומיים שבים וטסים למפגשים החשובים ומקבלים החלטות חשובות בלי לספור את החלשים

זה לא דימיוני, זה אפשרי. אנחנו חייבים לבחון היטב מה אנחנו צריכים באמת ומה לא, להפחית קניות כדי שלא נשליך עודפים לאשפה.

לפני שבוע פרסם מישהו פוסט בפייסבוק על כך שיש לו אופניים למסירה, ללא תשלום. התנאי היחיד שהוא מחתים עליו הוא התחייבות להעביר את האופניים באותו תנאי כשתם השימוש. סיפור קטן שיכול ללמד משהו את כל משתתפי וועידת האקלים בגלזגו, אלה שלא מהססים וכבר רכשו את כרטיסי הטיסה לוועידה החשובה, שדנה במשבר האקלים.

אגב, כשהילדה גרטה שטה בהפגנתיות לוועידת האקלים ב-2019, מעשה ראוי, עוד לא ידענו עד כמה רשת האינטרנט יעילה וטובה גם לוועידות בינלאומיות.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

בימים האחרונים אני שומע עוד ועוד אנשים שאומרים כי משנה לשנה כאב רצח רבין מכה בהם בעוצמה רבה יותר. כביכול, אמורה להיות איזושהי נחמה פורתא בכך שהפרויקט אשר יותר מחצי עם לקח על עצמו הצליח – הדחתו של נתניהו מהשלטון, אבל תומכי נתניהו אמרו לי שלדעתם יש לבטל את הטקסים לרצח רבין ז"ל, שהפכו, לדבריהם, לכלי ניגוח בנתניהו.

לאורך השנים הם קראו לימים האלו פסטיבל רבין. כן, לאבל על רצח ראש ממשלה הם קוראים פסטיבל. וכשמדברים על ההסתה שהובילה לרצח, והמשיכה מאז להרים את ראשה המכוער – לעתים אותם אנשים ממש מתייחסים במילה "הסתה" לדברי הביקורת שנשמעו כלפי נתניהו ומנסים לייצר סימטריה במקומות שאיננה קיימת.

לאורך השנים יש שקראו לימי האבל על רצח רבין – פסטיבל רבין. כשמדברים על ההסתה שהובילה לרצח ונמשכת מאז, לעתים אותם אנשים מתייחסים במילה "הסתה" לדברי הביקורת שנשמעו כלפי נתניהו

אני לא מאמין שיש מי שמאשים את נתניהו ברצח רבין או בשותפות לרצח, אולם עובדתית נתניהו היה חלק משמעותי מההסתה נגד רבין, וכראש אופוזיציה דאז היה אחראי על המתרחש במחנה שלו. היה בכוחו למנוע את דברי ההסתה מתחת לאפו במרפסת בכיכר ציון ובעת התהלוכה בצומת רעננה, כשצעד סמוך לארון. ואלו רק המקרים הזכורים לנו מאז, שמהדהדים בזיכרוננו לנצח. השאלה אם נתניהו מגיע לאזכרה השנתית ליצחק רבין או לא מגיע, לא תעלים את חלקו באחריות לרצח.

כבר 26 שנים, שנה אחרי שנה, יש מי שמשתמש ברצח רבין כדי לתקוף את הימין בישראל שאני גאה לייצג. הגיע הזמן שתפסיקו להטיף לנו מוסר! pic.twitter.com/63u74XPkkY

— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) October 18, 2021

נתניהו לא מכה על חטא על דברים פחות משמעותיים שעשה ואני מוכן להמר שמה שידוע לנו על הפרשות שבהן היה מעורב הוא רק תמונה חלקית. אני מאמין שבעתיד האמת תתבהר ואלומות אור נוספות יאירו את השלטון האפל הזה, שלווה בהתנהלות אנוכית ובלתי מוסרית.

לגבי חלקו בהסתה, זה זועק לשמיים שהוא חייב בחשבון נפש, אך הוא מתעסק בחשבונות ובההטבות שמגיעות לו כראש ממשלה לשעבר.

משרד האוצר מבקש לאשר 3 מיליון שקלים ללשכה עבור נתניהו כראש ממשלה לשעבר- מיליון ש״ח לשנה הנוכחית, וקרוב לשני מיליון לשנה הבאה.
נתניהו זכאי ללשכה כראש ממשלה לשעבר אבל יש לו עוד אחת מתוקף תפקידו כראש אופוזיציה. ועדת הכספים בראשות אלכס קושניר תצטרך להחליט אם לאשר את הבקשה.

— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) October 14, 2021

למרות הניצחון של ממשלת השינוי, השינוי טרם מורגש דיו, בין היתר כי  לא מעט אנשים אינם מבינים את גודל ההשחתה וההסתה של התרבות הפוליטית והשיח הציבורי. נתניהו לא רק שמנע מההסתה להסלים, עצם עין לנוכח תמונות של רבין בכאפיה וסגר אוזניים לקריאות הבוגד שממשיכות להישמע עד היום – אלא שהוא גם ממשיך להסית נגד ציבורים שלמים במדינה ובהם השמאל, המרכז והימין שאינו תומך בו.

גם נגד הציבור הערבי הוא ממשיך להסית. אחרי שהזהיר מפני האוטובוסים שהערבים נעים בהם בהמוניהם, הוא נסע עד לאוהל ברהט כדי לשתות קפה של שלום עם מנסור עבאס, אותו עבאס שכעת הוא מזהיר מפניו וטוען הוא ראש הממשלה האמיתי של ממשלת השינוי, ולכן מדובר בממשלה מסוכנת.

מדי שנה עולה השאלה האם למדנו משהו מהרצח. אם נתניהו ממשיך ואין מאסה קריטית מספקת שמורידה אותו מהבמה הפוליטית, אז אין צורך להמתין לתשובה, התשובה ברורה ושלילית. אם מכנים מפגינים מפיצי מחלות ונוקטים באלימות כלפיהם – לא למדנו כלום. אם בהפגנות הימין המפגינים מחזקים שלטי "שמאלנים בוגדים" אז ממש לא למדנו. אם ההסתה ממשיכה ביתר שאת – לא למדנו, ואולי אף בכמה היבטים המצב התדרדר.

פרופ' גבי וימן, חוקר תקשורת באוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת רייכמן אמר לערוץ 12: "בגילי המופלג אני יכול לעשות את ההשוואה – ההסתה בימי רבין נעשתה בעיקר בחדרי חדרים והייתה בקרב קבוצות קטנות, בעיקר הקבוצות הקיצוניות. והיום, כשמוסיפים את הטכנולוגיה, היא מאפשרת להגיע לקהלים גדולים ולהסתה חמורה יותר".

ככל שהשילוב בין ימניות ודתיות מתהדק והופך לפונדמנטליזם מסוכן, שמתבטא במקרי אלימות מצד יהודים כלפי ערבים (הלינץ' בבת ים לדוגמה) ומצד מתנחלים כלפי ערבים ופעילי שמאל (בימים אלו ממש), אז לא למדנו.

ככל שהשילוב בין ימניות ודתיות מתהדק והופך לפונדמנטליזם מסוכן, שמתבטא במקרי אלימות מצד יהודים כלפי ערבים ומצד מתנחלים כלפי ערבים ופעילי שמאל (בימים אלו ממש), אז לא למדנו

במקום לשאול את עצמנו אם למדנו, צריך ליישם במהרה את הלקחים:

• למנוע הסתה נגד אנשי ציבור ונגד ציבורים שלמים.
• לדאוג לחינוך לשיח פלורליסטי מכבד ומקבל את השונה.
• ועל הנשיא לדאוג שיגאל עמיר יישאר בתאו עד סוף ימים, ללא שום חנינה או מחילה.

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת