ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח "הניחו לאבנר"

 (צילום: Flash90)
Flash90
אבנר נתניהו וברק כהן בדיון בבקשת הוצאת צו ההרחקה בבית המשפט בתל אביב

אני עומדת לכתוב פוסט עצבני ואישי ומקווה שלא אתחרט על כך בבוקר.
בד"כ אני נמנעת מלכתוב על עצמי, נמנעת כמה שאפשר מהאישי. עבורי הפוסט הוא "כלי", ולרוב אני מבקשת לתת בו ביטוי למאבקים של אוכלוסיות מוחלשות כמו קהילת מבקשי המקלט.

אך הפעם אשתמש בפלטפורמה הזו להביע את תחושות הזעם שאני חשה, במיוחד לנוכח ההערות וההודעות הלא מעטות שאני מקבלת ביחס לפניה של עו"ד ברק כהן אל בנו הצעיר של ראש הממשלה, אבנר.

ובכן נשמות טובות – אני, כפי שאתם מבינים – לא ברק כהן, וחבל. בעיני הוא אקטיביסט מעורר השראה. הלוואי עלי להיות כמוהו. אני אמנם שמחה שהוא רואה בי שותפה, וזה עבורי כבוד גדול, אבל בואו, אם אתם רוצים להגיד לברק שהוא "חצה את הגבול" (ובעיני הוא ממש לא!) אמרו זאת – לו.

אז למי שמעונין להטיף, גללו הלאה, אם אין לכם משהו נחמד להגיד בנוגע למה שאכתוב, אל תגידו אותו כאן. זכותי, תודה.

ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח: "הניחו לאבנר", בסטטוס כלשהו שכתבתי במהלך היום, הסברתי מדוע בעיני הוא מטרה לגיטימית.

אבנר אינו קטין, והמשפחה כולה נהנית ממנעמי השלטון. יש צעירים רבים בגילו  שזקוקים לקצת סיוע. אין להם רכב, ובוודאי שאין להם נהג שיקח אותם מפה לשם. הם רצים בתחבורה ציבורית לעבודה וללימודים, רוכבים על אופנים על מנת לבצע שליחויות ולהרוויח כמה שקלים כדי שיוכלו לשכור דירה, ויש כאלה שנולדו להורים שאין להם קורת גג, כי האבא של אבנר לא חושב שקורת גג היא זכות יסוד.

אבנר הוא מטרה לגיטימית כי הוא פריבילג, שהגנתו ממומנת מכיסינו, כמו שאר הדברים שבהם הוא מוקף, ולכן הוא נושא באחריות גם אם הוא פחות לוקח חלק במופעים ציבורים. אדם בגילו יכול להחליט שהוא לא צריך נהג, אבטחה ומימון שוטף על גבינו.

לי יש ילדים בגילאים של אבנר ויאיר, והם נאבקים קשה לממן לימודים ולהתפרנס תוך כדי. המיסים שלי ושל ילדיי מממנים את אבנר ואת יאיר. יש לי גם כמה אריתראים שאני דואגת להם כמעט כמו לילדיי. גם הם בגילאים של אבנר ויאיר והגיעו לישראל בגיל 14 – 16. הם עבדו ועובדים כמו חמורים וחרדים לחייהם, ולא יכולנו לאפשר לעצמם כלום פרט לבירה. גם הם משלמים מסים ומממנים את משפחת נתניהו, ובנוסף גם חוטפים גזענות לפנים, אז לאבנר אסור להגיד כלום?

מעבר לדברים הללו, אינני מתכוונת לשוב ולדוש בכך. ובעיקר – תנוח דעתכם, עו"ד כהן אינו מתכוון לפנות שוב לאבנר.

ואז כשהתקלחתי בשעת לילה מאוחרת, הגיעה התובנה. ראשית, כתבו אצלי הערת תגובה בסגנון: "איך זה שפעילי זכויות אדם אינם רגישים לאחר" (בנסיון לרמוז על מגבלה כלשהי שיש לאותו אחר). בואו, לטעון שאינני רגישה לחולשות של מישהו – זה קצת מופרך. ואסביר למה:

בקיץ של שנת 1970, חזרנו, משפחתי ואני, משהות ממושכת בארה"ב ובקנדה, שם אבי סיים את המאסטר שלו ואת ה-PHD. האמת שזו היתה חופשת מולדת אחרי שבע שנות גלות, בהן לא ראינו את המשפחה המורחבת, לא את הסבתות ולא את הסבים שלנו.

ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח "הניחו לאבנר". הוא מטרה לגיטימית כי הוא פריבילג, לא קטין, שנהנה ממנעמי השלטון. אדם בגילו יכול להחליט שהוא לא צריך נהג, אבטחה, ומימון שוטף על גבינו

חופשת הקיץ התארכה וביקשנו, אחותי ואני, שלא לשוב לקנדה. הצענו שהורי יסעו ואנחנו נשאר עם הסבתות. הורי החליטו להישאר בארץ. אמי היתה בהריון עם אחי הצעיר, והוא לצערי נולד בישראל ולא בקנדה.

למה לצערי? לא בשל האזרחות שיכול היה לזכות בה, אלא בגלל מה שאירע אחרי שנולד. זה היה בשנת 1971. מאות, אם לא אלפי ילדים, חלו אז בדלקת קרום המוח. בן דודי חלה ונפטר בהיותו בן שנה, ואחי, שהיה צעיר ממנו בכמה חודשים, חלה אף הוא.

בגיל 10 חודשים הוא הפך מתינוק קסום, חייכני ופטפטן, גאוות אבי ואמי, לתינוק כמעט אָפָּתִי, לא מגיב, לא צוחק, לא מתהפך, כלום. הדימוי של "שערות שהלבינו בן לילה", הפך למוחשי, שערותיה של אמי הלבינו בכמה שבועות בהן נלחמה על חייו של אחי.

המדינה התכחשה לעובדה שמחלתו נבעה מהמגפה. הרופאים טענו שהם לא יודעים מה קרה לתינוק, שהובל לחדר מיון ונשאר מאושפז למעלה מחודש.

חיי לא חזרו להיות מה שהיו. אחרי שחזר מבית חולים, אמי נלחמה כמו לביאה על מנת להעניק לו טיפול הולם. היא רצה מקצה הארץ ועד קצה, בחיפוש אחר מענה לשפע הבעיות שהחלו להתבהר.

מרכזים רבים במוחו נפגעו ולא היה ברור כלל איך הוא יצליח לתפקד. במיוחד קשה היה לשער איזה מרכז נפגע ואיזה לא, וזאת בשל גילו הצעיר.

מאז ועד היום, אמי במסע יחד עמו והוא כבר בן 48. המדינה, כאמור, בקושי מכירה בנכות שלו, והוא מתקשה להיות עצמאי מבחינה כלכלית.

זאת על אף שלמד בכוחות אל-אנושים להתגבר על מכשלים אין סופים. היום הוא צלם מוערך, שעיקר עבודת הצילום שלו בתחום בניינים ומבנים ציבורים ופרטים. עבודתו זוכה להערכה מרובה, אך הוא מתקשה לשווק את עצמו, שכן קולו סדוק והוא נשמע מוזר.

מעטים האנשים שעזרו לו ולנו. הוא פוטר עשרות פעמים ממקומות עבודה שבהם עבד. לדוגמה, אחרי שנים של משמרות לילה כשומר בבנין משרדים מהודר, אחד מבעלי המשרדים טען שאחי "לא יצוגי" מספיק.

במסעדות בהן עבד כשוטף כלים, נשמטו מידיו צלחות וכוסות. כאשר חילק פליירים בתיבות הדואר של בניני דירות בתל אביב, הוא לא עשה זאת במהירות מספיקה.

אחי חטף אינספור הערות והשפלות, לאחותי ולי הציקו בבית ספר, בצופים והיכן לא, עם הערות כמו "האח המפגר שלכן". ילדים התייחסו אליו באכזריות, ובחייו הבוגרים הוא מאוד בודד. איש לא אמר לכל המעסיקים ולכל האנשים שהתייחסו עליו כמו זבל: "הניחו לו".

יחד עם זאת, אחי ממשיך להאבק, זוכר את כל המאמצים של אמי, וזוקף לזכותה את ההישגים שלו.

שנית, הסיבה שאני כותבת כל זאת נוגעת לזוית אחרת בכל הענין, שאלת ההסתרה. אמי מעולם לא הסתירה את העובדה שאחי סובל מההשלכות של המחלה הארורה ששדדה ממנו את התפקוד שלו.

להיפך. היא שיתפה ואף הרצאתה על הפגיעות הרבות והמגוונות שהן תוצאה של דלקת קרום המוח. היא סייעה להורים רבים להתמודד עם הקושי שבתפקוד של מי שנפגע, היא העניקה מהידע שצברה ומהנסיון שלה בהתמודדות עם ילד, שנפגע ממגפה שהמדינה ביקשה להסתיר.

בנוסף אמי סייעה למשפחות למצות את זכותם מול ביטוח לאומי, כפי שהצליחה לעשות לבסוף עבור אחי.

אמי ואחי לא התכחשו למצב, אלא ביקשו ליצר שיח סביב הפגיעה ובכך להעצים את עצמם ואת המשפחות שנפגעו אף הן.

אין לי מושג מה קורה במשפחה כזו או אחרת. אבל אני חושבת על משפחות שיש להן כוח ציבורי רב, ועל היכולת שלהם לשמש שליחים בכל הנוגע למגבלה של בן משפחתם. אם יש משפחות כאלה – הבוחרות דווקא בהסתרה – איזה מסר הן שולחות לבן המשפחה ולציבור בכללותו?

ולענין ההערות לילדי בשל הפעילות שלי למען הפליטים ומבקשי המקלט – עליהן אכתוב, אולי, בפעם אחרת.

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אנו חברה אכזרית ואטומה שחיה באשליה שאנו עם נבחר והטוב מכל העמים. יש לנו מה ללמוד מעמיםי רבים שאנו מזלזלים בהם. ומשפחת נתניהו? היא תמצית הגועל ואני מקוה שהשכינה/קארמה תשלם להם כגמולם. בר... המשך קריאה

אנו חברה אכזרית ואטומה שחיה באשליה שאנו עם נבחר והטוב מכל העמים. יש לנו מה ללמוד מעמיםי רבים שאנו מזלזלים בהם. ומשפחת נתניהו? היא תמצית הגועל ואני מקוה שהשכינה/קארמה תשלם להם כגמולם. ברק כהן הוא גיבור ואדם מעורר השראה.

עוד 1,001 מילים ו-3 תגובות
כל הזמן // שבת, 22 ביוני 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־260 ללחימה ● 120 חטופים עדיין בעזה

ראש השב"כ לשעבר: "נתניהו הוביל אותנו למשבר קיומי, חייבים ממשלה חדשה"

גורם מדיני בכיר טען כי המגעים לעסקת החטופים הגיעו למבוי סתום: "אין על מה לקיים דיונים, ישראל הלכה הכי רחוק שיש" ● צה"ל ניסה לחסל את מספר 4 בזרוע הצבאית של חמאס בעזה ● חשד לפיגוע: אמנון מוכתר בן ה-67 מפתח תקווה נורה למוות בקלקיליה ● צה"ל: התיעוד בו נראה פלסטיני קשור לרכב בג'נין "מתוחקר ויטופל בהקדם" ● החות'ים טענו: פגענו בנושאת המטוסים אייזנהאואר, ארה"ב הכחישה

עוד 21 עדכונים

נגיד שניצחנו בעזה – ונצא   

מצבה האסטרטגי והמדיני של ישראל בימים אלה הוא בכי רע. המערכה בעזה הסתיימה ולצה"ל אין יעדים בני השגה. יעדים המצדיקים את המחיר בחיי חיילים שימשיכו להיהרג ברצועה ממטעני צד או ירי ממארבי מחבלים שיגיחו מהמנהרות.

דמם של החיילים שייהרגו ושל החטופים שעדיין חיים במנהרות החמאס, יהיה על ידיו של בנימין נתניהו ושאר 63 חברי הקואליציה הנוכחית. הממשלה זו איבדה את הצפון, ואף את הדרום.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 546 מילים
אמיר בן-דוד
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

כפסע מהניצחון המוחלט

פיילוט חלוצי שעורך המשרד להגנת הסביבה עשוי לספק פתרון למכת הטרמיט הפורמוסי שהשתלט על פתח תקווה ● הנתונים מוכיחים: המחצית הראשונה של יוני 2024 אכן הייתה "חמה מהרגיל" ● רקדניות, פרחים וברכות - עיריות מנסות פידבק חיובי כדי לעודד השלכת זבל לפח האשפה במרחבים הציבוריים ● ופינת צל בכפר סבא שהופכת את הקיץ למעט יותר נסבל

עוד 1,447 מילים

גינוי שהוא גיבוי

אומרים שלפעמים הסאבטקסט חזק יותר מהטקסט עצמו. ראו לדוגמה את הגינוי הכבד שסיפק בזמנו השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לאלימות המשטרה במירון.

מי שקרא את הטקסט אולי זיהה בטעות שר שרוצה להיאבק באלימות המשטרתית, אבל מי שקרא את הסאבטקסט יכול היה להבחין שקרה בדיוק ההיפך. בגינוי אחד ובפעולה חריפה פנים-ארגונית, נתנו השר והדרג הפיקודי הכפוף לו אור ירוק לאלימות משטרתית חסרת תקדים נגד מתנגדי משטר.

אלעד וולף הוא יועץ תקשורת, אסטרטגיה, משברים ומאבקים ציבוריים. מייסד ובעלים של משרד WBN - המוביל קמפיינים ציבוריים וחברתיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 480 מילים

למקרה שפיספסת

מירוץ 2020
המרוץ לבית הלבן

כל העיניים על המתלבטים

הסקרים האחרונים בארה"ב מראים התחזקות מתמדת של טראמפ אך הקרב עדיין צמוד ומי שצפוי להכריע בסופו של דבר הם המתלבטים שהצביעו בעבר לדמוקרטים ● ההרשעה של האנטר ביידן דווקא מפרקת את הטענות של הטראמפיסטים ● התחזקות הימין הקיצוני באירופה עלולה להצביע על מגמה עולמית ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,123 מילים ו-1 תגובות

"האופרמנים" - תזכורת מטרידה מזמנים אפלים

לאחרונה קראתי את "האופרמנים" מאת ליון פויכטוונגר. פויכטוונגר נולד במינכן ב-1885 למשפחה יהודית אורתודוקסית אמידה. ב-1905, בן 21, החל לפרסם מחזות, פרוזה וביקורת והיה מקורב מאוד לברטולד ברכט. התנגד למשטר הנאצי, גלה לצרפת, נעצר, הגיע לארה"ב ושם נפטר ב-1958.

את הספר כתב בצרפת ב-1933, השנה שבה עלה היטלר לשלטון ובה פויכטוונגר איבד את אזרחותו הגרמנית, רכושו הוחרם וכתביו נשרפו. הספר מבוסס על מחקר שערך, לצורך כתיבת מחזה שהזמינה ממשלת בריטניה. מחזה שלא עלה בסופו של דבר, לנוכח ההחלטה לקדם מדיניות של פייסנות כלפי הנאציזם והפשיזם.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 633 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

עקורים

למרות מאמצי ארה"ב, חזבאללה מדהיר את לבנון לתהום

נדמה כי רק לאמריקאים עדיין אכפת מהמו"מ לעצירת המלחמה הגדולה בצפון ● החות'ים בדרך להקריס את הכלכלה התימנית ● עשרות אוהדי כדורגל נעצרו במצרים בגלל תמיכה בעזה ● רוסיה מתכוונת לייצא רכבים לאיחוד האמירויות ● והשבוע ב־1976: פינוי האמריקאים והבריטים מלבנון ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,201 מילים ו-1 תגובות

פאפוריש, סשימי וסושי

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל-1992, אז הלך לעולמו המחנך והגאוגרף יהויקים פאפוריש, שהנחיל לתלמידיו ב"תיכון חדש" בתל אביב את אהבת העולם והיה ל"מדריך הטיולים הראשון" של הישראלי החדש

עוד 1,275 מילים

בין מקבלי תארי האצולה לרגל יום הולדתו של המלך צ'ארלס היה אלן בייטס, שזכה בתואר מכל הסיבות הנכונות ● בייטס היה מי שחשף את הפגמים במערכת הממוחשבת של הדואר, שהובילו לרדיפת אנשים חפים מפשע בשל האשמות שווא ● מאבקו נמשך רבע מאה ושם קץ להתעמרות במנהלי סניפי הדואר במדינה ● סדרת דרמה על הפרשה שסחפה את הציבור הבריטי תרמה לסוף הטוב

עוד 2,712 מילים ו-1 תגובות

היועמ"שית נאבקת על עצמאות שומרי הסף

מלחמת העולם בין נתניהו וממשלתו לבין שומרי הסף, ובראשם היועמ"שית, נסובה כעת סביב המאבק להחזרת אחד ממוקדי הכוח החשובים במערכת הציבורית למסלול תקין: נציבות שירות המדינה ● נתניהו דורש שבחירת הנציב הבא תהיה אישית על ידו, היועמ"שית מתנגדת ומציעה להקים ועדת איתור ● למעשה, בהרב-מיארה קובעת לראשונה כי תפקיד הנציב איננו משרת אמון - אלא פונקציה מקצועית עצמאית ● פרשנות

עוד 832 מילים

דרעי חשב שחוק הרבנים יעבור ללא קושי ● מקורביו אומרים שהוא משלם מחיר על הניתוק הפיזי שלו מהשטח ולא הבין כמה התנגדות החוק יעורר ● גם הפרישה של גנץ ואיזנקוט נתפסת אצל יו"ר ש"ס ככישלון: הוא לא רוצה לראות את בן גביר תופס עמדת השפעה במקומם ● "מצידנו שלא ימונה רב אחד, רק שהאיש הזה לא יהיה בקבינט המלחמה", אומרים בסביבתו של דרעי ● פרשנות

עוד 592 מילים ו-1 תגובות
היום ה־259 ללחימה ● 120 חטופים עדיין בעזה

דיווח בניו יורק טיימס: ההקלטה שחושפת את תוכנית סמוטריץ׳ לשליטה בגדה; ״נתניהו שותף״

דיווח: קנדה נערכת להוציא את אזרחיה מלבנון מחשש למלחמה ● הפלסטינים טוענים: 25 הרוגים בתקיפת צה״ל באל-מוואסי ● יחידת הגדעונים של המשטרה חיסלה שני מחבלים של הג׳יהאד האסלאמי בקלקיליה ● אורן סמדג׳ה פנה לחיילי צה״ל בהלוויית בנו שנפל אתמול ואמר: אל תעצרו עד לניצחון, עם ישראל חי ● כוחות שריון מתקדמים למערב רפיח וצפונה ● ארמניה הכירה במדינה פלסטינית

עוד 28 עדכונים

המחירים יצנחו, ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות יחמירו

ההסתערות על צרכני החשמל התחילה: בחודש הקרוב ינסו תאגידים לשכנע אותנו לנטוש את חברת החשמל ולעבור לקנות את החשמל מהם ● החדשות הטובות: החשמל יהיה כנראה יותר זול ● החדשות הרעות: חגיגת ההנחות עלולה להוביל לגידול בצריכה, לעלייה בזיהום האוויר והקצנת האקלים ● ומה שנקנה בזול, יעלה לנו ביוקר ● פרשנות

עוד 964 מילים

האיש שניסה להציל את ישראל מעצמה

תיאודור מירון, ניצול שואה, משפטן ודיפלומט ישראלי לשעבר, הוא אחד המומחים שסייעו לתובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לשפוט אם יש לו בסיס לתיק נגד נתניהו וגלנט ● מירון גם ייעץ לראש הממשלה אשכול לא להתיישב בשטחים הכבושים ב־67 משום שזה מנוגד לאמנות הבינלאומיות ● הפעם ישראל חייבת להישמע לאזהרתו

עוד 1,983 מילים

לפי מדריך נתניהו לפיזור הכנסת הוא זקוק לכמה שבועות כדי לנתק לגמרי את הקשר בין התפרקות הקואליציה לבין פרישת גנץ ● הוא כמובן לא ירצה לפרק את הכנסת במצב הסקרים הנוכחי ולכן ימשוך לפחות עד הנאום בקונגרס ● הריב עם הממשל האמריקאי הוא רק פרומו לנאום פוליטי ● האינטרסים של ישראל? מבחינתו זה ממש לא מעניין ● פרשנות

עוד 1,143 מילים ו-1 תגובות

הקרע בין מערכת הביטחון ונתניהו רק הולך ומעמיק

אירועי תערוכת הנשק בצרפת, ההכנות לסיום הפעולה ברפיח והסירוב לדון ביום שאחרי, וההודעה החריפה שהוציא דובר צה"ל נגד יעקב ברדוגו - כל אלו רק חלק מהארועים שהתרחשו השבוע, המעידים על עומק הקרע בין צה"ל ומשרד הביטחון לבין ראש הממשלה ● פרשנות

עוד 636 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה