סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע"ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל.
הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו"ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים
פעם בשנה מציין העולם את יום הפליט הבינלאומי. מדי שנה נכתבות אין ספור שורות על הצורך שחברות יגלו חמלה כלפי למעלה מ-71 מיליון הפליטים והעקורים שנאלצו למלט נפשם מאזורי לחימה, מרדיפה אתנית ומשטרים דכאניים.
דוח חדש שהוציא אירגון אוקספאם מגלה כעת כי יותר מ-20 מיליון בני אדם בשנה נאלצו לברוח מביתם בשל אסונות שנגרמו כתוצאה ממשבר האקלים.
מדי שנה נכתבות אין ספור שורות על הצורך שחברות יגלו חמלה כלפי למעלה מ-60 מליון הפליטים שנאלצו למלט נפשם מאזורי לחימה, מרדיפה אתנית ומשטרים דכאניים
דובר רבות על הצורך בשיתוף הפעולה ונשיאת האחריות המשותפת הנדרשת מהעמים שאליהם נמלטים הפליטים. חמלה ואחריות משותפת אכן מאוד חיונים במציאות שנוצרה בעולם בעת הזו.
בכל המלל הרב שנחשפתי אליו בסטטוסים שהתחרו על תשומת לבנו ועל הנכונות שלנו לפתוח את הכיסים לצורך מימון מרבית הארגונים המסייעים למבקשי המקלט ברחבי העולם, לא הודגשו לטעמי שתי נקודות מרכזיות:
ראשית, למספר ההולך וגדל של פליטים בעולם, אחראים לא רק המשטרים הדכאניים של המדינות מהם נמלטים הפליטים, אלא גם המשטרים המערבים. הרי ללא תמיכה דיפלומטית, ללא קיום סחר בנשק ומסחר תוך ניצול משאבי טבע כמו גם משאבי אנוש, משטרים אלו לא היו שורדים.
לא רק המשטרים הדכאניים מהם נמלטים הפליטים אחראים למצבם, אלא גם המשטרים המערבים. ללא תמיכה דיפלומטית, סחר בנשק ומסחר תוך ניצול משאבי טבע ומשאבי אנוש, משטרים אלו לא היו שורדים
סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל.
הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
יום הבחירות אף פעם לא פשוט עבורי. כבר שנים שאני קוראת לאי הצבעה כאקט פוליטי, מתוך ההבנה שעצם ההצבעה מתחזקת את המוסד האנטי-דמוקרטי. אינני מעונינת לקחת חלק במצג השווא של הליך לכאורה דמוקרטי.
הבחירות בישראל – שבה לפחות 4 מליון איש אשר גורלם מוכרע מבלי שהם יכולים להשפיע על מציאות חייהם – הן הכל פרט להליך דמוקרטי.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אני לא מבקשת לתקן את שקיים. אני שואפת לשנות מהיסוד. שואפת שתכונן כאן דמוקרטיה שוויונית, שבה לכל אדם יהיו זכויות יסוד, ללא הבדל דת, גזע לאום או מין.
אינני מעונינת לקחת חלק במצג השווא של הליך לכאורה דמוקרטי. הבחירות בישראל – שבה לפחות 4 מליון איש אשר גורלם מוכרע, מבלי שהם יכולים להשפיע על מציאות חייהם – הן הכל פרט להליך דמוקרטי
הצבעה למוסד שאינו מאמין בעקרון השוויון מהווה מתן לגיטמציה להעדר השוויון. כמובן שישנן סיבות וטיעונים מעמיקים הנוגעים לתפישה זו, שכאן לא הזמן להרחיב עליהן.
השנה אני חורגת ממנהגי, ובוחרת להצביע, לא מתוך תקווה להשפיע אלא מתוך ההבנה שהתגבשה אצלי לאחר ששמעתי את ח"כ עאידה תומא סלימאן, אשר השיבה לשאלתי בנוגע למתן לגיטמציה מעצם ישיבתם בכנסת המסרבת להכיר בזכותם של הפלסטינים על ארצם.
תשובתה היתה מפורטת ומנומקת, אבל טיעון אחד דבק בראשי: מרבית המפלגות בכנסת, וכמובן שראש הממשלה, מעדיפים שהפלסטינים לא יהיו בכנסת, ודווקא משום כך, עליהם להישאר ולדרוש זכות זו. בבחינת נהיה שם על אפכם וחמתכם.
עוד טיעון שקראתי אצל אורלי נוי – וגם לה היתה שורה של נימוקים ראוים – עסק בסטטוס קוו הקיים, שמגן על הסדר הקיים, על יחסי הכוחות, ועל ההיררכיות שאין לקבלן. ההצבעה למען הרשימה המשותפת, מתן הקול היהודי למפלגה זו, איננה "מהפכה", אך היא שלב בדרך אליה. אורלי נוי כינתה את ההצבעה הזו "שיבוש" המערער את ההיררכיה הקיימת.
הטיעון הזה הקל עלי לראות בעצם השתתפותי בבחירות "כשיבוש" של הממסד האנטי שוויוני והאנטי דמוקרטי.
אורלי נוי כינתה את ההצבעה הזו "שיבוש" המערער את ההיררכיה הקיימת. הטיעון הזה הקל עלי לראות בעצם השתתפותי בבחירות "כשיבוש" של הממסד האנטי שוויוני והאנטי דמוקרטי
את תמונות יום הבחירות בחרתי לעשות דווקא בקמפוס בית ספר ביאליק רוגוזין, אשר נוסד ב-1955, ובשל מיקומו ברחוב העלייה בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב, באזור בו השתכנו מהגרי עבודה מרחבי העולם ופליטים מאפריקה, כמו גם עולים חדשים ששוכנו מחדש, יש בבית הספר מיזוג ייחודי של תרבויות. כיום לומדים בבית הספר ילדים ובני נוער מ-51 מדינות ברחבי העולם.
אין ספק שביה"ס זה מגלם עבורי את האמונה שכל בני האדם נולדו שווים, ושעלינו לפעול כחברה למען קיום השוויון הזה.
היום החלטתי להצביע
סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל.
הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
קאדי נכנסה לחיי באמצע שנות העשרים שלה, היא הגיעה מנפאל, אם צעירה לשני בנים, שלא ידעה לא אנגלית ולא עברית.
מחלת הסרטן של אבי פגעה בתפקודו. הואיל ובעשור האחרון לחייו הוא הקים מעבדה לאיתור מוקדם של מחלת הסרטן במרכז הרפואי זיו שבצפת, מרכז חייו היה בצפון, בעוד שמרכז חיי וחיי אחיי היה במרכז.
סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל.
הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אני עומדת לכתוב פוסט עצבני ואישי ומקווה שלא אתחרט על כך בבוקר.
בד"כ אני נמנעת מלכתוב על עצמי, נמנעת כמה שאפשר מהאישי. עבורי הפוסט הוא "כלי", ולרוב אני מבקשת לתת בו ביטוי למאבקים של אוכלוסיות מוחלשות כמו קהילת מבקשי המקלט.
אך הפעם אשתמש בפלטפורמה הזו להביע את תחושות הזעם שאני חשה, במיוחד לנוכח ההערות וההודעות הלא מעטות שאני מקבלת ביחס לפניה של עו"ד ברק כהן אל בנו הצעיר של ראש הממשלה, אבנר.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
ובכן נשמות טובות – אני, כפי שאתם מבינים – לא ברק כהן, וחבל. בעיני הוא אקטיביסט מעורר השראה. הלוואי עלי להיות כמוהו. אני אמנם שמחה שהוא רואה בי שותפה, וזה עבורי כבוד גדול, אבל בואו, אם אתם רוצים להגיד לברק שהוא "חצה את הגבול" (ובעיני הוא ממש לא!) אמרו זאת – לו.
אז למי שמעונין להטיף, גללו הלאה, אם אין לכם משהו נחמד להגיד בנוגע למה שאכתוב, אל תגידו אותו כאן. זכותי, תודה.
ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח: "הניחו לאבנר", בסטטוס כלשהו שכתבתי במהלך היום, הסברתי מדוע בעיני הוא מטרה לגיטימית.
אבנר אינו קטין, והמשפחה כולה נהנית ממנעמי השלטון. יש צעירים רבים בגילו שזקוקים לקצת סיוע. אין להם רכב, ובוודאי שאין להם נהג שיקח אותם מפה לשם. הם רצים בתחבורה ציבורית לעבודה וללימודים, רוכבים על אופנים על מנת לבצע שליחויות ולהרוויח כמה שקלים כדי שיוכלו לשכור דירה, ויש כאלה שנולדו להורים שאין להם קורת גג, כי האבא של אבנר לא חושב שקורת גג היא זכות יסוד.
אבנר הוא מטרה לגיטימית כי הוא פריבילג, שהגנתו ממומנת מכיסינו, כמו שאר הדברים שבהם הוא מוקף, ולכן הוא נושא באחריות גם אם הוא פחות לוקח חלק במופעים ציבורים. אדם בגילו יכול להחליט שהוא לא צריך נהג, אבטחה ומימון שוטף על גבינו.
לי יש ילדים בגילאים של אבנר ויאיר, והם נאבקים קשה לממן לימודים ולהתפרנס תוך כדי. המיסים שלי ושל ילדיי מממנים את אבנר ואת יאיר. יש לי גם כמה אריתראים שאני דואגת להם כמעט כמו לילדיי. גם הם בגילאים של אבנר ויאיר והגיעו לישראל בגיל 14 – 16. הם עבדו ועובדים כמו חמורים וחרדים לחייהם, ולא יכולנו לאפשר לעצמם כלום פרט לבירה. גם הם משלמים מסים ומממנים את משפחת נתניהו, ובנוסף גם חוטפים גזענות לפנים, אז לאבנר אסור להגיד כלום?
מעבר לדברים הללו, אינני מתכוונת לשוב ולדוש בכך. ובעיקר – תנוח דעתכם, עו"ד כהן אינו מתכוון לפנות שוב לאבנר.
ואז כשהתקלחתי בשעת לילה מאוחרת, הגיעה התובנה. ראשית, כתבו אצלי הערת תגובה בסגנון: "איך זה שפעילי זכויות אדם אינם רגישים לאחר" (בנסיון לרמוז על מגבלה כלשהי שיש לאותו אחר). בואו, לטעון שאינני רגישה לחולשות של מישהו – זה קצת מופרך. ואסביר למה:
בקיץ של שנת 1970, חזרנו, משפחתי ואני, משהות ממושכת בארה"ב ובקנדה, שם אבי סיים את המאסטר שלו ואת ה-PHD. האמת שזו היתה חופשת מולדת אחרי שבע שנות גלות, בהן לא ראינו את המשפחה המורחבת, לא את הסבתות ולא את הסבים שלנו.
ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח "הניחו לאבנר". הוא מטרה לגיטימית כי הוא פריבילג, לא קטין, שנהנה ממנעמי השלטון. אדם בגילו יכול להחליט שהוא לא צריך נהג, אבטחה, ומימון שוטף על גבינו
חופשת הקיץ התארכה וביקשנו, אחותי ואני, שלא לשוב לקנדה. הצענו שהורי יסעו ואנחנו נשאר עם הסבתות. הורי החליטו להישאר בארץ. אמי היתה בהריון עם אחי הצעיר, והוא לצערי נולד בישראל ולא בקנדה.
למה לצערי? לא בשל האזרחות שיכול היה לזכות בה, אלא בגלל מה שאירע אחרי שנולד. זה היה בשנת 1971. מאות, אם לא אלפי ילדים, חלו אז בדלקת קרום המוח. בן דודי חלה ונפטר בהיותו בן שנה, ואחי, שהיה צעיר ממנו בכמה חודשים, חלה אף הוא.
בגיל 10 חודשים הוא הפך מתינוק קסום, חייכני ופטפטן, גאוות אבי ואמי, לתינוק כמעט אָפָּתִי, לא מגיב, לא צוחק, לא מתהפך, כלום. הדימוי של "שערות שהלבינו בן לילה", הפך למוחשי, שערותיה של אמי הלבינו בכמה שבועות בהן נלחמה על חייו של אחי.
המדינה התכחשה לעובדה שמחלתו נבעה מהמגפה. הרופאים טענו שהם לא יודעים מה קרה לתינוק, שהובל לחדר מיון ונשאר מאושפז למעלה מחודש.
חיי לא חזרו להיות מה שהיו. אחרי שחזר מבית חולים, אמי נלחמה כמו לביאה על מנת להעניק לו טיפול הולם. היא רצה מקצה הארץ ועד קצה, בחיפוש אחר מענה לשפע הבעיות שהחלו להתבהר.
מרכזים רבים במוחו נפגעו ולא היה ברור כלל איך הוא יצליח לתפקד. במיוחד קשה היה לשער איזה מרכז נפגע ואיזה לא, וזאת בשל גילו הצעיר.
מאז ועד היום, אמי במסע יחד עמו והוא כבר בן 48. המדינה, כאמור, בקושי מכירה בנכות שלו, והוא מתקשה להיות עצמאי מבחינה כלכלית.
זאת על אף שלמד בכוחות אל-אנושים להתגבר על מכשלים אין סופים. היום הוא צלם מוערך, שעיקר עבודת הצילום שלו בתחום בניינים ומבנים ציבורים ופרטים. עבודתו זוכה להערכה מרובה, אך הוא מתקשה לשווק את עצמו, שכן קולו סדוק והוא נשמע מוזר.
מעטים האנשים שעזרו לו ולנו. הוא פוטר עשרות פעמים ממקומות עבודה שבהם עבד. לדוגמה, אחרי שנים של משמרות לילה כשומר בבנין משרדים מהודר, אחד מבעלי המשרדים טען שאחי "לא יצוגי" מספיק.
במסעדות בהן עבד כשוטף כלים, נשמטו מידיו צלחות וכוסות. כאשר חילק פליירים בתיבות הדואר של בניני דירות בתל אביב, הוא לא עשה זאת במהירות מספיקה.
אחי חטף אינספור הערות והשפלות, לאחותי ולי הציקו בבית ספר, בצופים והיכן לא, עם הערות כמו "האח המפגר שלכן". ילדים התייחסו אליו באכזריות, ובחייו הבוגרים הוא מאוד בודד. איש לא אמר לכל המעסיקים ולכל האנשים שהתייחסו עליו כמו זבל: "הניחו לו".
יחד עם זאת, אחי ממשיך להאבק, זוכר את כל המאמצים של אמי, וזוקף לזכותה את ההישגים שלו.
שנית, הסיבה שאני כותבת כל זאת נוגעת לזוית אחרת בכל הענין, שאלת ההסתרה. אמי מעולם לא הסתירה את העובדה שאחי סובל מההשלכות של המחלה הארורה ששדדה ממנו את התפקוד שלו.
להיפך. היא שיתפה ואף הרצאתה על הפגיעות הרבות והמגוונות שהן תוצאה של דלקת קרום המוח. היא סייעה להורים רבים להתמודד עם הקושי שבתפקוד של מי שנפגע, היא העניקה מהידע שצברה ומהנסיון שלה בהתמודדות עם ילד, שנפגע ממגפה שהמדינה ביקשה להסתיר.
בנוסף אמי סייעה למשפחות למצות את זכותם מול ביטוח לאומי, כפי שהצליחה לעשות לבסוף עבור אחי.
אמי ואחי לא התכחשו למצב, אלא ביקשו ליצר שיח סביב הפגיעה ובכך להעצים את עצמם ואת המשפחות שנפגעו אף הן.
אין לי מושג מה קורה במשפחה כזו או אחרת. אבל אני חושבת על משפחות שיש להן כוח ציבורי רב, ועל היכולת שלהם לשמש שליחים בכל הנוגע למגבלה של בן משפחתם. אם יש משפחות כאלה – הבוחרות דווקא בהסתרה – איזה מסר הן שולחות לבן המשפחה ולציבור בכללותו?
ולענין ההערות לילדי בשל הפעילות שלי למען הפליטים ומבקשי המקלט – עליהן אכתוב, אולי, בפעם אחרת.
סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל.
הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אנו חברה אכזרית ואטומה שחיה באשליה שאנו עם נבחר והטוב מכל העמים. יש לנו מה ללמוד מעמיםי רבים שאנו מזלזלים בהם. ומשפחת נתניהו? היא תמצית הגועל ואני מקוה שהשכינה/קארמה תשלם להם כגמולם. בר... המשך קריאה
אנו חברה אכזרית ואטומה שחיה באשליה שאנו עם נבחר והטוב מכל העמים. יש לנו מה ללמוד מעמיםי רבים שאנו מזלזלים בהם. ומשפחת נתניהו? היא תמצית הגועל ואני מקוה שהשכינה/קארמה תשלם להם כגמולם. ברק כהן הוא גיבור ואדם מעורר השראה.
מילים נהדרות כואבות ונוגעות לנימי הנפש של הקורא ומצביעות על קהות החושים ועל היחס של החברה כלפי החלשים כל מילה של הכותבת היא עוד דקירה כואבת בגוף החברה החולה והאלימה בה אנו חיים
אני תמיד חושבת על האנשים שמבצעים את המדיניות האכזרית של הממשלה. האנשים הרגילים, אלו שקמים בבוקר וחייבים להביא פרנסה הביתה על ממת לשרוד, לשלם שכר דירה, לממן את הגן של הילדים, לשלם את החשבונות ולחסוך קצת כסף לחופשה בחו"ל.
בלעדיהם הרי המנגנון לא עובד. המדיניות לא מיושמת. ועליהם אני חושבת תמיד.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אז ממשלת ישראל מרגישה שהיא חייבת לצאת במצבע גירוש, למען יראו אזרחי המדינה שיש מי שמגן עליהם מפני 100 ילדי עובדי זרים. ילדים שנולדו והתחנכו בישראל. אותם בוער לגרש שאחרת יתקיים "תקדים מסוכן", כזה העלול לאיים על הזהות היהודית של הישות הציונית.
לצורך המדיניות, מוקצים משאבים ומוקצה כוח אדם. רשות האוכלוסין וההגירה בוחרת פקחים/פקחיות שיבצעו את מלאכת ציד האדם.
בידי הרשות יש מידע מדויק היכן גרות הנשים שמטפלות בהורי ובקשישי הישראלים, היהודים כמובן. בידי הרשות יש. מידע על מקום הימצאותן, מקום עבודתן והמוסדות בו לומדים ילדיהן הקטנים.
מתקיימת ישיבה ובה מתודרכים הפקידים, האנשים הרגילים, ומוחלט היכן יפשטו בבוקר שלמחרת.
לפנות בוקר בסביבות 3:30 – 4:00 קם אותו פקיד הגירה, קמה אותה פקידת הגירה, מתרחצת, מצחצחת שיניים, סורקת את שערה, מתלבשת במדי ההגירה שבצבעם אינו ניתן לטעות, שותה קפה ואולי אוכלת כריך קטן, מקפידה להרכיב משקפי שמש – אף שהשמש טרם זרחה, נושקת לילדיה הקטנים שעודם ישנים ויוצאת מביתה, נועלת את הדלת ונוסעת למקום המפגש.
תידרוך אחרון ויציאה לדירתם הדלה של עובדת זרה המתגוררת עם ילדיה הקטנים.
ב-5:00 בבוקר, עוד בטרם קמו האם וילדיה, דפיקה עזה על הדלת, לפתוח! משטרת ההגירה!
בשלב הזה, אני כבר מפסיקה לחשוב על האדם הפרטי, האזרח הרגיל שמבצע את המדניות האכזרית של הממשלה.
אז אני חושבת על הבהלה, על ההשפלה, על חוסר האונים של האם שאינה מסוגלת לגונן על ילדיה הרכים, וסביבה יש רק "פקחי הגירה" לבושי מדים ונטולי הבעה.
סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל.
הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שר החוץ גדעון סער הודיע כי נציגי הולנד יגורשו מהמרכז הבינלאומי בקריית גת, הפועל בתמיכה אמריקאית לקידום תוכנית השלום של וושינגטון לעזה. סער נימק את ההחלטה בשורה של "צעדים אנטי-ישראליים", לדבריו, מצד הולנד.
"נציגי הולנד יגורשו לאלתר ממרכז הסיוע הבינלאומי לעזה בקריית גת. קיבלתי את ההחלטה היום, באישורו של ראש הממשלה נתניהו, בעקבות שורה של צעדים אנטי-ישראליים שנקטה ממשלת הולנד", כתב סער ברשת הטוויטר.
כדוגמה האחרונה לכך ציין סער את החלטת הולנד מיולי לאסור ייבוא של מוצרים מהתנחלויות בגדה המערבית החל מ-22 בספטמבר.
"הודעה על ההחלטה נמסרה הערב לשגרירות הולנד בישראל וכמובן גם לידידינו האמריקאים. הנציגים ההולנדים הונחו לעזוב את ישראל בתוך שבוע", הוסיף שר החוץ.
עוד טען סער כי "המדיניות האנטי-ישראלית של ממשלת הולנד מלווה בגל חסר תקדים של אנטישמיות וחרמות בהולנד. המסר שלנו ברור – למי שפועל נגד ישראל לא תהיה דריסת רגל באזור. ישראל לא תאפשר לנקוט נגדה צעדים ללא תגובה".
עד כה לא התקבלה תגובה פומבית למהלך מצד הרשויות בהולנד.
המרכז בקריית גת הוקם במקור כמרכז תיאום אזרחי-צבאי במסגרת תוכניתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לסיום המלחמה בעזה. המרכז מארח נציגים בינלאומיים שהוטל עליהם לפקח על הפסקת האש בין ישראל לחמאס, לסייע בהעברת משלוחי סיוע ולגבש מדיניות ליום שאחרי ברצועה.
מאז הקמתו, המרכז עבר ארגון מחדש ושינה את שמו למרכז הסיוע הבינלאומי לעזה. בשלב זה לא ברור כמה נציגים הולנדים מוצבים בו כיום או אילו תפקידים הם ממלאים.
הולנד נקטה שורה של צעדים נגד ישראל בעקבות המלחמה נגד חמאס שפרצה ב-2023. בין היתר, היא אסרה על כניסתם למדינה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, הגבילה את ייצוא הנשק לישראל, ותמכה בהגברת הלחץ האירופי בשל מדיניות ישראל בעזה ובגדה המערבית.
פרטון כתבה מאות שירים, בהם קלאסיקות כמו "Jolene", "Coat of Many Colors" ו-"I Will Always Love You", שרשמו יחד יותר מ-100 מיליון מכירות ברחבי העולם ולמעלה ממיליארד השמעות בשירותי הסטרימינג.
פרטון הייתה גם פילנתרופית נדיבה ואשת עסקים מצליחה. אחד ממיזמיה הבולטים היה פארק שעשועים שהקימה למרגלות הרי הסמוקי, סמוך למקום הולדתה. הקריירה שלה הושפעה עמוקות מילדותה, כאחת מ-12 ילדים למשפחה בטנסי שאותה הגדירה כ"ענייה מרודה".
בהמשך חייה הקימה את עמותת החינוך "ספריית הדמיון", שחילקה ספרים בחינם לילדים. היא עשתה זאת כמחווה לאביה, שעזב את בית הספר כדי לעבוד בחווה והתקשה לרכוש את מיומנות הקריאה.
לפי הדיווחים, חברת הליכוד גילה גמליאל הגישה עתירה לבית הדין העליון של הליכוד בדרישה להוציא צו מניעה נגד פתיחת קלפי בבאר יעקב לספירה חוזרת, לאחר שבעקבות ספירה חוזרת של אחת הקלפיות מסתמן כי היא תידחק לעשירייה הרביעית ברשימת הליכוד לכנסת – ואתי עטיה תיכנס במקומה למקום ה-25.
בעתירה שהגישה גמליאל נטען כי החלטת ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד לפתוח את קלפי מס' 101101 בבאר יעקב לספירה חוזרת עלולה לפגוע בה באופן ישיר ומיידי כמועמדת בפריימריז. גמליאל מבקשת מבית הדין לאסור על פתיחת הקלפי לספירה חוזרת עד להכרעה בעתירה לגופה. לחלופין, היא מבקשת כי אם תתקיים ספירה חוזרת – היא תיעשה באופן שוויוני ומקיף בכל הקלפיות ברחבי הארץ שבהן עלו חששות לאי-סדרים, ולא רק בבאר יעקב.
לטענת גמליאל, "הספירה זוהמה". בעתירה נטען כי הקלפיות מבאר יעקב שהו במשך שמונה ימים ברשות מנהלת הליכוד לאחר שכבר נספרו ותוצאותיהן הועלו למאגר, בזמן שתוצאות הבחירות היו ידועות וגלויות. לפי העתירה, שהייה זו "יוצרת חשש ממשי וקשה לשלמות הקלפיות".
שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו אמר לעמיתיו ברחבי העולם כי וושינגטון אינה מתכננת כעת לבצע תקיפות מנע נוספות נגד איראן. שני מקורות המעורים בשיחות מסרו לחדשות 12 כי ממשל טראמפ ממקד את מאמציו בהפעלת לחץ כלכלי ובאבטחת מצר הורמוז.
המקורות ציינו כי רוביו לא שלל פעולה צבאית אמריקאית אם איראן תיזום פעולות איבה חדשות.
בעוד שוושינגטון מקדמת סנקציות חדשות נגד טהרן, ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ מצהיר כי המצר נוקה ממוקשים שסיכנו ספינות, בדיווח נאמר כי רוביו הדגיש שארה"ב עוברת להתמקד בהגברת הלחץ הכלכלי על איראן ובנרמול תנועת האוניות בנתיבי המים החיוניים.
הגישה החדשה צפויה להישאר בתוקף לפחות עד לבחירות אמצע הקדנציה לקונגרס האמריקאי בחודש נובמבר. המקורות הוסיפו כי לאחר מכן ייתכן שתיבחן מחדש האפשרות למערכה צבאית רחבה יותר.
בתוך כך, כתב חדשות 12 ברק רביד, המדווח גם עבור Axios, מסר כי גורמים אמריקאים המעורים בפרטים אישרו את הודעתו של טראמפ מוקדם יותר היום. לפי ההודעה, חיל הים האמריקאי פינה מוקשים ממערכת הפרדת התנועה במצר הורמוז, המהווה את מסדרון השיט המרכזי בין עומאן לאיראן.
איראן התחייבה להסיר עשרות מוקשים שהציבה בנתיב השיט במהלך המלחמה, במסגרת מזכר ההבנות מחודש יוני בינה לבין ארה"ב, שבינתיים קרס.
על פי הדיווח ב-Axios, בחודשים האחרונים סרקו כלים תת-מימיים בלתי מאוישים של חיל הים האמריקאי את האזור באופן שיטתי. הם זיהו יותר מ-100 עצמים החשודים כמוקשים, וקבלנים פרטיים הובאו כדי להסיר או לפוצץ אותם.
גורמים רשמיים בארה"ב אומרים כי המבצע הפך את מעבר כלי השיט במצר לבטוח בשני הכיוונים, תחת הגנה של חיל האוויר האמריקאי, מה שעשוי לאפשר עלייה משמעותית בתנועת המכליות.
הגורמים טוענים כי פינוי המוקשים מפחית בחדות את המנוף של איראן על שוקי האנרגיה העולמיים ובכל משא ומתן עתידי עם וושינגטון. במקביל, המהלך מקטין את הרלוונטיות של טיוטת ההסדר שאיראן ועומאן דנות בה מזה חודשים בנוגע למצר.
עם זאת, טענה זו עומדת לכאורה בסתירה למרבית הנתונים וההערכות, המצביעים על כך שהיקף השיט דרך מצר הורמוז נותר ברמה של כ-10 עד 15 אחוזים בלבד בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה.
טראמפ גם השמיע כמה טענות סותרות בשאלה אם בכלל הונחו אי פעם מוקשים במצר.
בחדשות 12 דווח כי בירושלים מעריכים כי מאמציה של טורקיה לבסס נוכחות צבאית בבסיס בצפון סוריה, אשר הותקף על ידי ישראל בשבוע שעבר, סוכלו לעת עתה.
על פי הדיווח, הדבר נובע ממאמצים קדחתניים להרגעת המתיחות בעקבות תקיפת חיל האוויר, אשר כללו מגעים בדרגים גבוהים בין ישראל לסוריה ובין ישראל לטורקיה. בולטת במיוחד פגישתו של ראש המוסד רומן גופמן עם שר החוץ הסורי אסעד א-שייבאני, שנערכה בירדן ביום ראשון.
עוד צוטטו בדיווח גורמי ביטחון ישראלים, שהבהירו כי ישראל לא תהסס לתקוף את הבסיס פעם נוספת.
מוקדם יותר היום נפגש שר הביטחון ישראל כ"ץ עם כוחות צה"ל בדרום סוריה. בדבריו, התייחס כ"ץ לתקיפות בשבוע שעבר על בסיס חיל האוויר אבו א-דוחור באידליב, ואמר כי ישראל "פעלה נגד ניסיון התבססות טורקי בסוריה, תוך סיכון האינטרסים הביטחוניים של ישראל". הוא הוסיף והדגיש כי "הבהרנו זאת ונעמוד על כך גם בעתיד".
משרד החוץ הסורי גינה את ביקורו של כ"ץ בטענה כי אינו חוקי, ומסר כי חציית הגבול הבינלאומי מצידו מהווה "הפרה בוטה" של ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של סוריה.
בשעות הראשונות של הטבח ב-7 באוקטובר 2023, כשכבר היה ברור לרבים מאזרחי ישראל ולכל ההנהגה שמתרחש אסון ענק, הדבר שהעסיק את לשכת השר לביטחון לאומי לא היה ניהול הקרבות, שבהם השתתפה גם משטרת ישראל, אלא ניסוח הכותרות.
מתחקיר ערוץ 13, שנחשף בו ארכיון ההתכתבויות הפנימיות של השר ויועציו, ומניתוח פרסומים, תחקירים ודוחות על הלחימה עולה שביום הטבח בן גביר לא עסק בהערכת מצב, לא במעקב אחרי התקדמות הכוחות והלחימה, לא בניסיון להשתתף בניהול האירוע – אלא רק בגיבוש המסר התקשורתי שיקדם את צרכיו.
עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.
תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אחת הסתירות הגדולות בחברה הישראלית היא הפער בין המציאות לבין הפוליטיקה. במציאות, יהודים וערבים נפגשים מדי יום בבתי החולים, באוניברסיטאות, במקומות העבודה, בעסקים ובמרחב הציבורי. הם מנהלים יחד מערכות, מטפלים יחד בחולים, מלמדים ולומדים יחד, מפתחים יוזמות ומקבלים החלטות מקצועיות משותפות. אבל כאשר מגיעים לפוליטיקה, נדמה לפתע שהשותפות הזאת הופכת לבעיה.
כחמישית מאזרחי המדינה הם ערבים. קולותיהם נספרים בבחירות בדיוק כמו כל קול אחר, אך פעם אחר פעם, כאשר מגיע הרגע להרכיב ממשלה, מתחיל דיון אחר: האם מותר להסתמך על מפלגות ערביות? מי מהן "לגיטימית"? איזה פוליטיקאי ערבי עבר את מבחן הכשרות ומי עדיין נחשב מחוץ לגדר?
חוסאם אבו בכר הוא ד"ר למנהל חינוכי, מנכ"ל ארגון אלפנאר לפיתוח כלכלי חברתי וקידום תעסוקה, פעיל ויזם חברתי. מילא תפקידים בכירים במגזר הציבורי, במערכת החינוך ובחברה האזרחית. עמית בארגון צעד - תקשורת בונה אמון.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
בצוהרי 10 באוגוסט הופתעתי פעמיים. פעם אחת נוכח הדיווח שלפיו "נתוני מערכת הביטחון שפורסמו מצביעים על עלייה חדה של 63% בפשיעה הלאומנית שמתבצעת על ידי יהודים ביהודה ושומרון במחצית הראשונה של 2026 בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד". במחצית הראשונה של 2026 נרשמו 660 אירועים, לעומת 405 במחצית השנייה של 2025 ו־440 במחצית הראשונה של אותה שנה.
לפי הדיווח של כרמלה מנשה באתר "כאן": "העלייה באלימות ניכרת גם במספר הנפגעים הפלסטינים: במחצית הראשונה של השנה נפצעו 140 פלסטינים ושישה נהרגו, לעומת 82 פצועים וללא הרוגים במחצית שקדמה לה". וכן, כי "הנתונים לא כוללים את רישומי חודש יולי האחרון. על פי נתוני מערכת הביטחון, ביולי לבדו נרשמו כמאה אירועי פשיעה לאומנית נוספים, כך שמגמת העלייה נמשכה גם אל תוך המחצית השנייה של 2026".
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הסוגיה הזו היא באחריות ישירה ובלעדית של צהל ובעיקר של אלוף הפיקוד שהוא הריבון בשטח על פי הדין.
אם הוא לא מסוגל לטפל בה (זה מה שנראה) שיניח את המפתחות וילך הביתה. אבל כשהוא אומר שירי על ... המשך קריאה
הסוגיה הזו היא באחריות ישירה ובלעדית של צהל ובעיקר של אלוף הפיקוד שהוא הריבון בשטח על פי הדין.
אם הוא לא מסוגל לטפל בה (זה מה שנראה) שיניח את המפתחות וילך הביתה. אבל כשהוא אומר שירי על מחבלים יהודים היא "בעיה סוציולוגית" אז אפשר להבין הרבה לגבי הביזיון הזה.
וחוץ מזה הדרך לטפל בבעיה הזו עוברת כנראה דרך לחץ בינלאומי ובמיוחד לחץ טראמפיסטי.
עוד מכחישן 'בלי להשוות'. אם אנחנו עושים 'טיהור אתני' כבר 58 שנה, איך האוכלוסיה האתנית המטוהרת רק גדלה וגדלה? אולי לדעתו גם 5% הרוצחים הפולנים ו 95% עוצמי העיניים רק גרמו לאוכלוסיית יהוד... המשך קריאה
עוד מכחישן 'בלי להשוות'. אם אנחנו עושים 'טיהור אתני' כבר 58 שנה, איך האוכלוסיה האתנית המטוהרת רק גדלה וגדלה? אולי לדעתו גם 5% הרוצחים הפולנים ו 95% עוצמי העיניים רק גרמו לאוכלוסיית יהודי פולין לגדול ולגדול? כמובן, בלי להשוות.
תתבייש.
ביחס לפורעים היהודים, לדעתי יש לנהוג בהם בדיוק כמו בכל מחבל. אם הם מסכנים חיים מיידית אז צריך לירות בהם מיידית ללא התרעה בכלל. אם הם מסלימים אירוע לכדי סכנת חיים פוטינציאלית אז להתריע לפני הירי ואם הם לא חודלים, לירות בהם. הם מחבלים לכל דבר ועניין.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו