סיגל קוק אביבי
הזמן של
סיגל קוק אביבי

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע"ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל.
הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו"ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

דרושה אחריות, לא רק חמלה

פעם בשנה מציין העולם את יום הפליט הבינלאומי. מדי שנה נכתבות אין ספור שורות על הצורך שחברות יגלו חמלה כלפי למעלה מ-71 מיליון הפליטים והעקורים שנאלצו למלט נפשם מאזורי לחימה, מרדיפה אתנית ומשטרים דכאניים.

דוח חדש שהוציא אירגון אוקספאם מגלה כעת כי יותר מ-20 מיליון בני אדם בשנה נאלצו לברוח מביתם בשל אסונות שנגרמו כתוצאה ממשבר האקלים.

מדי שנה נכתבות אין ספור שורות על הצורך שחברות יגלו חמלה כלפי למעלה מ-60 מליון הפליטים שנאלצו למלט נפשם מאזורי לחימה, מרדיפה אתנית ומשטרים דכאניים

דובר רבות על הצורך בשיתוף הפעולה ונשיאת האחריות המשותפת הנדרשת מהעמים שאליהם נמלטים הפליטים. חמלה ואחריות משותפת אכן מאוד חיונים במציאות שנוצרה בעולם בעת הזו.

בכל המלל הרב שנחשפתי אליו בסטטוסים שהתחרו על תשומת לבנו ועל הנכונות שלנו לפתוח את הכיסים לצורך מימון מרבית הארגונים המסייעים למבקשי המקלט ברחבי העולם, לא הודגשו לטעמי שתי נקודות מרכזיות:

ראשית, למספר ההולך וגדל של פליטים בעולם, אחראים לא רק המשטרים הדכאניים של המדינות מהם נמלטים הפליטים, אלא גם המשטרים המערבים. הרי ללא תמיכה דיפלומטית, ללא קיום סחר בנשק ומסחר תוך ניצול משאבי טבע כמו גם משאבי אנוש, משטרים אלו לא היו שורדים.

לא רק המשטרים הדכאניים מהם נמלטים הפליטים אחראים למצבם, אלא גם המשטרים המערבים. ללא תמיכה דיפלומטית, סחר בנשק ומסחר תוך ניצול משאבי טבע ומשאבי אנוש, משטרים אלו לא היו שורדים

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 464 מילים

כבר שנים אני קוראת לאי-הצבעה כאקט פוליטי

יום הבחירות אף פעם לא פשוט עבורי. כבר שנים שאני קוראת לאי הצבעה כאקט פוליטי, מתוך ההבנה שעצם ההצבעה מתחזקת את המוסד האנטי-דמוקרטי. אינני מעונינת לקחת חלק במצג השווא של הליך לכאורה דמוקרטי.

הבחירות בישראל – שבה לפחות 4 מליון איש אשר גורלם מוכרע מבלי שהם יכולים להשפיע על מציאות חייהם – הן הכל פרט להליך דמוקרטי.

אני לא מבקשת לתקן את שקיים. אני שואפת לשנות מהיסוד. שואפת שתכונן כאן דמוקרטיה שוויונית, שבה לכל אדם יהיו זכויות יסוד, ללא הבדל דת, גזע לאום או מין.

אינני מעונינת לקחת חלק במצג השווא של הליך לכאורה דמוקרטי. הבחירות בישראל – שבה לפחות 4 מליון איש אשר גורלם מוכרע, מבלי שהם יכולים להשפיע על מציאות חייהם – הן הכל פרט להליך דמוקרטי

הצבעה למוסד שאינו מאמין בעקרון השוויון מהווה מתן לגיטמציה להעדר השוויון. כמובן שישנן סיבות וטיעונים מעמיקים הנוגעים לתפישה זו, שכאן לא הזמן להרחיב עליהן.

השנה אני חורגת ממנהגי, ובוחרת להצביע, לא מתוך תקווה להשפיע אלא מתוך ההבנה שהתגבשה אצלי לאחר ששמעתי את ח"כ עאידה תומא סלימאן, אשר השיבה לשאלתי בנוגע למתן לגיטמציה מעצם ישיבתם בכנסת המסרבת להכיר בזכותם של הפלסטינים על ארצם.

תשובתה היתה מפורטת ומנומקת, אבל טיעון אחד דבק בראשי: מרבית המפלגות בכנסת, וכמובן שראש הממשלה, מעדיפים שהפלסטינים לא יהיו בכנסת, ודווקא משום כך, עליהם להישאר ולדרוש זכות זו. בבחינת נהיה שם על אפכם וחמתכם.

עוד טיעון שקראתי אצל אורלי נוי – וגם לה היתה שורה של נימוקים ראוים – עסק בסטטוס קוו הקיים, שמגן על הסדר הקיים, על יחסי הכוחות, ועל ההיררכיות שאין לקבלן. ההצבעה למען הרשימה המשותפת, מתן הקול היהודי למפלגה זו, איננה "מהפכה", אך היא שלב בדרך אליה. אורלי נוי כינתה את ההצבעה הזו "שיבוש" המערער את ההיררכיה הקיימת.

הטיעון הזה הקל עלי לראות בעצם השתתפותי בבחירות "כשיבוש" של הממסד האנטי שוויוני והאנטי דמוקרטי.

אורלי נוי כינתה את ההצבעה הזו "שיבוש" המערער את ההיררכיה הקיימת. הטיעון הזה הקל עלי לראות בעצם השתתפותי בבחירות "כשיבוש" של הממסד האנטי שוויוני והאנטי דמוקרטי

את תמונות יום הבחירות בחרתי לעשות דווקא בקמפוס בית ספר ביאליק רוגוזין, אשר נוסד ב-1955, ובשל מיקומו ברחוב העלייה בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב, באזור בו השתכנו מהגרי עבודה מרחבי העולם ופליטים מאפריקה, כמו גם עולים חדשים ששוכנו מחדש, יש בבית הספר מיזוג ייחודי של תרבויות. כיום לומדים בבית הספר ילדים ובני נוער מ-51 מדינות ברחבי העולם.

אין ספק שביה"ס זה מגלם עבורי את האמונה שכל בני האדם נולדו שווים, ושעלינו לפעול כחברה למען קיום השוויון הזה.

היום החלטתי להצביע

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 381 מילים ו-1 תגובות

איזו אמא עוזבת ככה את ילדיה הקטנים ונוסעת למדינה רחוקה?

קאדי נכנסה לחיי באמצע שנות העשרים שלה, היא הגיעה מנפאל, אם צעירה לשני בנים, שלא ידעה לא אנגלית ולא עברית.

מחלת הסרטן של אבי פגעה בתפקודו. הואיל ובעשור האחרון לחייו הוא הקים מעבדה לאיתור מוקדם של מחלת הסרטן במרכז הרפואי זיו שבצפת, מרכז חייו היה בצפון, בעוד שמרכז חיי וחיי אחיי היה במרכז.

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,585 מילים

ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח "הניחו לאבנר"

אני עומדת לכתוב פוסט עצבני ואישי ומקווה שלא אתחרט על כך בבוקר.
בד"כ אני נמנעת מלכתוב על עצמי, נמנעת כמה שאפשר מהאישי. עבורי הפוסט הוא "כלי", ולרוב אני מבקשת לתת בו ביטוי למאבקים של אוכלוסיות מוחלשות כמו קהילת מבקשי המקלט.

אך הפעם אשתמש בפלטפורמה הזו להביע את תחושות הזעם שאני חשה, במיוחד לנוכח ההערות וההודעות הלא מעטות שאני מקבלת ביחס לפניה של עו"ד ברק כהן אל בנו הצעיר של ראש הממשלה, אבנר.

ובכן נשמות טובות – אני, כפי שאתם מבינים – לא ברק כהן, וחבל. בעיני הוא אקטיביסט מעורר השראה. הלוואי עלי להיות כמוהו. אני אמנם שמחה שהוא רואה בי שותפה, וזה עבורי כבוד גדול, אבל בואו, אם אתם רוצים להגיד לברק שהוא "חצה את הגבול" (ובעיני הוא ממש לא!) אמרו זאת – לו.

אז למי שמעונין להטיף, גללו הלאה, אם אין לכם משהו נחמד להגיד בנוגע למה שאכתוב, אל תגידו אותו כאן. זכותי, תודה.

ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח: "הניחו לאבנר", בסטטוס כלשהו שכתבתי במהלך היום, הסברתי מדוע בעיני הוא מטרה לגיטימית.

אבנר אינו קטין, והמשפחה כולה נהנית ממנעמי השלטון. יש צעירים רבים בגילו  שזקוקים לקצת סיוע. אין להם רכב, ובוודאי שאין להם נהג שיקח אותם מפה לשם. הם רצים בתחבורה ציבורית לעבודה וללימודים, רוכבים על אופנים על מנת לבצע שליחויות ולהרוויח כמה שקלים כדי שיוכלו לשכור דירה, ויש כאלה שנולדו להורים שאין להם קורת גג, כי האבא של אבנר לא חושב שקורת גג היא זכות יסוד.

אבנר הוא מטרה לגיטימית כי הוא פריבילג, שהגנתו ממומנת מכיסינו, כמו שאר הדברים שבהם הוא מוקף, ולכן הוא נושא באחריות גם אם הוא פחות לוקח חלק במופעים ציבורים. אדם בגילו יכול להחליט שהוא לא צריך נהג, אבטחה ומימון שוטף על גבינו.

לי יש ילדים בגילאים של אבנר ויאיר, והם נאבקים קשה לממן לימודים ולהתפרנס תוך כדי. המיסים שלי ושל ילדיי מממנים את אבנר ואת יאיר. יש לי גם כמה אריתראים שאני דואגת להם כמעט כמו לילדיי. גם הם בגילאים של אבנר ויאיר והגיעו לישראל בגיל 14 – 16. הם עבדו ועובדים כמו חמורים וחרדים לחייהם, ולא יכולנו לאפשר לעצמם כלום פרט לבירה. גם הם משלמים מסים ומממנים את משפחת נתניהו, ובנוסף גם חוטפים גזענות לפנים, אז לאבנר אסור להגיד כלום?

מעבר לדברים הללו, אינני מתכוונת לשוב ולדוש בכך. ובעיקר – תנוח דעתכם, עו"ד כהן אינו מתכוון לפנות שוב לאבנר.

ואז כשהתקלחתי בשעת לילה מאוחרת, הגיעה התובנה. ראשית, כתבו אצלי הערת תגובה בסגנון: "איך זה שפעילי זכויות אדם אינם רגישים לאחר" (בנסיון לרמוז על מגבלה כלשהי שיש לאותו אחר). בואו, לטעון שאינני רגישה לחולשות של מישהו – זה קצת מופרך. ואסביר למה:

בקיץ של שנת 1970, חזרנו, משפחתי ואני, משהות ממושכת בארה"ב ובקנדה, שם אבי סיים את המאסטר שלו ואת ה-PHD. האמת שזו היתה חופשת מולדת אחרי שבע שנות גלות, בהן לא ראינו את המשפחה המורחבת, לא את הסבתות ולא את הסבים שלנו.

ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח "הניחו לאבנר". הוא מטרה לגיטימית כי הוא פריבילג, לא קטין, שנהנה ממנעמי השלטון. אדם בגילו יכול להחליט שהוא לא צריך נהג, אבטחה, ומימון שוטף על גבינו

חופשת הקיץ התארכה וביקשנו, אחותי ואני, שלא לשוב לקנדה. הצענו שהורי יסעו ואנחנו נשאר עם הסבתות. הורי החליטו להישאר בארץ. אמי היתה בהריון עם אחי הצעיר, והוא לצערי נולד בישראל ולא בקנדה.

למה לצערי? לא בשל האזרחות שיכול היה לזכות בה, אלא בגלל מה שאירע אחרי שנולד. זה היה בשנת 1971. מאות, אם לא אלפי ילדים, חלו אז בדלקת קרום המוח. בן דודי חלה ונפטר בהיותו בן שנה, ואחי, שהיה צעיר ממנו בכמה חודשים, חלה אף הוא.

בגיל 10 חודשים הוא הפך מתינוק קסום, חייכני ופטפטן, גאוות אבי ואמי, לתינוק כמעט אָפָּתִי, לא מגיב, לא צוחק, לא מתהפך, כלום. הדימוי של "שערות שהלבינו בן לילה", הפך למוחשי, שערותיה של אמי הלבינו בכמה שבועות בהן נלחמה על חייו של אחי.

המדינה התכחשה לעובדה שמחלתו נבעה מהמגפה. הרופאים טענו שהם לא יודעים מה קרה לתינוק, שהובל לחדר מיון ונשאר מאושפז למעלה מחודש.

חיי לא חזרו להיות מה שהיו. אחרי שחזר מבית חולים, אמי נלחמה כמו לביאה על מנת להעניק לו טיפול הולם. היא רצה מקצה הארץ ועד קצה, בחיפוש אחר מענה לשפע הבעיות שהחלו להתבהר.

מרכזים רבים במוחו נפגעו ולא היה ברור כלל איך הוא יצליח לתפקד. במיוחד קשה היה לשער איזה מרכז נפגע ואיזה לא, וזאת בשל גילו הצעיר.

מאז ועד היום, אמי במסע יחד עמו והוא כבר בן 48. המדינה, כאמור, בקושי מכירה בנכות שלו, והוא מתקשה להיות עצמאי מבחינה כלכלית.

זאת על אף שלמד בכוחות אל-אנושים להתגבר על מכשלים אין סופים. היום הוא צלם מוערך, שעיקר עבודת הצילום שלו בתחום בניינים ומבנים ציבורים ופרטים. עבודתו זוכה להערכה מרובה, אך הוא מתקשה לשווק את עצמו, שכן קולו סדוק והוא נשמע מוזר.

מעטים האנשים שעזרו לו ולנו. הוא פוטר עשרות פעמים ממקומות עבודה שבהם עבד. לדוגמה, אחרי שנים של משמרות לילה כשומר בבנין משרדים מהודר, אחד מבעלי המשרדים טען שאחי "לא יצוגי" מספיק.

במסעדות בהן עבד כשוטף כלים, נשמטו מידיו צלחות וכוסות. כאשר חילק פליירים בתיבות הדואר של בניני דירות בתל אביב, הוא לא עשה זאת במהירות מספיקה.

אחי חטף אינספור הערות והשפלות, לאחותי ולי הציקו בבית ספר, בצופים והיכן לא, עם הערות כמו "האח המפגר שלכן". ילדים התייחסו אליו באכזריות, ובחייו הבוגרים הוא מאוד בודד. איש לא אמר לכל המעסיקים ולכל האנשים שהתייחסו עליו כמו זבל: "הניחו לו".

יחד עם זאת, אחי ממשיך להאבק, זוכר את כל המאמצים של אמי, וזוקף לזכותה את ההישגים שלו.

שנית, הסיבה שאני כותבת כל זאת נוגעת לזוית אחרת בכל הענין, שאלת ההסתרה. אמי מעולם לא הסתירה את העובדה שאחי סובל מההשלכות של המחלה הארורה ששדדה ממנו את התפקוד שלו.

להיפך. היא שיתפה ואף הרצאתה על הפגיעות הרבות והמגוונות שהן תוצאה של דלקת קרום המוח. היא סייעה להורים רבים להתמודד עם הקושי שבתפקוד של מי שנפגע, היא העניקה מהידע שצברה ומהנסיון שלה בהתמודדות עם ילד, שנפגע ממגפה שהמדינה ביקשה להסתיר.

בנוסף אמי סייעה למשפחות למצות את זכותם מול ביטוח לאומי, כפי שהצליחה לעשות לבסוף עבור אחי.

אמי ואחי לא התכחשו למצב, אלא ביקשו ליצר שיח סביב הפגיעה ובכך להעצים את עצמם ואת המשפחות שנפגעו אף הן.

אין לי מושג מה קורה במשפחה כזו או אחרת. אבל אני חושבת על משפחות שיש להן כוח ציבורי רב, ועל היכולת שלהם לשמש שליחים בכל הנוגע למגבלה של בן משפחתם. אם יש משפחות כאלה – הבוחרות דווקא בהסתרה – איזה מסר הן שולחות לבן המשפחה ולציבור בכללותו?

ולענין ההערות לילדי בשל הפעילות שלי למען הפליטים ומבקשי המקלט – עליהן אכתוב, אולי, בפעם אחרת.

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אנו חברה אכזרית ואטומה שחיה באשליה שאנו עם נבחר והטוב מכל העמים. יש לנו מה ללמוד מעמיםי רבים שאנו מזלזלים בהם. ומשפחת נתניהו? היא תמצית הגועל ואני מקוה שהשכינה/קארמה תשלם להם כגמולם. בר... המשך קריאה

אנו חברה אכזרית ואטומה שחיה באשליה שאנו עם נבחר והטוב מכל העמים. יש לנו מה ללמוד מעמיםי רבים שאנו מזלזלים בהם. ומשפחת נתניהו? היא תמצית הגועל ואני מקוה שהשכינה/קארמה תשלם להם כגמולם. ברק כהן הוא גיבור ואדם מעורר השראה.

עוד 1,001 מילים ו-3 תגובות

ב-5:00 בבוקר, עוד בטרם קמו האם וילדיה, דפיקה עזה על הדלת, לפתוח! משטרת ההגירה!

אני תמיד חושבת על האנשים שמבצעים את המדיניות האכזרית של הממשלה. האנשים הרגילים, אלו שקמים בבוקר וחייבים להביא פרנסה הביתה על ממת לשרוד, לשלם שכר דירה, לממן את הגן של הילדים, לשלם את החשבונות ולחסוך קצת כסף לחופשה בחו"ל.

בלעדיהם הרי המנגנון לא עובד. המדיניות לא מיושמת. ועליהם אני חושבת תמיד.

אז ממשלת ישראל מרגישה שהיא חייבת לצאת במצבע גירוש, למען יראו אזרחי המדינה שיש מי שמגן עליהם מפני 100 ילדי עובדי זרים. ילדים שנולדו והתחנכו בישראל. אותם בוער לגרש שאחרת יתקיים "תקדים מסוכן", כזה העלול לאיים על הזהות היהודית של הישות הציונית.

לצורך המדיניות, מוקצים משאבים ומוקצה כוח אדם. רשות האוכלוסין וההגירה בוחרת פקחים/פקחיות שיבצעו את מלאכת ציד האדם.

בידי הרשות יש מידע מדויק היכן גרות הנשים שמטפלות בהורי ובקשישי הישראלים, היהודים כמובן. בידי הרשות יש. מידע על מקום הימצאותן, מקום עבודתן והמוסדות בו לומדים ילדיהן הקטנים.

מתקיימת ישיבה ובה מתודרכים הפקידים, האנשים הרגילים, ומוחלט היכן יפשטו בבוקר שלמחרת.

לפנות בוקר בסביבות 3:30 – 4:00 קם אותו פקיד הגירה, קמה אותה פקידת הגירה, מתרחצת, מצחצחת שיניים, סורקת את שערה, מתלבשת במדי ההגירה שבצבעם אינו ניתן לטעות, שותה קפה ואולי אוכלת כריך קטן, מקפידה להרכיב משקפי שמש – אף שהשמש טרם זרחה, נושקת לילדיה הקטנים שעודם ישנים ויוצאת מביתה, נועלת את הדלת ונוסעת למקום המפגש.

תידרוך אחרון ויציאה לדירתם הדלה של עובדת זרה המתגוררת עם ילדיה הקטנים.

ב-5:00 בבוקר, עוד בטרם קמו האם וילדיה, דפיקה עזה על הדלת, לפתוח! משטרת ההגירה!

בשלב הזה, אני כבר מפסיקה לחשוב על האדם הפרטי, האזרח הרגיל שמבצע את המדניות האכזרית של הממשלה.

אז אני חושבת על הבהלה, על ההשפלה, על חוסר האונים של האם שאינה מסוגלת לגונן על ילדיה הרכים, וסביבה יש רק "פקחי הגירה" לבושי מדים ונטולי הבעה.

האזינו לקריאתה של סיגל קוק אביבי לעזרה של אחת מילדות העובדים הזרים.

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 276 מילים
כל הזמן // שבת, 20 באפריל 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו

למקרה שפיספסת

היום ה־197 ללחימה ● 133 חטופים עדיין בעזה

דיווחים: לפחות שלושה פעילי חזבאללה נהרגו בתקיפה ישראלית בדרום לבנון

כוחות הביטחון הרגו עשרה מחבלים ועצרו שמונה מבוקשים במחנה נור א־שמס שמזרחית לטולכרם ● הניו יורק טיימס: בתקיפה באיראן שיגרה ישראל לפחות טיל אחד ממטוס קרב, שהיה מרוחק הן מאיראן והן מישראל; טהראן לא זיהתה שהטיל חדר לשטחה ● פעיל במיליציה פרו־איראנית נהרג ושמונה נפצעו בפיצוץ שהתחולל דרומית לבגדד; CNN: גורם ישראלי הכחיש מעורבות של ארצו במעשה

עוד 13 עדכונים

תכנית האוטונומיה 2.0 - פתרון אפשרי במסע לנורמליזציה האזורית

המתקפה הישירה חסרת התקדים של הרפובליקה האסלאמית של איראן על מדינת ישראל בליל ה-13.4.2024 העלתה את מפלס המתח בין המדינות לרמה היסטורית. המתקפה הוכיחה מעל כל ספק, שהאיום האיראני על ישראל וידידותיה במרחב הוא אמיתי ומוחשי. התיאוריה הפכה למציאות.

התגובה הישראלית הוכיחה את עוצמתה האפשרית של קואליציה אזורית ובינ"ל נגד "ציר הרשע" (איראן וגרורותיה – חזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, החות'ים בתימן. מפגש שיעי-סוני חסר תקדים; רוסיה של פוטין, למרות הבנות כאלה ואחרות בהיבטים נקודתיים עם גורמים במערב; ובמידה מסוימת סין וצפון קוריאה).

סגן ראש התכנית הבינלאומית בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ומרצה בתכנית. עוסק בתהליכי קבלת החלטות, מדיניות חוץ, אסטרטגיה וסוגיות מדיניות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור שלושה-עשר בארץ, חובב ספורט מושבע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 983 מילים

תגובות אחרונות

הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

"איך אפשר לעשות שלולית חורף ומצפור, ומטר משם אירוע של רכבי גודזילות?"

הממשלה מייבשת את פארק אריאל שרון, הריאה הירוקה הגדולה של גוש דן, וכדי להתקיים הוא נגרר לארח אירוע ג'יפים מזהם ● עיריית חדרה וחברת החשמל ממשיכות להתקוטט ולהחמיץ את אטרקציית הכרישים העולמית ● משתתפים במרוץ הלילה של תל אביב התלוננו על הרי פלסטיק - אבל בעירייה טוענים שזה היה אירוע ירוק להפליא ● והצצה מפתיעה לספארי במהלך רכיבת אופניים

עוד 1,831 מילים

עקורים

עקורים

"הדרך הטובה ביותר עבורי לצלוח את המצב המחורבן הזה, היא לקבל אותו בלי ויכוח. סיגלתי מעין צ'יל שלא אופייני לי. מתברר שאני חזקה יותר ממה שחשבתי"

נעמה שקד

בת 51 מקיבוץ כיסופים. אם יחידנית. פונתה למלון בים המלח

עוד 2,043 מילים ו-1 תגובות

דבק במקום בורג, נבואתו של אפרים קישון מתגשמת

איך הגענו מגשר המכביה דרך אסון מירון לשבעה אוקטובר?

אפרים קישון זצ"ל, נביא, גאון, סופר, הומוריסטן ובמאי, חזה כבר ב-1974 את גשר המכביה, את אסון קריסת גשר שפירים, את אסון קריסת אולם החתונות ורסאי, את אסון מירון ואת יתר הכשלים הישראליים האופייניים.

מוטי קלינמן הוא גימלאי משטרה, עסק בגיוס והפעלת מתנדבים, ובקשרי משטרה-קהילה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 475 מילים
מירוץ 2020
המרוץ לבית הלבן

בחזרה לעידן המוזהב

לפני כ-150 שנה, טבע מארק טווין את המונח "העידן המוזהב" כתיאור של ארה"ב, שנהנתה אז לכאורה משגשוג ורווחה חסרי תקדים, אך בפועל הייתה נגועה בשחיתות, תאוות בצע, פערים כלכליים ושסעים חברתיים ● המאפיינים של העידן המוזהב דומים באופן מבהיל לאלו של העידן הנוכחי ● וגם: התובע במשפט טראמפ רוצה להוכיח שהנשיא לשעבר בעצם שילם דמי שתיקה תמורת סיקור אוהד

עוד 1,654 מילים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הברית האזורית דרשה מישראל דבר אחד: לא לשבור את הכלים

מי שנהנה מתמיכה אזורית בהגנה, חייב לתת דין וחשבון כאשר הוא מסכן את שותפיו לברית ● אף אחד לא קונה את הנהי התמוה של קטאר ● הקריאה הנואשת של שליח האו"ם בלוב ● השיטפונות ההיסטוריים באיחוד האמירויות הם רק הפרומו ● והשבוע ב־1980: הפגנות הברברים באלג'יריה ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,268 מילים

חג הקורבן

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: יום בדרכים עם שמעון פרס בזמן שחרב ההדחה של רבין מונחת על צווארו, בניסיון לאתר כיסי תמיכה באיש שמוצא זמן לנתח בנסיעה המונוטונית את "מר מאני" של א. ב. יהושע

עוד 2,538 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
מַשְׁבֵּר הַטִּילִים 213

האם אפשר להשוות בין משבר הטילים האיראני למשבר הטילים בקובה?

עוד 1,769 מילים

בטקס השבעת שופטים, הרצוג בחר ליישר קו עם הצביעות של לוין

אחרי שנתיים שלא התקיים טקס השבעת שופטים בבית הנשיא, התקיים הטקס הראשון בקדנציה של לוין כשר המשפטים ● אלא שהנוכחות בטקס הדגישה את העובדה שלוין ממשיך למנוע מינוי נשיא קבוע לעליון ושופטים בכירים נוספים - כל עוד הוועדה לא תאשר את המינויים שהוא רוצה ● לוין צבע את מהלכיו בצבעים של אחדות מזויפת ● אבל זה כלום לעומת מופע ההתקרנפות של הנשיא הרצוג באותו אירוע ● פרשנות

עוד 662 מילים ו-3 תגובות

רומא פסלה את כשריאל ותקבל בתגובה מפלגה רפובליקאית חדשה

הממשלה החליטה למנות את בני כשריאל, מוותיקי הליכוד וראש עיריית מעלה אדומים מזה שלושה עשורים, לשגריר ישראל ברומא ● האיטלקים הטילו וטו על המינוי וכינו את כשריאל "מתנחל קיצוני" ● הקהילה היהודית באיטליה זועמת והחליטה בתגובה להקים מפלגת ימין חדשה ● נציגי הליכוד והקואליציה ישתתפו בכנס היסוד בחודש הבא במילאנו ● וכשריאל? הוא בינתיים מונה לשגריר ישראל בהונגריה

עוד 720 מילים ו-2 תגובות
היום ה־196 ללחימה ● 133 חטופים עדיין בעזה

דיווח: בתקיפה באיראן, F-35 ישראליים ירו טילים על מכ״ם שמגן על המתקן הגרעיני בנתנז

שר החוץ האיראני: הכטב"מים הקטנים לא גרמו לנזק באספהאן - זו תבוסה ● בלינקן בהתייחסות ראשונה לתקיפה באיראן: "ארה"ב לא הייתה מעורבת בשום מבצע התקפי" ● משפחות חטופים ותומכיהם חסמו את כביש מספר 1 ● ארה״ב הטילה סנקציות על מייסד להב״ה בנצי גופשטיין, האיחוד האירופי הטיל סנקציות על ארגון להב"ה ועל 4 מתנחלים; בן גביר: תוצאה של אנטישמיות ועלילות דם

עוד 47 עדכונים

המשרד להגנ"ס מציע 100% עצמאות אנרגטית ליישובי העוטף

כשעתיד העוטף מונח על הכף ומנהלת תקומה יוצאת לדרך, הנתון שהמשרד להגנת הסביבה הציג השבוע הוא דרמטי: במהלך פשוט ולא יקר אפשר להפוך את העוטף לחבל שיספק לעצמו את כל החשמל מהשמש וישמור על עצמאות אנרגטית גם בתרחיש עלטה במלחמה ● הפוטנציאל אדיר, אבל הניסיון מעורר חשש שהממשלה והמציאות הישראלית יצליחו להחמיץ גם הפעם את ההזדמנות המונחת לפתחנו

עוד 1,241 מילים

שיקום התשתיות בעזה חיוני לבריאות הציבור בישראל

גם אם מוות המוני מרעב הוא לא איום מיידי על תושבי עזה, הרי שבלי מים זורמים, חשמל וביוב תקין, רצועת עזה תהפוך למרבץ של מחלות בלתי נשלט ● מכון המחקר "מיתווים" פרסם מסמך בנושא מצב התשתיות בעזה, הכולל גם שורה של המלצות: "בצד שלנו צריכים להבין גם את המשמעות של זליגת מחלות, או זיהומי מים ותשתיות"

עוד 1,358 מילים

ישראל ללא ספק נמצאת בצומת החלטה קריטי, אולי אפילו היסטורי ● ישראל חייבת לשמר את הקואליציה האזורית ולוודא שהמומנטום המדיני לטובתה נשמר ● לכן, קשה להבין את הזחיחות בדברים שנשא אמש נתניהו, שהיו על גבול המתריסים כלפי מי שעמדו לצדנו ללא כל תנאי ● במקביל ראיסי מתח את גבולות האיום נגד ישראל עוד יותר, בניסיון לקבוע בשטח מציאות שתכבול את ידיה של ישראל ● פרשנות

עוד 695 מילים

המדינה מחפשת מועמדים לתפקיד רשם התאבדויות

רשם לאובדנות יסייע לרשויות להיות מודעות למצבי סיכון ולפעולות שעשויות למנוע התאבדויות ● לתפקיד החדש נמצא תקן ב-2022, אך רק ב-2023 יצא מכרז פנימי של משרד הבריאות - ורק כעת התפרסם מכרז פומבי ● מאז השבעה באוקטובר מופץ מידע מנופח ושגוי של מספר המתאבדים בקרב ניצולי הטבח במסיבה ברעים

עוד 432 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה