סיגל קוק אביבי
הזמן של
סיגל קוק אביבי

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע"ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל.
הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו"ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

דרושה אחריות, לא רק חמלה

פעם בשנה מציין העולם את יום הפליט הבינלאומי. מדי שנה נכתבות אין ספור שורות על הצורך שחברות יגלו חמלה כלפי למעלה מ-71 מיליון הפליטים והעקורים שנאלצו למלט נפשם מאזורי לחימה, מרדיפה אתנית ומשטרים דכאניים.

דוח חדש שהוציא אירגון אוקספאם מגלה כעת כי יותר מ-20 מיליון בני אדם בשנה נאלצו לברוח מביתם בשל אסונות שנגרמו כתוצאה ממשבר האקלים.

מדי שנה נכתבות אין ספור שורות על הצורך שחברות יגלו חמלה כלפי למעלה מ-60 מליון הפליטים שנאלצו למלט נפשם מאזורי לחימה, מרדיפה אתנית ומשטרים דכאניים

דובר רבות על הצורך בשיתוף הפעולה ונשיאת האחריות המשותפת הנדרשת מהעמים שאליהם נמלטים הפליטים. חמלה ואחריות משותפת אכן מאוד חיונים במציאות שנוצרה בעולם בעת הזו.

בכל המלל הרב שנחשפתי אליו בסטטוסים שהתחרו על תשומת לבנו ועל הנכונות שלנו לפתוח את הכיסים לצורך מימון מרבית הארגונים המסייעים למבקשי המקלט ברחבי העולם, לא הודגשו לטעמי שתי נקודות מרכזיות:

ראשית, למספר ההולך וגדל של פליטים בעולם, אחראים לא רק המשטרים הדכאניים של המדינות מהם נמלטים הפליטים, אלא גם המשטרים המערבים. הרי ללא תמיכה דיפלומטית, ללא קיום סחר בנשק ומסחר תוך ניצול משאבי טבע כמו גם משאבי אנוש, משטרים אלו לא היו שורדים.

לא רק המשטרים הדכאניים מהם נמלטים הפליטים אחראים למצבם, אלא גם המשטרים המערבים. ללא תמיכה דיפלומטית, סחר בנשק ומסחר תוך ניצול משאבי טבע ומשאבי אנוש, משטרים אלו לא היו שורדים

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 464 מילים

כבר שנים אני קוראת לאי-הצבעה כאקט פוליטי

יום הבחירות אף פעם לא פשוט עבורי. כבר שנים שאני קוראת לאי הצבעה כאקט פוליטי, מתוך ההבנה שעצם ההצבעה מתחזקת את המוסד האנטי-דמוקרטי. אינני מעונינת לקחת חלק במצג השווא של הליך לכאורה דמוקרטי.

הבחירות בישראל – שבה לפחות 4 מליון איש אשר גורלם מוכרע מבלי שהם יכולים להשפיע על מציאות חייהם – הן הכל פרט להליך דמוקרטי.

אני לא מבקשת לתקן את שקיים. אני שואפת לשנות מהיסוד. שואפת שתכונן כאן דמוקרטיה שוויונית, שבה לכל אדם יהיו זכויות יסוד, ללא הבדל דת, גזע לאום או מין.

אינני מעונינת לקחת חלק במצג השווא של הליך לכאורה דמוקרטי. הבחירות בישראל – שבה לפחות 4 מליון איש אשר גורלם מוכרע, מבלי שהם יכולים להשפיע על מציאות חייהם – הן הכל פרט להליך דמוקרטי

הצבעה למוסד שאינו מאמין בעקרון השוויון מהווה מתן לגיטמציה להעדר השוויון. כמובן שישנן סיבות וטיעונים מעמיקים הנוגעים לתפישה זו, שכאן לא הזמן להרחיב עליהן.

השנה אני חורגת ממנהגי, ובוחרת להצביע, לא מתוך תקווה להשפיע אלא מתוך ההבנה שהתגבשה אצלי לאחר ששמעתי את ח"כ עאידה תומא סלימאן, אשר השיבה לשאלתי בנוגע למתן לגיטמציה מעצם ישיבתם בכנסת המסרבת להכיר בזכותם של הפלסטינים על ארצם.

תשובתה היתה מפורטת ומנומקת, אבל טיעון אחד דבק בראשי: מרבית המפלגות בכנסת, וכמובן שראש הממשלה, מעדיפים שהפלסטינים לא יהיו בכנסת, ודווקא משום כך, עליהם להישאר ולדרוש זכות זו. בבחינת נהיה שם על אפכם וחמתכם.

עוד טיעון שקראתי אצל אורלי נוי – וגם לה היתה שורה של נימוקים ראוים – עסק בסטטוס קוו הקיים, שמגן על הסדר הקיים, על יחסי הכוחות, ועל ההיררכיות שאין לקבלן. ההצבעה למען הרשימה המשותפת, מתן הקול היהודי למפלגה זו, איננה "מהפכה", אך היא שלב בדרך אליה. אורלי נוי כינתה את ההצבעה הזו "שיבוש" המערער את ההיררכיה הקיימת.

הטיעון הזה הקל עלי לראות בעצם השתתפותי בבחירות "כשיבוש" של הממסד האנטי שוויוני והאנטי דמוקרטי.

אורלי נוי כינתה את ההצבעה הזו "שיבוש" המערער את ההיררכיה הקיימת. הטיעון הזה הקל עלי לראות בעצם השתתפותי בבחירות "כשיבוש" של הממסד האנטי שוויוני והאנטי דמוקרטי

את תמונות יום הבחירות בחרתי לעשות דווקא בקמפוס בית ספר ביאליק רוגוזין, אשר נוסד ב-1955, ובשל מיקומו ברחוב העלייה בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב, באזור בו השתכנו מהגרי עבודה מרחבי העולם ופליטים מאפריקה, כמו גם עולים חדשים ששוכנו מחדש, יש בבית הספר מיזוג ייחודי של תרבויות. כיום לומדים בבית הספר ילדים ובני נוער מ-51 מדינות ברחבי העולם.

אין ספק שביה"ס זה מגלם עבורי את האמונה שכל בני האדם נולדו שווים, ושעלינו לפעול כחברה למען קיום השוויון הזה.

היום החלטתי להצביע

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 381 מילים ו-1 תגובות

איזו אמא עוזבת ככה את ילדיה הקטנים ונוסעת למדינה רחוקה?

קאדי נכנסה לחיי באמצע שנות העשרים שלה, היא הגיעה מנפאל, אם צעירה לשני בנים, שלא ידעה לא אנגלית ולא עברית.

מחלת הסרטן של אבי פגעה בתפקודו. הואיל ובעשור האחרון לחייו הוא הקים מעבדה לאיתור מוקדם של מחלת הסרטן במרכז הרפואי זיו שבצפת, מרכז חייו היה בצפון, בעוד שמרכז חיי וחיי אחיי היה במרכז.

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,585 מילים

ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח "הניחו לאבנר"

אני עומדת לכתוב פוסט עצבני ואישי ומקווה שלא אתחרט על כך בבוקר.
בד"כ אני נמנעת מלכתוב על עצמי, נמנעת כמה שאפשר מהאישי. עבורי הפוסט הוא "כלי", ולרוב אני מבקשת לתת בו ביטוי למאבקים של אוכלוסיות מוחלשות כמו קהילת מבקשי המקלט.

אך הפעם אשתמש בפלטפורמה הזו להביע את תחושות הזעם שאני חשה, במיוחד לנוכח ההערות וההודעות הלא מעטות שאני מקבלת ביחס לפניה של עו"ד ברק כהן אל בנו הצעיר של ראש הממשלה, אבנר.

ובכן נשמות טובות – אני, כפי שאתם מבינים – לא ברק כהן, וחבל. בעיני הוא אקטיביסט מעורר השראה. הלוואי עלי להיות כמוהו. אני אמנם שמחה שהוא רואה בי שותפה, וזה עבורי כבוד גדול, אבל בואו, אם אתם רוצים להגיד לברק שהוא "חצה את הגבול" (ובעיני הוא ממש לא!) אמרו זאת – לו.

אז למי שמעונין להטיף, גללו הלאה, אם אין לכם משהו נחמד להגיד בנוגע למה שאכתוב, אל תגידו אותו כאן. זכותי, תודה.

ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח: "הניחו לאבנר", בסטטוס כלשהו שכתבתי במהלך היום, הסברתי מדוע בעיני הוא מטרה לגיטימית.

אבנר אינו קטין, והמשפחה כולה נהנית ממנעמי השלטון. יש צעירים רבים בגילו  שזקוקים לקצת סיוע. אין להם רכב, ובוודאי שאין להם נהג שיקח אותם מפה לשם. הם רצים בתחבורה ציבורית לעבודה וללימודים, רוכבים על אופנים על מנת לבצע שליחויות ולהרוויח כמה שקלים כדי שיוכלו לשכור דירה, ויש כאלה שנולדו להורים שאין להם קורת גג, כי האבא של אבנר לא חושב שקורת גג היא זכות יסוד.

אבנר הוא מטרה לגיטימית כי הוא פריבילג, שהגנתו ממומנת מכיסינו, כמו שאר הדברים שבהם הוא מוקף, ולכן הוא נושא באחריות גם אם הוא פחות לוקח חלק במופעים ציבורים. אדם בגילו יכול להחליט שהוא לא צריך נהג, אבטחה ומימון שוטף על גבינו.

לי יש ילדים בגילאים של אבנר ויאיר, והם נאבקים קשה לממן לימודים ולהתפרנס תוך כדי. המיסים שלי ושל ילדיי מממנים את אבנר ואת יאיר. יש לי גם כמה אריתראים שאני דואגת להם כמעט כמו לילדיי. גם הם בגילאים של אבנר ויאיר והגיעו לישראל בגיל 14 – 16. הם עבדו ועובדים כמו חמורים וחרדים לחייהם, ולא יכולנו לאפשר לעצמם כלום פרט לבירה. גם הם משלמים מסים ומממנים את משפחת נתניהו, ובנוסף גם חוטפים גזענות לפנים, אז לאבנר אסור להגיד כלום?

מעבר לדברים הללו, אינני מתכוונת לשוב ולדוש בכך. ובעיקר – תנוח דעתכם, עו"ד כהן אינו מתכוון לפנות שוב לאבנר.

ואז כשהתקלחתי בשעת לילה מאוחרת, הגיעה התובנה. ראשית, כתבו אצלי הערת תגובה בסגנון: "איך זה שפעילי זכויות אדם אינם רגישים לאחר" (בנסיון לרמוז על מגבלה כלשהי שיש לאותו אחר). בואו, לטעון שאינני רגישה לחולשות של מישהו – זה קצת מופרך. ואסביר למה:

בקיץ של שנת 1970, חזרנו, משפחתי ואני, משהות ממושכת בארה"ב ובקנדה, שם אבי סיים את המאסטר שלו ואת ה-PHD. האמת שזו היתה חופשת מולדת אחרי שבע שנות גלות, בהן לא ראינו את המשפחה המורחבת, לא את הסבתות ולא את הסבים שלנו.

ניסיתי להבין מה מכעיס אותי כל כך בשיח "הניחו לאבנר". הוא מטרה לגיטימית כי הוא פריבילג, לא קטין, שנהנה ממנעמי השלטון. אדם בגילו יכול להחליט שהוא לא צריך נהג, אבטחה, ומימון שוטף על גבינו

חופשת הקיץ התארכה וביקשנו, אחותי ואני, שלא לשוב לקנדה. הצענו שהורי יסעו ואנחנו נשאר עם הסבתות. הורי החליטו להישאר בארץ. אמי היתה בהריון עם אחי הצעיר, והוא לצערי נולד בישראל ולא בקנדה.

למה לצערי? לא בשל האזרחות שיכול היה לזכות בה, אלא בגלל מה שאירע אחרי שנולד. זה היה בשנת 1971. מאות, אם לא אלפי ילדים, חלו אז בדלקת קרום המוח. בן דודי חלה ונפטר בהיותו בן שנה, ואחי, שהיה צעיר ממנו בכמה חודשים, חלה אף הוא.

בגיל 10 חודשים הוא הפך מתינוק קסום, חייכני ופטפטן, גאוות אבי ואמי, לתינוק כמעט אָפָּתִי, לא מגיב, לא צוחק, לא מתהפך, כלום. הדימוי של "שערות שהלבינו בן לילה", הפך למוחשי, שערותיה של אמי הלבינו בכמה שבועות בהן נלחמה על חייו של אחי.

המדינה התכחשה לעובדה שמחלתו נבעה מהמגפה. הרופאים טענו שהם לא יודעים מה קרה לתינוק, שהובל לחדר מיון ונשאר מאושפז למעלה מחודש.

חיי לא חזרו להיות מה שהיו. אחרי שחזר מבית חולים, אמי נלחמה כמו לביאה על מנת להעניק לו טיפול הולם. היא רצה מקצה הארץ ועד קצה, בחיפוש אחר מענה לשפע הבעיות שהחלו להתבהר.

מרכזים רבים במוחו נפגעו ולא היה ברור כלל איך הוא יצליח לתפקד. במיוחד קשה היה לשער איזה מרכז נפגע ואיזה לא, וזאת בשל גילו הצעיר.

מאז ועד היום, אמי במסע יחד עמו והוא כבר בן 48. המדינה, כאמור, בקושי מכירה בנכות שלו, והוא מתקשה להיות עצמאי מבחינה כלכלית.

זאת על אף שלמד בכוחות אל-אנושים להתגבר על מכשלים אין סופים. היום הוא צלם מוערך, שעיקר עבודת הצילום שלו בתחום בניינים ומבנים ציבורים ופרטים. עבודתו זוכה להערכה מרובה, אך הוא מתקשה לשווק את עצמו, שכן קולו סדוק והוא נשמע מוזר.

מעטים האנשים שעזרו לו ולנו. הוא פוטר עשרות פעמים ממקומות עבודה שבהם עבד. לדוגמה, אחרי שנים של משמרות לילה כשומר בבנין משרדים מהודר, אחד מבעלי המשרדים טען שאחי "לא יצוגי" מספיק.

במסעדות בהן עבד כשוטף כלים, נשמטו מידיו צלחות וכוסות. כאשר חילק פליירים בתיבות הדואר של בניני דירות בתל אביב, הוא לא עשה זאת במהירות מספיקה.

אחי חטף אינספור הערות והשפלות, לאחותי ולי הציקו בבית ספר, בצופים והיכן לא, עם הערות כמו "האח המפגר שלכן". ילדים התייחסו אליו באכזריות, ובחייו הבוגרים הוא מאוד בודד. איש לא אמר לכל המעסיקים ולכל האנשים שהתייחסו עליו כמו זבל: "הניחו לו".

יחד עם זאת, אחי ממשיך להאבק, זוכר את כל המאמצים של אמי, וזוקף לזכותה את ההישגים שלו.

שנית, הסיבה שאני כותבת כל זאת נוגעת לזוית אחרת בכל הענין, שאלת ההסתרה. אמי מעולם לא הסתירה את העובדה שאחי סובל מההשלכות של המחלה הארורה ששדדה ממנו את התפקוד שלו.

להיפך. היא שיתפה ואף הרצאתה על הפגיעות הרבות והמגוונות שהן תוצאה של דלקת קרום המוח. היא סייעה להורים רבים להתמודד עם הקושי שבתפקוד של מי שנפגע, היא העניקה מהידע שצברה ומהנסיון שלה בהתמודדות עם ילד, שנפגע ממגפה שהמדינה ביקשה להסתיר.

בנוסף אמי סייעה למשפחות למצות את זכותם מול ביטוח לאומי, כפי שהצליחה לעשות לבסוף עבור אחי.

אמי ואחי לא התכחשו למצב, אלא ביקשו ליצר שיח סביב הפגיעה ובכך להעצים את עצמם ואת המשפחות שנפגעו אף הן.

אין לי מושג מה קורה במשפחה כזו או אחרת. אבל אני חושבת על משפחות שיש להן כוח ציבורי רב, ועל היכולת שלהם לשמש שליחים בכל הנוגע למגבלה של בן משפחתם. אם יש משפחות כאלה – הבוחרות דווקא בהסתרה – איזה מסר הן שולחות לבן המשפחה ולציבור בכללותו?

ולענין ההערות לילדי בשל הפעילות שלי למען הפליטים ומבקשי המקלט – עליהן אכתוב, אולי, בפעם אחרת.

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אנו חברה אכזרית ואטומה שחיה באשליה שאנו עם נבחר והטוב מכל העמים. יש לנו מה ללמוד מעמיםי רבים שאנו מזלזלים בהם. ומשפחת נתניהו? היא תמצית הגועל ואני מקוה שהשכינה/קארמה תשלם להם כגמולם. בר... המשך קריאה

אנו חברה אכזרית ואטומה שחיה באשליה שאנו עם נבחר והטוב מכל העמים. יש לנו מה ללמוד מעמיםי רבים שאנו מזלזלים בהם. ומשפחת נתניהו? היא תמצית הגועל ואני מקוה שהשכינה/קארמה תשלם להם כגמולם. ברק כהן הוא גיבור ואדם מעורר השראה.

עוד 1,001 מילים ו-3 תגובות

ב-5:00 בבוקר, עוד בטרם קמו האם וילדיה, דפיקה עזה על הדלת, לפתוח! משטרת ההגירה!

אני תמיד חושבת על האנשים שמבצעים את המדיניות האכזרית של הממשלה. האנשים הרגילים, אלו שקמים בבוקר וחייבים להביא פרנסה הביתה על ממת לשרוד, לשלם שכר דירה, לממן את הגן של הילדים, לשלם את החשבונות ולחסוך קצת כסף לחופשה בחו"ל.

בלעדיהם הרי המנגנון לא עובד. המדיניות לא מיושמת. ועליהם אני חושבת תמיד.

אז ממשלת ישראל מרגישה שהיא חייבת לצאת במצבע גירוש, למען יראו אזרחי המדינה שיש מי שמגן עליהם מפני 100 ילדי עובדי זרים. ילדים שנולדו והתחנכו בישראל. אותם בוער לגרש שאחרת יתקיים "תקדים מסוכן", כזה העלול לאיים על הזהות היהודית של הישות הציונית.

לצורך המדיניות, מוקצים משאבים ומוקצה כוח אדם. רשות האוכלוסין וההגירה בוחרת פקחים/פקחיות שיבצעו את מלאכת ציד האדם.

בידי הרשות יש מידע מדויק היכן גרות הנשים שמטפלות בהורי ובקשישי הישראלים, היהודים כמובן. בידי הרשות יש. מידע על מקום הימצאותן, מקום עבודתן והמוסדות בו לומדים ילדיהן הקטנים.

מתקיימת ישיבה ובה מתודרכים הפקידים, האנשים הרגילים, ומוחלט היכן יפשטו בבוקר שלמחרת.

לפנות בוקר בסביבות 3:30 – 4:00 קם אותו פקיד הגירה, קמה אותה פקידת הגירה, מתרחצת, מצחצחת שיניים, סורקת את שערה, מתלבשת במדי ההגירה שבצבעם אינו ניתן לטעות, שותה קפה ואולי אוכלת כריך קטן, מקפידה להרכיב משקפי שמש – אף שהשמש טרם זרחה, נושקת לילדיה הקטנים שעודם ישנים ויוצאת מביתה, נועלת את הדלת ונוסעת למקום המפגש.

תידרוך אחרון ויציאה לדירתם הדלה של עובדת זרה המתגוררת עם ילדיה הקטנים.

ב-5:00 בבוקר, עוד בטרם קמו האם וילדיה, דפיקה עזה על הדלת, לפתוח! משטרת ההגירה!

בשלב הזה, אני כבר מפסיקה לחשוב על האדם הפרטי, האזרח הרגיל שמבצע את המדניות האכזרית של הממשלה.

אז אני חושבת על הבהלה, על ההשפלה, על חוסר האונים של האם שאינה מסוגלת לגונן על ילדיה הרכים, וסביבה יש רק "פקחי הגירה" לבושי מדים ונטולי הבעה.

האזינו לקריאתה של סיגל קוק אביבי לעזרה של אחת מילדות העובדים הזרים.

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 276 מילים

למקרה שפיספסת

כל הזמן // יום ראשון, 3 בנובמבר 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־393 ללחימה ● 101 חטופים עדיין בעזה

דיווח: ארה״ב הזהירה את איראן כי לא תרסן את ישראל אם תתקוף אותה שוב

סמ״ר איתי פאריזאט וסמ״ר יאיר חנניה נפלו בעזה ● מסוק קרב הפיל מעל בנימינה כטב״ם לאחר מרדף של כחצי שעה ● צה״ל מאשר רשמית כי כוח שייטת 13 עצר במבצע מיוחד פעיל חזבאללה שמהווה ״מוקד ידע בתחום הימי״ בלבנון ● חוסל הבכיר בחיזבאללה שפיקד על הירי למג'דל שמס, בו נהרגו 12 ילדים ● עינב צנגאוקר: גלנט וראשי מערכת הביטחון, הפקיעו מנתניהו את הטיפול בחטופים

עוד 37 עדכונים

תגובות אחרונות

שאלת הקול הערבי עשויה להכריע את הבחירות הקרובות בישראל

השבוע, בעקבות הצעת החוק של אופיר כץ מהליכוד, שאמורה לאפשר ביתר קלות לפסול מועמדים ערביים מריצה לכנסת (ופוסט מעולה של מאיה מארק בנושא), חזרה שאלת הקול הערבי לדיון הציבורי. להערכתי, השאלה הזו קריטית ממה שרובנו חושבים, או במילים פשוטות יותר, נדמה לי שהבחירות הקרובות יוכרעו על בסיס שאלת הקול הערבי (או הקולות הערבים). אסביר.

‏נדמה לי שזה יהיה הצומת שאליו יתנקזו רבות משאלות היסוד הערכיות והפרקטיות במערכה הזו, שתגיע במוקדם או מאוחר.

עירן הלפרין הוא הוא פרופסור לפסיכולוגיה חברתית ופוליטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. ייסד ומוביל את המעבדה לחקר סכסוכים בין קבוצות ויישובם באוניברסיטה העברית בירושלים. ייסד את מרכז אקורד - פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי ומשמש כיו"ר השותף והפסיכולוג החברתי הבכיר בארגון. שימש כדיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 910 מילים

עקורים

הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

שתילים מאזורי המלחמה משגשגים על גג במרכז תל אביב

בזמן שהחקלאים בקווי העימות משלמים בחייהם, מרכז "אסיף" מציג שלוחה קטנה של חקלאות מהחזית על גג ירוק בלב תל אביב ● בגלל הנפח של האריזות, הפחים הכתומים מתמלאים מהר מדי ● השומשום חזר לצמוח בישראל והטחינה של קיבוץ מגל מצוינת ● ותמונת השבוע מגיעה מקיבוץ גינוסר שעל חוף הכנרת

עוד 1,025 מילים

האם פיקוח על הממשלה פוגע ביכולתה להתמודד עם אתגרים ביטחוניים?

ישראל נמצאת במלחמה כבר שנה, והציבור איבד אמון בממשלה ככלל ובטיפול שלה באתגרים הביטחוניים של ישראל בפרט.

101 חטופים מוחזקים עדיין בעזה, ואין בעתיד הנראה לעין הסדר שמחזיר אותם הביתה. צה"ל עדיין נלחם בלוחמי חמאס חמושים, והירי מעזה ממשיך להשפיע על החיים בעוטף ואפילו מגיע לאזור תל אביב.

פרופ' אמנון כוורי הוא פרופסור חבר וראש המכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,000 מילים
מצב הרוח
שיחה עם המשורר, העורך, המתרגם והמו"ל דורי מנור

"יותר ויותר כותבי עברית לא חיים בישראל ומספרם הולך וגדל"

"התקווה שלי הייתה שישראל תהיה מדינה משגשגת. מדינה שחיה בשלום ובאחווה. אני בכוונה משתמש במילים גדולות. אני חושב שהפרויקט הציוני לא עלה יפה. נכשל כשלון מהדהד" ● איש הספרות דורי מנור היגר לברלין עם בן זוגו לפני כחמש שנים, אבל ממשיך ליצור בעברית ולחיות את השבר בישראל: "ישראל לא יכולה לעזוב בן אדם שנולד בה. היא דבקה במי שעזבו אותה כמו מסטיק בסוליה של נעל"

עוד 2,059 מילים

סיפור לשבת ארבעה אנשים בארבע בבוקר

בשנת 2006 היה בני הצעיר אִילַי פעיל בארגון להגנת הסביבה והעולם "גרינפיס". מאחר שמילדותו היה אילי פעלתן והרפתקני באופיו, ובין השאר נהג לטפס על כל מה שאפשר היה לטפס עליו, אין כל פלא שבגרינפיס הבחינו ביכולותיו והוא נעשה לחבר בקבוצת המטפסים הרשמית של הארגון.

על כן מעת לעת, לפי המשימות, נהג ארגון גרינפיס להטיס אותו ברחבי העולם למקומות בהם נזקק הארגון לאנשים שיטפסו למקומות גבוהים, לתלות שלטים או לכתוב באותיות ענק על קירות. המודעות והכיתוב נועדו לעורר את המוּדעוּת של אנשים לסביבה ולהגנה עליה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,086 מילים ו-1 תגובות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

חלום הפרידה מאונר"א עלול לפגוע דווקא בישראל

ישראל פועלת בלי אסטרטגיה ולא ברור מי אמור להחליף את סוכנות האו"ם ● הפליטים הלבנונים מוצאים מקלט בעיראק ● טורקיה מתחילה לפתח "כיפת ברזל" משלה ● המציאות המדממת לא נכללה בכנס ההשקעות הנוצץ בריאד ● והשבוע ב־1956: הקרב על תעלת סואץ ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

עוד 1,437 מילים

כיצד ג'ף בזוס רושש אותי

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל-2013 ולהצלחה המסחררת של אמזון, שהפכה את מהירות השינוע לאומנות והפכה לספקית התרבות המרכזית של העת הזו

עוד 1,970 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
נִרְמוּל 233

אחרי שמחקנו את הקו הירוק, אנחנו בדרכנו למחוק את כל הקווים האדומים. נגיד - יחס מבזה ומשפיל למשפחות שיקיריהן חטופים בעזה. או כהניסטים בממשלה. או ראש ממשלה עם כתבי אישום

עוד 1,092 מילים ו-1 תגובות

מפלה לדרעי, השפלה לסמוטריץ'

הרב קלמן בר, רב אלמוני מנתניה, נבחר אתמול לתפקיד הרב האשכנזי הראשי של ישראל, במה שנראה כהצבעת מחאה נגד דרעי וסמוטריץ' - שבחשו וניהלו את מסע הבחירות לתפקיד היוקרתי מזה כמעט שנתיים ● ויש גם מסר ברור של הציבור החרדי בנוגע לחוק הגיוס ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
קודם כל, זה ביזיון שבוחרים שני רבנים כאשר אין צורך אפילו באחד. אבל אם כבר, אז בואו נכניס קצת פלפל ונמנה גם רב ראשי רפורמי, רב ראשי קונסרבטיבי, ורב ראשי חילוני - תחשבו איזו סמטוכה נפלאה ... המשך קריאה

קודם כל, זה ביזיון שבוחרים שני רבנים כאשר אין צורך אפילו באחד. אבל אם כבר, אז בואו נכניס קצת פלפל ונמנה גם רב ראשי רפורמי, רב ראשי קונסרבטיבי, ורב ראשי חילוני – תחשבו איזו סמטוכה נפלאה תהייה כאשר כולם מצביעים על כולם כולל על ארבעת המועמדים של הכתות האחרות. כמה דילים ודרמות ניתן לייצר לתוכנית הריאליטי הזו.

בידור להמונים.

עוד 588 מילים ו-2 תגובות
היום ה־392 ללחימה ● 101 חטופים עדיין בעזה

נעצרו מספר חשודים בפרשה הביטחונית בלשכת נתניהו

לשכת נתניהו טענה כי "איש מלשכת רה"מ לא נחקר ולא נעצר", אך אחד העצורים הוא דובר שעבד בצמוד לנתניהו ● בכיר איראני: "נגיב למתקפה הישראלית בזמן המתאים" ● מפקד פיקוד הצפון נחבל ונפצע קל בהתהפכות רכב בלבנון ● מת מפצעיו סרן ירדן זכאי, בן 21 מחדרה, שנפגע קשה לפני חודש וחצי ברפיח ● טראמפ על המלחמה בלבנון: "צריך לסיים עם הדבר הזה"

עוד 44 עדכונים

לא יודע, לא זוכר - ולא אחראי

ועדת החקירה הממלכתית פרסמה השבוע את תמלילי עדותו של נתניהו בפני הוועדה בקיץ 2023 ● על בסיס מה שפורסם, אפשר לומר שנתניהו נוקט טקטיקה בעלת שלושה ראשים: או שהוא בכלל עד מומחה, או שהזיכרון שלו רעוע, או שאין לו מושג איך הדברים קורים ● התמלילים גם חושפים את המטרה העיקרית מבחינתו של נתניהו: "זו פרשה שכוונה בעלילת דם נגדי...יש לכם כאן הזדמנות לנקות את האווירה" ● פרשנות

עוד 1,003 מילים ו-3 תגובות

הסרטון החגיגי שצילמה השרה להגנת הסביבה לרגל השקת הגן הלאומי תל לכיש קיבל תפנית מפתיעה כשקבעה בו כי "אין בשום מקום בארץ ממצא היסטורי פלסטיני כי פשוט אין דבר כזה עם פלסטיני" ● האמירה המופרכת מחזקת את הרושם שיש שתי עידית סילמן: אחת שמנהלת מאבקים סביבתיים כמו בלימת השתלטות קצא"א על מפרץ אילת, ואחת שבשם הקריצה לבייס מטביעה את אותם מאבקים בבוץ פוליטי מיותר

עוד 846 מילים ו-1 תגובות

העסקים ריקים, התיירות מתה והפיצויים לא מספיקים

מאז אמצע ספטמבר, הרחובות, המסעדות והחנויות בקו העימות ריקים, ומצב העסקים באזור הידרדר עוד יותר מאשר לפני כן ● במפרץ חיפה וטבריה החופים ובתי המלון התרוקנו, הילדים נעלמו ממתחמי הקניות והכנסות העסקים נפגעו ● הפיצויים משולמים באיחור ומכסים רק מעט מההפסדים - ובכל זאת עולים למדינה מיליארדים ● תמונת מצב

עוד 2,074 מילים

במסגרת קמפיין הבחירות, טראמפ ממשיך להתבטא בגסות כלפי יריביו הדמוקרטים – ומבקר גם את צה"ל ● בעוד שדברי השטנה שלו מתקבלים בסלחנות, האריס זוכה לביקורת מוגברת על כל אמירה – מציאות הממחישה את המוסר הכפול של התקשורת הישראלית והאמריקאית ● פרשנות

עוד 742 מילים ו-1 תגובות

המרוץ נגד השעון להסרת האיום בהר דב

בצדו הלבנוני של הר דב, סמוך למוצבי צה"ל, נפרשים נופים ירוקים ● אבל מבעד לנוף הפסטורלי, מסתתרים בסיסי לחימה של חזבאללה, חלקם סמוכים באופן מרגיז למוצבי האו"ם ● ברקע המגעים להפסקת אש, בצה"ל מרגישים שהם פועלים נגד השעון – ומקווים שחופש הפעולה ישמר ● אמיר בר־שלום בסיור עם הלוחמים הפועלים נגד מעוזי חזבאללה

עוד 878 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה