הדמוקרטיה הישראלית נקלעה למצב אבסורדי. אדם אחד, רה"מ מכהן, יצר מצב בלתי אפשרי. בסמכויותיו, כאשר היה רה"מ, דאג שלא תהיה קואליציה עצמאית אלא שכל חברי הכנסת יסורו להוראותיו. וכעת כשהוא יו"ר האופוזיציה, אין בעצם אופוזיציה. כי מה יגידו החברים שחתמו לנתניהו על נאמנות לבלוק ה-55, כאשר גנץ קיבל את המנדט ולא אישרו לו להקים ממשלה עם אחת ממפלגות הגוש? תקפו אותו על כוונתו ללכת עם מפלגות ערביי ישראל ובעצם גררו, בהנחיית נתניהו, את כל האזרחים לעוד מערכת בחירות.

הדמוקרטיה הישראלית נקלעה למצב אבסורדי. אדם אחד יצר מצב בלתי אפשרי. בסמכויותיו, כשהיה רה"מ, דאג שלא תהיה קואליציה עצמאית אלא שכל החכ"ים יסורו למרותו. וכעת כיו"ר האופוזיציה, אין בעצם אופוזיציה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

גוש הנאמנים לנתניהו בעצם הפר את שבועתו לבוחרים. חברי הגוש הודיעו קבל עם ועדה שהם משרתיו של אדם אחד, גחמותיו והאינטרסים האישיים שלו. לא משרתי ציבור. בכך הם סתמו על עצמם את הגולל והם לא יכולים להטיח שום ביקורת בקואליציה הנכחית.

הם עצמם, במו ידיהם, משכו לעצמם את השטיח – את הזכות לייצג את הבוחרים והפכו אותה ל"זכות" לייצג אדם אחד – נתניהו.

כך הם לא העבירו למשל תקציב ופטפטו את עצמם לדעת בהסברים מדוע לא צריך תקציב ומדוע אי קיום הרוטציה חשוב יותר מתקציב. למעשה לא דנו בכלל בתקציב במשך 3 שנים, כלומר לא דנו בכלל בבעיות של המדינה כולה.

עכשיו, כשסעיפי התקציב מונחים מולם, לראשונה מזה 3 שנים, ועל פניהם מרוחה הביצה הסרוחה של התנהגותם בתקופת נתניהו, הם גם לא יכולים להציג שום אלטרנטיבה לשום החלטה תקציבית. הרי הם עצמם מנעו במו ידיהם את העברת כל התקציב. הם עצמם מנעו תקציב מבתי החולים, ממערכת החינוך, מהמוחלשים, מניצולי השואה, מענפי התרבות, מהתעשייה והחקלאות.  אין תחום אחד בישראל שלא סבל מהעובדה שבלוק ה-55 מנע תקציב מדינה במשך זמן כה ארוך.

אז מה יש כעת לחברים רגב, כץ, דרעי, ליצמן, גפני, אדלשטיין, קיש, אקוניס אורלי לוי וחבריהם? מה יש להם בעצם להציע מול הפירוט של תקציב חדש שמנסה ממשלה חדשה להעביר?

זרוע מדינית חדשה לחמאס.
הערב גילינו שיש ליחיא סינוואר בנוסף לזרוע הצבאית גם זרוע מדינית – זרוע בנט לפיד.
בנט ולפיד הופכים אותנו למדינת פלסטין, מוכרים את מדינת ישראל בשביל לשרוד פוליטית.

— מירי רגב (@regev_miri) October 28, 2021

הרי אי אפשר לדבר על גובה הסכומים או אופן חלוקתם, או תחומי השימוש בתקציב, כשהם, החברים של נתניהו ושותפיו לפשע, לא העבירו תקציב בכלל.

עכשיו, כשסעיפי התקציב מונחים מולם, לראשונה מזה 3 שנים, ועל פניהם מרוחה הביצה הסרוחה של התנהגותם בתקופת נתניהו, הם לא יכולים להציג שום אלטרנטיבה לשום החלטה תקציבית. הרי הם עצמם מנעו את העברתו

אז נתניהו, שהוביל אותם לחדלות פירעון כאופוזיציה, יושב עכשיו בכנסת, וכל מה שנותר לו הוא לקלל ברמת כיתה ג' את רה"מ בנט.

https://twitter.com/TLidror/status/1452724109453008900

לשתף פוסטים מבחילים ברשת ולגחך את עצמו בסרטוני פייסבוק ומפגשים עם דמויות הזויות מהפגנות הרחוב האלימות של תומכיו.

מקורביו האחרונים: אורלי לב – מגדפת משפחת פרקש השכולה ומובילת רדיפת ליאת בן-ארי, והבריון בעל הפה המטונף איציק זרקא. https://t.co/TL1xdC08YN

— Yigal Mosko (@igalmosko) October 28, 2021

טיפוסים גועליים, חסרי כל תובנה דמוקרטית, חנפנים עלובים וחסרי דעה, עוטפים אותו יומיום בצווחות "תחזור" כאשר גם הוא עצמו לא מציע להם שום אלטרנטיבה מלבד את עצמו. סתם את עצמו. את גופו, תסרוקתו והבריטון הטלוויזיוני המוכר, את השקרים והסיסמאות, את חוסר הניהול וההפקרות שחגגו כאן 12 שנים בכל תחום.

זו הרי לא דרך שהאופוזיציה יכולה להציע לאזרחי המדינה כתחליף למדיניות ולתקציב שמציעה כעת הקואליציה החדשה התומכת בממשלה החדשה.
כך החריב נתניהו עוד מוסד דמוקרטי.  את האופוזיציה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

לפני כשבועיים עשיתי את דרכי ברגל לשכונת בטן אל הווא בסילואן. כאשר צעדתי אל עבר גרם המדרגות הארוך, בין הסמטאות הצפופות, ראיתי עוד ועוד עיי חורבות. בית שנחרב, ואחריו עוד אחד ועוד אחד.

לפי נתונים שאספה עמותת עיר עמים, בחודשיים האחרונים של 2024 הרסה עיריית ירושלים 28 בתים בשכונת אל בוסתאן. 28 בתים שהשאירו משפחות רבות ועשרות ילדים ללא גג לראשם.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

מלחמה היא תמיד משחק ציני של מספרים, או יותר נכון טרגדיה שבדרך כלל מסוכמת באופן כמותי. אבל בוודאי שיש משמעות למספרים, ובשל חשיבותם, בדרך כלל יש לצדדים במלחמה אינטרס להסתירם או לסלפם.

דוגמה מובהקת לכך היא המלחמה באוקראינה, בה שני הצדדים מסתירים את מספר האבדות שלהם לצד ניפוח של נתוני האבדות של האויב. אולם בישראל תמיד הייתה אמונה שאנחנו אמינים יותר ושקופים יותר, ולראיה, שמות הרוגינו מפורסמים ביום נפילתם.

חגי אולשניצקי הוא דוקטור בלימודים קלאסיים, העוסק בחקר של היסטוריה צבאית, כלכלית, חברתית ומדינית. כיום חוקר ומרצה באוניברסיטת ורשה, ובעבר חוקר באוניברסיטת בזל.

בספרו "אלטנוילנד" תיאר בנימין זאב הרצל מערכת בחירות דמיונית שעתידה להתקיים ב"חברה החדשה", כלומר במדינת ישראל העתידית.

בין המתמודדים בבחירות באותה מדינה עתידית נזכר ד"ר גאייר (בגרמנית: עוף דורס אוכל נבלות), שמתואר כקנאי דתי וכלאומן גזעני, "מסית, מדיח המפריח סיסמאות שנועדו להחניף להמון".

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.