הדמוקרטיה הישראלית נקלעה למצב אבסורדי. אדם אחד, רה"מ מכהן, יצר מצב בלתי אפשרי. בסמכויותיו, כאשר היה רה"מ, דאג שלא תהיה קואליציה עצמאית אלא שכל חברי הכנסת יסורו להוראותיו. וכעת כשהוא יו"ר האופוזיציה, אין בעצם אופוזיציה. כי מה יגידו החברים שחתמו לנתניהו על נאמנות לבלוק ה-55, כאשר גנץ קיבל את המנדט ולא אישרו לו להקים ממשלה עם אחת ממפלגות הגוש? תקפו אותו על כוונתו ללכת עם מפלגות ערביי ישראל ובעצם גררו, בהנחיית נתניהו, את כל האזרחים לעוד מערכת בחירות.

הדמוקרטיה הישראלית נקלעה למצב אבסורדי. אדם אחד יצר מצב בלתי אפשרי. בסמכויותיו, כשהיה רה"מ, דאג שלא תהיה קואליציה עצמאית אלא שכל החכ"ים יסורו למרותו. וכעת כיו"ר האופוזיציה, אין בעצם אופוזיציה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

גוש הנאמנים לנתניהו בעצם הפר את שבועתו לבוחרים. חברי הגוש הודיעו קבל עם ועדה שהם משרתיו של אדם אחד, גחמותיו והאינטרסים האישיים שלו. לא משרתי ציבור. בכך הם סתמו על עצמם את הגולל והם לא יכולים להטיח שום ביקורת בקואליציה הנכחית.

הם עצמם, במו ידיהם, משכו לעצמם את השטיח – את הזכות לייצג את הבוחרים והפכו אותה ל"זכות" לייצג אדם אחד – נתניהו.

כך הם לא העבירו למשל תקציב ופטפטו את עצמם לדעת בהסברים מדוע לא צריך תקציב ומדוע אי קיום הרוטציה חשוב יותר מתקציב. למעשה לא דנו בכלל בתקציב במשך 3 שנים, כלומר לא דנו בכלל בבעיות של המדינה כולה.

עכשיו, כשסעיפי התקציב מונחים מולם, לראשונה מזה 3 שנים, ועל פניהם מרוחה הביצה הסרוחה של התנהגותם בתקופת נתניהו, הם גם לא יכולים להציג שום אלטרנטיבה לשום החלטה תקציבית. הרי הם עצמם מנעו במו ידיהם את העברת כל התקציב. הם עצמם מנעו תקציב מבתי החולים, ממערכת החינוך, מהמוחלשים, מניצולי השואה, מענפי התרבות, מהתעשייה והחקלאות.  אין תחום אחד בישראל שלא סבל מהעובדה שבלוק ה-55 מנע תקציב מדינה במשך זמן כה ארוך.

אז מה יש כעת לחברים רגב, כץ, דרעי, ליצמן, גפני, אדלשטיין, קיש, אקוניס אורלי לוי וחבריהם? מה יש להם בעצם להציע מול הפירוט של תקציב חדש שמנסה ממשלה חדשה להעביר?

זרוע מדינית חדשה לחמאס.
הערב גילינו שיש ליחיא סינוואר בנוסף לזרוע הצבאית גם זרוע מדינית – זרוע בנט לפיד.
בנט ולפיד הופכים אותנו למדינת פלסטין, מוכרים את מדינת ישראל בשביל לשרוד פוליטית.

— מירי רגב (@regev_miri) October 28, 2021

הרי אי אפשר לדבר על גובה הסכומים או אופן חלוקתם, או תחומי השימוש בתקציב, כשהם, החברים של נתניהו ושותפיו לפשע, לא העבירו תקציב בכלל.

עכשיו, כשסעיפי התקציב מונחים מולם, לראשונה מזה 3 שנים, ועל פניהם מרוחה הביצה הסרוחה של התנהגותם בתקופת נתניהו, הם לא יכולים להציג שום אלטרנטיבה לשום החלטה תקציבית. הרי הם עצמם מנעו את העברתו

אז נתניהו, שהוביל אותם לחדלות פירעון כאופוזיציה, יושב עכשיו בכנסת, וכל מה שנותר לו הוא לקלל ברמת כיתה ג' את רה"מ בנט.

https://twitter.com/TLidror/status/1452724109453008900

לשתף פוסטים מבחילים ברשת ולגחך את עצמו בסרטוני פייסבוק ומפגשים עם דמויות הזויות מהפגנות הרחוב האלימות של תומכיו.

מקורביו האחרונים: אורלי לב – מגדפת משפחת פרקש השכולה ומובילת רדיפת ליאת בן-ארי, והבריון בעל הפה המטונף איציק זרקא. https://t.co/TL1xdC08YN

— Yigal Mosko (@igalmosko) October 28, 2021

טיפוסים גועליים, חסרי כל תובנה דמוקרטית, חנפנים עלובים וחסרי דעה, עוטפים אותו יומיום בצווחות "תחזור" כאשר גם הוא עצמו לא מציע להם שום אלטרנטיבה מלבד את עצמו. סתם את עצמו. את גופו, תסרוקתו והבריטון הטלוויזיוני המוכר, את השקרים והסיסמאות, את חוסר הניהול וההפקרות שחגגו כאן 12 שנים בכל תחום.

זו הרי לא דרך שהאופוזיציה יכולה להציע לאזרחי המדינה כתחליף למדיניות ולתקציב שמציעה כעת הקואליציה החדשה התומכת בממשלה החדשה.
כך החריב נתניהו עוד מוסד דמוקרטי.  את האופוזיציה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.

בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין  מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

האירועים הטרגיים שהתרחשו במתחם בז"ן בעקבות התקפת הטילים האיראנית, אשר גבו אובדן חייהם של שלושה עובדים מסורים, הם בראש ובראשונה טרגדיה אנושית שהותירה את כולנו אבלים וכואבים.

מבצע "עם כלביא", במסגרת מלחמת חרבות ברזל, הרחיב את הסיכונים הביטחוניים בכלל המדינה, ובתוך כך בערים כמו בת ים, ראשון לציון, בני ברק, תל אביב, באר שבע וחיפה. עם זאת, אין לגזור ממשבר ביטחוני זה מסקנות פזיזות באשר לעתידו של משק האנרגיה בישראל, כפי שמובאות בכתבתו של אביב לביא שפורסמה לאחרונה ב"זמן ישראל". למרבה האירוניה, העובדות המובאות בכתבה מובילות דווקא למסקנה הפוכה מזו שהכותב מציע – והן מחייבות חיזוק התעשייה המקומית, בוודאי שלא פירוקה.

ניר קנטור הוא מנהל איגוד הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים.

"אני לא מספיק רזה", "לא מספיק שרירי", "רחוקה מהאידיאל" – אלו רק חלק מהאמירות הנפוצות שמהדהדות בקרב רבים בקהילה הלהט"בית, המשקפות את הלחץ החברתי הנרחב בנושא דימוי הגוף. חודש הגאווה השנה היה אמור להביא איתו צבעוניות, שמחה וחגיגה של נראות – אך המלחמה השאירה את כולם במרחבים המוגנים מאימת הטילים האיראניים.

גם בימים כתיקונם, ללא ההסתגרות במקלטים ובממ"דים שחווינו במלחמה מול איראן, ישנם רבדים פנימיים עמוקים של התמודדות עם דימוי גוף ומשקל, המשפיעים באופן משמעותי על הבריאות הנפשית והפיזית של הקהילה.

ד״ר אסנת רזיאל היא מומחית בכירורגיה, מנהלת המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל.