לאחרונה התקיימה פגישה בין רבנים בכירים לבין שר התקשורת יועז הנדל. בעקבות הפגישה יצא ח"כ משה גפני נגד שר התקשורת, ואף כינה אותו "פריץ". גם בציבור החרדי פנימה נשמעה ביקרות חריפה על הפגשת הרבנים עם שר התקשורת, בשל חוסר הכבוד בו התקבלו (לדעתם).

לאחרונה התקיימה פגישה בין רבנים בכירים לבין שר התקשורת יועז הנדל. בעקבות הפגישה יצא ח"כ משה גפני נגד שר התקשורת, ואף כינה אותו "פריץ". גם בציבור החרדי פנימה נשמעה ביקרות חריפה

לפני שנתייחס לאירוע ולשיח החרשים הזה, ננסה לתת תמונת רקע.

"שיתבייש לו! לא מתאים להיות שר בממשלה, אפילו לא ח"כ" – ח"כ משה גפני מ-@YahdutAtora נגד שר התקשורת @YoazHendel1, שנפגש אתמול עם רבנים ואדמו"רים: "ישב כמו פריץ בלי כיפה". צפו pic.twitter.com/KD5RbEbBr4

— ערוץ כנסת (@KnessetT) November 30, 2021

אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו חיים במדינת חוק מתקדמת, כזו שלא תאפשר שלטון מאפיוזי באזרחים הנסחטים לצרוך תוצרים משורות המאפיונרים. אז זהו, שטעינו. חלק מאזרחי ישראל נתונים לשליטתם הגורפת של פורעי חוק אלימים לכאורה, ונאלצים להשתמש בשרותיהם הבלעדיים. והמדינה? לא זו בלבד שאינה עושה כלום בעניין כדי לחלצם, אלא תמכה – עד כה – בהמשך האחיזה בגרונם. במה מדובר?

כמו בחברות מסורתיות שמרניות אחרות, בחיי החרדי משקל המשפחה, הקהילה והמגזר, גבוה מאשר משקלו האישי. במגזר פנימה מקובל לומר שבבחירות אין לנו "זכות בחירה" אלא "זכות הצבעה" בלבד. גם חרדים שכבר הבינו שהמלך ערום, לא מעזים לפרוץ את גבולות המגזר ומתיישרים לפחות בדבר אחד: חינוך הילדים.

לאדם "מבחוץ" ישמע הדבר מוזר עד מופרך, אבל רבים מהחרדים שולחים את ילדיהם לחינוך חרדי, לא משום שהם רוצים שהללו יצאו רבנים/אברכים (ההסללה הכמעט יחידה במגזר) אלא משום שאינם רוצים לקרוע את משפחתם הגרעינית ממעטפת החברה והמגזר.

בין שאר המיתוסים שמחזיקים את המגזר החרדי מבודד, שוכן אחר כבוד בלוף התקשורת. החברה החרדית יצאה למלחמת עולם נגד כל סוגי התקשורת המודרנית. לדעת הרבנים, מי שמשוטט באינטרנט, בוודאי יגיע לדברים הנוראיים ביותר (מבחינה דתית, משפחתית ומוסרית). מסע חורמה מתמשך מתנהל נגד האינטרנט, ומבצעי "ניתוק מהאינטרנט", המתקיימים חדשות לבקרים, מלמדים שהמלחמה עדיין באיבה.

בין המיתוסים שמחזיקים את המגזר החרדי מבודד שוכן בלוף התקשורת. החברה החרדית יצאה למלחמת עולם נגד כל סוגי התקשורת המודרנית. לדעת הרבנים, מי שמשוטט באינטרנט, בוודאי יגיע לדברים הנוראיים ביותר

השוט העיקרי בידי הרבנים לאלץ את צאן מרעיתם לשמוע בקולם, הוא האיום שמוסדות החינוך לא יקבלו תלמידים שלהוריהם יש אינטרנט.

למרות זאת מפרסומי הלמ"ס עולה שרוב החרדים כן נמצאים באינטרנט ונראה שהרבנים נלחמים מלחמה אבודה (אולי בשל העובדה שהם עצמם משתמשים באינטרנט יותר מהשימוש המצוי בקהילותיהם).

בתחום הסלולר הקדימו הרבנים לפעול, ועוד כאשר היו טלפונים "טפשים" בלבד התחילו הרבנים להקים חומות סביב ציבור מאמיניהם. הקימו "וועדת רבנים לענייני תקשורת", אשר מרכזת בלעדית את כל הטיפול החרדי מול בעיות התקשורת. הוועדה הוקמה ע"י רבנים מכל החוגים והזרמים, אבל בפועל נשלטת בידי הקיצוניים ביותר (חסידי גור והפלג הירושלמי). משום כך, אוסרת הוועדה על שימוש במכשירים שיש בהם מוזיקה, רדיו, מצלמה, משחקים וכדו', הגם שלא כל הרבנים רואים אסון בצילום או שמיעת מוזיקה.

הקלטות הרבנים מ'וועדת רבנים לענייני תקשורת' נחשפותhttps://t.co/S2ByFvV5Va

האם רבני 'ועדת הרבנים לענייני תקשורת' מעורבים בפעילות הוועדה ומכירים את מיליוני המספרים החסומים לקומה הכשרה – ומדוע כל מספר נחסם?! • האזינו להקלטות עם ארבעה רבנים pic.twitter.com/hG2mjxdZFm

— אבי רבינא Avi Ravina (@AviRabina) October 2, 2019

כיצד פועלת השיטה לאחיזה בגרונם של החרדים?

תחילת פעילותם של הרבנים נגד "סכנות הסלולר" היתה ברכישת 30,000 מכשירים וקווים מחברת מירס. בזמנו, סיפרו השמועות שהרבי מגור בעצמו עומד מאחורי העסקה (הרבי הוא גם איש עסקים ונמנה על עשירי ישראל). החל מסע פרסום אגרסיבי בעיתונות החרדית להניע את החרדים לעבור למכשירים שבעסקה. הפרסום כשל והציבור לא נענה לקריאות.

השוט העיקרי בידי הרבנים לאילוץ צאן מרעיתם לשמוע בקולם, הוא האיום שמוסדות החינוך לא יקבלו תלמידים שלהוריהם יש אינטרנט. למרות זאת מפרסומי הלמ"ס עולה שרוב החרדים כן נמצאים באינטרנט

משכך, החלו הרבנים להשתמש באמצעי כפייה. תחילה הורו לעיתוניהם שלא לקבל מודעות אם המספר במודעה אינו "מספר כשר", בכך אילצו את המגזר העסקי החרדי לרכוש קווים "כשרים". משהצליח מהלך זה, הורו למוסדות החרדיים שלא לקבל עובדים, אם מספר הטלפון שלהם אינו כשר. בכך השתלטו גם על השכירים.

מירס היתה חברה קטנה ומספר כזה של לקוחות היה משמעותי בשבילה. חברות הסלולר האחרות לא הסכימו להכנע לתכתיבי הרבנים והרבנים העלו הילוך גם מולן. הם הורו לעיתונים החרדיים שלא לקבל מודעות פרסום של חברות הסלולר, עד אשר יכנעו ויסכימו להקים "קומה כשרה".

סלקום היתה הראשונה להכנע והרבנים, לא זו בלבד שהתירו להם לפרסם בעיתונים, אלא גם יצאו ב"קריאת קודש" לרכוש מנוי בסלקום. החברות האחרות ראו כיצד פורחים עסקיה של סלקום והצטרפו לעגלת ה"טלפון הכשר".

כאן בא לעזרת הרבנים עו"ד יעקב ויינרוט ז"ל ,שניסח עבורם חוזה דרקוני, שמאז ועד היום מחזיק את החברות במקום רגיש. החברות חייבות לאפשר לוועדה לחסום כל מספר כפי ראות עיניה, החברות אינן מורשות לחתום על הסכם עם וועדת כשרות נוספת בלי אישורה של וועדת הרבנים, והחברות מחויבות שלא להעביר לקוח מהקומה הכשרה לקומה או לחברה אחרת ללא אישור הרבנים (זאת, בניגוד לחוק).

כך נוצר מצב, שמי שרכש קו טלפון "כשר" הינו לקוח שבוי של הוועדה – גם אם לא של החברה. כלומר, הלקוח יכול אמנם לנייד את מספרו לחברה אחרת, אבל רק לחברה וקומה אותה יאשרו הרבנים (שלא מאשרים מעבר אל מחוץ לשליטתם, כמובן).

כך נסגרה המלכודת סביב הצרכן החרדי. הוא נאלץ לרכוש מכשיר כשר – שאם לא כן, יוצאו ילדיו ממסגרות החינוך החרדי – והוא אינו יכול לנייד את מספרו מחוץ לשליטת וועדת הרבנים.

כך נסגרה המלכודת סביב הצרכן החרדי. הוא נאלץ לרכוש מכשיר כשר – שאם לא כן, יוצאו ילדיו ממסגרות החינוך החרדי – והוא אינו יכול לנייד את מספרו מחוץ לשליטת וועדת הרבנים

בפרקים הבאים: הרבנים מגלים את ערכה העיסקי של הוועדה ואת פוטנציאל הרווחים מלקוחותיהם השבויים. הרבנים מנצלים את כוחם לניתוק מתחרים אידיאולוגיים ועסקיים. מהו צינתוק וכיצד רכש מקום של כבוד מפוקפק בציבוריות החרדית. העברות על החוק, השחיתות ורווחי המיליונים שבחסות הוועדה. המאבק הציבורי בניסיון להשתחרר מעול הרבנים. האלימות החרדית פורצת לתחום הסלולר ולתודעת הציבור החילוני והמפגש ההזוי עם שר התקשורת.

נמרוד חי על התפר שבין שסעי החברה הישראלית, רגל פה רגל שם. משמש כיועץ, ועוסק בגישור תוך אישי ובינאישי. חי את השסעים בחברה הישראלית מזה שנים רבות. לא ימין ולא שמאל (=נגד כולם)

הקואליציה הממשלתית התפרקה. כנראה. בפוליטיקה שום דבר אינו סופי עד שהוא לא נגמר. יש כאן פרדוקס מסוים, שהרי הממשלה עצמה תיפקדה בצורה טובה למדי, קיבלה החלטות, קידמה נושאים. היא אף הצליחה להעביר תקציב (כבר כמעט שכחנו) שהיה כל-כך חיוני לכלכלה ולחברה. זאת אחרי למעלה משלוש שנים בהן בכוונת מכוון לא עבר פה תקציב, והכל כדי לשרת מטרות פוליטיות אישיות של מי שהיה אז ראש הממשלה. אך בעוד הממשלה עצמה תיפקדה לגמרי לא רע, כאמור, הרי שהקואליציה נכשלה בהצבעות בכנסת ובניסיונות להעביר חוקים החיוניים כל-כך למדינה.

הקואליציה הממשלתית התפרקה. הממשלה עצמה תיפקדה בצורה טובה למדי, קיבלה החלטות, קידמה נושאים, אך הקואליציה נכשלה בהצבעות בכנסת ובניסיונות להעביר חוקים חיוניים למדינה

עם זאת, הקואליציה לא תמיד נכשלה ויש לה גם הצלחות בכנסת, אולם אלה, ברוב המקרים, לא זכו לתהודה ציבורית; נתניהו הצליח ליצור את הרושם שלא זו בלבד שהקואליציה לא הצליחה להעביר את כל החוקים שהייתה חייבת להעביר, אלא שהממשלה כשלה בניהול ענייני המדינה. הציבור מצפה מהקואליציה שתעביר החלטות ותקדם חוקים בכנסת.

הכישלונות של הקואליציה הם אלה הזוכים להד תקשורתי רב, ומכאן נוצרת התחושה שהממשלה, בגלל שאינה יכולה להבטיח רוב בכנסת להצעותיה אינה מצליחה למשול. אין ספק שזוהי מטרה לגיטימית של האופוזיציה, להציג את הממשלה כמי שנכשלת במשילה. נראה שהיא הצליחה, וכאשר היא מצליחה בכך, אין מה לבוא אליה בטענות.

כל שבוע עמדנו בפני איום של האופוזיציה להעביר חוק לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות. אמנם, כל שבוע מחדש התברר שאין לאופוזיציה הרוב הדרוש כדי לפזר את הכנסת ולגרור את המדינה לבחירות חמישיות בתוך פחות מארבע שנים, אך העיסוק המתמיד בכך יצר את התחושה שהממשלה הזו עומדת על כרעי תרנגולת.

המצב הזה שירת את בנימין נתניהו והנוהים אחריו בניסיונותיהם לערער על עצם הלגיטימיות של הממשלה שנבחרה כחוק על-ידי הכנסת.

עדיין לא מאוחר לחשיבה קצת יותר יצירתית. אנחנו, בישראל, אמנם רגילים לממשלות הנשענות על קואליציית רוב בכנסת, אולם אין זה אומר שלא יכולים להיות מצבים אחרים. מצבים בהם, אמנם לא תהיה לממשלה קואליציית רוב קבועה, אולם לקראת דיון בכנסת בחוקים חשובים כמו "חוק יהודה ושומרון" או חוק התקציב, תצליח הממשלה לגייס רוב להעברתם של חוקים אלה.

דוגמה לכך ראינו לפני כמעט ארבעה שבועות, כאשר הממשלה הביאה לכנסת את חוק "ממדים ללימודים" ובמהלך נכון נטרלה את התנגדות האופוזיציה והצליחה להעביר את החוק בתמיכת רוב מרכיבי הקואליציה ובהיעדרות מהצבעה של רוב האופוזיציה.

כל שבוע האופוזיציה איימה להעביר חוק לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות. כל שבוע התברר שאין רוב לפיזורה, אך נוצר רושם שהממשלה על כרעי תרנגולת

מצב כזה, של ממשלת מיעוט הדואגת ליצירת רוב לקראת הצבעות חשובות בבית המחוקקים, אמנם אינו מצב רגיל בישראל, אך הוא קיים במדינות אחרות בהן קיים משטר פרלמנטרי. מדינות בהן הדמוקרטיה, למזער, אינה נופלת מזו הישראלית.

הצלחנו! הלוחמים ניצחו! חוק ״ממדים ללימודים״ עבר בכנסת. הכסף יגיע ללוחמים שלנו כבר בסמסטר הקרוב. לוחמי צה״ל – זה בשבילכם! pic.twitter.com/Fn2bvak70w

— יאיר לפיד – Yair Lapid???? (@yairlapid) May 23, 2022

הדוגמה הידועה ביותר היא שוודיה, בה ממשלת מיעוט היא מצב רגיל ובכל זאת המשטר בה יציב. אולם שוודיה אינה הדוגמה היחידה. זה המצב גם בדנמרק, בספרד, בנורווגיה, בקרואטיה ובמדינות אחרות.

במצבה הנוכחי של הקואליציה הממשלתית – זו החלופה הטובה ביותר הזמינה לה והיא עדיפה על התבזות שבועית בכנסת, שמגיעה עד כדי כך שהמועד אליו נושאים ראשי הקואליציה את עיניהם הוא יום יציאתה של הכנסת לפגרה עד אחרי החגים. הממשלה תוכל להעביר את החוקים החשובים לה ולא תהיה תלויה בגחמות כאלה או אחרות של כל חבר או חברת כנסת, שיוכלו להביך אותה בכל רגע נתון.

אמנם אנחנו בזמן פציעות, אך עדיין לא מאוחר מדי. בנט ולפיד, שהוכיחו כי יכולה להיות גם פוליטיקה אחרת ולא רק כזו של תקיעת סכינים בגב, צריכים לבלוע את רוקם ולעשות ניסיון של ממש להציל את ישראל מבחירות חמישיות בתוך פחות מארבע שנים. זה הזמן לפנות למפלגות החרדיות ובעיקר ליהדות התורה ובמקביל לרשימה המשותפת, ולהגיע עמן להסכמים לגבי הצבעתם בכל נושא החשוב לממשלה.

יהדות התורה כבר הכריזה שהיא איננה מעוניינת בהליכה לבחירות בזמן הקרוב. ההכרה שככל הנראה אין ממשלה אחרת בכנסת הנוכחית, מצד אחד, והתחשבות בצרכיה ובדרישותיה של יהדות התורה, מצד שני, יוכלו לאפשר את תמיכת המפלגה בהצעות חוק של הממשלה.

ממשלת מיעוט הדואגת ליצירת רוב לקראת הצבעות חשובות אמנם אינה מצב רגיל בישראל, אך היא קיימת במדינות אחרות בהן קיים משטר פרלמנטרי ובהן הדמוקרטיה אינה נופלת מזו הישראלית

מפלגות אלה לא יתמכו בממשלה מתוך פרץ בלתי מוסבר של רוח ההתנדבות. יהיה על ראשי הקואליציה הממשלתית הקיימת עדיין לשאת ולתת עם מפלגות אלה על נושאים החשובים להן. ברור שמרכיבי הממשלה הנוכחית, אם אינם חפצים בבחירות, יצטרכו לוותר על מקצת משאיפותיהם.

בעיקר אמורים הדברים בחלק מן הרפורמות שמנסה לקדם שר האוצר אביגדור ליברמן. אותן רפורמות הנוגעות לציבור החרדי, שהן חלק ממשנתו של שר האוצר. ליברמן לא יאהב זאת, אך הוא אדם רציונלי וגם הוא יודע כי הברירה העומדת בפניו היא לא אם להשיג את כל שאיפותיו או רק חלק מהן, אלא אם להשיג חלק משאיפותיו או אף לא אחת מהן.

יהיו שיקראו לכך "סחטנות" של החרדים ו"כניעה לסחטנות" של הממשלה מן הצד השני, אולם ניתן לראות זאת גם כהתחשבות בצרכים של שני הצדדים – צרכי הרוב מצד אחד וצרכי קבוצות מיעוט מצד שני.

זה הזמן גם לפנות לרשימה המשותפת. לזו יש אינטרס כפול. האחד, עליה להראות לקהל בוחריה שלא רק מנסור עבאס ומפלגתו יודעים להשיג הישגים לחברה הערבית – ויש הישגים. היא תצטרך להראות שגם היא, המשותפת, ממקום מושבה באופוזיציה יכולה להוכיח עשיה למען קהל בוחריה.

האינטרס השני הוא לא להיתפס כמי שמובילה לבחירות מוקדמות ועלולה לגרום לחזרתו של נתניהו לשלטון כשהוא נשען על בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. החברה הערבית לא תסלח למי שיכניס לממשלה את בן גביר וסמוטריץ'. אחמד טיבי אף אמר זאת במפורש לפני מספר שבועות, באחד מציוציו בטוויטר, בו הוא מביע את דעתו בבירור על בנימין נתניהו.

וכך צייץ טיבי:

"כשאתם רואים את בן גביר, החוליגן הקטן המורשע בתמיכה בטרור, מלהיט את ירושלים ומחמם את האזור כולו וצוחק על המשטרה, תזכרו כל הזמן מי נלחם, נאבק ולא נח לשנייה עד שהכניס אותו לכנסת. בן גביר הוא שליחו של נתניהו. הוא חייב לו את חברותו בכנסת. אל תשכחו. אני לא שוכח".

כשאתם רואים את בן גביר, החוליגן הקטן המורשע בתמיכה בטרור, מלהיט את ירושלים ומחמם את האזור כולו וצוחק על המשטרה תזכרו כל הזמן מי נלחם, נאבק ולא נח לשניה עד שהכניס אותו לכנסת. בן גביר הוא שליחו של נתניהו. הוא חייב לו את חברותו בכנסת. אל תשכחו. אני לא שוכח . pic.twitter.com/of27EjMXk4

— Ahmad Tibi (@Ahmad_tibi) April 20, 2022

הגישה הזו של קואליציות מתחלפות מחייבות ענווה ומיומנות פוליטית. כדאי שלפיד, ובעיקר בנט, ילמדו מאריאל שרון כיצד מתחזקים קואליציה שברירית. תיחזוק קואליציה כזו היא כשלעצמה משרה מלאה ויותר. מאידך גיסא, היא תמנע את תופעת הח"כים הבודדים בקואליציה, העושים שבת לעצמם בכל-פעם שמשהו אינו מוצא חן בעיניהם, כפי שראינו בשבועות האחרונים. הם יראו כי לאיומיהם אין כל משמעות והם לא יקבלו את דקות התהילה לה הם מייחלים בתקשורת ויחדלו מאיומיהם.

המפלגות לא יתמכו בממשלה מתוך פרץ בלתי מוסבר של רוח ההתנדבות. יהיה על ראשי הקואליציה הממשלתית לשאת ולתת עם מפלגות אלה על נושאים החשובים להן ולוותר על מקצת משאיפותיהם

כדאי ליאיר לפיד, שהקים את הקואליציה הנוכחית, ולראש הממשלה (בקרוב לשעבר) נפתלי בנט וכדאי לשותפיו בקואליציה, לזכור בהקשר זה את לקח ציפי לבני מהשנים 2008-2009. התעקשותה אז שלא להיענות לדרישותיה של ש"ס הביאה להליכה לבחירות ול-12 שנות שלטון נתניהו. מניעת בחירות עכשיו זו המשימה הראשונה העומדת לפתחם של יאיר לפיד ונפתלי בנט ובה עליהם להשקיע עכשיו את כל מיומנותם הפוליטית תוך הסתייעות באחרים ובענווה גמורה.

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.

השבוע שוב השביתו מורים מכל רחבי הארץ את הלימודים במחאה על שכרם. במחאה הזאת לוקחים חלק מורים ותיקים, כאלו שהעבירו את מרבית חייהם בבתי ספר. אך משתתפים בה גם מורים צעירים, המתכננים להמשיך ולבלות בכיתות את המשך חייהם המקצועיים אך כרגע מלאי ספקות לגבי יכולתם לשרוד שם. הם פצחו במחאה על שכרם, שנמוך ב-40% מהשכר הממוצע במשק ונמוך עוד הרבה יותר ממקביליהם בעלי השכלה או ניסיון דומה.

השבוע שוב השביתו מורים מכל רחבי הארץ את הלימודים במחאה על שכרם, הנמוך ב-40% מהשכר הממוצע במשק. במחאה הזאת לוקחים חלק מורים ותיקים וצעירים

משרד האוצר מצדו לא ממהר לחלוקת כספים נוספים ואף מציב הגבלות והתניות רבות לכל צעד שלא יבוא בעתיד. מאז פורסמה מחאתם, נחשפנו גם למגמה גוברת של קולות, אם בעיתונות הכלכלית ואם ברשתות החברתיות, המציבים גם הם התנגדות חריפה להעלאת שכרם של המורים.

המתנגדים מעלים שורה של טענות, אשר מרביתן ברבור ניו-ליברליסטי פסאודו-אחראי על כמות מוגבלת של משאבים והרצון לשמור על “הוצאה ממשלתית מינימלית”. בפועל הם מבטאים חוסר רצון להשקיע בחינוך, תוך זלזול אינהרנטי בעבודתם וחשיבותם של המורים.

בית ספר, אילוסטרציה (צילום: kyo azuma on Unsplash)

בפועל המצב דווקא הפוך. מורים טובים יותר מובילים תלמידים ללמוד יותר, להיות שאפתניים יותר וכתוצאה מכך גם להצליח יותר. תלמידים שמצליחים יותר הופכים לעובדים מצליחים יותר, ועובדים שמצליחים יותר משלמים יותר מיסים לקופת המדינה.

אין זה מפתיע שהמורים מוחים על שכרם. מחקר שנערך באוניברסטית בר-אילן, מצא כי שכר המורים בישראל נמצא בתחתית הדירוג ביחס ל-38 המדינות המפותחות החברות ב-OECD. המורים בישראל הופכים ממורמרים לנוכח העובדה ששכר המורים בגרמניה, למשל, גבוה פי 2-3 מזה של המורים בישראל, ואפילו עמיתיהם הטורקים מרוויחים עשרות אחוזים מעליהם.

אין זה מפתיע שהמורים מוחים על שכרם. מחקר שנערך באוניברסטית בר-אילן, מצא כי שכר המורים בישראל נמצא בתחתית הדירוג ביחס ל-38 המדינות המפותחות החברות ב-OECD

סוגיית השכר המחריפה מובילה לכך שמערכת החינוך הפסיקה כבר מזמן למשוך אליה את המוכשרים והאיכותיים ביותר. צעירים מוכשרים ואידאליסטיים רבים נאלצים לוותר על חזונם ועל חלומם לטובת מקצועות "פרקטיים" דוגמת עריכת דין או פיתוח תוכנה.

ולא כי אלו חולמים להתעשר, אלא כי הם חפצים בקיום חיים בסיסיים ומכובדים, כאלו שלא מתאפשרים עם משכורת של מורה. בטח שלא על רקע עליית המחירים המשתוללת, החל מהמחירים המפורסמים ביד2 וכלה באלו המתנוססים על המדפים בסופר.

גם רבים מאלו שמחליטים בכל זאת לקפוץ למים של מקצוע ההוראה, מחליטים לנוס על נפשם לאחר שנים בודדות. אלפים כאלו, רק בשנים האחרונות. איך אפשר להאשים אותם? במקרים לא מעטים, החלפת הסביבה החינוכית בסביבה טכנולוגית, גם אם בתפקיד התחלתי שאיננו מצריך שום הכשרה, תניב פי 2 או פי 3 יותר כסף עבור המורה המשתדרג/ת, שלא נדבר על התנאים המקיפים המתווספים.

כל אלו, יוצרים שני נזקים אדירים שפוגעים בחינוכו של דור העתיד:

1

הראשון הוא מחסור ממשי וגובר של אלפי מורים במערכת החינוך, מה שגורם לביטול כמות גדולה של שיעורים, לירידת היחס האישי לתלמיד וכן לוויתורים ופשרות כואבות בפרקטיקה הלימודית והחינוכית.

2

הנזק השני, הוא ההסתפקות בכוח אדם ברמה בינונית. כאמור, השכר הנמוך והמחסור מאלצים את מערכת החינוך לקבל כמעט כל דורש, בלא תלות במוטיבציה המניעה אותו, רמתו המקצועית או נחישותו. אלו יוצרים מערכת חינוך שלרבים ממוביליה התיאור מורה בינוני יהווה מחמאה אדירה, הישגיהם נמוכים והם בעלי אכפתיות מועטה כלפי תלמידיהם. אנשים אלו מבלים עם התלמידים כמות זמן אדירה, השפעתם עליהם מכרעת ודמותם הלימודית והמקצועית של ילדי ישראל מתעצבת במידה רבה בדמותם.

סוגיית השכר המחריפה מובילה לכך שמערכת החינוך הפסיקה כבר מזמן למשוך אליה את המוכשרים והאיכותיים ביותר. צעירים רבים כאלה נאלצים לוותר על חזונם לטובת מקצועות "פרקטיים"

מקצוע הוראה שילווה בשכר גבוה יותר יאפשר מורים איכותיים, מוצלחים ואכפתיים יותר. אלו ימשכו את תלמידיהם מעלה מעלה. הם יובילו לכך שתלמידים רבים יותר יסיימו בגרות בהצלחה, הם יעלו את רמתם הלימודית, ישפרו את השכלתם ויהפכו אותם ליצרניים, שאפתיים ומוכשרים יותר. וכתוצאה מכך גם לעובדים שמרווחים משכורות גבוהות יותר.

גם מצב של גידול מתון בלבד בהכנסות העובדים העתידיים, גידול של 4%, מציב בפנינו הגיון כלכלי מובהק מאחורי הצעד להעלאת שכר המורים. שכר העובדים השכירים בישראל הוא כ-600 מיליארד שקל בשנה, עלייה של 4%, תייצר תוספת הכנסות של 24 מיליארד שקל בשנה.

מס ההכנסה הממוצע לעובד בישראל הוא 22.5%, כך שהעלאת שכר המורים צפויה להניב תוספת של כ-5.5 מיליארד שקל בהכנסות שנתיות ממיסים. יותר מפי 2.5 מהתוספת הנדרשת על מנת להעלות את שכר המורים הממוצע ב-10%. זאת מבלי לקחת בחשבון תועלות כלכליות נוספות כמו האצת הצמיחה או עלייה בגביית מיסים עקיפים דוגמת מע"מ.

החזר ההשקעה לא יהיה מיידי, אבל דבר אחד ברור באופן מובהק: יש הגיון כלכלי בהעלאת שכר המורים – לא רק שהיא לא תהווה עול על קופת המדינה, היא דווקא תגדיל אותה

טענה זאת אינה מייתרת את הדיון הערכי. ברור שלהעלאת שכר המורים ישנה גם חשיבות מוסרית וחברתית. כחברה שטוענת להצבת החינוך והערכים במיקום גבוה בסדר העדיפויות, ברור שאנו מצפים גם לתועלות אדירות שלא ניתן לכמת בכסף, דוגמת אנשים ערכיים יותר, תרבותיים יותר ואולי אפילו מאושרים יותר.

טענת הכדאיות הכלכלית נועדה להראות שהעלאת שכר המורים איננה רק בגדר צעד מותרות פרוגרסיבי, ואיננו מתבצע מתוך פטרונות או נדבה, אלא מהווה תכנון ציבורי חכם בעל הגיון כלכלי סדור ועמוק.

גל פליישמן עוסק בייעוץ ותכנון אסטרטגי. בוגר החוג למדע המדינה ויחסים בינלאומיים. כותב על המפגש בין אסטרטגיה וכלכלה לחברה ופוליטיקה.