אני תוהה אם לכתוב משהו על הנטיעות בנגב, כי ברור לי שצריך לכתוב בזהירות. שכמעט כל מילה שמישהו יכתוב תתורגם מיד לימין ושמאל, לבעד הממשלה ונגד הממשלה – סוגיות שבהן אני לכתחילה לא מביע את דעתי.
אך הלב חפץ לכתוב על העניין, ומוכן להסתפק בלכתוב על ההיבט ההלכתי של הסיפור.
הרב אבי נוביס־דויטש שימש במשך שמונה שנים דיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר והוא פעיל חברתי. תחת הנהגתו, בית המדרש הפך לגורם חשוב ובולט בהכשרת פעילים חברתיים העובדים בשדה העשייה היהודית־חברתית בישראל.
בשבוע שבו מדינת ישראל אמורה לציין את יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, פנתה משפחתו בבקשה לדחות את האירועים בשל המלחמה המתחוללת. למרות זאת, המשפחה הדגישה שהעיקר הוא לא רק טקסי ההנצחה אלא המשך העיסוק במורשתו, בעיקר בזמנים סוערים ומורכבים שכאלה.
רבין, כמנהיג שבחייו ובמותו סימל את החתירה לשלום, הטביע מורשת אמיצה, שחשיבותה, גדולתה וצדקתה מקבלות משנה תוקף בייחוד בימים אלה: חתירה לשלום, מחויבות למאבק באלימות המאיימת על הדמוקרטיה, ויושרה ציבורית ללא פשרות.
ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.
מנהלת אחד מכפרי הנוער הגדולים בישראל פנתה אלינו לאחרונה וביקשה שנסייע בהקמת חדר הנצחה "לכל מלחמות ישראל, ובתוכן חרבות ברזל". מה הקטע, שאלנו אותה, למה דווקא עכשיו? "זה בדיוק הקטע", אמרה, "הילדים חווים את המלחמה לאורך זמן באופן קשה וטראומטי, ואני רוצה להכניס את החוויה שלהם לתוך קונטקסט".
"גם במלחמת יום כיפור", היא הוסיפה, "אנשים חשבו תוך כדי שאנחנו בחורבן הבית השלישי, אפילו שר הביטחון דאז, אבל בסוף 'שברנו להם את העצמות' כמו שהבטיח הרמטכ"ל דדו. אנחנו רק פרק בספר, חלק מהיסטוריה ארוכה של מדינת ישראל ושל העם היהודי".
תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך מעצים לאוכלוסיות מוחלשות. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך ומכינות קד"צ בפריפריה (צילום: ליאת מנדל)
בזמן שהחטופים עדיין ממתינים לגאולה, קרבות וחיסולים בצפון ובדרום המדינה הפכו לדבר שבשגרה, העולם החופשי הופך להיות מועדון סגור בפני ישראלים ושאלות קיום בסיסיות צצות ועולות – הממשלה והעומד בראשה עסוקים בעניינים שונים לחלוטין.
הישרדות – זה שם המשחק. כדי להחזיק את הקואליציה הקיצונית-ימנית שלו, מצליח בנימין נתניהו לגייס את אויבו המר גדעון סער כדי ש"ישכב על הגדר" וישמש כגשר עד למועד הבחירות בעוד שנתיים.
עפר בן-דור, בן מושב באר טוביה, הוא איש תאטרון (בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב), יוצר גראפי ואנימציה. גר בקולוראדו, ארה"ב. יצירת קריקטורות פוליטיות חברתיות עוזרת במקצת להתגבר על דאגות וחרדות יומיות במציאת המגוחך והאבסורד במציאות הקודרת סביב.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לפי מחקר חדש בנושא, עולה שסוגיית הבעלות של הבדואים על קרקעות בנגב אינה פשוטה, ודורשת עיון מעמיק. נטען שהשבטים הבדואים החזקו בקרקעות הנגב הצפוני במשך מאות שנים, נלחמו עליהן, ועיבדו אותן.
נראה שהרשויות העות'מניות והמנדטוריות הכירו בצורות של בעלות בדואית קולקטיבית. עדויות רבות, צילומי אוויר בריטיים של גידולי חיטה, מעידים לכאורה על שימוש בקרקעות לאורך דורות שניתן להבין – הלכתית – כחזקה.
קטונתי מלהביע דעה על לגיטימיותן של טענות בעלות הבדואים על קרקעות המריבה. אך נראה לי שקיים חשש לא מבוטל של "גזל הגוי" ו"חילול ה'" הנלווה אליו כשמדובר על התייחסותה של "מדינת היהודים" אל אזרחיה הלא יהודים. בהקשר זה, סוגיית השמיטה נראית לי די משנית.
מחקר: הבדואים ביישובים בנגב זכאים להכרה בבעלותם על הקרקע
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000741781
מאמר מפורט:
https://law.tau.ac.il/sites/law.tau.ac.il/files/media_server/law_heb/Article/%D7%92/5_Levine-SchnurN
EW.pdf
כולי תקווה שאמור נכתב כאן מתוך רצון תיאורטי גרידא לדון בסוגיה מנקודת מבט הלכתית, ותו לא.
זאת מפני שעולה מן הכתוב כאילו ממשלת מדינת ישראל וזרועות הביצוע הכפופות אליה נדרשות לחוות דעת הלכתית (שמצידה תסתמך על בעלי מקצוע) כדי לבצע פעולה כזו או אחרת – ולא כך הוא הדבר, וחמור מאוד אם כך יהיה.
רצוי מאוד שאף צד במפה הפוליטית לא יסתמך על שיקולים הלכתיים בהצדקת או התנגדות לפעילויות ממשלתיות, היות ועצם מתן הלגיטימיות לשיקול ההלכתי כשיקול מרכזי הוא הבעיה האמיתית – אנחנו לא מדינת הלכה, ואם נהיה – הלכה המדינה.
בכל מה שקשור ל-ד' אמותיהן יתנהלו הקהילות שומרות המצוות השונות בהתאם להלכה המקובלת עליהן, ובכל הנוגע לנושאים האזרחיים של ניהול המדינה לא יתערבו בבקשה.