במקום מצוינות ניהולית אישית ויזמות מקומית - סולידריות

אזור תאונת האימונים בנבי מוסא, צילום מסך מווידאו של "ישראל היום"
אזור תאונת האימונים בנבי מוסא, צילום מסך מווידאו של "ישראל היום"

תאונת האימונים בנבי מוסא, בה נהרגו שני מפקדי פלגות מיחידת "אגוז", היא תאונה איומה. אין צורך לפרוט את האימה שהיא מחדירה בלב לפרטים. הכאב על מותם של שני קצינים מוכשרים ומסורים עצום וחוצה עמדות פוליטיות. הכאב על סבלו של הקצין שירה למוות בשני חבריו עצום אף הוא, גם אם הוא אינו זוכה לתהודה ציבורית.

תאונת האימונים בנבי מוסא, בה נהרגו שני מפקדי פלגות מ"אגוז", איומה. הכאב על מות שני קצינים מוכשרים ועל סבלו של הקצין שירה למוות בשני חבריו – עצום וחוצה עמדות פוליטיות

מוות של אנשים צעירים במלוא אונם מזעזע תמיד. בישראל היהודית, אנשים צעירים שבוחרים במסלול צבאי קרבי נתפסים כמי שנושאים על צווארם עול ששייך בדין לכל האזרחים היהודים. מותם מזעזע כשהם נופלים בעת מילוי תפקידם. הוא מזעזע שבעתיים כאשר אין לו שום תכלית או תוחלת.

דווקא מכיוון שהתאונה הזו איומה כל כך אני מבקש לחשוב עליה לעומק וללמוד ממנה משהו על מגמות בולטות בהוויית הצבא והחברה הישראלית-יהודית. לא לחינם צה"ל הוא המוסד שזוכה בעקביות לאמון הרב ביותר מצד ישראלים יהודים, גם אם מדווחים על ירידה באמון זה.

הצבא הוא ישראל. הוא משקף את ההסכמות הבסיסיות והרחבות ביותר בקרב ישראלים יהודים. הוא משקף נאמנה גם את הפערים החברתיים העצומים בישראל, את המתחים ואת קווי השבר. אני רוצה לחשוב על פרטים שמתחילים להיחשף מן התאונה ולנסות לשרטט בעזרתם קו או שניים לדמותה של ישראל הצבאית.

אנשי שמאל ביקרו במהירות את השינוי בהוראות הפתיחה באש עליו הוכרז ממש לאחרונה בבסיסי אימונים. השינוי הזה כוון נגד הגניבות הרבות עליהן מדווחים חיילים בשטח.

השינוי הזה הוא גם מהלך שנועד להרגיע ביקורת פוליטית נוקבת מימין, לפיה ישראל מאבדת את "הריבונות" שלה ומשדרת חולשה מול "מיליציות" שצומחות בנגב. ברקע מרחפים האירועים שהתרחשו בערים שונות בישראל במהלך מבצע "שומר החומות" וגם מותו של חייל צה"ל, בראל חדריה שמואלי.

ובקיצור, השמאל רואה בשינוי הוראות הפתיחה באש מתן אישור גורף להפעלת אלימות קטלנית ללא פיקוח ואחריות. הימין רואה בשינוי ההוראות צעד הכרחי שמטרתו מתן תוקף ליכולתה של המדינה לשלוט באופן מוחשי בשטחה ובאזרחיה.

השמאל רואה בשינוי הוראות הפתיחה באש אישור גורף להפעלת אלימות קטלנית ללא פיקוח ואחריות. הימין רואה בשינויין צעד הכרחי שייתן תוקף ליכולתה של המדינה לשלוט בשטחה ובאזרחיה

אין לי ספק שהשינוי בהוראות הפתיחה באש אכן תרם לתאונה האיומה בנבי מוסא. מן הפרטים שנמסרו לתקשורת עולה כי הקצין שירה בשני חבריו עשה זאת מבלי שביצע נוהל מעצר חשוד. במסגרת הנוהל הזה נדרשת עצירת תנועה והזדהות לפני שאפשר לירות.

אבל אני רוצה להתמקד דווקא בהיבט אחר של התאונה, כזה שלא משאיל את עצמו בקלות לחלוקה המסורתית בין שמאל וימין "בטחוניים". הדיון "הבטחוני" מתמקד באלימות ובהפעלתה כלפי פלסטינים. מתי ואיך מותר להפעיל אותה? עד כמה צריך להגביל את חופש הפעולה של החייל בשטח? האם "שיקול דעת" נכון הוא המנעות מהפעלת אלימות או שמא הוא הפעלתה ללא הגבלה?

השמאל יאמר שוודאי שחייבות להיות הגבלות ואף הגבלות חמורות. הימין יאמר שהמשפטיזציה וההגבלות מסרסות את יכולתו של הצבא לפעול ואת יכולתה של המדינה לשלוט. קשה להתקדם עם דיון כזה, כיוון שהוא לא מייצר שום תווך משותף.

אני מבקש לחשוב על היבט טרגי אחר של התאונה האיומה הזו. ממה שדווח לתקשורת מסתבר שגם הקצין היורה וגם שני הקצינים שנורו יצאו לשטח המטווחים של הבסיס כדי לחפש אמצעי ראיית לילה (אמר"ל) שאבדו במהלך האימון של אותו יום. ביחידה הייתה, ככל הנראה, הסכמה שהם נגנבו על ידי פלסטינים תושבי האזור.

השמאל יאמר שחייבות להיות הגבלות ואף חמורות. הימין יאמר שהמשפטיזציה וההגבלות מסרסות את יכולת הצבא לפעול ואת יכולת המדינה לשלוט. דיון כזה לא מייצר תווך משותף

שני ההרוגים החליטו על דעת עצמם לצאת כשהם חמושים ולסרוק את המטווחים בתקווה למצוא את הציוד וכנראה גם את הגנבים. גם הקצין היורה קיבל, ככל הנראה, את אותה החלטה. שלושת הקצינים לא תיאמו את יציאתם למרות שסיפרו עליה לחייליהם. שלושתם יצאו ללא מכשירי קשר. הקצין היורה דיווח על התאונה בטלפון שלו. הירי הטרגי התרחש כאשר שני הקצינים זיהו את חברם וירו באוויר כיוון שחשבו שהוא גנב. הוא חשב שיורים עליו והשיב בירי אל עבר הדמויות בהן חשד.

זה ההיבט בתאונה שראוי בעיני למחשבה נוספת. הפיקוח על האלימות המופעלת, כפי שכבר כתבתי, מכפיף את הדיון הציבורי לשיקולים של "בטחון". למרות שנדמה שבענייני בטחון קיימת תהום בין שמאל לימין בישראל, אני חושב שיש פערים קטנים מאד.

בסופו של דבר, שיח "הביטחון" הוא שיח שמתמקד בשאלת החיים הפיזיים עצמם. הצלחה ביטחונית היא כאשר נמנע מוות של אזרחים או חיילים, בעיקר יהודים. כישלון מתרחש כאשר אזרחים או חיילים מתים. גם השמאל וגם הימין היהודים בישראל, אני חושב, היו מסכימים להגדרה הזו.

כך, דווקא בשיח שנראה לרבים מקטב ודרמטי כל כך, מה שהיה הוא שיהיה. כל עוד אפשר להוכיח שנמנע מוות, בעיקר של יהודים, מעשה שיוגדר "בטחוני" ייתפס כנכון. כמעט כל מעשה "בטחוני" אפשר לקשור למניעת מוות, מתקיפת מחסנים של חזבאללה ועד לירייה בחשודים בגניבה בבסיס אימונים בבקעה. כך, אין הרבה ללמוד מן הןויכוח "הפוליטי".

דווקא בשיח שנראה לרבים מקטב ודרמטי כל כך, מה שהיה הוא שיהיה. כל עוד אפשר להוכיח שנמנע מוות, בעיקר של יהודים, מעשה שיוגדר "בטחוני" ייתפס כנכון. כמעט כל מעשה "בטחוני" אפשר לקשור למניעת מוות

אני רוצה לנסות להציע ויכוח פוליטי אחר שלדעתי חייב להתנהל כאן. לו היה אפילו אחד משלושת הקצינים מציית לכללים הבסיסיים ביותר ומדווח על יציאתו לשטח, התאונה היתה נמנעת.

מה יכולה להיות הסיבה לכך שלא עשו זאת? אני חושב שזה קשור לרוח ההסכמה הרחבה בציבור הישראלי-יהודי שמביאה איתה ממשלת בנט-לפיד. ההסכמה הזו מבטאת העדפה לרוח של יזמות וחדשנות מעל לרוח של סולידריות. רה"מ בנט אמר את זה בקולו פעמים רבות כשעוד היה שר בטחון וחינוך. הוא חושב שעתידה של ישראל נמצא בידיהם של יזמים, של אלו שיודעים להתמודד עם מצבים מפתיעים ומלחיצים באופן יצירתי, שלא מקדיש מחשבה רבה לחוקים ולכללים. מה עומד בבסיס הגישה הזו?

העקרון המכונן שלה הוא תפיסת המצוינות בניהול כערך קיומי. כלומר, מה שחשוב הוא היכולת לנהל כל סיטואציה בזמן התרחשותה ולא המסגרת הערכית/פוליטית/חברתית/תרבותית שמגדירה אדם או חברה באופן בסיסי, עוד לפני התרחשותן של סיטואציות.

מי שגמיש, מי שיצירתי, מי שיודע לזהות איומים והזדמנויות ובעיקר מי שיודע להרוויח, הוא המנהל המוכשר ביותר. המנהל המוכשר ביותר הוא גם המנהיג המוכשר ביותר. בשאיפה, המנהל המוכשר ביותר הוא גם האזרח הראוי ביותר.

בנט חושב שעתיד ישראל נמצא בידיהם של יזמים, אלו שיודעים להתמודד עם מצבים מפתיעים ומלחיצים באופן יצירתי, שלא מקדישים מחשבה רבה לחוקים ולכללים

האזרח הזה, למשל, הוא האזרח שהממשלה תובעת ממנו כעת לנהל את חייו באופן עצמאי מול הקורונה. כל אזרח יחליט לעצמו, אומרים שרי הממשלה. המדינה לא צריכה להגיד לאדם מה ואיך לעשות. אזרח יחליט כמה בדיקות הוא קונה, לאיזו הופעה הוא רוצה ללכת, ומתי ואיך הוא נשאר בבית כשהוא מרגיש לא טוב.

קצין מצטיין יחליט שכאשר רווחתם או חייהם של חייליו בסכנה, מה שיושיע אותם זו היוזמה האישית שלו. כך הוא ינהל את הבעיה באופן הטוב ביותר. הפתרון, אם יושג, יהיה חד משמעי. מי שגנב את הציוד ייתפס והציוד יוחזר. הבעיה תהיה כלא הייתה.

לשם כך אין צורך בכללים ובפרוטוקולים אלא רק בחדשנות ובנחישות יזמית. המעז מנצח. האם הקצין המצטיין יפתור את בעיית הגניבות או את הבעיה הפוליטית הרחבה יותר? ודאי שלא. הוא יגדיר את הסיטואציה שעליו לנהל ואת הבעיה שעליו לפתור.

רמטכ"ל מצטיין יחליט, שכאשר מצבה האסטרטגי של המדינה בכי רע, מה שיושיע אותה זו יוזמה אישית. היא תהיה טקטית ומקומית כמו יוזמתו של הקצין בשטח. הרמטכ"ל ירדוף אחרי "הרעים" בכל מקום בו הוא יכול למצוא אותם. כל איראני שייהרג בסוריה, כל פלסטיני שייעצר בשטחים, כל אחד מהם יהווה הצלחה בטחונית.

לשם רווחת חייליו אין צורך בכללים ובפרוטוקולים אלא רק בחדשנות ובנחישות יזמית. המעז מנצח. האם הקצין המצטיין יפתור את בעיית הגניבות או את הבעיה הפוליטית הרחבה יותר? ודאי שלא

זה המחיר של אתוס המצוינות בניהול – "הסיטואציה" הולכת והופכת ספציפית יותר, תחומה בגבולות מרחבי הנוחות של המנהלים אותה. ככה זה בני אדם; הם מרוצים כשנוח להם.

יש גם אפשרות אחרת להתנהל חברתית, בצבא ובכלל. האפשרות הזו מבוססת על סולידריות כעקרון מכונן. סולידריות היא מצב בו החברים בחברה, כמו הקצינים והחיילים בצבא, מקבלים על עצמם עול של כללים משותפים.

קבלת העול לא מתבטאת רק בקיום הכללים, אלא בהבנה העמוקה שקיומם הוא זה שמאפשר את הקיום של כל פרט ואת קיומם של כל הפרטים ביחד. צבא כזה לא עסוק בצבירת נקודות כמדד להצלחה. התנהלותה של הסולידריות הקיומית היא הצלחתו הראשונה.

סולידריות איננה חדשנות והיא גם איננה ניהולית. סולידריות היא נקודת פתיחה. חברה סולידרית, ואיתה צבא סולידרי, מבוססים על מודעות רציפה ומשותפת ליחסים בין הכלל והפרט. צבא סולידרי, למשל, מבוסס על דיווח. הוא לא צריך לחשוף סודות, אבל אין בו יוזמות אישיות עלומות. צבא כזה מחויב לאמת. הוא לא מטייח כשלונות והוא לא מסתיר תוספות שכר. בצבא כזה קצין צעיר ומוכשר לא צריך להסס לפני שהוא מדווח ומשתף יוזמה או רעיון, מיידע ומתוודע לחשיבותם במכלול הפעולה, ומעדכן בשוטף על התקדמות.

צבא סולידרי, למשל, מבוסס על דיווח. הוא לא צריך לחשוף סודות, אבל אין בו יוזמות אישיות עלומות. צבא כזה מחויב לאמת. הוא לא מטייח כשלונות והוא לא מסתיר תוספות שכר

אין לי רצון להאשים. אשמה איננה ממין הענין בסיפור הנורא הזה. יש כאן אינסוף כאב, של החיים והמתים כאחד. ובכל זאת, אני מקווה שאפשר להסתכל על הלקחים של התאונה הזו ולהבין שני דברים – היכן אנחנו נמצאים והיכן אנחנו מבקשים להיות.

דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 1,417 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 23 בינואר 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

יו"ר הרשות הפלסטינית עושה באחרונה מאמצים מיוחדים להוכיח לכולם שהוא המנהיג הלגיטימי של הפלסטינים ואין אחר מלבדו ● מינוי מקורביו לתפקידים בכירים במוסדות ההנהגה מעורר ביקורת חריפה, אבל עבאס רחוק מלהתרגש ● אך לא בטוח שעצבנות בחמאס ומרירות בפת"ח יביאו לו את השקט הפוליטי שהוא מחפש ● פרשנות

עוד 998 מילים

מיליציות רעולי הפנים בגדה הן תוצאת משטר העליונות היהודית שם

חשוב לא להתבלבל: האלימות העצומה בגדה טמונה בעצם קיומו של משטר צבאי נוקשה וקבוע לאורך 55 שנים, שמגן על משטר משפטי נורא של 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה. אלימות הזוועות של אנשי המיליציות רעולי הפנים היא זוועה מפלצתית חוזרת ונשנית כי מאפשרים אותה.

חשוב לא להתבלבל: האלימות העצומה בגדה טמונה בעצם קיומו של משטר צבאי נוקשה וקבוע לאורך 55 שנים, שמגן על משטר משפטי נורא של 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה

הרוב המכריע של המתנחלים רחוקים שנות אור מאלימות הזוועות של אנשי המיליציות. אך מדינת ישראל מקיימת מתוך בחירה ובצורה קבועה הן את קיומו של המשטר המשפטי המפלה, הן את הדיקטטורה הצבאית האיומה, הן נישול נבזי של רבים מנתיני הדיקטטורה הזו והן את מפעל ההתנחלויות שמשמעותו הנצחת משטר משפטי מפלה: חוק אחד למתנחלים וחוק אחר לפלסטינים.

להזדעזע ממיליציה פשיסטית ואלימה זה חשוב ובסיסי. לפעול מול מיליציה זו, לעצור את אנשיה, לשפוט אותם ולשלוח אותם לכלא – זה חשוב ובסיסי עוד יותר (עתידות: זה לא יקרה). לזכור שהרוב המכריע של המתנחלים אינם כאלה – זה המובן מאליו. ולהבין שהפשע הגדול, הרשמי, הממוסד והקבוע הוא עצם קיומו של המשטר הצבאי המפלה – זה אמור היה להיות המובן מאליו.

אבל זה אינו המובן מאליו. מרבית הישראלים תומכים במשטר זה. לא מעטים מהם, כפי שעולה מהתגובות לכתבות על זוועת תקיפת אנשי רבנים לזכויות אדם, תומכים בפה מלא גם במעשי הזוועות.

להזדעזע ממיליציה פשיסטית ואלימה זה חשוב ובסיסי. לפעול מול מיליציה זו, לעצור את אנשיה, לשפוט אותם ולשלוח אותם לכלא – זה חשוב ובסיסי עוד יותר (עתידות: זה לא יקרה)

ישעיהו ליבוביץ' שב ודיבר בפשטות על הדברים מאז 1967 ועד יום מותו ב-1994. כולל קביעתו שמדינת ישראל תהפוך למדינת ש"ב (פגסוס בשירות המשטרה כלפי אזרחים? חמור מאין כמוהו אך מדובר בקטנה לעומת משטר הפגסוס בגדה ובהשוואה למכירת מערכות נשק וטכנולוגיה לדיקטטורות איומות).

כלומר: 27 שנים הוא שב וניסה להסביר לנו. ואז נפטר. ומאז? חלפו 28 שנים נוספות בלעדיו. 55 שנות שליטה צבאית אכזרית בגדה.

ראש הממשלה הקודם דרש מהפלסטינים הכרה במדינה יהודית. אהה. מעניין שלא דרש זאת מאיחוד האמירויות ובחריין. כפי שאיש לא דרש זאת מירדן ומצרים. זו סתם הייתה עילה נוספת למניעת התקדמות במשא ומתן. הוא גם התגאה בכך.

אפשר להעלות תמיד דרישות בלתי אפשריות. אפשר להאשים תמיד את הצד השני – ואכן, חלקים מהנהגת הצד השני ידעו גם הם לברוח מנטילת אחריות לאורך שנים רבות. אבל בסופו של דבר צריך לבחור. בחירה מדינית, אנושית ומוסרית.

רה"מ הקודם דרש מהפלסטינים הכרה במדינה יהודית. אהה. מעניין שלא דרש זאת מאיחוד האמירויות ובחריין. כפי שאיש לא דרש זאת מירדן ומצרים. זו סתם הייתה עילה נוספת למניעת התקדמות במו"מ

תמיד ישנה אפשרות בחירה מדינית, אנושית ומוסרית. בחירתם של ראש הממשלה הקודם וגם של ראש הממשלה הנוכחי היא בחירתם של מרבית אזרחי מדינת ישראל. 70 מנדטים לפחות תומכים בהמשכו של משטר העליונות היהודית הרשמית בגדה. זוועת מיליציות רעולי הפנים היא אחת התוצאות של הבחירה הזו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 452 מילים

הורים לחצי שעה

ילדי אסירים לא מקבלים סיוע מהרשויות או ממערכת החינוך, מה שמוביל אותם פעמים רבות לעולם הפשע, כך מספרת מינדי בוקשפן, יו"ר עמותה שמסייעת לילדי אסירים ומשפחתם ● היא תוהה למה מתקני הביקור אינם נגישים ומדוע מקצים רק חצי שעה למפגש – גם למשפחות מרובות ילדים ● בתוך כך, מאז שפרצה המגפה חלק מילדי האסירים לא זכו לחבק את הוריהם ● יו"ר הוועדה לזכויות הילד: "בלתי מתקבל על הדעת, פועלים להסדרה"

עוד 1,667 מילים

מירי רגב לכ״ץ: אין לך מנדט, אתה חותר תחת הליכוד ונתניהו

זוהר: חדלו אש אין פריימריז כעת ● השרים יצביעו היום על ועדת החקירה הממלכתית לצוללות ● בנט: תהליכי הרכש הביטחוני בממשלה הזאת נקיים ● דרעי הגיש את מכתב ההתפטרות שלו מהכנסת ● דיווח: שלושה ראשי ערים ובני משפחתם הודבקו בפגסוס ללא ראיות ● בר-לב: יש מישהו במשטרה שמעביר מידע והעיתון משלים איך שהוא מבין ● המשטרה: טרם התקבלה החלטה בתיק התקיפה של סילמן

עוד 22 עדכונים

למקרה שפיספסת

השופט בדימוס חנן מלצר דוחה את הביקורת על מינויו ליו"ר מגדל - מעבר חסר תקדים בין העליון לשוק ההון ● בשיחות סגורות הוא טוען כי פסיקותיו בתחום הביטוח אופיינו ב"אקטיביזם חברתי" וכי גם תפקידו החדש הוא שליחות ציבורית ● אלא שבחינת פסיקותיו אינה מעלה תמונה חד-משמעית - ובכל מקרה, גישתו מתעלמת משאלת אמון הציבור בעצמאותם של השופטים ● פרשנות

עוד 836 מילים

יש לטפל בדחיפות בבעיית הדיכאון המחמירה בקרב ילדים ונוער

60 אחוזים מתלמידי בתי הספר היסודיים ו-70 אחוזים מתלמידי התיכוניים סובלים מדיכאון. חיזרו וקיראו את המשפט. זו לא עוד ידיעה בחדשות. זו אחת הידיעות החשובות בכלי התקשורת מאז תחילת המגפה. ההשלכות של הנתונים האלה עדיין לא ברורות. אבל כל מי שחזה בהשפעות של דיכאון על בני נוער כבר יכול לצפות את התוצאה. התבודדות, הסתגרות אלימות ניסיונות התאבדות והרשימה רק בתחילתה.

60 אחוזים מתלמידי בתי הספר היסודיים ו-70 אחוזים מתלמידי התיכוניים סובלים מדיכאון. חיזרו וקיראו את המשפט. זו לא עוד ידיעה בחדשות. זו אחת הידיעות החשובות בכלי התקשורת מאז תחילת המגפה

שרת החינוך קוראת לצמצם את הבידודים והתגובות לא מאחרות לבוא. זו שוב עושת הצרות, הם יאמרו בחצי חיוך מוסתר.

בארה"ב, למשל, כבר מתייחסים לנושא בצורה הראויה. תשדירים מטעם משרדי הבריאות והחינוך ממליצים להורים להיות ערים לנושא ולהביא את הצעירים למרפאות המתאימות. במדינה שבה לכל סנט יש ערך, מודגש כי הטיפולים הם בחינם. אל תתעכבו עוד יום אחד, בואו עכשיו, כך מבקשים בתשדירים ובשלטי החוצות.

לכולם ברור שהבידודים, הסגרים והחששות מהלא נודע מביאים את הצעירים למחוזות לא מוכרים להם. צהלת גיל הנעורים המלווה במפגשים חברתיים ויציאת קשרים מלהיבים ראשונים מתחלפים בחששות כמו: ומה אם נתנשק ואחלה בקורונה? כל מפגש עם החבר'ה הופך לליבון מקדים במשפחה מי יגיע, מי לא התחסן, כמה יגיעו, איפה ישהו, וזו רק רשימה חלקית.

בארה"ב, למשל, כבר מתייחסים לנושא בצורה הראויה. תשדירים מטעם משרדי הבריאות והחינוך ממליצים להורים להיות ערים לנושא ולהביא את הצעירים למרפאות המתאימות, ומודגש כי הטיפולים הם בחינם

הצעירים גם מאד חוששים לעתיד הכלכלי של בני המשפחה. האם יפוטרו האם יוכלו להבטיח יציבות כלכלית

סקר של מכון חרוב שנעשה בשנה שעברה בדק את השפעת "מצב הקורונה" על בני המשפחה והילדים. 26 אחוזים יודעים לדווח על שינוי לרעה במצבם הרגשי של התלמידים. הפגיעה הגדולה יותר היא בחברה הערבית ובמשפחות בהן יש ילדים עם מוגבלויות.

יש החמרה בדיכאון ובחרדה ומכאן גם במספר ניסיונות ההתאבדות.

 

אין ספק שמערכת הבריאות תאלץ לייחד לנושא תכנית מיוחדת שתלווה במשאבים מיוחדים. ללא טיפול נכון בבעיה כאן ועכשיו, נעמוד בפני משבר חברתי חסר תקדים בהיקפו ובאופיו.

פאר לי שחר היתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של 48 שנים בתקשורת - בגלי צהל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות), ככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר, וכיום היא פעילה בעמותות לטובת האוכלוסיה המבוגרת. היא חברת הועד המנהל במדרשת אדם לקידום הדמוקרטיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 315 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

גנץ: "מדובר בצורך לאומי – אסור לשחק בביטחון המדינה"

בנט צפוי להימנע, סער נותן חופש הצבעה - ההחלטה צפויה לעבור ● מירי רגב לישראל כ״ץ: הצהר שלא ניהלת מגעים עם אלו שקרעו את הליכוד ● השרה שאשא-ביטון: לשקול לבטל את התו הירוק ● בר-לב על פרשת NSO: עושים חידות חמיצר למשטרה - כל הטענות התבררו כלא נכונות ● סילמן נזפה בצעקות בשוטר מצוות החקירה של התקיפה שלה על רקע פרסומים שיצאו מהמשטרה

עוד 19 עדכונים

שחקן הוליוודי ורבנית מוושינגטון מדברים על הכול בפודקאסט חדש

בעקבות מגפת הקורונה, רבנית של בית כנסת בוושינגטון, שירה סטוטמן, וכוכב הסדרה "הבית הלבן", ג'ושוע מלינה, החליטו ליצור הסכת משותף, בו הם דנים בשאלות חיים מזווית יהודית, אבל מדגישים בריאיון לזמן ישראל: "לא מדובר בקורס יהדות למתחילים"

עוד 1,404 מילים

על פי מחקר שפרסם דין רויטר בספרו "הנאצי החבוי", צבא ארה"ב חקר את אדריכל מחנות ההשמדה הנאצים הנס קאמלר ושחרר אותו לחופשי אחרי שמסר להם את סודות הטילים שפיתח ● בשנת 2012, לבקשת רויטר, משרד המשפטים האמריקאי חשף מסמכים אודות קצין האס אס, אך צנזר אותם ● בשנת 2019 למסמכים כבר לא היה זכר: "כאילו שמישהו בא וניקה את תיקי הארכיון האלה"

עוד 836 מילים

החות'ים פותחים חזית מול אבו דאבי ● "הקצב" האיראני אבראהים ראיסי מבקר במוסקבה ● האם יחסי ישראל-טורקיה צפויים להתחמם? ● והשבוע לפני 12 שנים, מחמוד אל-מבחוח חוסל במלון דובאי ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,153 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

טיסה מזהמת לשום מקום

הרע: האיחוד האירופי מבטיח לצמצם פליטות, אבל מכריח את חברות התעופה לבצע אלפי טיסות ריקות בשנה כדי לשמור על הסלוטים המוקצים להן ● הטוב: ח"כ יסמין סאקס פרידמן דואגת לא רק לחתולים - כעת היא פועלת למגר את הפרקטיקות האכזריות בתעשיית גידול החזירים ● והטיפ: אם בסופר מסרבים לקבל את הבקבוקים למיחזור, יש עם מי לדבר

עוד 951 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
עֲשִׁירִים 117

בעיית האי-שוויון היא לא בעיה תיאורטית, היא החיים שלנו ● פערים עצומים כאלה - כשחוסר הצדק זועק לשמיים ומנקר את העיניים והלב - לא יכולים להמשיך ולהתקיים לאורך זמן, בלי להוביל בסוף לתגובת-נגד אלימה ● מי שלא מבין את זה - לא היה מרוכז בשיעורי ההיסטוריה.

עוד 1,270 מילים ו-2 תגובות

תיק המדינה נגד בנימין נתניהו הוא לא תיק רגיל, נתניהו איננו נאשם רגיל, ולרבים מהשיקולים הרגילים שמובאים בחשבון כאשר נשקלת עסקת טיעון אין מקום במקרה זה ● לטובת כל המעורבים בדבר - ולטובת כל האומה שצופה מן הצד, הראיות צריכות להישמע, השופטים צריכים לפסוק, והציבור זקוק להזדמנות להבין את ההיגיון שבכל זה ● דעה

עוד 1,117 מילים ו-1 תגובות

ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה: "לא נכנסים לטלפונים של אזרחים תמימים"

דיווח: מנדלבליט משוכנע – אם נתניהו ימשיך במשפטו ייגזר עליו עונש מאסר ● השרה תמנו־שטה דורשת להעלות לסדר יום הממשלה בראשון את הטענות נגד המשטרה ● הורוביץ על התקיפה בשומרון: "פוגרום שביצעו מתנחלים פורעי חוק, לא ניתן לעבור לסדר היום" ● משרד הבריאות: מספר חולי הקורונה שמצבם קשה עלה ל־638 ● גורם באיחוד האירופי: "מעריך שנגיע להסכם עם איראן"

עוד 46 עדכונים

בר-לב שוקע עם המשטרה - ומאבד את אמון הציבור

מייד אחרי שנחשפה פרשת NSO, גיבה השר עמר בר-לב את המשטרה וזכה לתגובות קשות ולעגניות ברשתות החברתיות ● במשרד לביטחון פנים, לעומת זאת, הדעות חלוקות לגבי בר-לב ● יש מי שמצביע על הצלחות בהובלתו במלחמה בפשיעה בחברה הערבית, אבל יש גם מי שמביע אכזבה ● "בר-לב לא מטביע חותם. לא הרבה השתנה מאז שהוא נכנס לתפקיד" ● פרשנות

עוד 666 מילים

הקהילה היהודית בארה"ב מחזירה את הלהטב"קים למקווה

אפרו־אמריקאים, טרנסג'נדרים ואנשים עם מגובלות מודרים בדרך כלל מפרקטיקת המקווה היהודית ● פרויקט "המקווה הקווירי" שם את היהודים המודרים במרכז ועורך טקסי טבילה לכולם, גם בזום: "אלה שדוכאו יותר מכולם הם אלו שעכשיו מדריכים ומובילים" ● עתה זוכה הפרויקט להצלחה ויותר קהילות מאמצות את רעיון המקווה המשותף

עוד 1,433 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה