עולם הגיקים וחובבי ספרי וסרטי הפנטזיה – קהילה וירטואלית גלובלית ענקית של מאות מיליוני אנשים – כמרקחה. אמזון פריים, חברת הטלוויזיה של אמזון, מפיקה סדרה חדשה,  The Lord of The Rings: The Rings of Power.

הסדרה, שתעלה בשירות הסטרימינג של אמזון בספטמבר השנה, מבוססת על ספריו של סופר הפנטזיה האנגלי ג'ון רונלד רעואל טולקין, "שר הטבעות" ו"הסילמריליון" ועל העולם הדמיוני שבו הם מתרחשים.

מדובר בהפקת הטלוויזיה הגדולה בהיסטוריה: העונה הראשונה לבדה מתוקצבת בכ-465 מיליון דולר, קרוב לתקציבם הכולל של ששת העיבודים הקולנועיים של פיטר ג'קסון ל"ההוביט" ו"שר הטבעות".

גם מבחינה אמנותית הסדרה שיצרו ג'.ד. פיין ופטריק מקיין שאפתנית מאין כמוה: זה אינו עיבוד ישיר לאחד מספרי טולקין, אלא עלילה מקורית-למחצה שפיין ומקיין יצרו, שמתרחשת בתוך ההיסטוריה הדמיונית של העולם של טולקין ומבוססת על סיפורים צדדיים ולא-גמורים שהופיעו בספריו.

אין פלא שאירוע כזה מעורר באזז ענק ברשתות החברתיות. ואולי גם אין פלא שחלק גדול מהשיח בין הגיקים ברשת מוקדש לוויכוחים אמוציונליים סוערים על סוגייה שולית וחסרת חשיבות ביצירה: צבע עורם של הדמויות והשחקנים.

אין פלא שאירוע כזה מעורר באזז ענק ברשתות החברתיות. ואולי גם אין פלא שחלק גדול מהשיח ברשת מוקדש לוויכוחים סוערים על סוגייה שולית וחסרת חשיבות ביצירה: צבע עורם של הדמויות והשחקנים

בסרטי "ההוביט" ו"שר הטבעות" של ג'קסון, כל השחקנים היו לבנים. גם קודם לכן, בעיבודים המצויירים של ראלף באקשי לטולקין, הדמויות ששייכות לכוחות הטוב בעולם הטולקיני היו ברובן לבנות-עור, ואלה ששייכות לכוחות האופל צוירו ברובן כבעלות עור שחור.

ואילו בסדרה החדשה מופיעים לפחות שלושה שחקנים שאינם לבנים. איסמעיל קרוז קורדובה, שחקן פורטוריקני, ונזין בוניאדי, בריטית ממוצא הודי, יגלמו אלף (Elf) ובת-אדם שיש ביניהם רומן אסור.

סופיה נומברט, בריטית ממוצא אפריקאי, תגלם גמדה בשם דיזה – עניין חדשני בפני עצמו, כיוון שבספרים לא מופיעות גמדות ממין נקבה אף שידוע שהן קיימות.

גנבו לנו את הטולקין

הנימוקים להחלטה על שילוב "אנשים של צבע" בקאסט, וגם הנימוקים נגדה בוויכוחי הרשת, נשמעים כמו העתק-הדבק מדיונים דומים על צבע העור בסרטים אחרים.

איסמעיל קרוז קורדובה, שחקן פורטוריקני, יגלם אלף ב"טבעת העוצמה" (צילום: Willy Sanjuan/Invision/AP)

"זה הרגיש לנו טבעי שהעיבוד ליצירה ישקף את איך שהעולם באמת נראה", אמר לינדסי וובר, מפיק בסדרה, בראיון לוואניטי פייר, ולא הבהיר אם העולם שעליו דיבר הוא העולם הדמיוני של טולקין או המציאות. "טולקין שייך לכולם", קבע וובר, "בני הגזעים השונים בעולמו מצליחים ומנצחים כשהם יוצאים מתרבויותיהם המבודדות ומתאחדים".

"זה הרגיש לנו טבעי שהעיבוד ליצירה ישקף את איך שהעולם באמת נראה. טולקין שייך לכולם. בני הגזעים השונים בעולמו מצליחים כשהם מתאחדים"

כמו בסרטים וסדרות אחרים, המילה "גיוון" – diversity – מככבת בכותרות ההצהרות על הקאסט של "טבעת הכוח". נראה שביח"צ של הסדרה, וגם בקרב התומכים הנלהבים של הקאסט הזה במדיה, לא מבחינים באבסורד שבשימוש במונח הזה בהקשר הזה.

ב"ארץ התיכונה" של טולקין חיים אלפים – יצורים אנושיים שלא מזדקנים לעולם; עצים אנושיים שהולכים ומדברים; טרולים ענקיים שהופכים לאבן כשזורחת עליהם השמש; רוחות רפאים; שדים, קוסמים על-אנושיים, מלאכים, אלים, גמדים, וכמובן הוביטים – יצורים אנושיים שגובהם כמטר ורגליהם היחפות-תמיד עטויות פרווה. ובנוסף – גם בני אדם במגוון צבעי עור, שיער ועיניים.

מה שמעלה את השאלה: האמנם ביצירה הזאת באמת חסר גיוון? האמנם אין בה "גיוון גזעי"? האם מגוון צבעי עור אצל השחקנים הוא מה שיהפוך אותה למגוונת?

מודעת פרסומת לסרט Rings of Power (צילום: מודעת פרסומת לסרט Rings of Power של אמזון פריים)

טענות תמוהות דומות, במהופך, ומקוממות, מופיעות בדיוני רשת בארה"ב, בעולם ובישראל אצל כותבים ומגיבים שמרנים שזועמים על הקאסט המיועד והכוונה להציג אלפים וגמדים כהי ושחורי עור.

בין אלה היו מי שכתבו, למשל, שהקאסט "סותר את כוונת המחבר" ו"דורס את היצירה". כינו אותו "שכתוב תרבות של קומיסרים פרוגרסיבים" והשוו אותו למהפכת התרבות של מאו צה-טונג.

"זה העולם של טולקין, ככה הוא ברא אותו, על בסיס מיתולוגיות אירופיות", כתב, למשל, באחד הדיונים הללו עו"ד גדעון אורבך, פעיל מוכר בקהילת חובבי טולקין בישראל. "מי שרוצה יצירה פרוגרסיבית שיתכבד ויכתוב כזאת, במקום להתעלק על אחרות. ה'גיוון' מחלל את היצירה".

את ה"חילול" הוא השווה לסצנה ב"שר הטבעות" שבה יצורים מרושעים, האורקים, משחיתים פסל של מלך של אחד מאויביהם.

"טולקין ברא עולם על בסיס מיתולוגיות אירופיות. מי שרוצה יצירה פרוגרסיבית שיכתוב כזאת, במקום להתעלק על אחרות. ה'גיוון' מחלל את היצירה"

כטולקינאי ותיק ונלהב, טיעוני "גנבו לנו את הטולקין" מהסוג הזה נשמעים לי צורמים במיוחד: השחקנים הלא-לבנים שעד כה פורסם שישתתפו בסדרה אינם מגלמים דמויות שמופיעות בספרים, ולכן מוזר לטעון שמישהו שינה את צבע עורן.

וגם אם היה נעשה שינוי עור כזה – הרי שזוהי אינה הפעם הראשונה שבעיבודים לטולקין מופיעות דמויות שונות מכפי שהן מתוארות בספרים, ולא זכור לי שהשינויים הקודמים עוררו תגובות כאלה.

בתחילת הספר "ההוביט", למשל, מופיע תיאור קסום של 13 הגמדים שנכנסו בלא הזמנה לביתו של ההוביט בילבו באגינס, ושידלו אותו לצאת איתם למסעם המסוכן למאורת הדרקון, בעודם זוללים, מרעישים ומחוללים בלגן שלם במעונו הנעים.

מהטריילר לסרט "טבעת העוצמה" (צילום: מתוך הטריילר לסרט the ring of power)

הגמדים הופיעו אחד-אחד בפתח הדלת, וטולקין תיאר במדויק כל גמד אחרי שנקב בשמו המצחיק. הם תוארו כגמדים מהאגדות הקלאסיות, לכל גמד היה זקן בוהק בצבע מסויים ומצנפת בצבע אחר, וטולקין פירט את הצבעים כולם.

בסרט של פיטר ג'קסון לא נשאר הרבה מהתיאור מלא החיים הזה. לחלק מהגמדים בסרט בקושי היה זקן ולא מצנפת, והזקנים והמצנפות שכן נראו לא הזכירו את התיאור בספרים לא בצורתם ולא בצבעיהם. לאוהבי הספר, זהו מראה מאכזב עד כאב; אבל האם הוא מצדיק טענות על "קומיסרים" ש"מחללים" את היצירה?

לכל גמד היו זקן בוהק בצבע מסוים ומצנפת בצבע אחר, וטולקין פירט את הצבעים כולם. בסרט של ג'קסון, לחלק מהגמדים בקושי היה זקן ולא מצנפת. האם זה מצדיק טענות על "קומיסרים" ש"מחללים"?

ודווקא צבע עורם של הגמדים לא הוזכר כלל בספר. נראה שטולקין לא התייחס ברצינות רבה מדי לנושא צבע העור, וזאת בניגוד למעריציו משני צדי הוויכוח העכשווי. גם אלה שרואים בשיבוצם של שחקנים לא-לבנים בקאסט חובה קדושה, ובוודאי אלה שרואים בהם "השחתה" ו"חילול הקודש" ולמעשה אינם רוצים לראות אותם על המסך ומצפים למנוע מהם להשתתף בעיבודים לטולקין.

מה שצורם בדיונים הללו – מעבר להיסטריה, הרצינות התהומית והזעם הקדוש משני הצדדים שנלווים לדיוני רשת על נושא שאינו עניין של חיים ומוות, ולגזענות המבצבצת מאחורי המלים היפות – הוא ששני הצדדים בו מייחסים לטולקין אג'נדה חברתית ופוליטית שלא הייתה לו, ואף מנוגדת לאג'נדה שכן הייתה לו. וכאן כדאי להתעכב ולהסביר מעט על האג'נדה הזאת.

לא גזען, לא מיליטריסט, לא פשיסט

רבים ממעריציו של טולקין נרתעים מעצם הרעיון של התייחסות פוליטית ליצירתו. לדידם, מדובר ביצירה אסקפיסטית לגמרי על יצורים דמיוניים לגמרי בעולם דמיוני לגמרי, וזהו סוד הקסם והיופי שלה.

ג'ון רונלד רעואל טולקין, סופר, בשנות ה-40 למאה ה-20 (צילום: צלם לא ידוע, הופיע בוויקיפדיה, מאושר לשימוש ציבורי)

אפשר להבין את מי שמחפש בארץ התיכונה מפלט מכיעורה של המציאות. אבל הגישה הזאת סותרת את מה שאמר וכתב טולקין עצמו.

ג'.ר.ר טולקין (1892-1973) היה אדם פוליטי, בעל משנה סדורה, שלא היסס להשמיע את דעותיו בפומבי. עמדותיו הופיעו בביוגרפיה שלו, במכתביו ובראיונות שהעניק, וכן בדברים שאמר וכתב בנו כריסטופר, שערך חלק מספריו, לצד התייחסויות ישירות ועקיפות של שניהם לקשר בין השקפת העולם לספרים.

יתרה מזאת: פנטזיה היא בהגדרה ז'אנר בעל משמעויות פוליטיות, דווקא מכיוון שהיא מתרחשת בעולם דמיוני. סופר שממציא מדינות דמיוניות, חיות ומפורטות כמו אלה שטולקין המציא, ממציא גם את המושלים, המשטרים והחברות שלהן, המלחמות ביניהן וההיסטוריה שלהן, וחזקה עליו שתהיה לו דעה על הפוליטיקה הפיקטיבית שברא.

פנטזיה היא בהגדרה ז'אנר בעל משמעות פוליטית. סופר שממציא מדינות דמיוניות חיות ומפורטות כמו אלה שטולקין המציא ממציא גם את המושלים, המשטרים והחברות שלהן

מיד עם הוצאת שר הטבעות, תשע שנים אחרי מלחמת העולם השנייה, היה מי שראה ביצירה אלגוריה פוליטית על המלחמה ההיא. בתגובה, הוסיף טולקין לספר הקדמה מיוחדת בנושא.

טולקין ציין כי הספר אינו אלגוריה, אך מהווה מה שקרא "יישומית": היסטוריה דמיונית שמושפעת מאירועים מציאותיים באופן שאינו אחד לאחד ו"הקוראים רשאים ליישמה איש לפי מערכי ליבו וניסיון חייו".

"אין סופר שאינו מושפע מחוויותיו, וחייב אדם להתנסות אישית בקדרות צלה של מלחמה כדי לדעת את כובד מועקותה", כתב שם טולקין, "אך  האופן שבו זרע-הסיפור מנצל את אדמת החוויות מורכב הוא".

("חבורת הטבעת", תרגום לעברית: רות לבנית)

במבט שטחי, טולקין הפוליטי היה בדיוק מה שתרבות התקינות הפוליטית מנוגדת לו. הוא היה קתולי אדוק. הוא הצביע למפלגה השמרנית. בעולם שהמציא מתרחשת מלחמה תמידית, טוטלית והרואית, בין כוחות הטוב והרע. על כוחות הטוב נמנים יצורים המזוהים לעתים עם האור והצבע הלבן, המתגוררים במערב. כוחות הרשע – מזוהים כ"אפלים" ו"שחורים" ונמצאים בצפון, בדרום ובמזרח.

ההוביטים בסרטו של פיטר ג'קסון "שר הטבעות: אחוות הטבעת" מ-2001 (צילום: New Line Cinema)

מקבץ העובדות הללו – שאין ביניהן קשר – הולידו פרשנות שטחית ושגויה של טולקין במדיה שייחסה לו גזענות לבנה, אירופוצנטריות, קולוניאליזם, מיליטריזם ואפילו פשיזם.

לפי הפרשנות הזאת, יש היגיון גם בדרישה של פרוגרסיבים להחרים את טולקין, או "לתקן" אותו בעזרת אלפים וגמדים שחורי-עור, וצודקים, מבחינתם, גם השמרנים הרואים בשינויים סילוף של יצירתו. אבל שני הצדדים הללו פשוט טועים: ג'ר.ר. טולקין לא היה מיליטריסט, לא גזען, לא קולוניאליסט ולא פשיסט.

מה הוא כן היה? טולקין היה איש הזוי, אדם שחי בדמיונות והזיות כאילו היו מציאות, והזיותיו היו אומנותו הגאונית, גם כסופר וגם כפרופסור ללשון וספרות. תפישת עולמו הייתה בהתאם. הוא החזיק באג'נדה ייחודית ויוצאת דופן משלו שלא הייתה שייכת לשום טרנד מחשבתי בתקופתו וגם בתקופתנו.

טולקין היה רומנטיקן וריאקציונר קיצוני. הוא התנגד לעצם קיומה של הקידמה ותיעב את העולם התעשייתי והמודרני כולו. באחד הריאיונות איתו דיבר על תעשייה ואמר ש"כל הרעיון של המכונות החדשות האלה הוא לקחת את העבדות ולהחביא אותה במפעל, שלא יראו אותה".

טולקין היה רומנטיקן וריאקציונר. הוא תיעב את העולם התעשייתי והמודרני כולו. באחד הריאיונות אמר ש"הרעיון של המכונות החדשות האלה הוא לקחת את העבדות ולהחביא אותה במפעל"

אורק, יצור דמיוני מרושע מספריו של ג'.ר.ר טולקין (צילום: Grimxombie, הופיע בוויקיפדיה ומאושר לשימוש חופשי)

טולקין התגעגע לימים שבהם "העולם היה יפה וירוק יותר", התייחס באופן אידילי לימי הביניים ולתרבויות שבתקופתו נקראו "פרימיטיביות", והיה מהראשונים ששמו מירכאות על הביטוי הזה. הוא אמר שלפעמים הוא מלוכני ולפעמים אנרכיסט, ולפעמים משהו ביניהם.

למרות שספריו אינם אלגוריות, תפישת העולם הזאת משתקפת בהם באופן חד משמעי. כוחות הרשע מפעילים מכונות, מרעישים, מזהמים את האוויר, בונים אימפריות, מחזיקים עבדים במבנים מכוערים וצפופים. אחד הדרקונים נקרא "סמוג" (Smaug) על שם הערפיח ששרר בלונדון בתקופתו. ניתן לראות בו את אחד מחלוצי המודעות להגנת הסביבה. הרשעים בארץ התיכונה:

"יודעים ליצור הרבה דברים מתוחכמים… גלגלים ומכונות ופצצות תמיד מסבים להם עונג".

("ההוביט", תרגום לעברית: משה הנעמי)

הגיבורים החיוביים אצל טולקין היו כפריים שלווים (ההוביטים) אנשי יערות (האלפים, האנטים והדרואדאין), רועים ובוקרים (הרוהירים), אבירים (אנשי גונדור) ובעלי מלאכה (הגמדים).

כוחות הרשע מפעילים מכונות, מרעישים, מזהמים את האוויר, בונים אימפריות, מחזיקים עבדים במבנים צפופים. הגיבורים החיוביים היו כפריים שלווים, אנשי יערות, רועים, אבירים ובעלי מלאכה

גם מקורות ההשראה שלו הגיעו מהעבר הרחוק. הוא העיד על עצמו שרוב הספרות האנגלית שאהב נגמרה בשייקספיר. אהבתו הגדולה ביותר הייתה מיתוסים עתיקים.

אלפיות באחו (Meadow Elves), ציור של ניל בלומר (צילום: ציור של ניל בלומר, מאושר לשימוש ציבורי)

בעבודתו האקדמית חקר את המיתולוגיות האירופיות העתיקות של הוויקינגים והקלטים והן השפיעו על ספריו. במקביל הושפע גם מהמיתוסים של ההודים, הפרסים, הבבלים ובני עם המאיה האינדיאני. לתנ"ך ולברית החדשה התייחס כ"מיתוס שהוא בה-בעת גם האמת הנצחית".

ועם זאת, טולקין חי בעולם המודרני. הוא היה פטריוט בריטי שחי בזמן שתי מלחמות העולם והשתתף בהן. הוא שירת כקצין חי"ר בצבא הבריטי במלחמת השוחות בזירת צרפת ונפצע בקרב. ילדיו נלחמו במלחמת העולם השנייה. הוא לא היה פציפיסט ותמך ביציאה למלחמות הגנתיות.

"המלחמה, אין מנוס מפניה כשאנו נלחמים על נפשנו מפני אויב שבא עלינו לכלותנו", אמר פאראמיר, נסיך סימפטי משר הטבעות, "אך אני לא אוהב את החרב על חדותה, לא את החץ על מעופו המהיר ולא את איש המלחמה על מעשי גבורתו, רק את אשר הם מגינים עליהם".

("שני מגדלים", תרגום לעברית: רות לבנית)

את מלחמות העולם המודרניות לא ראה כמלחמות בין טובים ורעים אלא כהתנגשות בין כמה כוחות רשע. בהקדמה לשר הטבעות, בה הסביר מדוע הספר אינו אלגוריה, ציין שאם היה כזה, כל הצדדים היו משמידים את ההוביטים.

הוא התנגד לקיומן של האימפריות הקולוניאליות המערביות, כולל האימפריה הבריטית שבה חי. ועם זאת יצר בין "כוחות הרשע" במציאות מדרג, שבו המערב, כולל בריטניה, היה השטן החלקי, והקומוניסטים והנאצים היו השטן המוחלט.

עטיפת הספר "ההוביט" שצייר ג.ר.ר טולקין ב-1937 (צילום: Bodleian Libraries/The Tolkien Estate)

מבקריו של טולקין, שמייחסים לו "פשיזם" מציינים כי הפשיזם מבוסס על התרפקות על העבר, כמו זו של טולקין עצמו. טולקין היה מודע לכך, וראה בפשיזם ובנאציזם סילוף של דברים שבחלקם האמין. דווקא בשל כך שנא את הפשיסטים והנאצים. "המשופם הקטן הזה, היטלר, הפך את אהבת העבר והרוח הרומנטית היפה שאני כה אוהב לדבר נורא, קילל אותה לנצח", כתב באחד ממכתביו.

כשההוצאה לאור של ספריו, ג'ורג' אלן אנד אנווין, ניסתה ליזום תרגום של ההוביט לגרמנית, הוא התבקש למלא טופס שבו יצהיר שאינו ממוצא יהודי. טולקין כתב בתשובה "לצערי, אין לי שורשים בעם המוכשר הזה" וכי הוא מסרב שספריו יופצו בגרמניה הנאצית.

מצד שני, לקראת סוף המלחמה, כאשר בעלות הברית הפציצו ערים בגרמניה, טולקין הזדעזע מכך. במכתביו כינה את הטייסים שהטילו את הפצצות והאזרחים הבריטים שחגגו את ההרג "אורקים צמאי דם", על שם היצורים המרושעים ביצירתו.

כשגרמניה נוצחה והצבא הבריטי הצטרף למלחמה נגד יפן, הוא כתב לבנו הטייס: "עליך לסרב לצאת למלחמה הקולוניאליסטית לכיבוש יפן". לא בדיוק תגובה של מיליטריסט, גזען או פשיסט, או משהו קרוב לאחד מאלה.

כשבעלות הברית הפציצו ערים בגרמניה, טולקין כינה את הטייסים והאזרחים שחגגו את ההרג "אורקים צמאי דם". כשהצבא הבריטי הצטרף למלחמה נגד יפן, הוא כתב לבנו הטייס: "עליך לסרב לצאת למלחמה הקולוניאליסטית "

מטוסים גרמניים במלחמת העולם השנייה (צילום: ריצ'ארד אופיץ, ויקיפדיה)

מכל זה ברור למה טולקין בלבל את כולם, ומדוע נערץ על אנשי אלט-רייט, היפים ושוחרי הגנת הסביבה כאחד. אבל מדוע התחלק עולמו ל"בני אור" שגרים במערב ו"שחורים" מרושעים מהמזרח?

מכל זה ברור למה טולקין בלבל את כולם, ומדוע נערץ על אנשי אלט-רייט, היפים ושוחרי הגנת הסביבה כאחד. אבל מדוע התחלק עולמו ל"בני אור" שגרים במערב ו"שחורים" מרושעים מהמזרח?

ראשית, טולקין חי במערב וזיהה את עצמו כאדם מערבי. שנית, כמי שחי היסטוריה רחוקה, הוא היה מודע לעובדה שהמערב לא זוהה תמיד עם קידמה ותיעוש. בימי הביניים, המוסלמים היו דווקא מפותחים יותר מהנוצרים ה"פרימיטיבים" באירופה.

טולקין הודה בראיונות שהחלוקה הזאת השפיעה על העולם שהמציא. המערב, בראייתו הרומנטית, היה פעם טהור, ואחר כך "הושחת" והתקלקל. "השחתה" כזאת התרחשה גם במערב הדמיוני שבספריו.

בנוסף, כנוצרי אדוק, הוא ראה את האמונה הנוצרית כמייצגת את האור והאמת המוחלטת. בעולמו קיימים אלפים, בני אדם והוביטים "פראיים", שאינם רעים, אבל במפגשיהם עם היצורים הנאורים והנעלים יותר הנמצאים במערב הם זוכים לחינוך ולומדים מהם לבנות בתים, לכתוב ולרפא את חוליהם. כך שאצל טולקין התקיימה בכל זאת תפישה של עליונות מערבית. מוגבלת, מעודנת והומניסטית ביותר ביחס לעולם הגזעני שבו חי.

ובאשר לחלוקה לשחור ולבן: אצל טולקין התקיימה הדיכוטומיה בין האור הטוב והחושך הרע, הקיימת במסורת בכל הדתות המונותאיסטיות. אבל החלוקה בין שחור רע ולבן טוב מופיעה בארץ התיכונה בעיקר בסמלים כמו מדים ודגלים, יותר מאשר בצבעי העור.

הנאזגול, הרוחות המשרתות את "השר האפל" סאורון, מכונים "אנשים שחורים" כיוון שזהו צבע המדים שלהם, ומתוארים כ"רפאים חיוורים". גם האורקים מכונים "שחורים" ולגביהם לא ברור אם הכוונה רק למדיהם או גם לצבע עורם. הקוסם סרומן מחזיק בסמל היד הלבנה גם אחרי שבגד בכוחות האור וחבר אל האופל.

צבעי העור, העיניים והשיער של בני האדם בארץ התיכונה בהירים יותר ככל שהולכים צפונה, בערך כמו במציאות. על ההוביטים נכתב שהיו ביניהם בעלי עור בהיר יותר וכהה יותר, אבל למיטב ידיעתי, לא נכתב אם מדובר בסקאלה של צבעים בהירים או כהים. יש דמיון מסויים בין ההוביטים לעמים הפיגמים, בני אדם שחיים במציאות באפריקה ואסיה ועורם כהה.

ואילו על האלפים נאמר בפירוש כי הם בהירי עור ו"זוהרים", ורובם (אך לא כולם) מוגדרם כטובים.

צבעי העור, העיניים והשיער של בני האדם בארץ התיכונה בהירים יותר ככל שהולכים צפונה. על ההוביטים נכתב שהיו ביניהם בעלי עור בהיר יותר וכהה יותר, אבל לא נכתב אם מדובר בסקאלה של צבעים בהירים או כהים

כדאי לזכור שטולקין חי כל חייו באירופה מאז שהיגר מדרום-אפריקה בהיותו בן ארבע בתקופה שבה רוב מוחלט של תושבי אירופה היו לבנים. נראה כי העור הלבן היה ברירת מחדל עבורו, וכך גם עבור המאיירים שאיירו את "ההוביט" בשחור-לבן ויוצרו תחושה לא-ודאית שגיבורי הספר לבנים. אבל אירופה השתנתה מאז.

השחקן מרטין פרימן והבמאי פיטר ג'קסון מצטלמים לקראת הסרט "ההוביט" (צילום: Joel Ryan/Invision/AP)

"הלא תוכל לראות שהם מזכירים יהודים"?

העיסוק האובססיבי בצבע העור של הדמויות ברשת מאפיל על דברים שבעיניי מעניינים וחשובים לאין-ערוך. האם לא מעניין יותר לנסות לנחש כיצד תיראה עלילת הסדרה? האם התסריטאים, שבעצם כותבים סיפור חדש של טולקין בעצמם, יצליחו להיכנס לנעליו הענקיות? עד כמה הסט יצליח להעביר את חזיונותיו הוויזואלים המהפנטים? איך יהיה המשחק? והקאסט, חוץ מצבע העור?

ואם כבר דנים בהיבטים הפוליטיים של הארץ התיכונה, יש עוד רבים כאלה, חלקם רציניים ואקטואליים לא פחות.

ב-2016, בהתפרצות הקודמת של העימות בין רוסיה לאוקראינה, צצה בגוגל טרנסלייט בעיה מוזרה: מי שניסה לתרגם את המילה "רוסיה" מרוסית לאוקראינית, או להיפך, קיבל את המילה "מורדור".

רשמית, הסיבה לתקלה לא אותרה. מורדור ("ארץ הצל" באחת השפות שטולקין המציא) היא ארצו המרושעת של השר האפל בשר הטבעות. ומסתבר שבסלנג של צעירים אוקראינים משכילים זהו פשוט הכינוי לרוסיה.

מי שניסה לתרגם את המילה "רוסיה" מרוסית לאוקראינית, קיבל את המילה "מורדור", על שם ארצו המרושעת של השר האפל בשר הטבעות. מסתבר שבסלנג של צעירים אוקראינים זהו פשוט הכינוי לרוסיה

המלחמה בעולם הטולקיני בין הטוב והרשע איננה שרירותית, יש לה משמעות מהותית. הצד הרע הוא תמיד גדול, תעשייתי, טכנולוגי ושואף לשעבד, לכבוש ולדרוס. הצד הטוב קטן ותמים, תושביו מחוברים לטבע ונלחמים על אדמתם. טולקין תמיד היה בצד של האחרונים.

משוריינים באוקראינה, 10 בפברואר 2022 (צילום: AP Photo/Andrew Marienko)

(זהירות, ספויילר!) בניגוד למציאות, הצד החלש והיפה הוא הצד שמנצח. השר האפל נוצח בגלל שיריביו התעקשו שלא להשתמש נגדו בכוחו האדיר – הטבעת –  אלא דווקא לוותר עליו ולזרוק אותו להר האש וכך לחסל את הרשע מבפנים. קל להבין מדוע האוקראינים מזהים את עצמם עם הצד הזה. ולהאמין שטולקין היה מזדהה איתם בעימות הנוכחי. ולחשוב על עוד סכסוכים בעולם המציאות של ימינו עם מאפיינים כאלה.

טולקין היה פילושמי מוצהר והתעניין ביהודים. בראיון ל-BBC נשאל האם כשהמציא עמים שאב השראה מהעמים של עולם המציאות, והשיב שכן. "לגבי הגמדים, כמובן, זה די ברור", אמר, "הלא תוכל לראות את הדרכים הרבות שבהן הם מזכירים את היהודים?"

הגמדים של טולקין עברו טבח המוני, גורשו ממולדתם העתיקה שבמזרח ובתחילת "ההוביט" החליטו לחזור אליה. הוא מתאר אותם באופן אוהד, אף שיש מי שהיה מגדיר אותו כנגוע בסטריאוטיפים מוכרים: מוכשרים, מוסריים, אינטליגנטים, חמדנים, גסי-רוח, וכחנים, עקשנים.

הגמדים של טולקין עברו טבח המוני, גורשו ממולדתם העתיקה שבמזרח ובתחילת "ההוביט" החליטו לחזור אליה. הוא מתאר אותם באופן אוהד, אף שיש מי שהיה מגדיר אותו כנגוע בסטריאוטיפים מוכרים

האם ניתן למצוא בארץ התיכונה דברים שניתן ללמוד מהם על המדינה שהקימו היהודים, מעצמת הסייבר ותעשיות הנשק הרומסת ודורסת מזה עשרות שנים את שכניה ותושביה הכפריים? התשובה על אחריות הקורא בלבד. וייתכן שהיא מעניינת ורלוונטית לא פחות מוויכוחי הרשת על צבע העור של השחקנים.