המשכיל בעת ההיא יידום - הפלסטינים והמלחמה באוקראינה

כותרת ידיעה באתר "ערב 48" של הפרשן האני אלמצרי: "העמדה הפלסטינית כלפי המלחמה באוקראינה"
כותרת ידיעה באתר "ערב 48" של הפרשן האני אלמצרי: "העמדה הפלסטינית כלפי המלחמה באוקראינה"

בס"ד

המלחמה באוקראינה תופסת את הפלסטינים באחד מרגעי החולשה הקשים בתולדותיהם. שתי ההנהגות, זו של רמאללה וזו של רצועת עזה, מגלות זהירות רבה ונמנעות מלהביע עמדה בגנותו או בזכותו של צד זה או אחר.

לרשות הפלסטינית, שניסיון העבר צרוב מאוד בזיכרונה, יש הרבה מאוד מה להפסיד מהבעת עמדה כזו. חמאס, הלומדת את מורכבותה של מערכת היחסים הבינ"ל, בולמת את אנשיה מפני הבעת עמדות פומביות בשאלה זו.

המלחמה באוקראינה תופסת את הפלסטינים באחד מרגעי חולשתם הקשים. שתי ההנהגות, של רמאללה ושל רצועת עזה, נזהרות מהבעת עמדה בגנותו או בזכותו של צד זה או אחר

השיח הציבורי מבליט אף הוא מגמה זו. הוא איננו מסתיר אמנם את רגשותיו החיוביים כלפי רוסיה, מאשים את הקהילה הבינ"ל בשיפוט דו ערכי ודורש ממנה להפעיל את אותן סנקציות גם נגד ישראל, אך שב ומדגיש את הצורך לשמור על ניטרליות ולהימנע מלתמוך פומבית במי מהצדדים.

על ישראל להיערך להפניה מחודשת של האנרגיות הבינ"ל לכוון הסכסוך עם הפלסטינים ביום שאחרי המלחמה, להגביר את המגעים עם הנהגת הרשות הפלסטינית ולהתוות תכניות היוצרת אופק ותקוות. ככל שארה"ב תצא מחוזקת במעמדה הבינ"ל ביום שאחרי המלחמה, תגבר המוטיביציה של הנשיא ביידן לממש את אותן הבטחות שהבטיח לפלסטינים טרם בחירתו ונאלץ עד כה לדחותן.

ההיסטוריה הפלסטינית היא היסטוריה של תקוות ואכזבות, של ציפיות ומשבר ציפיות, יאמרו לבטח פלסטינים רבים וחוקרים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני העוקבים אחר השיח הפלסטיני הפנימי. זהו שיח רווי מילים וביטויים של צער, כאב, האשמות הדדיות ומחלוקות בלתי פוסקות מצד אחד, ורווי זעם, מצד שני, כלפי גורמי חוץ, מערביים וישראלים בעיקר, האחראים בשיח זה למציאות אליו נקלעה הבעיה הפלסטינית מאז החלה העלייה הציונית לאזור.

ברקע לתחושות אלה עומדת בין היתר התייצבותם ב"צד הלא נכון של ההיסטוריה" בסדרה של אירועים בינלאומיים שהתחוללו באזור מאז החל הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אשר קיבעו את מצבם ולא יצרו דינמיקה שיכולה היתה להביא לשינוי לו הם מייחלים.

ברקע תחושות הזעם עומדת בין היתר התייצבותם ב"צד הלא נכון של ההיסטוריה" בסדרת אירועים בינלאומיים שהתחוללו באזור מאז החל הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שקיבעו את מצבם ולא יצרו דינמיקה של שינוי

הטיעון הבולט ביותר המושמע בימים אלה בשיח הפנימי הפלסטיני, המתנהל סביב המלחמה באוקראינה, הוא זה שמאשים את הקהילה הבינלאומית בשיפוט דו ערכי של פגיעה באזרחים ו/או פשעי מלחמה כאשר מדובר במלחמות רחוקות מן המרחב הישראלי פלסטיני.

כך למשל מואשמות ארה"ב, האיחוד האירופאי וכל מי שהצטרף אליהם, בהתעלמות מוחלטת מן היד הקשה שמפעילה ישראל נגד הפלסטינים, בהרס תשתיותיהם, בהשתלטותה על אדמותיהם ובסירובה להיכנס לתהליך מדיני שיקדם את כינונה של המדינה הפלסטינית ויביא להסדר קבע.

כל זאת בעוד הן מגנות בתקיפות את הפלישה הרוסית לאוקראינה, מטילות על רוסיה סנקציות מקיפות באורח מתואם וחסר תקדים, מצדיקות את ההתנגדות המזויינת ל"כובש הרוסי", מחמשות ומסייעות לאוקראינה באורח אינטנסיבי, וחותרות, לפחות פומבית, ללא לאות להפסקת התוקפנות ולהגעה להסדר.

מדוע, שואלים רבים מן הכותבים, לא מפעילה ארה"ב את אותן סנקציות כלפי ישראל, ומדוע היא ובעלות בריתה אינן מתאחדות ומגלות נחישות כאשר מדובר בישראל.

אלא שהפעם אין בטענות אלה יותר מהבעת תסכול ושחרור קיטור. הזיכרון הפלסטיני משמש מעין תמרור אזהרה, שמונע מן התגובה הרפלקסיבית המוכרת לבוא לידי ביטוי, כופה על הכל זהירות ופורס מערכת ענפה של שיקולים שיש לקחת בחשבון בטרם מתייצבים לצד זה או לצד אחר.

הטיעון הבולט כיום בשיח הפנים-פלסטיני סביב המלחמה באוקראינה, מאשים את הקהילה הבינלאומית בשיפוט דו-ערכי של פגיעה באזרחים ופשעי מלחמה – במלחמות רחוקות מהמרחב הישראלי-פלסטיני

ברקע לשתיקה המהדהדת של שתי ההנהגות הפלסטיניות ברמאללה ובעזה בולטים כותבים רבים השבים ומזהירים מפני טעויות העבר ההרסניות, וקובעים שיש להימנע מהטעות של ערפאת, יו"ר אש"ף דאז, שהתייצב באורח פומבי ומעט יהיר, לצדו של סדאם חוסיין שפלש לכווית והשתלט עליה ב-1990.

התייצבות זו העמידה את הפלסטינים מול קואליציה של כמעט כל הקהילה הבינ"ל שכללה גם מדינות ערביות כמו סוריה, מצרים ואחרות. בעקבות מהלך זה איבדו מאות אלפי פלסטינים את מקומות עבודתם בכווית ובמדינות מפרץ אחרות, והותירו את משפחותיהם ללא מקור פרנסה.

הם מביטים אל העבר היותר רחוק ואומרים: תמכנו בצד הסוני במלחמת האזרחים בלבנון, שאנחנו עצמנו חלק ממנו, מול הקואליציה הנוצרית מרונית שנתמכה ע"י ארה"ב וישראל, ובסוף הואשמנו באחריות למלחמת האזרחים שפרצה שם. מה שסייע ב-1982 לישראל בגירוש אש"ף מלבנון.

בחמאס מציינים לאחרונה גם את העמדה שנקטו נגד המשטר הסורי בראשית האביב הערבי, שאילצה אותם לעזוב את סוריה. ויש השבים לשורשי הסכסוך ומשמיעים קולות של חרטה והכאה על חטא על אי ההיענות לתכנית החלוקה של 1947 ולניסיונות הרבים שקדמו לה לפשרות ופתרונות.

גם בקרב מדינות ערב מגלים הפלסטינים, לצד הזהירות הרבה המאפיינת את גישתן למלחמה באוקראינה, התייצבות, לא לגמרי מובנת מאליה, של קטר וטורקיה נגד הפלישה הרוסית, הידוק בקשר של הראשונה עם ארה"ב וניסיון התקרבות של השנייה, אחרי עויינות ממושכת, לישראל. שתי המדינות קרובות לחמאס והוכיחו לאורך זמן מחוייבות וסולידריות עם התביעות והצרכים הפלסטינים.

ברקע לשתיקה המהדהדת של שתי ההנהגות הפלסטיניות ברמאללה ובעזה בולטים כותבים רבים השבים ומזהירים מפני טעויות העבר ההרסניות, כמו זו של ערפאת שהתייצב פומבית לצד סדאם

הם רואים את חוסר ההיענות המיידי של סעודיה והאמירויות, הידועות בקשריהן ההדוקים עם ארה"ב, לבקשותיו של הנשיא ביידן בעניין הגדלת תפוקת הנפט, ומבינים שהן המערכת הערבית והן המערכת הבינ"ל צועדות בכיוון שסופו טרם ברור וגם אם תמשיך ארה"ב להוביל את המערכת הבינ"ל עם סיום המשבר, חלק גדול מכללי המשחק שעל פיהם התנהלה מערכת זו עד כה, ישתנו.

ברשות הפלסטינית מציינים בהקשר זה את הניטרליות שנקטו בסכסוך האחרון בין קטר לשאר מדינות המפרץ, שלא זיכה אותם בשום יתרון. המסקנה המאומצת היא שאין ראוי לעמוד לצדו של התוקפן ולא לצדד באורח גלוי בצד זה או אחר. השתיקה כך מבינים, גם בחמאס, שווה במקרה זה זהב.

עם זאת נטיית הלב העולה מן החלק הארי של המאמרים המתפרסמים בערוצי התקשורת הפלסטינים השונים, לאומיים ואסלאמיסטים כאחד, היא לכוונה של רוסיה. כלל ברזל הוא, אומר אחד הכותבים הפלסטינים בנימה של תסכול, שכאשר ישראל וארה"ב ניצבות בצד אחד של סכסוך הנושא אופי בינ"ל, יתייצבו הפלסטינים בצדו האחר.

תקוותם הגדולה היא שרוסיה תצא מחוזקת ולא תשוב למעמד עמו נכנסה לעימות זה. ארה"ב והאיחוד האירופאי ימשיכו, להבנת הפלסטינים, לעמוד לצדה של ישראל. החיבור ביניהם הוא אינטגרלי, וגם כאשר הם מוקירים ומכירים בתווך ובסיוע האמריקאי והאירופאי המושט להם לאורך שנים, החשדנות כלפיהם תמשך, משום ההנחה שלא יוכלו להשתחרר מן המחוייבות המוחלטת לישראל ולביטחונה.

יחס אמביוולנטי זה כלפי מדינות המערב הוא גם אחד הגורמים, שעם השנים התבהרו כאחד החסמים המונעים את ההתקדמות בפתרון הסכסוך. מצד אחד – הזדקקות לארה"ב היכולה להפעיל לחץ על ישראל ולהגמיש את עמדותיה והרצון להדמות ולהתקרב אליה בשל ערכי החופש, תחושת הרווחה והמודרניזציה שיש בה. מצד שני – החשדנות הבלתי פוסקת כלפיה וכלפי מה שהיא מייצגת. אלה העלו כמעט באורח קבע את החשד בצד הערבי והפלסטיני מפני ניצול חולשתם על ידה, ומכך שהיא לא באמת תפעל מתוך רצון כן להביא כל הצדדים לפתרון צודק ומוסכם.

הפלסטינים, כמו רבים במדינות ערב, אוהבים את המערב ושונאים אותו בעת ובעונה אחת, אם להשתמש בפראפרזה על דבריו של פואד עג'מי בחוק התרבות הפוליטית הערבית. המערב היה ועודנו הסמל לכל מה שחשקה נפשם והמראה העגומה שהוצבה בפניהם.

לצד הניטרליות, נטיית הלב העולה מרוב המאמרים בתקשורת הפלסטינית, הלאומית והאסלאמיסטית, היא לכיוון רוסיה. היחס האמביוולנטי למערב התבהר עם השנים כאחד החסמים המונעים התקדמות בפתרון הסכסוך

התוצאה לה מייחלים מרבית הפלסטינים, כאמור, היא שרוסיה תצא מחוזקת מעימות זה, תתייצב בעמדת השפעה טובה מזו שעמה נכנסה לעימות, תוכל להינות מהשפעה רבה יותר בזירה הבינ"ל ותוכל להפעיל לחצים הן על ישראל והן על הקהילה הבינ"ל כדי לקדם את עניינם של הפלסטינים.

רבים מן הכותבים הפלסטינים גם מניחים, שבמקרה זה סין, שעודנה שומרת על ניטרליות ולא ממהרת להתייצב לצד רוסיה או להושיט לה סיוע, תשנה אף היא את עמדתה ותתייצב לצד רוסיה. או אז, הם מאמינים, יכון סדר עולמי חדש בו יווצר איזון מסוים, לעומת המערכת החד קוטבית הקיימת עד כה.

כך שתיהן, רוסיה וסין, תוכלנה במצב זה לנצל את כוחן המשותף כדי לכרסם בעליונות ארה"ב והמערב, להרחיב את השפעתן בזירה הבינ"ל וממילא להגביר את סיכויי הפלסטינים לקדום הסדרת בעייתם.

ככלל, הרושם המתקבל מן השיח הענף הזה הוא שהפלסטינים לומדים מלקחי העבר. כלל הגורמים הרשמיים שומרים על שתיקה ואף מתקנים, בדיעבד, התבטאויות שיצאו מטעמם ועלולות להתפרש כעמידה לצד זה או אחר.

זהו מגוון רחב של קולות, חלקו מבוסס על הגיון ומנומק היטב, חלקו איננו אלא אוסף של משאלות לב שדובריהן מתקשים לעגן אותן בעובדות שיהפכו אותן ליותר ריאליות. נראה שההנהגה הפלסטינית, על שני מרכיביה, הלאומי והאסלאמי, מבקשת למנוע החרפה של החולשה בה הם מצויים ואולי גם להתחזק.

נטיית הלב שלהם היא שרוסיה תצא מחוזקת ובהמשך תזכה בתמיכת סין, ושתיהן תוכלנה לנצל את כוחן המשותף לכרסום בעליונות ארה"ב והמערב ולהגברת סיכויי הפלסטינים להסדרת בעייתם

ישראל, שאף היא שוקלת שיקולים של עלות מול תועלת ומגלה זהירות במדיניות שהיא נוקטת בעימות הזה, צריכה לקחת בחשבון שסיומו של העימות באוקראינה עשוי, כמו בסכסוכים בינ"ל בעבר, ליצור מציאות ואנרגיה בינ"ל חדשה. מציאות שתחתור לחזור ולטפל בסכסוכים שטרם נפתרו.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא ללא ספק אחד הממושכים, המטרידים והמאתגרים את הקהילה הבינ"ל. ממשל ביידן, כזכור טרם החל במימוש המדיניות  עליה התחייב ערב מערכת הבחירות האחרונה בסוגיה זו.

ככל שתצא ארה"ב מחוזקת מעימות זה, עשוי ביידן לראות בכך הזמנות לחדש את המאמצים ולממש את הצעדים עליהם התחייב לפני בחירתו בעניין הפלסטיני. על ישראל להקדים תרופה למכה, להגביר את המגעים עם הצד הפלסטיני, להתוות ולממש תכניות לשיפור המציאות הפלסטינית על מנת ליצור אופק ותנופה מחודשים.

יוחנן צורף עוסק שנים רבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. היום הוא חוקר בכיר במכון למחקרי בטחון לאומי בת"א INSS, ובעבר היה ראש האגף הפלסטיני-ערבי במשרד לענייני מודיעין ואסטרטגיה. קןדם לכן היה היועץ לענייני ערבים של המנהל האזרחי ברצועת עזה עד אחרי היישום של תהליך אוסלו. בין היתר שימש גם כמתורגמן של ראש הממשלה רבין ז"ל בהופעותיו המשותפות עם ערפאת בארז, בשנה הראשונה שאחרי יישום ההסכמים. חושב שפתרון סוגיה זו הוא המפתח לקיום חברה ישראלית לא שסועה ולא מפולגת, ולהמשך קיומה של המדינה כבית לאומי יהודי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
כל הכבוד לנתב ולתפקידיו. אבל במקרה זה רוסיה תקפה כי היא רצתה משטר אחר באוקראינה. הפלשתינים וחלק ממדינות ערב רוצים לגרש את העם מהטריטוריה שבו הוא נמצא. זה לא אותו הדבר. הכללתם במודל ... המשך קריאה

כל הכבוד לנתב ולתפקידיו. אבל במקרה זה רוסיה תקפה כי היא רצתה משטר אחר באוקראינה. הפלשתינים וחלק ממדינות ערב רוצים לגרש את העם מהטריטוריה שבו הוא נמצא. זה לא אותו הדבר. הכללתם במודל משותף – שגיאה ואולי הטעיה מכוונת.

עוד 1,414 מילים ו-3 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 29 ביוני 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

לקראת הפריימריז: גוברים המאמצים לשנות את חוקת הליכוד

חוקת הליכוד מחייבת חברי כנסת בעבר ובהווה להתמודד ברשימה הארצית, שם מספר המקומות מוגבל ומספר המצביעים עצום ● המשמעות היא שתריסר ח"כים מכהנים יוחלפו בפנים חדשות - וזה ממש לא מתאים לנתניהו, שחושש ממועמדים חדשים ולא מוכרים ● אחד המתמודדים במחוזות הוא ליאור קצב - אחיו של הנשיא והאסיר לשעבר - ומי, כך מתברר, שתיווך בין ח"כ אורבך לנתניהו ● פרשנות

עוד 661 מילים

מערכת החינוך הישראלית קורסת

כולם מתעסקים עכשיו בשכר המורים ובימי החופשה שלהם. להבנתי, זוהי דרך נוספת שלא לעסוק במשבר העמוק בו כולנו מצויים – מערכת החינוך הישראלית הקורסת.

זהו תהליך מתמשך הנמשך כבר שנים רבות. מערכת החינוך הישראלית נמצאת במחסור אדיר במורים ובמנהלים שיאיישו את תפקידי החינוך, הניהול וההוראה בשנת הלימודים הבאה.

כולם מתעסקים עכשיו בשכר המורים ובימי החופשה שלהם. להבנתי, זוהי דרך נוספת שלא לעסוק במשבר העמוק בו כולנו מצויים – מערכת החינוך הישראלית הקורסת

מורים חדשים המשתלבים במערכת בורחים ממנה כל עוד נפשם בם. כולם תולים את הבריחה המהירה ממקצוע ההוראה בשכר המורים המבזה ובמעמדם העלוב. אין ספק שמעמד המורה בישראל קשור בתנאי ההעסקה ובהסכמי השכר, אבל לא רק בהם. מעמד המורה בישראל נמוך כל כך מכיוון שאין לנו המורים סיכוי של ממש במאבק על זכויותינו ומעמדנו.

אנחנו מאורגנים תעסוקתית תחת ארגונים יציגים שלא באמת עובדים למעננו. הם פועלים תחת סמכויות ורגולציה מהתקופה העות'מאנית, כזאת שאינה רלוונטית כלל לשוק ההוראה והחינוך העכשווי. הסתדרות המורים וארגון המורים פועלים בזירת "הפרד ומשול" קלאסית. חלוקת הייצוג בין מורי היסודי וחטיבות הביניים למורי החטיבות העליונות מסרסת כל ניסיון אמיתי להניע ולהוביל מאבק שיצמיח שינוי. רוב המורים לא באמת יודעים מה ה"ארגונים היציגים" עושים למענם כעובדים ולמען מקצוע ההוראה בכלל.

משתנה משמעותי נוסף המכשיל כל מאבק לשינוי מעמדם ושכרם של המורים קשור במבנה הניהולי הכפול של המערכת התעסוקתית בה אנחנו עובדים. בתי הספר מנוהלים בפועל פעמיים. פעם אחת ע"י משרד החינוך ופעם נוספת ע"י הרשויות המקומיות. המדינה (משרד החינוך – מפעיל מס' 1) והרשות המקומית (מפעיל מס' 2), כמו כל מנגנון בירוקרטי, עושים הכל במטרה לשמר ולחזק את סמכויותיהם ומעמדם. הם עושים זאת באמצעות השתת כללים רגולטורים (לרוב חסרת היגיון חינוכי) המפעילים את המורים, המנהלים, הגננות והסייעות הלכה למעשה ביום יום. במילים אחרות, משחקים בנו "פינג פונג" תפעולי/ניהולי בין המדינה לרשות המקומית ואנחנו כרגיל חוטפים ושותקים.

תוקפים אותנו פיזית במרחב התעסוקתי בו אנו עובדים, מבטלים אותנו, מביישים אותנו, עולבים בנו בכל זירה אפשרית (במיינסטרים התקשורתי ובזירות הוירטואליות) ונראה שלאף אחד לא באמת אכפת. 

תוקפים אותנו פיזית במרחב התעסוקתי בו שלנו, מבטלים אותנו, עולבים בנו בכל זירה אפשרית (במיינסטרים התקשורתי ובזירות הוירטואליות) ונראה שלאיש לא באמת אכפת

מורים מרגישים מנוצלים ובצדק.

ניתן לנצל אותנו בקלות מכיוון שהחינוך של התלמידים.ות שלנו חשוב לנו מאוד, ולמענם ניתן מעצמנו גם כשנרגיש מושפלים ומנוצלים. 

אף אחד לא באמת שואל את דעתנו כמורים.

אף אחד לא באמת מקשיב לעמדה המקצועית שלנו – הן כמורים מקצועיים והן כמחנכים. כולם (ללא יוצא מן הכלל) מרשים לעצמם לבקר אותנו כבני אדם וכא.נשי מקצוע, לתקוף אותנו, לבייש ולבזות אותנו (זוכרים את נאום "הכניסה מתחת לאלונקה"). במילים פשוטות – אף אחד לא סופר אותנו.

בשנת 2022 במדינת ישראל יש מונופול מדינתי אחד, מוחלט, המפעיל הלכה למעשה את מערכת החינוך כולה. שירותי החינוך שהמדינה והרשויות המקומיות מספקות לנו ולילדינו מנוהלים בריכוזיות חונקת ע"י פקידות בירוקרטית שאינה מעוניינת בתחרות, בגיוון או בשינוי.

ה-spillover effects לתשתית שכזו הם ביטויי האלימות המשרדית המנטרלת ומדכאת כל יוזמה, התנגדות או תחרות בתוך המנגנון – זוהי להבנתי הסיבה העיקרית למחסור במנהלות וא.נשי הוראה. 

עכשיו, ברגע האמת, כשאנחנו המורים נאבקים על זכויותינו ועל עתידנו הכלכלי והתעסוקתי, משרד החינוך כמו גם הרשויות המקומיות – שהם הרגולטור שמפעיל אותנו ביד חונקת לאורך השנה כולה, הופכים פתאום ניטרליים.

בישראל יש מונופול מדינתי אחד המפעיל את מערכת החינוך. שירותי החינוך שהמדינה והרשויות המקומיות מספקות לנו מנוהלים בריכוזיות חונקת ע"י פקידות בירוקרטית

הם לא באמת קשורים באירוע, הם הופכים לצד שלישי בדיון שאינו מעורב בפועל במו"מ שבין משרד האוצר לבין הארגונים היציגים שלנו המורים – כאילו באמת יש לנו סיכוי להאיבק בתנאים הללו! 

בעיני, חברה הנוהגת כך בא.נשים האמונים על הכשרת דור העתיד ובאלו שבידיהם לעצב את המציאות בה כולנו נזדקן, משולה לחברה הסובלת ממחלה אוטואימונית המחריבה עצמה מבפנים. 

אני עוסק בחינוך 20 שנה, אני מאמין ואוהב את המדינה היהודית והדמוקרטית בה בחרתי לחיות ולגדל את ילדי. הבחירה שלי ושל מורים רבים לעסוק בחינוך היא בחירה תעסוקתית ציונית בבסיסה.

לאורך דורות קהילות יהודיות השקיעו תמיד השקעת יתר בחינוך. יש המסבירים שעובדה זו היא ששמרה עלינו כעם לאורך אלפי שנים של רדיפה. למרבה הצער, דווקא אצלנו, במדינה היהודית והדמוקרטית, ב-Start-Up Nation מורים צריכים לעבוד בניקיון או בשמירה במטרה לסגור את החודש ובכדי להאכיל את הילדים והילדות שלהם.

המורים של הילדים שלכם.ן בולעים את הבושה ואת העלבון בכל חודש מחדש כשמגיע תלוש השכר העלוב. הם ממשיכים לעסוק בחינוך למרות שמדובר בתחום תעסוקתי כל כך לא מוערך, המתגמל באופן מבזה, כי חשוב להם מהילדים שלכם.ן וחשובה להם מדינת ישראל.

השקעת יתר בחינוך בקהילות יהודיות כנראה שמרה עלינו כעם. למרבה הצער, דווקא אצלנו מורים צריכים לעבוד בניקיון או בשמירה כדי לסגור את החודש ולהאכיל את ילדיהם

זו מציאות עצובה כל כך – אבל לאף אחד לא באמת אכפת.

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנהל קמפוס ברשת החינוך אנקורי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 726 מילים

היום: מרתון הצבעות עד לפיזור הכנסת הצפוי הלילה

דיווח פלסטיני: צעיר פלסטיני נהרג מירי צה"ל בג'נין ● סגן שר החוץ על הורדת אזהרת המסע לטורקיה: "אנחנו עדיין ממליצים לא לנסוע, זה נותר מסוכן" ● אביו של הישאם א־סייד: "לא רוצה שהעסקה עם חמאס תכלול רק את הבן שלי. אני מוכן לחכות עוד" ● ביטן על ההתנגדות לחוק המטרו: "הקואליציה יכולים לקבל אותו בתמורה לחוקים אחרים"

עוד 7 עדכונים

"אני יזמתי את הארכת המסלול - והרשויות קיבלו את זה באהבה"

מעקב זמן ישראל דיון שנערך אתמול בוועדת פניות הציבור בכנסת המחיש כי הרשויות לא בחנו כראוי את הסיבות להגדלת המנחת הפרטי ליד חוף הבונים, כפי שנחשף בסדרת תחקירי זמן ישראל ● המנחת יוגדל משמעותית במימון המדינה, בעלות של כ-50 מיליון שקל, ועשוי להפוך לשדה תעופה פרטי ● הח"כים, שביקשו מהיזם לפרט את כוונותיו, נאלצו להסתפק בתשובה: "אין לי כוונה לחשוף את תוכניותיי העיסקיות"

עוד 1,497 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

החלטת ביהמ"ש העליון בארה"ב לבטל את הזכות להפלות היא התגשמות הטראמפיזם ● העדויות בוועדת החקירה בנושא ההסתערות על הקפיטול חושפות את התהליך שעוברת המפלגה הרפובליקאית מאז 1995 ● התוצאה המפוארת של התהליך הזה הוא פסק דין דובסון ● פרשנות

עוד 1,259 מילים

צאו לנו מהרחם - על פסיקת בית המשפט העליון בארה"ב ומשמעותה

לפני 150 שנה קמה התנועה הפמיניסטית ונאבקה על זכותן של נשים להיות אחראיות על חייהן – להצביע בבחירות, לרשת את רכוש משפחתן, להעיד במשפט ולהחליט מה יקרה בגופן.

פסיקת בית המשפט הפדרלי מבטלת את הפסיקה "רו נגד וויד", פסיקה מובנת מאליה מלפני כ-50 שנה, האומרת שזכותה של האישה על גופה ואל לאף אדם להתערב בכך. המשמעות של הפסיקה הניכחית רחבה יותר, כי לאחר שבית המשפט ביטל את זכותה של האישה על גופה הוא עשוי להמשיך ולבטל הישגים פמיניסטיים וקוויריים נוספים.

המשמעות של הפסיקה הנוכחית רחבה יותר, כי לאחר שבית המשפט ביטל את זכותה של האישה על גופה הוא עשוי להמשיך ולבטל הישגים פמיניסטיים וקוויריים נוספים

קצת רקע היסטורי. התנועה הפמיניסטית למאבק לשוויון במעמד הנשים החלה להתפתח לפני כ-200-150 שנה. ההתפתחות קרתה פחות או יותר במקביל בצרפת, ארה"ב ובריטניה ובהמשך במדינות נוספות.

את התנועה הובילו נשים, אך היו גם גברים הוגי דעות שהבינו כי יש עיוות ביחס לנשים וכתבו מניפסטים חשובים. למשל ג'ון סטיוארט מיל שכתב את The Subjection of Women או בתרגום לעברית "שעבוד האישה", בו הציג השוואה בין מצבן של הנשים למצבם של עבדים.

אפשר לקצר את היחס לנשים למספר מרכיבים מרכזיים: היחס לנשים הניח כי הן אינן בוגרות קוגניטיבית ומנטלית, כלומר הן כמו ילדים, דעתן קלה, הן לא בשלות, ולכן לא מסוגלות להחליט בנושאים חשובים ומהותיים.

כתוצאה מכן נשים לא יכולות היו ללכת לבד ברחוב והן נזקקו לגבר מלווה; עדותן לא נחשבה בבית משפט ולכן גבר העיד מטעמן, או ששמעו אותן בלי שנחשבה; הן לא יכלו לרשת את הרכוש שאביהן הוריש להן, ורכושן עבר לבני זוגן הפורמליים, או לגבר ממשפחתן (בן, אח או דוד); הן לא היו בשלות להחליט על מצבן הנפשי ולכן נשים סוררות אושפזו בכפיה על ידי גברים; והן כמובן לא היו רשאיות להחליט על גופן – הריונות, טיפולים רפואיים והפלות – כל אלו היו בשליטתם המלאה של הגברים או של נשים מבוגרות ובעלות מעמד שפעלו בשם הפטריארכיה הגברית.

אפשר לקצר את היחס לנשים למספר מרכיבים מרכזיים: היחס לנשים הניח כי הן אינן בוגרות קוגניטיבית ומנטלית, כלומר הן כמו ילדים, דעתן קלה, הן לא בשלות, ולכן לא מסוגלות להחליט בנושאים חשובים ומהותיים

ואם נדמה שתיארתי את העולם ב"סיפורה של שפחה", הספר שהפך לסדרה ב-HBO – זה לא במקרה, כי מרגרט אטווד הקנדית הסתכלה על השמרנות הפוריטנית (אוונגליסטים וזרמים נוספים) בארה"ב והבינה, כי באותה מידה שבשורת הפמיניזם יצאה מהאומה האמריקאית, משם היא גם יכולה לחזור לאחור.

היא תיארה עולם דיסטופי בו נשים מאבדות את כל הזכויות שהשיגו. אינן רשאיות ללכת ברחוב לבד, אלא רק בזוגות; אינן רשאיות להחזיק רכוש, אינן אחראיות על מצבן הנפשי ובוודאי שאינן אחראיות על גופן. הרחם של הנשים הפוריות ביניהן הופך לבית חרושת לייצור צאצאים למעמד הגברי השולט ולכאורה גם לאותן נשים בעלות השפעה.

הסופרג'יסטיות בסוף המאה ה-19 הבינו, ששינוי צריך להתחיל בפרלמנט. לכן נאבקו על זכות הבחירה. משהצליחו הנשים לקבל את הזכות לבחור (ולעיתים רחוקות גם להיבחר) הן הצליחו להביא לשינויים הדרגתיים בעיוותים שהוצגו כאן ובעיוותים נוספים, אם כי עדיין נשארה עבודה רבה כדי להביא את הנשים למעמד שווה לגברים. הפסיקה רו נגד וויד משנת 1973 קבעה כי חוקי מדינה מקומיים האוסרים הפלות אינם חוקתיים.

בארה"ב שולטת הגישה הנוצרית הדתית, לפיה מרגע הפריית הביצית יש לעובר חיים. היהדות אינן דוגלת בגישה זו אלא בהדרגתיות החיים, כלומר בתחילת הדרך לא מדובר בעובר, וככל שההיריון מתקדם החיים מתפתחים.

אולי כדאי להבהיר: גופה של אשה הוא רק שלה, גם אם יש בקרבה ביצית שהופרתה, או עובר בן מספר שבועות. אין לאף אדם זכות להתערב בגופה, בדיוק כפי שלאף אדם אין זכות להתערב בגופו של גבר. הפלה היא אירוע טראומטי, אם זו הפלה טבעית או הפסקה יזומה, אם מתוך אילוץ או מתוך בחירה, בכל המקרים מדובר באירוע קשה וטראומטי גם בלי וועדות ובתי משפט שיושבים בהן גברים.

שתי הגישות (הנוצרית בוודאי, אך גם היהודית) מפקיעות מנשים את ההחלטה על גופן, תוך התייחסות אליהן כאל רחם מהלך והעדפת ביצית שהופרתה או עובר – לפני חייה, שלומה, בריאותה ויציבותה של אישה

מעניין מה היה קורה לו היו מחילים על הגברים הבועלים את העונשים שסופגות נשים על הריון לא רצוי:

  • עונש כלכלי – קנס כספי כבד (בסכום עלות גידולו של ילד עד גיל 20).
  • השפלה ונידוי חברתי – הוצאתם מן החברה בטענה שהם מופקרים.
  • מגבלת תנועה תוך אחריות טיפולית – אותה אחריות שמוטלת על הנשים ומצמצמת את יכולתן להתפתח וללמוד, לעסוק במקצועות שהן רוצות ולצאת לבלות.

האם גם אז היו מונעים את ההפלות מנשים, או שאז היו מחייבים אותן לבצע הפלה גם נגד רצונן?

זכות ההפלה היא חלק מזכותה של האישה על גופה. וככל שהאישה מוחלשת יותר – קל יותר לגזול ממנה את הזכות על גופה, לפגוע באוטונומיה הגופנית של במעשה הבעילה (אם היא נאנסת) ואח"כ לפגוע באוטונומיה שלה באיסור ההפלה.

נשים מוחלשות יולדות ילדים מוחלשים שאיש לא רוצה לגדל אותם והמדינה לא רוצה לטפל בהם. נשים חזקות יודעות לדרוש את מה שמגיע להן, אם כי גם הן יאלצו להילחם בעזרת כסף או קשרים על זכותן הבלעדית לגופן.

היפנים מציבים בבתי הקברות פינה עם פסלים לתינוקות שלא נולדו במקום קבר. האמהות מטפלות בפסלים, מלבישות אותם ומביאות להם תקרובת פולחנית כפי שעושים בקבר. כך מבינים היפנים את הקשר הקיים בין אישה לעוברה.

אל תשאלו נשים על ההפלה שלהן, נשים רבות סוחבות אחת או רבות, וכל אחת מהן שומרת מקום בלב להפלה שלה ולא משנה הסיבה בגללה היא עברה אותה. באותה מידה גם אל תתערבו בנסיבות שהביאו אותה לעבור אותה. אולי היה זה אונס או גילוי עריות, אירוע מקרי או אקראי, גבר אלים או זוגיות הרסנית, מצוקה כלכלית או רגשית, סיבות בריאותיות לה או לעובר ועוד, כי לכל הפלה יש שם וסיבה משלה.

התערבות בהחלטה כל כך אישית ואינטימית היא אירוע בוטה, גס ולא מכבד את גופה ונפשה של הזולת. האירוע משאיר צלקת, ההתערבות משאירה צלקת קשה יותר, אם תשמעו נשים מספרות (מרצונן!) על ההפלות שלהן, שימו לב למשקל הרב שיש בזיכרונן להתערבות חיצונית בהחלטה.

התערבות בהחלטה כה אישית ואינטימית היא אירוע בוטה, גס ולא מכבד את גופה ונפשה של הזולת. האירוע משאיר צלקת. ההתערבות משאירה צלקת קשה יותר

על פי הגישה השמרנית המקובלת במדינות רבות בעולם, קיימת למחוקקים ולבית המשפט הזכות להתערב ברחמן של הנשים. גישה זו אינה רואה בנשים יצורים עצמאיים ולתפיסתה, לביצית מופרית זכויות רבות מאשר לנערה או אישה בוגרת. פסיקתו הדרמטית של בית המשפט הפדרלי בארה"ב מאותתת לעולם כולו, ובעיקר למדינות המערב הליברלי, כי ניתן לחזור למדיניות שלילת הזכויות מנשים שהיתה מקובלת גם במערב עד סוף המאה ה-19.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) היא חוקרת היסטוריה ומגדר בישראל, מתמחה בזוגיות, מיניות ויחסים בין המינים. מרצה במכללת כנרת ובמסגרות אזרחיות בעלת ניסיון רב בהוראת בני נוער. אני מאמינה כי רוב בני האדם טובים, צריך רק לדעת לכוון אותם לשם וחינוך היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. קיבוצניקית ופמיניסטית נשואה באושר ואם לארבעה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 990 מילים ו-1 תגובות
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מלחמתו של השופט סולברג בתופעת העתירות הציבוריות

נשיא בית המשפט העליון העתידי לא אוהב את תופעת העתירות הציבוריות - שהחלה עוד בתקופת הנשיא מאיר שמגר - ופועל לצמצמה, כחלק מתפיסת עולמו השמרנית ● בחודשים האחרונים הוא פועל להטמיע גישה חדשה, יש שיאמרו בעייתית ● בעת האחרונה, המהפכה של סולברג זכתה לתמיכה משני שופטים נוספים בעליון ● המחנה הפרוגרסיבי דומם בינתיים ● פרשנות

עוד 555 מילים

אלו ימים משונים במשכן הכנסת: הקואליציה, שנלחמה במשך שנה על קיומה, לוחצת לפזר את הכנסת בהקדם - ואילו האופוזיציה, שקראה לבחירות מוקדמות בכל הזדמנות, נמלאה לפתע רוך וסבלנות ● בליכוד החליטו על טקטיקה ברורה: חיבוק ופרגון לאיתמר בן-גביר ● למה מנסור עבאס לא חושף את החומרים שבידיו? ● וגם: רגע של אנושיות ושת"פ בין הקואליציה והאופוזיציה אמש בכנסת ● פרשנות

עוד 920 מילים

רוב חברי הכנסת תומכים בקיום הבחירות ב-1 בנובמבר; בליכוד מתעקשים על 25 באוקטובר

חמאס פרסם סרטון שבו נראה, לדבריו, השבוי הישראלי השאם אל סייד ● הורדה לבינונית רמתה של אזהרת המסע לאיסטנבול ● בוטל עונש המוות שנגזר על הישראלית שהורשעה באמירויות בסחר בסמים ● אחרי מינויו לראש הממשלה יגור לפיד בווילה הסמוכה לבית ראש הממשלה ● השגריר האמריקאי בארץ קורא להמשיך בחקיקה, שתאפשר מתן הקלות לישראלים בקבלת ויזה לארצות הברית

עוד 46 עדכונים

מגפה חברתית

מחקר חדש בהובלת רמב"ם חושף עלייה חדה בעשור האחרון של מספר הילדים חולי סוכרת סוג 2 בישראל: פי-10 בחברה הערבית, פי-3.5 בקרב יהודים ● סוכרת סוג 2 מושפעת מתורשה אבל הטריגר להתפרצות הוא אורח החיים - השמנת יתר ומחסור בפעילות גופנית ● "פעם היינו רואים סוכרת סוג 2 רק אצל מבוגרים", אומרת החוקרת, "יש סיכוי גדול שהילדים האלה יזדקקו לדיאליזה"

עוד 836 מילים ו-1 תגובות

7 מיליארד מחפשים בעלים

הנכסים האבודים האפוטרופוס הכללי מחזיק באלפי דירות, קרקעות וכספים עזובים ● פרויקט התנדבותי מנסה לאתר את הבעלים או היורשים של כ-16 אלף הנכסים האלה ● המדובר בעבודת נמלים, ועד היום הפרויקט איתר כ-15 אנשים ויידע אותם בדבר זכויותיהם ● אחרי חשדנות ראשונית, במשרד המשפטים שוקלים להיעזר בפרויקט ● אחת המשתתפות בפרויקט: "השבת אבדה זו מצווה ביהדות"

עוד 1,840 מילים

ההצעה לפיזור הכנסת תאושר לפני יום חמישי; לא הושגה הסכמה לגבי מועד הבחירות

ועדת הכנסת אישרה לקריאה ראשונה את הצעת החוק להתפזרות הכנסת ● המליאה תכריע אם הבחירות ייערכו ב-25 באוקטובר או ב-1 בנובמבר ● אושרו הקלות בביצוע הפסקת היריון ● הסתדרות המורים משביתה שוב את הלימודים ● חמאס: חלה הרעה במצבו של ישראלי המוחזק ברצועה ● אחרי העימות ביניהם, נתניהו ואמסלם ערכו פגישת פיוס ● ליברמן: לא נשב עם הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה

עוד 61 עדכונים

בעיני רבים, ההצהרה של אמסלם כי רע"ם תוכל להצטרף לקואליציה אם לגוש הליכוד יהיו 61 מדנטים, נחשבת פיגוע רציני בקמפיין המפלגה, המבוסס כולו על אנטי המפלגות הערביות ● נתניהו נכנס באמסלם, שנפגע עד עמקי נשמתו ● ההערכה בליכוד היא שנתניהו ביקש להעביר כך המסר גם לאחרים, שלא יצברו ביטחון עצמי רב מדי ● במקרה של אמסלם, זו עשויה להיות טעות קשה של נתניהו ● פרשנות

עוד 594 מילים

סעודיה מנסה לשנות תדמית על חשבון ליגת הגולף האמריקאית

תמורת מענקי חתימה שמנים ופרסים בסכומים דמיוניים, גם שחקני הגולף הטובים בעולם מוכנים להתעלם מרצח מתנגדי משטר, דיכוי להט"בק והוצאות המוניות להורג בסעודיה ● ליגת הגולף הסעודית מאיימת להרוס את הסבב העולמי ולהפוך לאירוע ה"ספורטווש" הגדול של התקופה האחרונה

עוד 3,169 מילים

בעקבות הכסף הגדול

כולם מכירים אותו בתור מייסד אפליקציית המסרים המיידים, אבל יאן קום הוא גם נדבן שתורם עשרות מיליונים לארגונים יהודיים ● היקף התרומות העצום מאפשר לו להשפיע ישירות על הקהילות היהודיות ולהמשיך במסורת הפילנתרופית של יוצאי בריה"מ לשעבר ● "לציבור היהודי צריך להיות אכפת משום שהוא יכול לעצב ולקבוע סדרי עדיפות בקהילה"

עוד 1,990 מילים

בישראל עלולים לאמץ את השיטה הרפובליקאית לחיסול הליברליות

ההשלכות בעקבות ביטול פסק הדין רו נגד וייד יהיו עצומות ● בישראל, המאבק למינוי שופטים שמרנים עלול להחריף ולהשפיע על אזרחים רבים ● במקביל, שיח הזכויות חייב להשתנות ולעסוק גם בשימור הישגים ● הפערים האידאולוגיים מפצלים את ארה"ב באופן חסר תקדים לשתי "אמריקות" שונות ● פרשנות

עוד 1,119 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה