כאשר ראש הממשלה המנוח יצחק רבין דיבר על היותו חייל בצבא השלום, ספק אם דמיין שיגיע יום ובו חיילת במדים ופלסטיני ממזרח ירושלים יישבו ברכבת הקלה בירושלים, ירקדו וידבבו יחדיו קטע מוזיקלי.

מה שאולי נשמע כמו חלום בלהות לימין הרדיקלי, הוא המציאות היומיומית שאפשר למצוא ביישומון טיקטוק. האם נוסחת הגשר לשלום בין רוסיה לאוקראינה נמצאת ביישומון סיני שהצליח לכבוש את הלב ואת הזמן של הצעירים ומשמש "אופיום להמונים" עם פילטרים ואפקטים?

מה שאולי נשמע כמו חלום בלהות לימין הרדיקלי, הוא מציאות יומיומית שאפשר למצוא ביישומון טיקטוק. האם נוסחת הגשר לשלום בין רוסיה לאוקראינה נמצאת שם?

מאז תחילת הלחימה באוקראינה, רשת טיקטוק משמשת ככלי נשק במלחמת התודעה ההדדית שהאוקראינים והרוסים מנהלים אחד כלפי השני ובמקביל, הפכה למקור חדשותי עבור צעירים רבים הצופים בפלישה של רוסיה לאוקראינה דרך הטלפונים שלהם.

חשבונות טיקטוק של אוקראינים משתפים את החוויות והסיפורים שלהם, מציגים הרס בנוף האורבני של אוקראינה וחיילים רוסים נלקחים בשבי ומושפלים. סרטונים אלו מופצים ברשת וזוכים למיליוני צפיות ותגובות.

@valerisssh

Putin, it could be your children???????????????? #ukraine #russiastopthewar

♬ Shevchenko_Meni odnakovo – гой

מכיוון שחלק גדול מהתוכן בטיקטוק מגיע למשתמשים באמצעות האלגוריתם המשוכלל של הרשת, הלומד מה אנשים אוהבים ומגיש להם יותר מזה באופן אוטומטי, זה מגביר את אחריותו בתקופה של עימות. חלק גדול מהתוכן בטיקטוק מורכב מקליפים קצרים וערוכים היטב, ובמצב כזה, קשה מאוד להבדיל בין אמת לשקר.

כך, סרטון ישן של הילדה הפלסטינית Ahed Tamimi מנסה להשפיל חייל צה"ל, עבר אוקראיניזציה והוצג כסרטון מהחודש האחרון. הפלסטינית הפכה לאוקראינית והחייל הישראלי הוצג כרוסי, וכך נולד תוכן ויראלי שבינו לבין האמת אין הרבה.

בשנתיים האחרונות, טיקטוק משתלטת על רוב זמנם ומרצם של בני הנוער וממלאת תפקיד חשוב בחייהם. יש לה תפקיד משמעותי בגישה של צעירים למידע וחדשות, היא מאפשרת לצעירים לחלוק דעות וערכים, להתחיל שיחות ולבנות קשרים. מכיוון שאין ליישומון גבולות, תרתי משמע, הוא מאפשר לחבר בין גולשים ממקומות שונים. יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים.

מאז תחילת הלחימה באוקראינה, רשת טיקטוק משמשת ככלי נשק במלחמת התודעה ההדדית שהאוקראינים והרוסים מנהלים אחד כלפי השני ובמקביל, הפכה למקור חדשותי עבור צעירים רבים

הרוב המכריע של התוכן בטיקטוק אינו מזיק, אלא מרענן ומעורר אמפתיה. האפשרות שניתנת לכל אחד להצטרף לטרנדים, יושב על הפונקציות המוחיות הבסיסיות ביותר שתורמות ליצירת קשרים חברתיים: אוקסיטוצין, דופמין וקורטיזול. כך, כמו האזנה או יצירת מוזיקה, טיקטוק מאפשר לכל אחד לפתוח את המצלמה, ולהיפגש עם חבר, אשר כמאמר השיר: "דומה לך וקצת אחר".

הקהל ברשת משמש כיוצר תוכן וגם כצרכן. אנשים יוצרים תכנים אומנותיים, חדשותיים ומוזיקליים, משתתפים במערכונים, מדבבים נאומים או יוצרים דואטים – ובדרך זאת ניתן במה למי שבדרך כלל לא נשמע. מבעד לחזות של כיף, אופנה והומור – טיקטוק מייצרת תרבות שלמה סביב נושאים פוליטיים חיוביים כמו מלחמה בגזענות, שוויון הזדמנויות או סוגיות פמיניסטיות.

האם טיקטוק יעשה לאנושות את מה שהאומנות והמוזיקה עשו בעבר, ויצליח לחבר בין אנשים זרים, בין תרבויות ואפילו בין אויבים? דבר אחד ברור, הפוטנציאל של טיקטוק לעצב מחדש את העתיד, לבנות גשר ולייצר הבנה ואמפתיה בין עמים שונים, הוא עצום.

האם טיקטוק יעשה לאנושות את מה שהאומנות והמוזיקה עשו בעבר, ויצליח לחבר בין זרים, בין תרבויות ואפילו בין אויבים? דבר אחד ברור, הפוטנציאל של טיקטוק לעצב מחדש את העתיד – עצום

אלגוריתם פתוח, חכם וגמיש, שמאפשר לחשוף צעירים לרעיונות חדשים, ומלמד אותם להקשיב לדעות של אנשים מתרבויות שונות, ואף ליצור יחד איתם בשיתוף פעולה תכנים חדשים, הוא החומר ממנו עשוי שלום.

נועם פורר הוא סמנכ"ל ניו מדיה וחדשנות בבן חורין אלכסנדרוביץ - אסטרטגיה, תקשורת וניהול משברים. מומחה בניהול מוניטין רשת, ניהול משברי דיגיטל ו- WEBINT, ניהל פעילות דיגיטל לעשרות ארגונים, אישי ציבור ופוליטיקאים, והוביל מספר קמפיינים מובילים. מאמין ביצירת חוויות דיגיטל ייחודיות המבוססות על חשיבה אסטרטגית, תובנות ייחודיות ורעיונות גדולים, תוך הסתכלות עד רמת הפיקסל והגולש (צילום: ענבל מרמרי)

הדיווחים בליל שלישי בשבוע שעבר על נפילת עוד שלושה לוחמים בעזה, הוסיפו לטראומה הכללית גם את הדיווח על עוד לוחם שהתאבד בצפון. הם, הדיווחים, נצמדו לדיווחים מהכנסת על דיל עסקת הפטור לחרדים.

אלה נצמדו לדיווחים על ההתעקשות של בנימין נתניהו על עסקה חלקית, בה שוב יופקרו החטופים לזוועות השבי במנהרות חמאס, ולאדישותו למשפחות החטופים שליוו אותו לוושינגטון ואף הצטלמו אתו, ולשלל הסרטונים הזחוחים שהוא מוציא בוקר וערב.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

שיח החירשים החילוני-חרדי הוא מהמרתקים במדינה הזו. את תירוץ ה"שירות באמצעות לימוד התורה" של החרדים אף אחד כבר לא קונה, כי גם מתווה פשרה שיגייס את אלו שלא לומדים – נדחה על-ידי הרבנים על הסף. את האמת הזו לאחרונה הם גם לא דואגים להסתיר.

החילוני התמים שנחשף לַתַּרְמִית מסיק את המסקנה – מבחינתו – המתבקשת: זה הכל סיפור על כוח ושליטה של העסקונה והאליטה הרבנית בהמון החרדי.
ובכן, טעות. זה קל מדי, שלא לומר בורות. מי שקצת מכיר, יודע שמאחורי תירוץ "לימוד התורה" לאורך השנים, הקו החרדי האמיתי ביחס למדינת ישראל – ובכלל ביחס לעולם המודרני – מושתת על עיקרון ברור ועקבי: היבדלות. זהו האתוס המכונן של האידיאולוגיה החרדית. לא להתערבב עם העולם החיצון, ובגדול כמה שאפשר להגביה את חומות הגטו – מה טוב.

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.

זה לא כבש כותרות בינלאומיות, אך לאחרונה עיר הבירה של אומה שבניה נרדפו ונרצחו ברצח עם נוראי במלחמת העולם השנייה הנציחה את זכר קורבנות עם אחר שסבל גורל דומה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

ב־7 ביולי שינתה עיריית ירושלים את שמו של רחוב קטן הסמוך לשער שכם וקראה לו על שמו של אליה קהוואג'יאן – צלם ארמני שמת בשנת 1999, ואיבד את כל משפחתו במהלך רצח העם הארמני שביצעה האימפריה העות'מאנית ב־1915.

לארי לקסנר הוא עיתונאי אמריקאי ותיק, שחי בתל אביב וקריירת הדיווח שלו נפרשת על פני פורטו ריקו, הבלקנים, המזרח התיכון והקווקז הדרומי.