מי מעוניין בהסלמה בעורף? רצף הפיגועים בבאר שבע, חדרה, בני ברק ותל אביב, בנוסף למחאה בשיח ג'ראח לקראת הכרעה משפטית בעניין בתי המריבה, מעמיד את הדרג המדיני מול מבחן הישרדות קשה, ואת מערכת הביטחון מול השאלה: מה הוא התרחיש המסכן את יציבות הסכמי אברהם?

מי מעוניין בהסלמה בעורף? רצף הפיגועים בנוסף למחאה בשיח ג'ראח מעמיד את הדרג המדיני מול מבחן הישרדות קשה, ואת מערכת הביטחון מול השאלה: מה התרחיש המסכן את יציבות הסכמי אברהם?

על פי הערכות, אף ארגון פלסטיני או תנועה פוליטית-דתית-לאומית בישראל לא עומדת מאחורי הפיגועים. זאת אף שהממשלה הכריזה על הקמת חמישה ישובים בנגב, כתגובה לחוסר המשילות ביישובים הערבים המוכרים והבלתי מוכרים באזור מצד אחד, וכמחווה לימין שמימין, פירעון הלוואת ההכרה בשלושה ישובים ערבים וחוק החשמל המתוקן מצד שני.

עם זאת, ראשי הביטחון מאמינים, מתוך היכרות מעמיקה עם הלך הרוח בחברה הערבית בישראל ובמזרח ירושלים – בעקבות המצב הסוציו-אקונומי הנמוך, גל האלימות, מצוקת הדיור ויוקר המחיה, הסתת גורמי ימין, בתי המריבה בשיח ג'ראח והגבלות לקראת הרמדאן – שזהו העיתוי הנכון להתעוררות תאים קיצוניים בהשראת דאע"ש לצאת לפגוע באוכלוסיה האזרחית. 

החשש בקרב גורמי הביטחון הוא אובדן המשילות בערים הגדולות, בהן החיכוך בין עובדים, פקידים ותושבים ערבים ויהודים הוא מסביב לשעון. כל חיכוך נורמטיבי כמו תאונת דרכים, סכסוך כספי, ויכוח מילולי וכדומה עלול להפוך לאירוע טרגי, כי היד קלה על ההדק, והרוב היהודי נמצא בתודעה שהוא תחת מתקפה בכל מקום וזמן.

אז איך עוצרים את גל הפיגועים? ההחלטה של הדרג המדיני על גיוס כוחות מילואים נוספים למשמר הגבול היא סוג של הפגנת נוכחות לא מספקת, כי המציאות החדשה שונה ומשונה. המדינה צריכה להתמודד עם פיגועי ירי של יחידים שאינם משתייכים לאף ארגון מסורתי, אלא לאב רוחני אינטראקטיבי ברשת החברתית. הפצת קטעים מסוימים מכל סרטוני פיגועי הירי היא מעין חומר הסברה והסתה, בה האזרח או השוטר ״הגיבור״ סוגר את הסצנה האחרונה.

המציאות החדשה שונה ומשונה. המדינה צריכה להתמודד עם פיגועי ירי של יחידים שאינם משתייכים לאף ארגון מסורתי, אלא לאב רוחני אינטראקטיבי ברשת החברתית

לכן יש להפעיל שיקול דעת הסברתי (להבחין בין שמירה על חופש העבודה התקשורתית לבין החשש להסתה, נקמה ועידוד) לצד מתן הקלות נוספות בכניסת המתפללים המוסלמים לאל אקצא ומניעת עליית גורמי ימין קיצוני לשם. אלו צעדים הכרחיים לשמירה על היציבות לפרק זמן ארוך.

בו זמנית, היעדר אסטרטגיה ביטחונית למיגור הכהניזם וניסיונות הפגיעה בערבים מוסיף שמן למדורה. מאז היום הראשון לפיגוע בבאר שבע לא התקיים דיון אחד בנושא הנחיות שלום הציבור, כיצד להתמודד עם מעשי חבלה, כיצד לשמור על מרקם היחסים בין ערבים ליהודים, סיורים באתרי בנייה ואזורי תעשיה בהם מועסקים עובדים ערבים וכדומה. במקביל, דווח על קריסת אתר האינטרנט להוצאת רישיונות לאחזקת נשק כתוצאה מגידול במספר הנרשמים.

הבהלה לאקדח: זינוק של פי 3 בבקשות לרישיון נשק מאז הפיגוע בבאר שבע pic.twitter.com/UGA0U0tTlK

— ynet עדכוני (@ynetalerts) March 24, 2022

גל הפיגועים הנוכחי הוא עוד סבב נוסף או דור ההמשך לאירועי שומר החומות והסבבים שלפניו, ואיתו גם הדיווחים החוזרים על "זינוק של יותר מ-5000 אחוז בבקשות לרישיון נשק" (ידיעה מ-2015).

ובמערכת הפוליטית-ביטחונית מתעלמים מתמרורי האזהרה. לא צריך הרבה תירוצים כדי שהאזרחים יצאו לפגוע באזרחים אחרים, ולמעשה שיטת הפיגועים החדשה ״עובדת היטב״, כהגדרת המפגעים.

במערכת הפוליטית-ביטחונית מתעלמים מתמרורי האזהרה. לא צריך הרבה תירוצים כדי שהאזרחים יצאו לפגוע באזרחים אחרים, ולמעשה שיטת הפיגועים החדשה ״עובדת היטב״, כהגדרת המפגעים

מאמצי הביטחון בגזרה הפנימית, כולל במזרח ירושלים, הם פתרון לטווח הקצר במטרה לשמור על נאורות המדינה מול חושך בנות בריתה. אך התלות בדרג המדיני לא תאפשר לגורמי אכיפת החוק לעשות מעבר לנדרש ברמה המיידית. כלומר לא יאספו נשקים בלתי חוקיים ולא יפעלו נגד גורמי הפשיעה המאורגנת. אולי כי ידם של אותם גורמים כבדה על ההדק בעתות חירום לאומי.

בהא שחאדה הוא יועץ תקשורת בערבית, עורך וקריין ברדיו אישמס בעבר, קריין ״במכאן״ המדיה בערבית בתאגיד, עורך תוכן לא חדשותי בשמיים תקשורת.

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודים של אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה. לכאורה. צריך לומר שוב שכל הערכים הללו הם לכאורה.

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודי אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה

מדוע?

מפני שהנפת דגלי ישראל בירושלים היא לא הבעיה. הבעיה היא בשם מה מונף הדגל.

מצעד הדגלים הפך למעשה למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה.
מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא רק יהודי והם בזים לפולחן המוסלמי.

כותב שורות אלה השתתף בשנים אחרות ביום ירושלים, כאשר ההתיישבות העובדת הייתה עולה לירושלים עם כלים חקלאיים ותוצרת חקלאית. כאנשי מילואים עזרנו והתנדבנו לארגון יום ירושלים והוא עבר בדרך כלל כחג שמח, בהסכמה לאומית רחבה, ללא הפרעות מצד הפלסטינים וללא הפגנות לאומניות גזעניות.

אולם עם השנים, ישראלים חילונים ממגזרים שונים הדירו עצמם מירושלים ביום חגה. הנוער הדתי הלאומי והלאומני השתלט על יום ירושלים, עם מצעד גס מלווה בקריאות שנאה והסתה, וגרם לעימות צפוי מול האוכלוסייה הפלסטינית של ירושלים.

מצעד הדגלים הפך למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים, שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה. מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא יהודי בלבד

הדגל הוא לא הבעיה. דגל ישראל מכובד גם במדינות ערביות כאשר נערכים שם הסכמים או מתארחים נציגי המדינה.

גם מפגשים עם נציגי הפלסטינים מלווים בהצבת דגלי ישראל ברקע המפגש.
דגל ישראל הוא לא הגורם למהומות ולא לטילים שעלולים להיירות מעזה.
הבעיה היא דברי השטנה המופקרים שסביבם חוגגים בני נוער מוסתים ושפת השנאה המזמינה מלחמה.

הנושא כבר הגיע לביהמ"ש העליון בשנת 2015 כאשר השופטים נדרשו לדון בקריאות "מוות לערבים" שנישאו במצעד הדגלים, לצד קריאות הסתה מוכרות אחרות: "איטבח אל ערב" ו"יבנה המקדש וישרף המסגד".

לקראת המצעד בשנת 2015 עתרו עמותת "עיר-עמים" ופורום "תג מאיר" לבית המשפט העליון בדרישה למנוע את מעבר הצעדה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה. ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט אליקים רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה:

"מי שאומר 'מוות לערבים' אנו בדעה שהוא צריך לקבל עונש וגם המשטרה צריכה להיות בדעה זו. זה לא חופש הביטוי אלא חופש ההסתה".

אמר והתיר את המצעד.

ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה נגד המצעד, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה. אמר והתיר את המצעד

מבין אלפי החוגגים המוסתים המשטרה הייתה עוצרת בודדים. על כתבי אישום שהסתיימו בהרשעה לא שמענו מעולם.

בג"ץ אישר: מצעד הדגלים ביום ירושלים יעבור דרך הרובע המוסלמי http://t.co/1mKlAqEMau pic.twitter.com/M22hrJdmZb

— Haaretz הארץ (@Haaretz) May 11, 2015

בשנה שעברה רה"מ לשעבר בנימין נתניהו עצמו דרש מאיתמר בן גביר לא להגיע לשער שכם בשל איום הטילים, ומפכ"ל המשטרה ושב"כ התריעו על הצפוי. האירועים התדרדרו לירי רקטות על ירושלים, דחיית המצעד ומהומות בערים המעורבות.

הבעיה היא לא הדגל. הדגל המסמל את מדינת ישראל לא עשה שום דבר לאיש.

אבל מי שמנצל את זהותו היהודית במדינת ישראל כדי לתקוע את מוט הדגל בעיני שכניו, קורא מוות לערבים ומסית לשריפת מסגד החשוב לעולם המוסלמי – הוא האשם ואותו יש לעצור ולמנוע ממנו את הנפת הדגלים במחול החרבות הלאומני שאותו חוגגים דוקא ביום ירושלים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.