אילוסטרציה (צילום: istockphoto/wildpixel)
istockphoto/wildpixel

הממשלה חוגגת גירעון אפסי על גבם של רוכשי הדירות

הפעם האחרונה שהממשלה חגגה גירעון אפסי הייתה ב־2008 ● אלא שאז פרץ משבר הסאבפריים, הריבית ירדה לכמעט אפס – ובועת הנדל"ן החלה להתנפח ● משק בריא הפך להיות מבוסס על יכולת האזרחים לקחת חובות ולהזרים אותם בחזרה דרך רכישת דירות, רכבים וצריכה כללית ● ההישג הוא, אם כך, לא שייך רק לממשלה אלא רשום בעיקר על גבם של האזרחים ● פרשנות

עוד 549 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // שבת, 2 ביולי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

אחרי ביקור יורש העצר בקהיר, למצרים התחוור כי סעודיה אינה מתכוונת להמשיך להיות הפרה החולבת של מצרים ● האסון בירדן גורם לזעם ברשתות החברתיות ● בין סוריה לאוקראינה: קייב מנתקת יחסים עם דמשק ● ותשע שנים אחרי שמיליוני מצרים יצאו לכיכר תחריר כדי להפגין נגד הנשיא מורסי, הסופר אלאא אל-אסוואני מוציא ספר מבריק, "רפובליקת כאילו" ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

עוד 1,335 מילים

"עוד לא אבד חינו של החשק המוזר לשנוא"

"בנחמדות לא מנצחים בחירות" קבע נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" למחרת היום שבו התבשרנו כי ישראל הולכת כנראה לבחירות, הפעם – לסיבוב חמישי. גם ברנע צופה שארבעת החודשים הקרובים "יהיו אכזריים, זדוניים, מעוררי קבס", והוא מציע: "מי שיש לו קיבה חלשה מוטב שיתרחק בתקופה הזאת מפוליטיקה".

"בנחמדות לא מנצחים בחירות" קבע נחום ברנע למחרת היום בו התבשרנו כי ישראל הולכת לבחירות, הפעם – לסיבוב חמישי. גם הוא צופה ש-4 החודשים הקרובים "יהיו אכזריים, זדוניים, מעוררי קבס"

הפעם כנראה צפויים לנו שיאים חדשים של רשע, טינופים, הכפשות מפלצתיות ושנאה הדדית אינסופית. מי יגלה עפר מעיניהם של חיים חפר וחיים גורי, שהתריעו כבר לפני עשרות שנים על מסורת השנאה היוקדת הנפוצה במקומותינו? שנאה לזולת וכן גם דמוניזציה של היריב הפוליטי. אלא שחיים וחיים השמיעו את שוועתם לפני עידן הדיגיטליות, לפני שהעוינות המבעבעת, ההתלהמות והשצף-קצף הציפו את הרשתות.

הוותיקים בינינו ודאי זוכרים את "שיר הצהובים" של חיים חפר, ששרה להקת התרנגולים המהוללת אי אז בשנות השישים של המאה הקודמת. סשה ארגוב הלחין. אותו שיר שוב נשמע עכשיו אקטואלי במיוחד:

"דבר אחד עוד לא אבד חינו
החשק המוזר הזה לשנוא
לשנוא הרבה, חזק וטוב
לשנוא עד שתהיה צהוב".

……לא אין שונאים כך סתם
הוא דווקא ידידנו
אנו שונאים שנאת חינם
זה בא זה עולה מתוכנו".

חיים גורי קונן על עוצמת השנאה ההדדית, התהומית, לפרקים כמעט עיוורת בין שמאל לימין – ולהיפך. הוא קרא לתופעה "תרבות המשטמה":

"אני זוכר את השנאה הזאת מאז שעמדתי על דעתי. הכול השתנה ללא הכר, רק השנאה, כמו המנגינה, תמיד נשארת".

ואני זוכרת איך בילדותי הרחוקה בקיבוץ של השומר הצעיר למדנו לשנוא כל יריב פוליטי, אפילו את מפא"י. כמפ"מניקים שרופים בכיתה ב' היינו מורחים כתובות כגון "הבוז מפא"י!" על דלתות הצריפים שבהם שוכנו הפועלים השכירים של הקיבוץ. ססמאות דומות מרחנו או חרטנו גם על מדרכות הקיבוץ. וקשה לשכוח איך הושתלה בראשינו הקטנים תדמיתו של החירותניק מנחם בגין כמפלצת.

בילדותי בקיבוץ השומר הצעיר למדנו לשנוא כל יריב פוליטי. כמפ"מניקים שרופים מרחנו "הבוז מפא"י!" על דלתות צריפי הפועלים השכירים. תדמית החירותניק של בגין הושתלה בראשנו הקטנים כמפלצת

הנה, ברפרוף, כמה תזכורות היסטוריות על עוצמת השנאה:

"הדמוניזציה של היריב הפוליטי נועדה לחדד את העימותים, ללכד את שורות המחנה הפוליטי, לחזק את המטען האידיאולוגי של חניכי תנועות הנוער החלוציות ולהגביר את מעורבותם בפוליטיקה המפלגתית".

כך כתב ההיסטוריון ד"ר שאול פז בספרו "פנינו אל השמש העולה". גילוי נאות: אני ערכתי את הספר, שנושאו המרכזי הוא הקיבוצים ותנועות הנוער החלוציות בתקופה שבין מלחמת השחרור ל"ששת הימים", 1967.

פז מציין שהשנאה העזה ביותר הופנתה אל הרוויזיוניסטים. ראשיתה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בתקופת היישוב שקדמה להקמת המדינה. הציונות הרוויזיוניסטית תבעה רוויזיה, בחינה מחדש של דרכי הפעולה הציונית, ונקיטת קו תקיף נגד המדיניות של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

אותה שנאה לוהטת רפתה אך לא התפוגגה בעקבות כניסתו של מנחם בגין, ראש מפלגת "חרות", לממשלת הליכוד הלאומי בימי הה"מתנה" הלחוצים שקדמו למלחמת "ששת הימים". רק אז, ב-2 ליוני 1967, ניתנה לרוויזיוניזם מעין רהביליטציה, כמעט טיהור של שמו הטוב.

"הדמוניזציה של היריב הפוליטי נועדה לחדד את העימותים, ללכד את שורות המחנה הפוליטי, לחזק את המטען האידיאולוגי של חניכי תנועות הנוער החלוציות ולהגביר את מעורבותם בפוליטיקה המפלגתית"

עד אז דבק בבגין הדימוי של פשיסט וטרוריסט. העימותים בין נערי תנועות הנוער החלוציות לבין הנוער של תנועת "בית"ר" היו לעתים אלימים מאוד. סלעי המחלוקת העיקריים שבין הרוויזיוניסטים לבין המנהיגות הציונית היו, לפי פז, דרכי המאבק בשלטון המנדט הבריטי, התנהלות הפועלים במאבק לעבודה עברית בארץ-ישראל, ההגדרה של מטרות הציונות.

הקרע בין שני המחנות העמיק ב-1933, בעקבות רצח חיים ארלוזרוב, ממנהיגי תנועת הפועלים. כידוע, החשד נפל על אנשי הימין הרוויזיוניסטי מ"ברית הבריונים". עד כאן ד"ר שאול פז.

השנאה ההדדית העזה חלחלה גם לשירה ולספרות. הקיצוניים והידועים ביותר הם ביטויי השטנה של המשורר המוערך אורי צבי גרינברג (אצ"ג). ב"ספר הקטרוג והאמונה" שפורסם ב-1937 אצ"ג תקף את תנועת הפועלים, ובמיוחד את השומר הצעיר, בגין הקריאה לנקוט הבלגה מול הפורעים הערבים. בעקבות מאורעות 1936 הוא כתב:

"…ובני הקיבוץ הם כעגלי מרבק
מציון למוסקבה קרעו חזונם.
יפי נפש כאלה – קומוניסטי סלון!
כפליים אשנאם מגוי, קיקלון!
אני מגיש את מדליית הבוז דרגה a
לכל קיבוצי השומר הצעיר".

באותה תקופה אצ"ג שילח "דברי קלון", כלשונו, בקיבוץ משמר-העמק של השומר הצעיר, לאמור:

"היי ישימון במפת המדינה
אל טל בהריך.
אל עץ וטף.
ואיש כי ישאל:
לאן הדרך מוליך?
וענה העונה: להפקר העמק".

ביטויי השנאה התהומית הדדיים. ובכל זאת, אין סימטריה בין שמאל לימין כאשר השנאה מתממשת בפועל ומיתרגמת למעשי קיצון –להתנקשויות רצחניות.

"יריות באות מימין", קבעה בצדק יהודית אוריין בבלוג שפורסם באתר "בננות" בשנת 2009. אוריין זכורה לטוב כמבקרת ספרות ב"ידיעות אחרונות" וכבעלת טור מבריק במוסף "זמנים מודרניים" של העיתון, מהימים שאותו מוסף, הגדוש כיום סיפורי דוגמניות, הכיל גם טקסטים מאלפים, חכמים ועמוקים.

אוריין ערכה מעין השוואה בין רצח אמיל גרינצוויג ב-1983 בירושלים במהלך הפגנה של השמאל לבין רציחתו של ברוך גולדשטיין בעקבות הטבח שהוא ביצע במתפללים ערבים במערת המכפלה בחברון.

"אמיל גרינצוויג לא עשה שום דבר. רק צעד עם חבורתו. חייך וחשב מחשבות אסורות. הקבר הצנוע שהוקם לו היה הקבר הראשון של השמאל. מעניין מיהו לעומתו איש הימין שלשמו הוקם קבר גדול ונאה – 'ברוך הגבר', וסביבו עורכים טקסים והילולות אינדיאניות. נעמיד בכך איזו סימטריה בשתי התנועות הלאומיות שלנו, ימין כנגד שמאל, בשם הלגיטימיות של שתיהן.

אמיל רוזנצוויג נרצח על ידי איש הימין, גם איש הימין ברוך גולדשטיין יינאץ שמו נרצח בשל פעולה ימנית במערת המכפלה שבחברון. אז שום סימטריה אין כאן, שני הקורבנות נרצחו על ידי כוחות הימין. השמאל אינו מוציא מקרבו רוצחים".

רוב תכני הטורים של יהודית אוריין דווקא לא היו פוליטיים באורח מפורש וישיר. בהמשך הבלוג היא הזכירה כמובן את רצח רבין ואת רציחותיהם של מתקני עולם כמו אברהם לינקולן, ג'ון פ. קנדי, מרטין לותר קינג האמריקאים על ידי לאומנים ימניים חשוכים. לדבריה "גם יוליוס קיסר, המדינאי הרומאי הכי חשוב, נרצח על ידי קנאים שמרנים".

בסיום רשימתה ציינה יהודית אוריין כי התכנים, הרעיונות, האידיאות והסובלנות שהם חלק בלתי נפרד מהשקפתו של השמאל הליברלי, אינם יכולים לדעתה להוליך למעשי רצח.

"זה לא יכול לקרות בשמאל משום שמניעיהם של אנשי שמאל טובים, רודפי שלום וזולתיים. זה יכול לקרות בימין משום שהתוכן השלילי, הלאומני, העויין, הקנאי והקיצוני חי בהלימה גמורה עם המעשים הקרימינלים של קיצוני ימין".

ביטויי השנאה התהומית הדדיים. ובכל זאת, אין סימטריה בין שמאל לימין כאשר השנאה מתממשת בפועל ומיתרגמת למעשי קיצון – להתנקשויות רצחניות. "יריות באות מימין", קבעה בצדק יהודית אוריין בשנת 2009

מאיר שלו כתב במדורו השבועי ב"ידיעות אחרונות" על פנטזיית כפתורים אשר לחיצה עליהם תוכל להביא למימוש משאלות. וביניהם גם כפתור פלאי שיאחד את מפלגת העבודה, יש עתיד, כחול-לבן ומר"צ. "אין לי כפתור", כדברי שלו, "שגם יקבע את תוצאות הבחירות, אבל איחוד כזה יכול לעזור".

בעקבות מאיר שלו גם אני מפנטזת על כפתור הזוי ואוטופי נוסף. אילו רק יכולתי ללחוץ על כפתור שירסן קצת את גילויי השנאה והטינופים, ינמיך את להבות השיסוי והעוינות.

בייאושי אני מנסה לאמץ את דברי רענן שקד, גם הוא ממבריקי "ידיעות אחרונות", על הרצון "לא לשמוע מאף אחד כלום ושום דבר בכלל עד ליום ההגעה לקלפי". אבל למרות המיאוס והכוונה להתנתק, קשה להתעלם מגילויים מרתיחי דם כמו לשון השוק בספסלי האופוזיציה, העילגות והצווחנות, השקרים שנתניהו מפריח כמעט בלי למצמץ. "זהו כישרון מולד" קובע רענן שקד.

אז במה אפשר להיאחז? אולי בהומור מקברי המומלץ במצבי מצוקה, אולי בציוצים נוסח סילבי קשת. הצייצנית שממשיכה להבריק גם בגיל תשעים פלוס מצטטת את איצ'ה ממבוש, המוכתר האגדי של עין-הוד:

"אל תבזבזו את הייאוש, עוד תזדקקו לו מאוד".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,121 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

האם הטרלול השמרני שחוגג בארה"ב בדרכו לישראל?

להחלטת העליון האמריקאי, לפיה הממשל הפדרלי לא רשאי להטיל מגבלות על פליטות הפחמן של תחנות כוח, עלול להיות המשך בישראל אחרי הבחירות ● עליות המחירים החדות של החשמל והדלק הן הזדמנות לאומית ואישית לחשב מסלול מחדש ● בהרצליה, פינוי-בינוי כולל גם פינוי מוסדר של בעלי חיים משטח בנייה ● והזמנה לערב הרצאות על סביבה בכל הארץ

עוד 1,420 מילים

ריאיון מלחמת הגנגסטרים נגד הנאצים בארצות הברית

על רקע עצרות הענק של הארגונים הנאצים בארה"ב בשנות ה־30, השופט היהודי נתן פרלמן החליט לקחת את החוק לידיים ופנה למאפיונרים יהודים כדי להקים צבא של בריונים שיילחמו באנטישמים ● הסופר מייקל בנסון משחזר את האירוע הנשכח בספר חדש ומספר לזמן ישראל: הם לא האמינו שיהודים יעזו להתנגד

עוד 1,330 מילים

למקרה שפיספסת

סרייבו, יומן מלחמה - השיבה הביתה     

תקציר הפרקים הקודמים: מאי 1993, עוד פיסת מדינה שנקרעה מהרפובליקה המדממת של יוגוסלביה – עוד טלאי משמיכת הטלאים של בוסניה-הרצגובינה, ובירתה סרייבו תחת מצור כבד כבר למעלה משנה. אנחנו, צוות טלוויזיה של הרשת האמריקאית NBC News, מגיעים בטיסה לסרייבו הנצורה ושמים את פעמינו במכונית משוריינת אל עבר המלון שישמש לנו בית ומשרד במהלך המשימה העיתונאית בעיר. את היום הראשון, שעות בודדות לאחר שהגענו בטיסה מספליט השכנה במטוס מטען של האו״ם, אנחנו מסיימים בארוחת ערב במסעדת המלון, שידעה כבר ימים יותר טובים. הלילה הראשון היה קצר. לא נרדמתי עד אחרי חצות.

מלון הולידיי אין סרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)
מלון הולידיי אין סרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)

בוקר טוב סרייבו

עם אור ראשון התעוררתי. מיטת קינג-סייז של מלון פאר בלי חשמל, בלי חלונות, בלי וילונות, והנוף מהחלון הפרוץ הוא בניין משרד הפנים,  אחד הבניינים הגבוהים במרכז העיר, שקומותיו העליונות ספגו פגיעות ישירות של ארטילריה סרבית ועלו באש. קירות מפויחים.

הנוף הנשקף מחלון ההולידיי אין בסרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)
הנוף הנשקף מחלון ההולידיי אין בסרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)

ניצלתי את העובדה שיש עוד כחצי שעה עד לארוחת הבוקר, ונכנסתי להתקלח. מים חמים זה לחלשים. אין דלק אין חימום. מקלחת מהירה. ככה גם חוסכים במים, מצרך יקר ערך בעיר הנצורה.

ניצלתי את העובדה שיש עוד כחצי שעה עד לארוחת הבוקר, ונכנסתי להתקלח. מים חמים זה לחלשים. אין דלק אין חימום. מקלחת מהירה. ככה גם חוסכים במים, מצרך יקר ערך בעיר הנצורה

אוסף אל התרמיל את הפנקסים שהבאתי, כלי כתיבה, המצלמה וכמובן הטרנזיסטור, האוזנייה, הקסדה והשכפ״ץ. כשהמעליות לא עובדות צריך לחשוב היטב לפני שיורדים ברגל חמש קומות, כדי לא לשכוח כלום בחדר.

אני הראשון בחבורה ליד השולחן שלנו. ריח חזק של קרום החלב המורתח, למי שאוהב. אני פחות מתחבר ומבקש, אם אפשר, קפה בלקני. נזהר שלא לבקש טורקי או יווני, לפחות לא לפני שאבין מה היחס של המקומיים לכל אחד מאלה.

דובי ומרטין מצטרפים. שיחה של בוקר בחדר האוכל של בית מלון. זר לא יבין זאת. לילה ראשון שלנו בעיר נצורה והשאלה הראשונה שלנו היא – האם גם לכם לא היו מים חמים בחדר?

ביצים קשות וחריץ גבינה מלוחה, לחמנייה טרייה, ריבת תות, Eat as much as you can. יוסי מתעכב. הוא בטח כבר אסף את האספרסו ויצא החוצה לעשן סיגריה של בוקר באוויר הצח ליד קיר המגן ביציאה האחורית של המלון.

דֵּנִי הפיקסר נכנס לחדר האוכל, מפתחות ביד אחת וקופסת מרלבורו אדום ביד השנייה.  מתיישב ליד השולחן, מצית סיגריה, מחליף כמה מילים בשפת המקום עם המלצר שממהר לחזור עם אספרסו קטן וחזק. הפסקת האש תיכנס לתוקף בעוד שלוש שעות. מרטין מבקש לצלם את ה-Stand-Up לכתבה של הערב ליד אחד התורים למים, דלק או מזון. ועד אז נצא לסיבוב היכרות עם העיר.

אוסף לתרמיל את הפנקסים שהבאתי, כלי כתיבה, מצלמה, טרנזיסטור, אוזנייה, קסדה ושכפ״ץ. כשהמעליות לא עובדות צריך לחשוב היטב לפני שיורדים ברגל 5 קומות, לא לשכוח כלום בחדר

הנקודה הראשונה הבוקר תהיה בית החולים לילדים

שוב חורכים את האספלט בשדרת הצלפים בנסיעה מהירה במיוחד. צפוף באוטו עם האפוד, והקסדה מכבידה אבל אני לא מעז להסיר אותה. יוסי יושב מקדימה ומצלם. דֵּנִי מבקש ממנו להוריד מצלמה. זה מסוכן, הוא מסביר, מישהו יכול לטעות ולחשוב שמדובר במטול רקטות ולירות עלינו.

מרטין מאחור – גם הוא עם מצלמה, אבל מצלמה קטנה. מרטין מצלם מתוך הרכב החוצה את דני במראה, דני מספר על החיים בעיר. הום סינמה. בוודאי יהיה מרתק לראות את זה בעוד שלושים שנה. חשבתי אז ולא ידעתי עד כמה.

בבית החולים המקומי שקי חול מגנים על הכניסה. שלושה אמבולנסים חונים ליד השלט המצביע על חדר המיון. בבית החולים אין מבקרים. בבית החולים הזה גם אין חולים. זה בית החולים לילדים, ילדים שנפגעו במלחמה. אלפים נפצעו. 1300 נהרגו במהלך קרוב לארבע שנות המצור על העיר.

יסינה מלווה אותנו, רופאה צעירה, בוסנית, שעבדה עד פרוץ המלחמה בבלגרד הבירה ושבה אל העיר לשרת בביה"ח היחיד לילדים כאן.

היא לוקחת אותנו במדרגות אל הקומה השנייה, אל המחלקה הכירורגית. חדרים גדולים, תקרות גבוהות. יסינה מספרת תוך כדי שאנחנו עוברים במסדרונות הריקים השקטים שרק הד נעליה נשמע בהם, על המחסור בתרופות, על המחסור בחומרי חבישה, ועל המצב בשכונות הרחוקות יותר, שם הפצועים והחולים לא יכולים להגיע אל בית החולים הנמצא במרכז.

בביה"ח המקומי שקי חול מגנים על הכניסה. 3 אמבולנסים חונים ליד שלט חדר המיון. בביה"ח אין מבקרים. אין בו גם חולים. זה ביה"ח לילדים שנפגעו במלחמה. אלפים נפצעו. 1300 נהרגו במהלך קרוב ל-4 שנות המצור על העיר

היא מספרת לנו על הטראומה של הילדים, על הפוסט טראומה הצפויה להם כשיגדלו, אם ישרדו את הפציעות. אנחנו נכנסים לחדר אחד, מיטות תינוק ריקות בפינה הרחוקה מהחלון. בצד השני של החדר – מיטה אחת, ילד בן שנתיים, אולי שנתיים וחצי, אמיר, הוא כבר כאן שלושה חודשים. הגיע עם שפה שסועה.

אמו הביאה אותו והשאירה אותו לחסדי האחיות. הייתה חייבת לחזור אל הכפר שמחוץ לעיר הנצורה. השאירה שם לבדם שלושה ילדים, הגדולה בת 11. בעלה הצטרף לכוחות המגנים על המולדת, יסינה מספרת. וכעת – אמיר שהחלים מהניתוח רוצה הביתה. מחפש את אמא אבל אמא לא כאן, לכן הוא נשאר בבית החולים בינתיים. אמיר שותק ותולה עיניים גדולות בתקרה. יסינה אומרת בלחש, שהילד לא ישמע, שאם המשפחה לא תיצור קשר עם בית החולים בזמן הקרוב – אמיר הקטן יועבר לבית היתומים העירוני.

עד היום אני רואה בדמיוני את הילד, אמיר, יושב מצונף ומכונס בעצמו, אוחז בבובת סמרטוטים שאולי היא המזכרת היחידה מהבית, מהמשפחה שהייתה לו עד לפני שלושה חודשים. הוא יושב בפינת המיטה הקטנה המסורגת, תינוק עם צלקת על השפה העליונה, סימן לניתוח שעבר.

איפה אמיר היום? האם אמא שלו מצאה אותו? או שאולי בכלל נשאר, גדל ובגר בבית היתומים? שלושים שנה, והמבט שלו, כמו המבט של הילדים שהשארנו מאחור רעבים, צמאים וחולים במחנות הפליטים בסומליה, או אלה בצפונה של אתיופיה, לא עוזב, כמו גם המבט של הילדה שעמדה ליד המלון בבוקר קפוא אחד של חג המולד בטימישוארה, כולם צלקות לחיים.

אמיר שהחלים מהניתוח רוצה הביתה. מחפש את אמא אבל אמא לא כאן, לכן הוא נשאר בביה"ח בינתיים. יסינה אומרת שאם המשפחה לא תיצור קשר עם ביה"ח בקרוב – הוא יועבר לבית היתומים העירוני

גם שלושים שנה אחרי והריחות כמו המבטים צרובים בזיכרון לתמיד כנראה. ריחות הליזול של בית החולים, כמו ריח החלב המורתח בארוחת הבוקר, או ריחו של הקפה השחור עם הג׳ינג׳ר אצל מוחמד במוגדישו בווילה שלנו. ריח הביוב הזורם ברחובות של ביידואה, או השמש השורפת כל דבר חי בעיר הנמל אסאב, בדרומה של סומליה מול חצר-מוות, לחופו של הים האדום.

כל ביקור כזה בכל משימה עיתונאית דומה, חורצת עוד טבעת בגזע העץ של כולנו, העוסקים במלאכה.

אחרי שבועיים בעיר הנצורה אנחנו בדרך לשדה התעופה. דני נוהג את האאודי המשוריינת ואנחנו חולפים במהירות בפעם אחרונה בשדרת הצלפים, ה-Sniper Alley, הרחוב המסוכן בעולם באותם הימים.

חנני ומרטין ליד המטוס הצרפתי בדרך הביתה (צילום: באדיבות המצולם)
חנני ומרטין ליד המטוס הצרפתי בדרך הביתה (צילום: באדיבות המצולם)

רגע לפני שאנחנו חוצים את המחסום האחרון בכניסה לשדה התעופה, מרטין שואל את דני: "מתי אתה תצא מכאן?" ודני, כמו דני, בחצי חיוך של "אני לא באמת יודע" אומר שהוא מקווה להיות על מטוס עם המשפחה ביולי הקרוב. וכשמרטין שואל שוב היכן ניפגש בפעם הבאה, הוא עונה ״אולי בפאלם ספרינגס קליפורניה״. תמצית החלום הבוסני.

גם 30 שנה אחרי, הריחות, כמו המבטים צרובים בזיכרון לתמיד כנראה. ריחות הליזול של ביה"ח, כמו ריח החלב המורתח בארוחת הבוקר, או ריח הקפה השחור עם הג׳ינג׳ר אצל מוחמד במוגדישו

אם דני עזב את סרייבו ביולי  1993 עם המשפחה כמו שקיווה או לא – כבר לא נדע. אני אל  ״שדרת הצלפים״ כבר לא חזרתי. זה הווידאו שצילמנו תוך כדי הנסיעה האחרונה אל שדה התעופה.

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. כל תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,115 מילים
עודכן לפני 13 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
קוֹלָב 138

קולבים מאוירים, צילומי קולבים, קעקועי קולבים, שרשראות עם קולבי זהב קטנים, ואינספור צילומים של נשים מניפות קולבים בהפגנות ספונטניות בערים שונות באמריקה ● איך הפך דווקא קולב הבגדים לסמל של המאבק למען זכויות הנשים?

עוד 1,112 מילים

ליברמן: רואה את עצמי מועמד לראשות הממשלה

נתניהו בירך את לפיד והודיע לו כי הוא יתעדכן בענייני ביטחון כראש האופוזיציה באמצעות המזכיר הצבאי ● איילת שקד נפרדת מנפתלי בנט: בזכותך יודעים שאפשר לנהל מדינה בביטחון, באחריות ובדרכי נועם ● מתן כהנא: זכיתי להיות שותף בכיר לדרך ● וליד טאהא מרע״ם עבר צינתור - מצבו טוב ● בלינקן ליו"ר הרשות הפלסטינית: לחקור ביסודיות את מות אבו עאקלה

עוד 27 עדכונים

123 ימים בזירת איגרוף, בלי חוקים ובלי כפפות

קמפיין הבחירות של נתניהו יתמקד בחיבור בין לפיד לרשימה המשותפת ורע"ם ● הקמפיין של לפיד יתמקד בחיבור בין נתניהו לסמוטריץ' ובן-גביר ● העימות הזה יהיה אחד המרתקים שהיו כאן, בין שני שועלי בחירות משופשפים שמכירים היטב את התקשורת והרשתות ● ובינתיים, לנתניהו יש פריימריז על הראש, לפיד חייב לסגור עם איזנקוט - ובימינה, איילת שקד נראית כמו צמח בר ● פרשנות

עוד 1,085 מילים ו-1 תגובות

במלחמה בשחיתות, התדמית של לפיד קרסה אל מול המציאות

ייתכן שהכניעה של יאיר לפיד לדרישות האופוזיציה השבוע, לקראת פיזור הכנסת, נבעה מחוסר ברירה - אולם ההתנהלות הזו אפיינה את ראש הממשלה הנכנס לאורך כל השנה החולפת, כשנמנע באופן עקבי מלקדם יוזמות בתחום המאבק בשחיתות שלטונית ● דעה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 862 מילים ו-1 תגובות

אנשי מודיעין בישראל תוהים השבוע מה גרם לסנוואר האנליטי להעלות פתאום שוב את עסקת השבויים ● האם סנוואר לא עומד בלחץ הרחוב הפלסטיני או שמא הוא מזהה בקיעים במערכת הפוליטית הישראלית ומפרש את זה כשעת כושר? ● במערכת הביטחון קיימת התנגדות נחרצת ללכת לעסקה בשני שלבים, וגורמים מעורים מעריכים: המו"מ חזר לנקודת האפס ● פרשנות

עוד 635 מילים

"שכר דיפרנציאלי למורים? לפי איזה קריטריונים בדיוק? זה הזוי"

במשרד האוצר דורשים שכר דיפרנציאלי למורים והקלה בהליך פיטורי מורים בתמורה לתוספת השכר ● מורים ומומחים לחינוך חלוקים בנוגע לפיטורים - ומתנגדים בלהט לכוונה להנהיג שכר דיפרנציאלי ● חלקם מפקפקים ברצינות האוצר וחושבים שמדובר פשוט ב"עז" במו"מ על השכר ● שרת החינוך לשעבר יולי תמיר: "זאת לא תוכנית, אלא ניסיון לכופף את המורים במו"מ" ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,416 מילים

אחרי שהודיע כי לא יתמודד בבחירות הבאות, בנט מותיר לשותפתו הוותיקה ירושה מפוקפקת ● ימינה אמנם מגיעה עם מימון מפלגות של כ-11 מיליון שקל, אך גם עם רשימה לא ברורה של מתמודדים, בייס חמקמק ואג'נדה מעורפלת ● ובינתיים, מהנעשה במרכז-בשמאל: את פגישת החיזור שלה עם הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט, יו"ר העבודה מיכאלי בחרה לקיים בבית בן גוריון בתל אביב ● פרשנות

עוד 1,032 מילים

יאיר לפיד נכנס לתפקידו כראש הממשלה ה-14 של ישראל

דיווח: נתניהו יכריע אם לפעול נגד ימינה בראשות שקד אחרי שיקבל סקר שיבחן את הנושא ● שמרית מאיר, ששימשה כיועצת המדינית של בנט: הוא התכוון להישען על הרשימה המשותפת; בנט הכחיש את הדברים ● אדלשטיין הודיע שלא ירוץ לראשות הליכוד ● טראמפ: נתניהו אכזב אותי, אך אשקול לתמוך בו ● הרצוג: "בחירות חמישיות בתקופה כל כך קצרה מאוד לא בריאות למדינה"

עוד 53 עדכונים

עושים מה שבז"ן שלהם

המתיחות במפרץ חיפה עולה מדרגה ● מנכ"לית איגוד ערים טוענת כי בתי הזיקוק מנעו לאחרונה כניסה של פקחים שהגיעו לבצע ביקורות בשטח המפעל ● בבז"ן דוחים את הטענות ומציינים כי "כל אירוע חריג מדווח על פי הדין" ● אלא שגם לדיון בכנסת שעסק בבז"ן, נציגי החברה לא טרחו להגיע ● ח"כ מוסי רז: "הזלזול של בז"ן בנבחרי הציבור הוא המשך ישיר של הזלזול שלהם בתושבי מפרץ חיפה"

עוד 1,004 מילים

"כמו כוכבת בסדרת פשע"

מעקב זמן ישראל דוח ביקורת חמור של מבקר עיריית חיפה מאשר את ממצאי תחקירי זמן ישראל במלואם ● בין היתר, מאשר המבקר כי החוקר המיוחד שהעסיקה ראשת העיר קליש-רותם אסף ממצאים מכפישים (ולעיתים מסולפים) נגד יריביה הפוליטיים, ללא אישור הגורמים הממונים עליו ● המבקר: "ההתנהלות חמורה ומנוגדת לכללי מנהל תקין" ● במועצת העיר דורשים לפתוח מייד בחקירה פלילית

עוד 2,691 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה