שנת 2008, הנהגת נוסעת מאד מהר. אני יושב לידה ורואה את המחוג של הקמ"ש רץ לעבר מחוזות שכנהג לא הגעתי אליהם מעולם. כשאנחנו יוצאים מהרכב אני נושם לרווחה והיא אומרת: "כדי לנהוג בזהירות צריך לחטוף מכה ואני עוד לא חטפתי. צריך שמישהו שקרוב אליך יפגע חלילה בתאונה ואז זה יגרום לך לנסוע בזהירות".
לא רציתי אז לספר לה שאני חוויתי תאונה קשה במשפחה ולא רציתי להתווכח איתה ולומר לה: נכון, זו ההרתעה העוצמתית ביותר, אבל מדוע צריך להגיע למצב הזה?
עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת
הכותרות הראשיות עכשיו
דרישתו של שר הביטחון יואב גלנט מראש הממשלה בנימין נתניהו להגדיר את מטרות המלחמה, אי הסכמתו לממשל צבאי ישראלי ברצועה, והצטרפותו של בני גנץ בסגנונו לדרישה הזאת – המחישו אולי יותר מבעבר כי בין מדינת ישראל לבין ממשלת ישראל שורר ניגוד עניינים. ניגוד עניינים זה חריף יותר מניגוד העניינים בין ניהול המדינה על ידי ראש הממשלה נתניהו לבין הנאשם נתניהו שמנהל את משפטיו הפליליים במקביל.
כעת ברור כי ממשלת ישראל ומדינת ישראל חותרות לשתי מטרות מלחמה הפוכות. מדינת ישראל רוצה לשלב את פתרון בעיית עזה עם הקמת הברית הישראלית-סונית, שאבן היסוד שלה היא השלום עם סעודיה. אך ממשלת ישראל רוצה את ההפך – להתבצר בגטו יהודי, ולחדש את ההתנחלויות בעזה.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
בית הנבחרים האמריקאי אישר לאחרונה את הצעת החוק להגנת אמריקאים מפני אפליקציות בשליטת יריבים זרים. מטרת הצעת החוק היא לאסור על גורמים סינים לשלוט על הפעילות של טיקטוק בארה"ב. עם זאת, החוק רחב יותר ויכול לחול גם על אפליקציות נוספות בחנויות היישומים בארה"ב, שנמצאות בשליטת גורמים בצפון קוריאה, רוסיה ואיראן.
הצעה זו זכתה לתמיכה דו מפלגתית בבית הנבחרים האמריקאי – הן מהמפלגה הדמוקרטית והן מהמפלגה הרפובליקאית, והתקבלה ברוב של 352 תומכים אל מול 65 מתנגדים.
איתי יאיר חבר במעבדה למחקר, משפט, עבודה וטכנולוגיה, בפקולטה למשפטים, המסלול האקדמי המכללה למנהל. המעבדה עוסקת בסוגיות הקשורות לעבודה בעידן הדיגיטלי, בדגש על הזכות לפרטיות, עבודה מרחוק, קהילת העובדים/ות בעידן הדיגיטלי, כלכלת הפלטפורמה, והשפעות של בינה מלאכותית על הזכות לשוויון.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
הסופר הצרפתי פרנסואה מוריאק פסק בימי המלחמה הקרה:
"אני כל כך אוהב את גרמניה, שאני מרוצה מכך שיש שתיים".
לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות אחרונות
משפט טראמפ הוא ההצגה הכי טובה בעיר
בנימין נתניהו יצא להילחם בחמאסטן ובפתחסטן, והקים על חורבות ישראל את מדינת חרטטן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נתת פה שתי דוגמאות גרועות. גנב רכב שנוסע נגד כיוון התנועה זו לא תאונה שאפשר למנוע. לגבי הילדה שנהרגה בפ"ת. השאלה היא מה ילדה בת 14 עושה ב 23:00 בחוץ ומבקשת לחצות את כביש 40. אני לא אתפלא אם בתוך האוזניים שלה היו אוזניות והעיניים שלה היו בטלפון והיא היתה מנותקת לחלוטין מהסביבה. מותה הוא מחדל של המבוגרים שהיו אמורים להיות לצידה, ולא היו.
לגבי משטרת התנועה. ממה שאני רואה בכבישים בקטע הקצר שאני נוסע בו, זה בזבוז זמן. הם בעיקר תופסים נהגים נורמטיבים התקועים בפקק שנגעו בטלפון או נסעו בנתיב הציבורי כדי לקצר קצת זמן. קנסות שרק מעשירים את הקופה בלי להביא לשום שינוי.
אז מה צריך לעשות:
1. פחות רמזורים. במקום רמזורים, מעגלי תנועה גדולים.
2. להפסיק לחפש את העבירה הקלה ביותר והכי פחות משמעותית – מהירות, ולהתמקד בעבירות אחרות על הכביש.
אני הייתי משנה את כל הקונספט של אכיפת התנועה ומתמקד בדבר הכי קטן שרבים מוותרים עליו: איתות.
הייתי שם שוטרים בכל הערים בצמתים שונים, מרכזיים ושוליים כאחד, ואוכף איתות. מי שלא מאותת – קנס 100 שקל. בלי אפשרות למשפט. פעם ראשונה 100 שקל, פעם שניה 200, וכך כל פעם בקפיצות של 100 שקלים. הסכום מתאפס לאחר שנה.
ולמה זה חשוב? כי נהג שמאותת הוא נהג שמסתכל במראה, שבודק, שהעיניים שלו נמצאות בכביש.
ולא רק בצמתים, גם בכבישים ראשיים. מעבר נתיב ללא איתות, 100 שקלים. ואין בעיה לאכוף את זה. השוטר עם המצלמה ביד, מראה לנהג את העבירה ועל הדרך מסביר לו את הבסיס שכל כך לקוי בתרבות הנהיגה בישראל.
אבל כרגיל, אף אחד לא ייקח את העצות שלי ברצינות. כי המודוס אופרנדי של משטרת התנועה היא לדפוק את האזרחים.
חוץ מזה, הייתי מציב פטרולים בנגב ובגליל, איפה שמשתוללים. רכב שנהגו משתולל נלקח על גרר לחודשיים לחניון משטרתי על חשבון בעל הרכב. כמו במכס, אם רוצה אותו בחזרה שישלם קנס גבוה. בלי משפט ובלי עורכי דין. אם לא בא לקחת אחרי חצי שנה, הרכב יחולט ויימכר או ייגרס. במלחמה כמו במלחמה.