"פגשתי את כל הכותבים הבולטים והיום ב-2023 אני יכול להגיד שרוב מכריע מהשירים של כל האמנים הישראלים הם שירים אישיים, שמעבירים את ההתבוננות של היוצרים על העולם דרך הפריזמה המאוד אישית ואינטימית שלהם, זה המעגל הפנימי שלהם. הם כותבים את מה שממלא את עולמם.

"אני חושב שיש להם מודעות למאבק האישי, האנושי, אבל כמעט שאין באמת שירי מחאה אמיתיים בישראל, אין את הזעקה לחופש, אין דעתנות בנוגע למאבקים פוליטיים".

יהודה עדר – מוזיקאי, מפיק מוזיקלי וגיטריסט להקות תמוז ודודה, מנטור לכתיבת שירים ומי שליווה ועבד בארבעים השנים האחרונות עם רבים מבני הדור הצעיר של אמני ישראל שעברו בבית ספר רימון – לא מופתע שאין כיום שירי מחאה. אבל, הוא אומר. "לפחות עכשיו היה אמור להיות כאן מפץ גדול".

"אין פה בכלל התייחסות לצבא, לכיבוש, למלחמות, לזה שהדמוקרטיה הישראלית כל כך שבירה ופגיעה", עדר מסביר. "פעם חשבתי שאולי אנחנו כל כך קרובים לצה"ל, להגנה על הארץ, להישרדות – שאולי אין אפשרות באמת לבקר את זה, כמו שבעולם עשו אמנים גדולים.

המוזיקאי יהודה עדר בטקס פרסי אקו"ם לשירה עברית, 7 בספטמבר 2022 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

"אז יש מדי פעם שוטטות באזורים האלה, נגיד שלום חנוך ב'מחכים למשיח' ביטא איזשהו זעם, גם אהוד בנאי ששר 'עומד על גשר ההלכה מחפש את דרך השלום'. או שירים שכתבו יהונתן גפן ויעקב רוטבליט. אבל זה בדרך כלל אמנות של להטוטים לשוניים. אצל מאיר אריאל זה הגיע לגאונות מילולית, כמו ב'עברנו את פרעה, נעבור גם את זה'.

"אבל אני מוצא מעט מאוד מופעים של שירים שהם ממש שירי חופש במובן של תביעה לחופש אישי, לחירות הביטוי, לחיים עצמאיים, ל – נניח – הפרדה בין דת ומדינה".

אני מוצא מעט מאוד מופעים של שירים שהם ממש שירי חופש במובן של תביעה לחופש אישי, לחירות הביטוי, לחיים עצמאיים, ל – נניח – הפרדה בין דת ומדינה"

עדר צודק. ועדיין, חשבתי שלכבוד חג החירות ראוי לצאת למסע שוטטות בעקבות הפנינים הזוהרות הנדירות של הזמר העברי. שביל הלבנים הצהובות שבו אפשר להרגיש את החופש.

* * *

יפה ירקוני – כל היונים (1971)

הדירה של יפה ירקוני הייתה מעין בית מקדש עירוני לתרבות ארץ ישראלית נמוגה והולכת. פוסטרים, כרטיסים, כתבות מעיתונים, שערי מגזינים. ישבתי איתה פעם ארבע שעות, אי אז בתחילת שנות התשעים, כשיצחק רבין עדיין היה ראש הממשלה והארץ געשה בין פיגועים והפגנות.

הסתכלתי בתמונות הישנות שלה – יפה אברמוב, בתם של מלכה אַלחַסוב ואברהם אברמוב, יהודים קווקזים שעלו מבאקו, ילדת סנדוויץ' בין תקוה הבכורה לבנימין בן הזקונים.

היא סיפרה לי שאביה עזב את הארץ והשתקע ברודזיה שבאפריקה, ואמה שלה ואחיה – שסבלו ממצוקה כלכלית קשה – גרו במעון צר ודחוק בגבעת רמב"ם, עד שאמא שלה פתחה את בית הקפה "צליל", שם ישבו קציני צבא ומוזיקאים.

"שם התחלתי לשיר", אמרה. "יחד עם אחותי ואחי".

היא התחתנה עם יוסף גוסטין מהבריגדה היהודית. נישאה בגיל 18 והתאלמנה בגיל 19. התחתנה עם שייקה ירקוני ב-1948, ילדה שלוש בנות, והתאלמנה שוב ב-1983. שיר שהקליטה ב-1948 עם קום המדינה, "עיניים ירוקות", נחשב לשיר הפופ העברי הראשון. היא גם האמנית הראשונה שהוחתמה בחברת הד ארצי, שרק הוקמה אז.

שיר שירקוני הקליטה ב-1948 עם קום המדינה, "עיניים ירוקות", נחשב לשיר הפופ העברי הראשון. היא גם האמנית הראשונה שהוחתמה בחברת הד ארצי, שרק הוקמה אז

יפה ירקוני ב-1967 (צילום: ארכיון בוריס כרמי, הספרייה הלאומית)

אלבום הבכורה של ירקוני, "באב אל וואד", הפך אותה למזוהה עם מערכות ישראל. "זמרת המלחמות, הם קראו לי", אמרה לי בעצב ובתסכול, בזמן שהיא מחפשת שמלה ללבוש להופעה שלה באותו ערב, "למה מלחמות? שרתי לחיילים. זה הכול. אני הייתי אלמנת מלחמה. ואני שונאת מלחמות. אני אוהבת שלום ופשרות".

בגיל 44 החליטה לעשות מעשה. "הארץ כולה הייתה באופוריה אחרי מלחמת ששת הימים, האימפריה הגדולה שהיינו. אנשים יצאו, בילו, נסעו לשטחים הכבושים, לא רצו לשמוע שום דבר נגד הכיבוש.

"את 'מלכת אמבטיה' של חנוך לוין הורידו באלימות מהבמות. שירים שפגעו במורל הלאומי, צנזרו ולא השמיעו ברדיו. אבל אני רציתי להקליט שיר אנטי-מלחמתי. מסר של חופש ושחרור".

"את 'מלכת אמבטיה' הורידו באלימות מהבמות. שירים שפגעו במורל הלאומי, צנזרו ולא השמיעו ברדיו. אבל אני רציתי להקליט שיר אנטי-מלחמתי. מסר של חופש ושחרור"

כך נולד "כל היונים".

יפה ירקוני מופיעה ב-1971 (צילום: IPPA, ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)

"זה היה ביום ההולדת ה-44 שלי, בדצמבר 1969", ירקוני שחזרה. "זרובבלה ששונקין, הבת של המשורר אלכסנדר פן ומי שהייתה איתי בלהקה הצבאית, הביאה לי לקרוא טקסט שכתבה".

כל היונים תעופנה אל השחר
כל השחפים ישובו אל הים
כל הזמירים ייתנו בשיר קולם
והעורבים ינומו בקנם (ידומו לעולם)

במקום רובים מכודנים
נישא לך פרח בכוונת
במקום חגור של רימונים
תצחק לך כלנית אודמת"

ירקוני: "ואני זוכרת שאני ככה קוראת את המילים, ומצטמררת. זה בדיוק מה שרציתי, אני אומרת לזרובבלה, שיר אחר. לא צבאי. הפוך מכל השריונים והמצנחים והחיילים".

במקום מדי קרב וקסדה
נלבש טלית שדות ולחם
במקום עופרת ופלדה
נישא לך שק של שיר על שכם

במקום חרמ"ש ושריונים
הטרקטור יחרוש בתלם
במקום שריקת הסילונים
ישרוק לך שיר חדש העלם

יפה ירקוני ב-1993 (צילום: IPPA, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

ירקוני רצתה שיתוף פעולה נשי. "היינו שלוש נשים שיצרו את השיר הזה. זרובבלה הביאה את המילים, וחברה אחרת שלי, דרורה חבקין, הלחינה, ואני שרתי. הכול קרה מאוד מהר. ההקלטות. התקליטון.

"בינואר כבר השיר יצא לרדיו ולמרבה הפתעתי, הוא גם מאוד הצליח. זו הייתה מחאה קטנה שלי נגד כל ה'זמרת מלחמות' הזה שהדביקו לי שוב ושוב. שיר פופ אנרגטי, שהיה בו גם עוקץ קטן".

"השיר יצא לרדיו ולמרבה הפתעתי, הוא גם מאוד הצליח. זו הייתה מחאה קטנה שלי נגד כל ה'זמרת מלחמות' הזה שהדביקו לי שוב ושוב. שיר פופ אנרגטי, שהיה בו גם עוקץ קטן"

ירקוני הייתה מזוהה עם השמאל הציוני ולא הסתירה את דעותיה. ב-2002 עוררה סערה בזמן מבצע "חומת מגן" כשתקפה חיילים שסימנו זרועות של אזרחים פלסטינים – היא אף הוסיפה שהיא תומכת בסרבני השירות בשטחים, ומתחה ביקורת חריפה על מדיניות הממשלה והשוותה בין תמונות הילדים בשטחים לאלה של היהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בתגובה, ארגון אמני ישראל (אמ"י) ביטל את מופע המחווה שהיה מתוכנן לכבודה. ירקוני חלתה באלצהיימר זמן קצר אחרי כן ונפטרה בינואר 2012.

* * *

אילן ואילנית – חופשי ומאושר (1971)

רגע לפני שהתפרקו סופית, הוציאו חברי הצמד אילן ואילנית – שלמה וחנה צח – את "חופשי ומאושר", שכתב דודו ברק והלחין בעז שרעבי.

"'חופשי ומאושר' מבטא את רצונות בני האנוש לאלוהים", אומר דודו ברק, כותב מילות השיר. "בבית הראשון הם מבקשים לתת לנפש לבעור, לראות את השמיים והשמש החמה מהנשמה ולהיות חופשיים ומאושרים.

"'חופשי ומאושר' מבטא את רצונות בני האנוש לאלוהים", אומר דודו ברק, כותב מילות השיר. "בבית הראשון הם מבקשים לתת לנפש לבעור, לראות את השמיים והשמש החמה מהנשמה ולהיות חופשיים ומאושרים"

"בבית השני מתקבלת ההכרה שכל דבר בעולם הוא יפה, גם בימים וגם בלילות. בבית השלישי בני האדם נושאים תפילה אחרונה בבקשה שאלוהים יזכור את תפילתם גם מחר".

אילנית נזכרת שהאלבום "שוב איתכם" היה כבר סגור ומוכן "אבל אז בעז (שרעבי) השמיע לנו השיר החדש שהוא הלחין, ומיהרנו לאולפן להקליט אותו והשיר נכנס ברגע האחרון כרצועה מספר 12 בתקליט, השיר האחרון באלבום".

אילן ואילנית (שלמה וחנה צח) בהופעה בטקס הכתרת "מלכת המים" של השבועון "העולם הזה", 16 באוקטובר 1972 (צילום: IPPA, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

שִׁיר לָנוּ שִׁיר וּשְׁלַח לָנוּ אוֹר
תֵּן יוֹם בָּהִיר וְעֶרֶב טָהוֹר
צְחַק בְּנַפְשִׁי, לָבָן וּמוּאָר
בּוֹאָה חָפְשִׁי וְלֵךְ מְאֻשָּׁר.

האלבום "ושוב אתכם" הביא את אילן ואילנית לשיא ההצלחה. שיר הנושא, כמו גם "רינגולי" ו"חופשי ומאושר", היו ביטוי מושלם לתקופת הסאנשיין בפופ העברי, ימי הזוהר של הזמר הישראלי. ב-22 במרץ 1971 נכנס "חופשי ומאושר" למצעד וזינק במהירות עד למקום הראשון. במצעד השנתי דורג במקום החמישי.

יש ימים יפים שהדרכים בהם גדולות
יש דברים יפים גם בלילות
וכל מה שעוד נותר
רק להיות חופשי ומאושר

שיר לנו שיר…

עוד תפילה אחת אנחנו נבקש ממך
עוד תפילה נריע לשמך
זכור אותנו גם מחר
תן להיות חופשי ומאושר.

"כן", אומרת אילנית היום באותו חיוך מקסים ואופייני, "אנחנו עדיין עם התפילה הזאת גם עכשיו. להיות עם חופשי ומאושר".

* * *

מני בגר – שיר השחרור (1984)

יולי 1984, הימים ימי מלחמת לבנון ואני חייל בחיל האויר, מעביר לילות כימים במפקדה, מתפלל שהגזרה תירגע, שלא ייהרגו עוד חברים, שהארץ תשקוט.

ואז ברשת ג' בבוקר שודר שיר חדש של מני בגר "מתוך התקליט השלישי שבדרך", אמרה השדרנית, וזה התחיל:

אני מכיר אדם זקן שאותו אני אוהב
עם צריף קטן עם זוגתו וטוב להם בלב
ואור הנר בלילה פותח את ספרו קורא שירה
לוחש תפילה

ולהשתחרר, לא לחשוב על מלחמה
להשתחרר מכל המום וכל הרע
להשתחרר מכל הלחץ והמועקה
שתשקע ותלך לעזאזל

זה היה מהרגעים הנדירים שבהם משהו נופל ואתה שומע אותו ממשיך להדהד, ונמשך. שיר נדיר.

מני בגר ב-2011 (צילום: ויקיפדיה)

"הטריגר היה ביקור שביקרתי אצל זוג אנשים מבוגרים מאוד" נזכר מני בגר, "זו הייתה המשפחה של חבר טוב בנתניה בבית ישן מול הים. התחילה שיחה שנמשכה עמוק לתוך הלילה – הייתי אז בן 30 והם מאוד ריגשו אותי בסיפור החיים שלהם.

"חזרתי לפנות בוקר לדירה שלי ולא יכולתי להירדם. פתחתי מחברת והתחלתי לכתוב משפטים על הניגוד שבין הפשטות של החיים שאותה אנחנו מבקשים ורוצים לבין המציאות הכאוטית של החיים בארץ הזו. כתבתי, כתבתי, והלכתי לישון.

"חזרתי לפנות בוקר לדירה שלי ולא יכולתי להירדם. פתחתי מחברת והתחלתי לכתוב משפטים על הניגוד שבין הפשטות של החיים שאותה אנחנו מבקשים ורוצים לבין המציאות הכאוטית של החיים בארץ הזו"

"התעוררתי בצהריים, מדליק רדיו – בום. עוד חיילים נפלו. ותאונת דרכים קטלנית, ואנחנו עמוק בבוץ הלבנוני והממשלה החליטה להרחיב בנייה בשטחים. אז פתחתי את המחברת והמשכתי לכתוב מאותה נקודה שבה הפסקתי".

וכאן אצלי אני רואה את כל המהומה
פותח ת'חלון סוגר שומע תאונה
ברדיו מודיעים עכשיו על עוד שביתה ועוד שביתה מחר
זה מאוחר

אתמול נפל קורבן נוסף היה זה במוסך
הממשלה החליטה לבנון בעוד שנה
ומחלקים בתים חינם לאלו שרוצים
חיים קלים גם בשטחים

בגר: "כמו כל השירים שלי שכתבתי והקלטתי אז, שירים שהיו מטוטלת בין חיי האישיים אל מול הדברים שראיתי בחברה הישראלית. מה שהיה בארץ. תמיד בין אהבה למחאה, כך גם היום.

"הוצאתי אלבום חדש בשם 'כוכב הקופים', והוא לא שונה במהותו מאותם שירים של שנות ה-80. אני מביע את מה שאני חושב. ב'כוכב הקופים' יש התייחסות ישירה למה שקורה היום. זה נוצר בהשראת 'מלכות השקר' שנמצאת כאן עכשיו".

עטיפת האלבום "כוכב הקופים" של מני בגר

אבל לא התבטאת באופן פומבי אז, בנושאים פוליטיים.
"לא. אני לא אדם כזה שהולך להפגנות. אבל כשנחה עליי הרוח, ויש לי צורך למחות, אני כותב שירי מחאה. אני לא אחד שיוצא לרחובות ולא מחצין את הדעות שלי.

"אני רואה איזה רעל וזוהמה סופגים ברשתות החברתיות אמנים שמעזים לנקוט עמדה. אני אומר את מה שיש לי ושר את מה שאני מרגיש. למזלי, אני עדיין יכול לעשות את זה ואנשים עדיין אוהבים להקשיב לזה, ולשיר את זה".

"אני רואה איזה רעל וזוהמה סופגים ברשתות החברתיות אמנים שמעזים לנקוט עמדה. אני אומר את מה שיש לי ושר את מה שאני מרגיש. למזלי, אני עדיין יכול לעשות את זה ואנשים עדיין אוהבים להקשיב לזה, ולשיר את זה"

איך חיילים הגיבו ל"שיר השחרור"?
"הופעתי המון בלבנון, בפני חיילים, וכל החבר'ה בגזרה המזרחית והמערבית בתוך התופת כולם חיכו לשיר הזה. כולם התחברו לטקסט, "ולהשתחרר". ישבו שם אנשים על צו 8 במשך חודשים. נלחמו, נלחמו, ועל מה? בשביל מה?

"זה היה זמן טראומטי, כואב מאוד. היינו מגיעים למקומות כמו הבופור, להופיע באיזה מחנה גדול, מול כמה מאות חיילים – ופעם קרה שבדרך פתאום מודיעים לנו שמבטלים את המופע, כי מהבסיס הזה עלו על מוקש ונהרגו עשרה חיילים. זה היה זוועה".

מני בגר באולפן ההקלטות (צילום: באדיבות הסטודיו של מני בגר)

לדעתך חשוב שאמנים ישירו מחאה בזמן הנוכחי?
"נראה לי שאף אחד לא סופר את האמנים בהפגנות. אני אישית מרגיש שאם אני מביע דעה לכאן או לכאן, אני חוטף בחזרה המון רעל. ואז הילדים שלי קוראים את זה, ואומרים – אבא, תראה מה כתבו. וזה מכאיב להם מאוד מה שאומרים על אבא שלהם. אז מבחינתי זה לא מקום נוח להיות בו.

"אני אישית מרגיש שאם אני מביע דעה לכאן או לכאן, אני חוטף בחזרה המון רעל. ואז הילדים שלי קוראים את זה, ואומרים – אבא, תראה מה כתבו. וזה מכאיב להם. אז מבחינתי זה לא מקום נוח להיות בו"

"אישית מעולם לא סירבתי להופיע מעבר לקו הירוק, למרות השקפת עולמי השמאלנית והמתונה, אף פעם לא דחיתי הופעה כי מתנחלים בעיניי הם אזרחים כמו כל אחד אחר ומגיע להם לצרוך תרבות. ואני הרי הייתי שר את 'שיר השחרור' גם מול אנשים שבהשקפתם הפוליטית היו רחוקים ממני מאוד.

"עכשיו זו תקופה מאוד מתוחה. קיצונית במיוחד. אנשים יכולים לקום ולעזוב הופעה באמצע, כי הם לא מסכימים עם דעה שביטאת או מילה שאמרת. זה כנראה אופייני לזמן הזה בכלל: השיח האנושי הפך לאלים ומוחצן ובוטה. אני לא רוצה לטבול בזה. אני רוצה לשיר".

* * *

שלמה ארצי – שיר בבוקר בבוקר (1973)

שיר בבוקר בבוקר (הידוע גם בשם "פתאום קם אדם" על פי מילותיו הראשונות) הוא שיר שכתב המשורר אמיר גלבוע. את השיר הלחינו גידי קורן ושלמה ארצי, ואת העיבוד חיבר ירון גרשובסקי. הביצוע המפורסם ביותר הוא של שלמה ארצי, שביצע את השיר בפסטיבל הזמר והפזמון 1973, והגיע למקום השני.

בשנת 1953, ימים ספורים לפני יום העצמאות החמישי למדינת ישראל, יצא ספרו השלישי של המשורר אמיר גלבוע בהוצאת הקיבוץ המאוחד: "שירים בבוקר בבוקר". חלפו 20 שנה. במוצאי יום העצמאות ה-25 למדינת ישראל, בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ג, עלה לבמה שלמה ארצי הצעיר, וביצע את שיר הדגל מתוך אותו ספר.

"חיפשנו שיר לפסטיבל", משחזר ארצי. "גידי שהיה חבר שלי ואני, זמר צעיר בן 23, אהבנו שירה, מצאנו את הטקסט של הזה והלחנו אותו. זה יצא יפה והתקבל לפסטיבל ואפילו זכיתי במקום השני אחרי עדנה לב, אבל כל הזמן הטרידה אותי המחשבה על זה שלא ביקשנו רשות מהמשורר להלחין את שירו".

"מצאנו את הטקסט של הזה והלחנו אותו. זה יצא יפה והתקבל לפסטיבל ואפילו זכיתי במקום השני אחרי עדנה לב, אבל כל הזמן הטרידה אותי המחשבה על זה שלא ביקשנו רשות מהמשורר להלחין את שירו"

אמיר גלבוע, שישב באולם בבנייני האומה בירושלים, לא כעס. "הרבה אנשים יכירו את השיר עכשיו", אמר, "המוזיקה נותנת כנפיים לטקסט".

המשורר אמיר גלבוע בביתו, פברואר 1973 (צילום: אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

התחרות ההיא התקיימה בירושלים בהנחיית רבקה מיכאלי. המנצחים על התזמורת היו יצחק גרציאני ולסלו רוט (הסבא של פיטר מ"מוניקה סקס").

זה היה הפסטיבל המיתולוגי שבו התחרו גם "שיר כלולות" של יזהר כהן ו"ליל חניה", שביצעו חנן יובל, אפרים שמיר וירדנה ארזי – ועדיין ארצי הוא שהגיע למקום השני – זמר גבר בודד בין שתי נשים, עדנה לב שבמקום הראשון ("את ואני נולדנו בתש"ח) ודורית ראובני ("רכבת העמק") שבמקום השלישי.

ארצי: "הייתה בקשה להביא שירים ברוח חצי יובל למדינה. לא במקרה במקום הראשון זכה 'את ואני נולדנו בתש"ח' ובמקום השלישי 'רכבת העמק'. אבל ל'שיר בבוקר בבוקר' הייתה רוח אחרת".

"הייתה בקשה להביא שירים ברוח חצי יובל למדינה. לא במקרה זכה 'את ואני נולדנו בתש"ח' ובמקום השלישי היה 'רכבת העמק'. אבל ל'שיר בבוקר בבוקר' הייתה רוח אחרת"

השיר נכלל בתקליט "אומרים ישנה ארץ" של שלמה ארצי, דורג שלישי במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל ובמקום החמישי במצעד של גלי צה"ל.

שלמה ארצי באולפן ההקלטות במרץ 1975 (צילום: שלמה סתר, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

עם השנים הפך להמנון מחאה. "שיר בבוקר בבוקר" נחשב לשיר המזוהה עם המחאה החברתית של 2011. ארצי גם עלה לבצע אותו באחת מההפגנות הגדולות שהתקיימו במסגרת המחאה.

פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת
ורואה כי חזר האביב
והוריק שוב אילן מן השלכת

פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום

על מה השיר הזה בכלל? מיהו אותו אדם שקם בבוקר ו"מרגיש שהוא עם"? גלבוע סיפר פעם בריאיון לירון לונדון שזה שיר על שינוי. על עם שמזדקף, נעור משנתו, ומתחיל לצעוד קדימה.

אמיר גלבוע נולד באוקראינה כברל פלדמן. לארץ ישראל עלה שנה לפני מלחמת העולם השנייה והשואה. הוא היה אז בן 20 ולא ראה יותר את משפחתו. זיכרונות נוף ילדותו חדרו אל השיר שיכתוב שנים אחר כך:

דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת
וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת
הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים
הם יולידו חופת שמש לכלולותיו

הוא שינה את שמו לשם עברי והפך לווירטואוז של השפה העברית. עבד בחקלאות, התגייס לצבא הבריטי, ובאירופה שאחרי המלחמה סייע ליהודים הניצולים שנעקרו מחייהם ובתיהם. "שם קיבלתי את ההשראה לאנשים ההולכים ומתקבצים, מצטרפים זה אל זה והופכים לעם", אמר.

בבוקר שאחרי פסטיבל הזמר, התעורר שלמה ארצי מדפיקות בדלת. בפתח עמד שליח עם זר פרחים גדול. בפתק שצורף לו נכתב –

שלמה היקר, תודה שהחזרת אותי לרגע כתיבת השיר.

אמיר

* * *

חוה אלברשטיין  – את חירותי (1971)

בימים שלפני הכיבוש האנגלופילי את ישראל, לפני הטלוויזיה הישראלית של 1968 ולפני שהרוקנרול העברי עבר מאקורדיון ולהקות צבאיות לגיטרות חשמליות, בימים ההם של שנות השישים, צרפת הייתה מחוז חפץ ופריז מקור ההשראה וההשפעה – בירת התרבות העולמית בעיני הישראלים, המקום שאליו נסעו יוסי בנאי ונעמי שמר וא. ב. יהושע ונסים אלוני ושלישיית החלונות הגבוהים.

בימים ההם של שנות השישים, פריז הייתה מקור ההשראה וההשפעה – בירת התרבות העולמית בעיני הישראלים, המקום שאליו נסעו יוסי בנאי ונעמי שמר וא. ב. יהושע ונסים אלוני ושלישיית החלונות הגבוהים

סרטים צרפתים הוקרנו בישראל ללא הפסקה, צרפת נחשבה לידידה הגדולה, ז'אן-פול סארטר וסימון דה-בובאר באו לבקר בקיבוצים, ברדיו שודרו שירים צרפתיים, אנריקו מסיאס נחשב לאורח קבע שבא להופיע פעם בשנה ובמושבים בדרום הכירו את ברסנס וז'אק ברל יותר מאשר את הביטלס והרולינג סטונס.

ז'ורז' מוסטקי נחשב אז לאחד מגדולי היוצרים הצרפתים. כמו סרז' גינסבורג, גם מוסטקי היה יהודי. הוא נולד במצרים ב-1934 להורים שהיגרו מהאי היווני קורפו ושמו האמיתי היה בכלל יוסף. יוסף מוסטקי.

ז'ורז' מוסטאקי ואדית פיאף בספטמבר 1958 (צילום: Keystone Press / Alamy)

בגיל 17 היגרה המשפחה לצרפת. יוסף שהעריץ את ז'ורז' ברסנס החליט לשנות את שמו הפרטי, והפך לז'ורז' מוסטקי. הוא כתב לרבים מגדולי הזמר הצרפתי: איב מונטן, ברברה, ז'ולייט גרקו ואדית פיאף, שאיתה גם ניהל רומן סוער כשהיה בן 24 (והיא בת 43).

בראשית שנות ה-60 החל לשיר בעצמו את שיריו. כבש את צרפת, אחר כך את העולם. בישראל הפרנקופילית תירגמו אינספור שירים צרפתיים לעברית, ואת מוסטקי אהבו גם כן.

הסופר יעקב שבתאי והמחזאי נסים אלוני תרגמו משיריו. אילנה רובינא ויוסי בנאי שרו את השירים. ויורם טהרלב לקח את שירו Ma Liberte והפך אותו ל"את חירותי".

זמן קצר לפני מותו בתחילת השנה שעברה, ישבתי עם יורם טהרלב בבית העיתונאים בתל אביב והוא סיפר לי על הנסיבות שהובילו לתרגום שירו של מוסטקי.

"זו הייתה יוזמה של חוה אלברשטיין, שבאה אליי עם השיר הזה וביקשה שאתרגם לה אותו", שיחזר. "לא הכרתי את השיר לפני כן, אבל חוה באה וביקשה – יורם בבקשה תתרגם לי אותו במדויק, מילה במילה, בעברית הכי יפה שאתה יכול. אל תשנה דבר…

"לא הכרתי את השיר לפני כן, אבל חוה באה וביקשה – יורם בבקשה תתרגם לי אותו במדויק, מילה במילה, בעברית הכי יפה שאתה יכול. אל תשנה דבר…"

"בדרך כלל לא הייתי מתרגם אחד לאחד, כי הייתי עף על כנפי הדמיון וההשראה והפרשנות האישית שלי. אבל פה ניסיתי, בגלל שחוה ביקשה, לתרגם ממש בדייקנות.

יורם טהרלב ב-1970 (צילום: IPPA, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

"אהבתי את השיר ואת הרעיון שהוא נושא איתו, את ענין החופש שאותו צעיר שומר עליו, 'כמו כוכב בסער', עד ש'בלילה קר אחד' בגד בה, באותה חֵרוּת, ככה לפתע, וברור שהבחירה שלו היא נואשת.

"הוא בוחר בכלא שמבטיח לו חום ואהבה, ובוחר להינעל בתוך האהבה כי הסוהרת היא יפה. ב'כלא החם אשר שמו אהבה, סוהרת יפה בתנועה רחבה, נעלה את השער'. זה עוצמתי וזה עצוב וזה בעיקר מעורר מחשבות על חופש אישי וחופש בכלל".

"ב'כלא החם אשר שמו אהבה, סוהרת יפה בתנועה רחבה, נעלה את השער'. זה עוצמתי וזה עצוב וזה בעיקר מעורר מחשבות על חופש אישי וחופש בכלל"

אלכס וייס עיבד ותיזמר את השיר ב-1971 לתוכנית היחיד שביים צדי צרפתי עבור אלברשטיין. אלבום שתיעד את המופע, "בתוכנית יחיד", יצא לאור באותה שנה.

"בעיני זה שיר שעוסק בחופש אבל בעיקר בוויתור עליו", אמר טהרלב. "בעצב וביופי, הוא מורכב ומטלטל ומעורר מחשבות על משמעות החופש שאנחנו נאבקים למענו ומהי חירות באמת ואולי היא פחות חשובה מהאהבה האמיתית שאליה אנחנו משתוקקים ואותה אנחנו הכי צריכים".

* * *

גלי עטרי – יש לך שמש (1971)
מוטי המר – רקמה אנושית אחת (1978)

על שני שירים נפלאים וחשובים חתום מוטי המר, שנותר אלמוני למדי, ללא אף אלבום שלם משלו ברזומה. קו אחד מחבר בין שני השירים: גם "יש לך שמש" (שכתבה שמרית אור והלחינו מוטי המר ודוד קריבושי) וגם "רקמה אנושית אחת" (שהמר כתב והלחין) מבטאים את אותה כמיהה לנורמליות. אותה תשוקה לחופש אמיתי. לשוויון.

המר נולד בחיפה ב-1949. הוא היה הבאסיסט של להקת ההדים. "ישראל אהרוני לימד אותי אקורדים בגיל 14", הוא מספר. "השיר הראשון שהוא לימד אותי היה בית השמש העולה".

את הימים הראשונים של המדינה העביר בעיר התחתית של חיפה, ברחוב יפו. "היו דברים קשים מאוד באזור ההוא שקראנו לו אמרכז – לפנים שמכרו דולרים מתחת לדלפק, מלחים, זונות, סרסורים, מוכרי סמים, סחורות מוברחות, שיכורים, מכות.

"היינו מנגנים במועדונים ובאופן אישי הייתי ער למתחים העדתיים, לקרעים הפוליטיים. לאפליה. להזנחה של ילדים. המהומות של ואדי סאליב השפיעו עליי מאוד. זה הלך איתי כל חיי".

"היינו מנגנים במועדונים ובאופן אישי הייתי ער למתחים העדתיים, לקרעים הפוליטיים. לאפליה. להזנחה של ילדים. המהומות של ואדי סאליב השפיעו עליי מאוד. זה הלך איתי כל חיי"

ב-1970 פגש את דוד קריבושי. "אני עושה תקליט לזמרת תימניה בת 17", אמר קריבושי, "היא שרה מדהים ואנחנו מחפשים שירים". המר נתן לקריבושי סקיצה על קסטה ל"יש לך שמש", קריבושי הוסיף משלו ללחן, אבל מילים ממשיות לא היו. שמרית אור הייתה זו שלקחה את הלחן והלבישה עליו את הטקסט:

על ספסל בגן יושבת ופרחים בשערה
שרה עם הרוח הקרירה.
ועיניים צוחקות לה, נמשים בקצה אפה
ושורק לה שחף מכפה.

אם יש לך שמש, יש לך שמש
יש לך שמש בליבך
בוא והושט לה את ידך.

חתלתול אחד מופיע בא מעץ שבשדרה
הוא מביט בשקט לעברה.
היא על הספסל יושבת ושקועה בחלומות,
ועיניה אט נעצמות.

זה היה מושלם, רחוק מכל הווי הלהקות הצבאיות והרוח הפומפוזית של הזמן, שונה בתכלית גם מ"שיר לשלום" וגם מ"האחזות הנח"ל בסיני", וגלי שרה כנסיכת חלומות. החתלתול. הספסל שבשדרה. החלומות והרוח הקרירה, השחף והשמש. השמש שבלב.

אבל השיר השני שהמר הלחין היה חודר עוד יותר. "רקמה אנושית אחת" ביטא את המתח והפחד והכמיהה גם יחד לשפיות. לאחדות.

כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.

כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו –
ומשהו, נשאר איתו

אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.

אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.

הפגנת תושבי ואדי סאליב לפני תחנת המשטרה בחיפה לאחר הירי בסבל יעקב אלקריף, 9 ביולי 1959 (צילום: משטרת ישראל)

הרקע לשיר החל באותו קיץ בשכונת ואדי סאליב , כשהילד מוטי היה עד למהומות. יהודים שעלו לארץ מצפון אפריקה וסבלו מעוני ומאבטלה גרו שם, ובתחילת יולי 1959 התפתחה תגרה בבית קפה בשכונה, הבעלים הזמין את המשטרה כדי לרסן תושב מהשכונה, הסבל מהשוק הסיטונאי עקיבא אלקדיף, שעבר יום קשה והשתכר קצת. השוטרים ירו בו.

התושבים חשו שהירי – ולא חשוב מה היו הנסיבות – היה סוג של הכרזה שדמם מותר. המהומות פרצו וסערת רגשות הובילה להתקפות אלימות שחרגו אל מחוץ לשכונה: תושבי ואדי סאליב קשיי היום הגיעו אל מרכז חיפה, ושם יידו אבנים, התפרעו, הרסו חנויות, בזזו אותן ואף הציתו מכוניות בשכונות השקטות והמבוססות יותר בעיר.

המר: "גדלתי עם בני עדות המזרח, ראיתי את ההפקרות, ההתעלמות מהם, את ההזנחה הפושעת. כתבתי את 'רקמה אנושית אחת' כי פחדתי שהתופעה שאני ראיתי לידי תתפשט ותתרחב לכל המדינה, מה שאנחנו רואים שקורה עכשיו, ממש בימים אלה.

"גדלתי עם בני עדות המזרח, ראיתי את ההפקרות, ההתעלמות מהם, את ההזנחה הפושעת. כתבתי את 'רקמה אנושית אחת' כי פחדתי שהתופעה שאני ראיתי לידי תתפשט ותתרחב לכל המדינה"

"יוני רכטר הפיק מוזיקלית את השיר וגם עשה לי קולות והשיר להפתעתי שודר המון ברדיו, ואז חוה אלברשטיין התקשרה וביקשה להקליט אותו גם, והביצוע שלה שודר גם כן.

"אישית החלטתי ללכת לעבוד בפנימיות, עם נוער במצוקה. לאפשר להם להיחלץ. היה שם בפנימיית מייזל שוחט בנהלל ילד אחד, מוכשר כמו שד, חכם וערני עם קול נהדר שקרא ספרים ואהב מוזיקה. הוא הגיע מרקע משפחתי קשה מאוד. הוא היה תלמיד שלי במשך חמש שנים, מגיל 12 ועד שמלאו לו 17. קוראים לו מיכה שטרית.

"אני אמרתי לו ולחבר שלו, ארקדי דוכין, אל תהיו מתי כספי. או יוני רכטר. תהיו אתם. הם השמיעו לי שירים שהם כתבו ואמרתי להם: הלהקה שלכם תהיה אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו בארץ. כי אף אחד לא כתב אז 'אמא חולה ואבא חסר אונים', או 'נשים רכות על מיטות חורקות מפושקות עכשיו' או 'חושב אולי אני מת, זמן טוב להתאבד עכשיו'.

"אלה היו זעקות אותנטיות למשמעות. זה היה משהו שלא נכתב לפני כן. וכל כך שמחתי על החיבור הזה של מיכה שטרית המרוקאי וארקדי דוכין הרוסי, על היכולת לצאת ולפרוץ מהפריפריה אל תוך המיינסטרים הישראלי ואל פסגות".

מוטי המר, כיום (צילום: ננסי כהן ומוטי המר)

המר, כיום פנסיונר בן 73, חושב שהיום יותר מתמיד "רקמה אנושית חיה" צריך לשמש כתמרור אזהרה.

"כדי שנוכל להמשיך לחיות כאן", הוא אומר, "אנחנו חייבים לשמור על הדמוקרטיה הישראלית, על המנהל התקין, על החיבור שבין המרכיבים השונים של החברה. אסור לתת לזה להיפגע.

"חייבים להבין שאין לנו ברירה אלא לדאוג לזה שנוכל, אתה ואני, לשבת כאן בקפה גם בעוד עשר שנים ולנשום את האויר החופשי וליהנות מהשמש הטובה".

"כדי שנוכל להמשיך לחיות כאן, אנחנו חייבים לשמור על הדמוקרטיה הישראלית, על המנהל התקין, על החיבור שבין המרכיבים השונים של החברה. אסור לתת לזה להיפגע"