אני חוטא מפעם לפעם בהקשבה לפודקאסט של נדב פרי, ולאחרונה הקשבתי לפרק עם עקיבא נוביק, אסף זמיר ואיתי בן חורין. נקודה שעסקה במה עתיד לקרות אם תהיה מלחמה בצפון – גרמה לי לכתוב את הפוסט הזה.
בימים האחרונים מדינת ישראל רועשת ורוגשת, והמתח עולה לקראת ההכרעה בשאלה – האם הקואליציה תביא לחקיקת ביטול עילת האי סבירות בקריאה שנייה ושלישית. כמי שמעורב במחאה, ובפרט בשאלה האם הטייסים יפסיקו לטוס, אני רוצה לומר שאנחנו עוסקים בשאלות המיידיות ולא בשאלה הגדולה: כיצד ניתן לקיים מדינה עם איומים ביטחוניים כאלה?
עמר דנק הוא סא"ל במיל', נווט בחיל האוויר, שירת בחטיבה האסטרטגית באג"ת. מהנדס מערכות מידע, תואר שני ביחסים בינ"ל בניהול מו"מ וקבלת החלטות ומרתוניסט. הבלוג של עמר, "שאלה אסטרטגית" עוסק בניתוח גיאו אסטרטגי, בטחון לאומי, קבלת החלטות ודמוקרטיה.
לפני שבוע פורסם ריאיון שערכו טובה צימוקי ויובל קרני עם חבר הכנסת שמחה רוטמן במוסף ידיעות אחרונות. מאז כבר הספיקה המציאות להתהפך במהירות והריאיון כמעט נשכח.
עם זאת, אני מקדיש לריאיון עם רוטמן את הפוסט הזה, כדי לבחון כמה מהאמירות שהועלו בו מול העובדות בשטח. במיוחד כעת, כשהעסקה לשחרור החטופים נחתמה רק שבוע לאחר פרסום אותו ריאיון.
פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.
לעניינים "כבדים" לוקח זמן להתברר לעומק. בייחוד כך כאשר הם גם נמצאים במצב של שינוי מתמשך. בסיפורה של מדינת ישראל יש שני נושאים עם חשיבות מרכזית לעצם קיומה, כאלו שהצלחה בהם לא יכולה להיות ברורה מלכתחילה.
הראשון הוא הצלחת השתלבותה של המדינה החדשה במזרח-התיכון, בו היא ממוקמת (מעבר ובנוסף ליכולת ההישרדות הפיזית שלה במלחמות בתחילת דרכה). אי אפשר להיות "נטע זר" לנצח.
מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.
לפני כמה ימים צדה את עיני ידיעה על האישה היפנית הזקנה ביותר בעולם, שהלכה לעולמה בגיל 116.
נזכרתי מיד בסבתי שהלכה לעולמה בגיל 101 ובסבי שנפטר בגיל 99, הכול בזכות הגנים האפגנים שלהם ובזכות אורח החיים הפעיל והנכון שניהלו כול חייהם.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
החסרון של הנהגת המחאה וההתנגדות הוא אולי, (אולי!), העדר רוח של הכרה באלוהות, או יראת ה', או הכרה שאם כל הרצון והמאמץ – יכול להיות שלכדה"א/הטבע/אמא אדמה/ג'א/היגיון האבולוציה וכו' יש תוכניות אחרות לגמרי. אף אחד לא יודע מה יקרה בשום תחום, בטח ובטח בכל הקשור בסאגת ביבי. ובכל זאת, מומלץ לחלק מהנהגת המחאה וההתנגדות לנסות לעכל בצורה כלשהי את עניין הכח העליון אשר מנהל כאן את נעניינים. לא לשכוח!!! כל אדם, אפילו איינשטיין או משה רבנו וכו' – כולם הם תוצרת של אמא אדמה, הטבע, תוצאות. אמא אדמה הייתה לפנינו, וגם אחרינו היא תמשיך, ועבורה סאגת ביבי זה בסך הכל שיעור שהאנושות צריכה לעבור: בחירה חופשית זה העיקר, בחירה ברוח האלוהות, התורה, הענווה. ברור שאגיע להפגנות ואעשה הכל (חוקית) כדי להעיף את קללת ביבי