לפי דו"ח הגזענות של מכון ברל כצנלסון לשנת 2017, נכתבו באותה שנה קרוב לחמישה מיליון ביטויי גזענות, קללות וקריאות לאלימות ברשת. מתוך כך, 100,000 תגובות ופוסטים הנושאים תכנים אלימים נכתבו כנגד מערכת בתי המשפט ושופטי העליון באופן אישי. כמו כן, 42,000 תגובות ופוסטים הנושאים תכנים אלימים וקריאה לאלימות נכתבו כנגד התקשורת הישראלית, כאשר 61% מתוכם נכתבו על ידי אנשים המזוהים עם הימין.[1]

סגנונו של בנימין נתניהו, אגב, הפך מודל לחיקוי לפוליטיקאים רבים אשר מנסים לבלוט בקיצוניותם אל מול נתניהו: השר אביגדור ליברמן קרא לחרם על ערביי ישראל,[2] ואילו השרה איילת שקד קראה להפגזתם של חפים מפשע בעזה,[3] והרשימה נמשכת ונמשכת.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

כאשר יום השואה ויום הזיכרון לרצח העם הארמני חלים באותו תאריך, יש הזדמנות להרהר יחד בעבר המשותף – ובעתיד כשותפים.

*  *  *

השבוע, ה־24 באפריל השנה, ציין רגע נדיר ורב-עוצמה: לראשונה זה שנים יום השואה – יום הזיכרון לשואה ולגבורה בישראל – חל במקביל ליום הבינלאומי לציון רצח העם הארמני משנת 1915. הצירוף הזה הוא הרבה מעבר לסמלי – הוא מזמן ליהודים ולארמנים הזדמנות עמוקה להכיר בהיסטוריה המשותפת של סבל, הישרדות, ומאבק ממושך לצדק ולהכרה.

ד"ר שמואל לדרמן מתמחה בתיאוריה פוליטית ולימודי הג'נוסייד. הוא מרצה באוניברסיטת חיפה ומשמש כעמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. בימים אלו הוא עובד על ספר בנושא ג'נוסייד במאה העשרים.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ה צוין השבוע ברחבי הארץ בטקסים, עצרות זיכרון ודקות דומיה. מדינה שלמה עוצרת מלכת כדי לזכור את ששת המיליונים שנספו בשואה – את הקהילות שנכחדו, את המשפחות שנותרו פצועות עד היום.

80 שנה אחורה, סוף המלחמה. ב־8 במאי 1945 נשמעה ברחבי אירופה הבשורה שחיכו לה שנים – גרמניה הנאצית נכנעה. מלחמת העולם השנייה הגיעה לסיומה, והתקווה שבה לפעום בלבבות מיליונים. אך הרגע ההיסטורי הזה לא הורגש רק ברחובות לונדון או פריז; הוא הגיע גם אל סמטאות פאס, קזבלנקה, תוניס ואלג'יר – שם המתינו קהילות יהודיות דרוכות לשמוע על סוף הסיוט.

אבי נחמני הוא משפטן ופעיל חברתי. משמש כדובר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו.