היו זמנים שהמפלגה הדמוקרטית נחשבה למעוז התמיכה בישראל במערכת הפוליטית האמריקאית. זה היה נשיא דמוקרטי, הארי טרומן, אשר החליט להכיר במדינה העברית החדשה שהוקמה ב-1948. זאת למרות התנגדות יועציו המדיניים הבכירים, כולל מזכיר בחוץ דאז, גנרל ג'ורג' מרשל, שסברו כי הצעד הזה יפגע ביחסי ארה"ב עם העולם הערבי בראשית המלחמה הקרה עם ברית המועצות.
וזה היה נשיא דמוקרטי, ג'ון קנדי, שהחליט לסיים את האמברגו האמריקאי על מכירת נשק לישראל ולמכור לה טילי הוק ב-1962, שנה אחת לפני שנרצח בדאלאס, צעד שסימל שינוי משמעותי ביחסי ישראל-ארה"ב.
ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.
השבוע, בעקבות הצעת החוק של אופיר כץ מהליכוד, שאמורה לאפשר ביתר קלות לפסול מועמדים ערביים מריצה לכנסת (ופוסט מעולה של מאיה מארק בנושא), חזרה שאלת הקול הערבי לדיון הציבורי. להערכתי, השאלה הזו קריטית ממה שרובנו חושבים, או במילים פשוטות יותר, נדמה לי שהבחירות הקרובות יוכרעו על בסיס שאלת הקול הערבי (או הקולות הערבים). אסביר.
נדמה לי שזה יהיה הצומת שאליו יתנקזו רבות משאלות היסוד הערכיות והפרקטיות במערכה הזו, שתגיע במוקדם או מאוחר.
עירן הלפרין הוא הוא פרופסור לפסיכולוגיה חברתית ופוליטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. ייסד ומוביל את המעבדה לחקר סכסוכים בין קבוצות ויישובם באוניברסיטה העברית בירושלים. ייסד את מרכז אקורד - פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי ומשמש כיו"ר השותף והפסיכולוג החברתי הבכיר בארגון. שימש כדיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.
שתילים מאזורי המלחמה משגשגים על גג במרכז תל אביב
ישראל נמצאת במלחמה כבר שנה, והציבור איבד אמון בממשלה ככלל ובטיפול שלה באתגרים הביטחוניים של ישראל בפרט.
101 חטופים מוחזקים עדיין בעזה, ואין בעתיד הנראה לעין הסדר שמחזיר אותם הביתה. צה"ל עדיין נלחם בלוחמי חמאס חמושים, והירי מעזה ממשיך להשפיע על החיים בעוטף ואפילו מגיע לאזור תל אביב.
פרופ' אמנון כוורי הוא פרופסור חבר וראש המכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.
"יותר ויותר כותבי עברית לא חיים בישראל ומספרם הולך וגדל"
בשנת 2006 היה בני הצעיר אִילַי פעיל בארגון להגנת הסביבה והעולם "גרינפיס". מאחר שמילדותו היה אילי פעלתן והרפתקני באופיו, ובין השאר נהג לטפס על כל מה שאפשר היה לטפס עליו, אין כל פלא שבגרינפיס הבחינו ביכולותיו והוא נעשה לחבר בקבוצת המטפסים הרשמית של הארגון.
על כן מעת לעת, לפי המשימות, נהג ארגון גרינפיס להטיס אותו ברחבי העולם למקומות בהם נזקק הארגון לאנשים שיטפסו למקומות גבוהים, לתלות שלטים או לכתוב באותיות ענק על קירות. המודעות והכיתוב נועדו לעורר את המוּדעוּת של אנשים לסביבה ולהגנה עליה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
קודם כל, זה ביזיון שבוחרים שני רבנים כאשר אין צורך אפילו באחד. אבל אם כבר, אז בואו נכניס קצת פלפל ונמנה גם רב ראשי רפורמי, רב ראשי קונסרבטיבי, ורב ראשי חילוני – תחשבו איזו סמטוכה נפלאה תהייה כאשר כולם מצביעים על כולם כולל על ארבעת המועמדים של הכתות האחרות. כמה דילים ודרמות ניתן לייצר לתוכנית הריאליטי הזו.
בידור להמונים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
1. נכון שהכיבוש, בעיקר בגדה המערבית, הוא גורם עיקרי בהעכרת היחסים בין ישראל לדמוקרטים, וכל עוד יימשך ויתחזק השגעון המכונה "מפעל ההתנחלויות", תימשך ותתחזק הפגיעה האנושה ביחסים אלה.
2. עם זאת, נכון לציין את תפקידו הפעיל של רה"מ נתניהו בתהליך זה: בכל מה שנוגע לרפורמים והקונסרבטיבים, המהווים רוב עצום (יותר מ-80%) מיהודי ארה"ב, נתניהו זלזל בהם ונכנע לכל גחמה של המפלגות הדתיות בישראל. בין היתר הוא סירב לקבל את "פשרת הכותל" שהציע אנטולי שרנסקי, למרות שנתניהו עצמו הוא שביקש ממנו לחקור נושא זה ולהציע פשרה.
3. נתניהו לא הסתפק ב-2, אלא גם ניסה (בהצלחה חלקית מאוד) לכרות ברית פוליטית עם האוונגליסטים, כולל האונגליסטים הכי מטורפים (borm again Christians), המזוהים עם המפלגה הרפובליקנית, ובכך הרגיז גם את הדמוקרטים וגם את יהודי ארה"ב.
לסיכום, אפשר לומר שהאסטרטגיה של נתניהו מול המפלגה הדמוקרטית זכתה להישגים מפוארים, שאותם ניתן להשוות רק להישגים של אסטרטגיית חיזוק החמאס שלו.