מי שחי את הפוליטיקה הישראלית בעשור האחרון כבר התרגל לראות רעיונות שנדמו פעם כלקוחים מעולמות רחוקים, הופכים למציאות ואחר כך לשגרה. גם בחירות כושלות שאין לאחריהן הקמת ממשלה היו פעם בקטגוריה הזו.

תסריט ממדינה אפריקאית נחשלת, חסרת מסורת ותרבות פוליטיות, נעדרת מנגנונים שלטוניים מסודרים. הנה זה הגיע אלינו. כן, באופן חד-פעמי זה יכול לקרות גם במדינה מתוקנת, אמרנו לעצמנו ומצאנו נחמה בכך שרוב אזרחי ישראל בחרו לסיים את שלטון נתניהו.

אלא שלאחרונה נשמעים גם מקרב חוגי שמאל, קריאות להחיש כבר את מערכת הבחירות השלישית השנה, שמא זו תביא עימה עוד שיפור קל (ולא, חלילה, תגלגל את הזמן לאחור). דניאל בלטמן במאמר ב"הארץ" אף הסיק מהבחירות התדירות שקדמו לעליית היטלר לשלטון בגרמניה, שעוד מערכת בחירות אחת היא מה שיחלץ את ישראל מתסריט אימים של קץ הדמוקרטיה.

הפוך, גוטה, הפוך.

הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית טמונה דווקא במערכת בחירות שלישית. סכנה דומה לזו שבהמשך שלטונו של נתניהו (שאין שום ערובה שמערכת בחירות נוספות תשים לה קץ).

למערכת בחירות שלישית יש משמעות אחת: שיטת המשטר הישראלית נמצאת בפשיטת רגל. ישראל התדרדרה למשבר חוקתי חסר תקדים שדמוקרטיות מערביות מעטות נקלעו לשכמותו. חוקי היסוד שלה, הבסיס של המערכת השלטונית, אינם מסוגים לספק הנהגה יציבה למדינה. האזרח הסביר ישאל: אם לא הספיקה המערכת השנייה, למה שתספיק השלישית? ואם לא תספיק השלישית, נמשיך לרביעית?

למערכת בחירות שלישית יש משמעות אחת: שיטת המשטר הישראלית נמצאת בפשיטת רגל. ישראל התדרדרה למשבר חוקתי חסר תקדים שדמוקרטיות מעטות נקלעו לשכמותו

משברים חוקתיים כאלה הם לחם חוקם של המבקשים לקעקע את הדמוקרטיה מן היסוד. במצבים כאלה הם פורחים. "אמרנו לכם" הם משדרים לציבור "זה לא עובד. עכשיו אתם יודעים שצריך מנהיג חזק עם שלטון חזק". חלק מהציבור נקלע למה שמכונה במדעי החברה "עייפות מצביעים" ומפתח אדישות להליך הפוליטי. חלקו מפתח חוסר אמון מוחלט בדמוקרטיה. חלקו מחפש את המהלך הדרמטי שישבור את השוויון. במצבים כאלה, לעתים, נשרף הרייכסטאג.

שני האנשים שדחפו את ישראל למערכת בחירות שנייה – בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, הם שניים שעבורם דמוקרטיה היא מטרד. הסכנות שבמערכת בחירות שלישית הן לא מעניינם. הדמוקרטיה לא מתפקדת? להם יש פתרונות אחרים להציע. אבל מי שמוכן להיאבק על הדמוקרטיה הישראלית, חייב להכיר בכך שזה תסריט עם פוטנציאל אפוקליפטי, שאין לתת לו להתממש.

כמה אפוקליפטי? הנה שתי הצעות גרועות שהן פחות גרועות מבחירות שלישיות: האחת, שגנץ יציע לנתניהו להיות ראש ממשלה ראשון ובתנאי שטרם הקמת הממשלה יתוקן חוק היסוד כך שהגשת כתב אישום תביא להדחת נתניהו מהתפקיד; השנייה, שגנץ יהיה ראשון בתמורה לתיקון שיאפשר לנתניהו להישאר שר במעמד של משנה לראש הממשלה שלא חייב להתפטר עם הגשת כתב אישום.

שני רעיונות גרועים, אבל בשניהם שלושה מרכיבים שגוברים על מגרעותיהם. א. הם מבטיחים את קץ שלטון נתניהו, מיידית או בעתיד המאד קרוב או לכל המאוחר עוד שנתיים; ב. הצגת שתי האופציות תעמיד את הליכוד במצב שסרבנות מצידו תיתקל בחוסר הבנה ציבורית ותשחק לידי גנץ; ג. הם מונעים מערכת בחירות שלישית שאין שום סיבה לחשוב שתניב בקלפי תוצאות טובות יותר ועלולה בהחלט לתת רוח גבית לרוחות רעות מאד מחוץ לקלפי.

זאת החתימה הטובה ביותר שאפשר לצפות לה בימים הנוראים האלה.

רועי פלד הוא מרצה למשפט מינהלי בביה"ס למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, והשנה משמש כמרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

דונאלד טראמפ אוהב להשוות את עצמו לפרנקלין ד. רוזוולט, אחד מהנשיאים האגדיים של ארצות הברית. הנושא עולה אצלו בהרבה הקשרים, בעיקר בנוגע לכהונה השלישית של רוזוולט, כאשר טראמפ רומז בעדינותו הרגילה שגם הוא שוקל זאת (בניגוד לתיקון ה-22 לחוקה).

בישראל, חוגים מסוימים משווים את טראמפ לרוזוולט ואת בנימין נתניהו לווינסטון צ'רצ'יל כחלק מהאדרת שני המנהיגים. אך יש הבדלים מהותיים בין טראמפ לרוזוולט.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

כְּשֶׁהָיִיתִי חַיָּל, נָגַסְתִּי
בְּתַאֲוָה בְּדֻבְדְּבָנִים
חֲמוּצִים בְּאֶרֶץ הַלְּבָנוֹן.
הַחַרְצָנִים, שֶׁיָּרַקְתִּי
עַל הַשֶּׁלֶג הַצָּחֹר,
הוֹתִירוּ חֹרִים אֲדֻמִּים
מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּנַּגְמָ"שׁ,
שֶׁנִּפְגַּע מִמִּטְעֲנֵי חַבָּלָה
שֶׁל הַחִזְבַּאלְלָה.

מילים אלו נכתבו בשיר שלי "דובדבנים מלבנון", בו מתואר מקרה טרגי של נגמ"ש צה"לי שטוף דם, שחייליו נהרגו ונפצעו ממטעני חבלה. הוא הועמס על מוביל בדרום לבנון והועבר לבסיס בצפון הארץ, שם אני וחבריי לגדוד 601 של הנדסה קרבית נתקלנו במראה המזוויע.

יהורם גלילי הוא משורר, סופר, עיתונאי, עורך ספרותי ולשוני ומוציא לאור, מחבר "ראשונים תמיד" ספר המורשת של חיל הנדסה קרבית. בספר השירים "פוטו מלחמה" (חדרים הוצאה לאור) הוא חושף בשיריו חוויות רבות שעבר במהלך פעילויות מבצעיות בדרום לבנון, בעזה ומעבר לקו הירוק כלוחם ששירת במשך כ-20 שנה בסדיר ובמילואים כלוחם בהנדסה קרבית

לפני מספר חודשים כתבתי מכתב גלוי לרמטכ"ל החדש, רב אלוף אייל זמיר.  כתבתי אז, בין היתר, "זמיר חייב לדרוש שלא יפריעו לו בעבודתו, שכן ההתערבות של השרים היא לא רק חסרת תועלת אלא הרסנית. אין לצפות לשינויים בהתנהלות הממשלה. זה פשוט לא יקרה. חברי הגוף המכונה ממשלה ברובם לא מסוגלים ליותר. הם שטחיים, בעלי אג'נדות פוליטיות צרות ומחפשים כותרות.

"בפני ישראל ניצבות בעיות אדירות. עם ממשלה כזו ועם ראש ממשלה חלש, מבוהל, לא ניתן לפתור אותן אפילו חלקית. המצב חמור מאוד שכן מטרות המלחמה בעזה לא הושגו, איראן נוגעת בפצצה גרעינית, טורקיה מגבירה השפעה בסוריה וזו רשימה חלקית.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.