מי שחי את הפוליטיקה הישראלית בעשור האחרון כבר התרגל לראות רעיונות שנדמו פעם כלקוחים מעולמות רחוקים, הופכים למציאות ואחר כך לשגרה. גם בחירות כושלות שאין לאחריהן הקמת ממשלה היו פעם בקטגוריה הזו.
תסריט ממדינה אפריקאית נחשלת, חסרת מסורת ותרבות פוליטיות, נעדרת מנגנונים שלטוניים מסודרים. הנה זה הגיע אלינו. כן, באופן חד-פעמי זה יכול לקרות גם במדינה מתוקנת, אמרנו לעצמנו ומצאנו נחמה בכך שרוב אזרחי ישראל בחרו לסיים את שלטון נתניהו.
אלא שלאחרונה נשמעים גם מקרב חוגי שמאל, קריאות להחיש כבר את מערכת הבחירות השלישית השנה, שמא זו תביא עימה עוד שיפור קל (ולא, חלילה, תגלגל את הזמן לאחור). דניאל בלטמן במאמר ב"הארץ" אף הסיק מהבחירות התדירות שקדמו לעליית היטלר לשלטון בגרמניה, שעוד מערכת בחירות אחת היא מה שיחלץ את ישראל מתסריט אימים של קץ הדמוקרטיה.
הפוך, גוטה, הפוך.
הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית טמונה דווקא במערכת בחירות שלישית. סכנה דומה לזו שבהמשך שלטונו של נתניהו (שאין שום ערובה שמערכת בחירות נוספות תשים לה קץ).
למערכת בחירות שלישית יש משמעות אחת: שיטת המשטר הישראלית נמצאת בפשיטת רגל. ישראל התדרדרה למשבר חוקתי חסר תקדים שדמוקרטיות מערביות מעטות נקלעו לשכמותו. חוקי היסוד שלה, הבסיס של המערכת השלטונית, אינם מסוגים לספק הנהגה יציבה למדינה. האזרח הסביר ישאל: אם לא הספיקה המערכת השנייה, למה שתספיק השלישית? ואם לא תספיק השלישית, נמשיך לרביעית?
למערכת בחירות שלישית יש משמעות אחת: שיטת המשטר הישראלית נמצאת בפשיטת רגל. ישראל התדרדרה למשבר חוקתי חסר תקדים שדמוקרטיות מעטות נקלעו לשכמותו
משברים חוקתיים כאלה הם לחם חוקם של המבקשים לקעקע את הדמוקרטיה מן היסוד. במצבים כאלה הם פורחים. "אמרנו לכם" הם משדרים לציבור "זה לא עובד. עכשיו אתם יודעים שצריך מנהיג חזק עם שלטון חזק". חלק מהציבור נקלע למה שמכונה במדעי החברה "עייפות מצביעים" ומפתח אדישות להליך הפוליטי. חלקו מפתח חוסר אמון מוחלט בדמוקרטיה. חלקו מחפש את המהלך הדרמטי שישבור את השוויון. במצבים כאלה, לעתים, נשרף הרייכסטאג.
שני האנשים שדחפו את ישראל למערכת בחירות שנייה – בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, הם שניים שעבורם דמוקרטיה היא מטרד. הסכנות שבמערכת בחירות שלישית הן לא מעניינם. הדמוקרטיה לא מתפקדת? להם יש פתרונות אחרים להציע. אבל מי שמוכן להיאבק על הדמוקרטיה הישראלית, חייב להכיר בכך שזה תסריט עם פוטנציאל אפוקליפטי, שאין לתת לו להתממש.
כמה אפוקליפטי? הנה שתי הצעות גרועות שהן פחות גרועות מבחירות שלישיות: האחת, שגנץ יציע לנתניהו להיות ראש ממשלה ראשון ובתנאי שטרם הקמת הממשלה יתוקן חוק היסוד כך שהגשת כתב אישום תביא להדחת נתניהו מהתפקיד; השנייה, שגנץ יהיה ראשון בתמורה לתיקון שיאפשר לנתניהו להישאר שר במעמד של משנה לראש הממשלה שלא חייב להתפטר עם הגשת כתב אישום.
שני רעיונות גרועים, אבל בשניהם שלושה מרכיבים שגוברים על מגרעותיהם. א. הם מבטיחים את קץ שלטון נתניהו, מיידית או בעתיד המאד קרוב או לכל המאוחר עוד שנתיים; ב. הצגת שתי האופציות תעמיד את הליכוד במצב שסרבנות מצידו תיתקל בחוסר הבנה ציבורית ותשחק לידי גנץ; ג. הם מונעים מערכת בחירות שלישית שאין שום סיבה לחשוב שתניב בקלפי תוצאות טובות יותר ועלולה בהחלט לתת רוח גבית לרוחות רעות מאד מחוץ לקלפי.
זאת החתימה הטובה ביותר שאפשר לצפות לה בימים הנוראים האלה.
רועי פלד הוא מרצה למשפט מינהלי בביה"ס למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, והשנה משמש כמרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם