החובה המוסרית הנעלה שלנו כחברה היא השבת כל החטופים והחטופות בכל מחיר. מאמר זה מתייחס לקרע הפנימי בתוך העם ונכתב מתוך חרדה עמוקה לעתיד החברה הישראלית לאור הקיטוב השורר בתוך החברה.
* * *
כאזרח חצוי זהותית בין זהות ערבית לא פלסטינית וישראלית לא יהודית, אך גאה באזרחות הישראלית-ערבית שלו. אני חרד ממה שעובר על החברה הישראלית – הן ברחובות, הן ברשתות החברתיות והן במסדרונות הכנסת.
עירן קייס הוא דרוזי ערבי ישראלי. עמית במרכז מנדל צפון בתוכנית למנהיגות חברתית בצפון, פעיל חברתית וחוקר עצמאי.
כמה מוזרה שיטת הבחירות האמריקאית? אני אספר לכם כמה. ההצבעה ה"נפקדת" שלי במחוז מונטגומרי של פנסילבניה – אותה שלחתי בדואר מתל אביב, מרחק 10000 קילומטר מהכתובת הרשומה שלי בקלפי – תשפיע על תוצאות המרוץ לנשיאות הרבה יותר מקולות חברי בניו יורק, לוס אנג'לס, שיקגו ומיאמי.
כלומר: היא תשפיע ולו באופן מזערי. כי על רקע החשש מאנטישמיות גוברת ותסיסה רבה כתוצאה מהקטסטרופה בישראל, יש סיכוי ממשי שמצביעים יהודים בפנסילבניה יחליטו אם קמלה האריס או דונלד טראמפ יחזיקו בבית הלבן.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
בשנים האחרונות אינני מגיע אל העצרת בכיכר רבין, כיכר מלכי ישראל. בעבר נהגתי ללכת כמעט כל שנה כי ככה זה. זהו בערך הדבר היחיד שעוד יכולתי לעשות כדי לשווק את עצמי לעצמי. כדי להתנחם בכך שעוד לא הכל עטוף יבלות וכדי להיות עם האנשים השפויים שלי, המתמעטים והולכים, הנאֶפדים שתיקה מיואשת.
קשה לנו להגיד מה אנחנו חושבים על המדינה שלנו כיום, ובעיקר על מי שעומד בראשה בחיוכו הזחוח והנכלולי. אז אינני מגיע לעצרת שנתית ואני מסתפק בהפגנה שבועית בכיכר העיר.
ברוך בינה הוא שגריר בדימוס. הוא כיהן כשגריר בדנמרק, קונסול כללי בשיקגו וקצין עיתונות בניו-יורק.בוושינגטון שירת פעמים - תחילה כקצין קישור לקונגרס וציר לדיפלומטיה ציבורית ובהמשך -- סגן ראש הנציגות. במטה בירושלים היה סמנכ"ל משרד החוץ ועמד בראש האגף לצפון אמריקה. כיום הוא עמית מדיניות במכון "מיתווים" למדיניות חוץ אזורית, חבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל וכן חבר-מייסד של הפורום למדיניות חוץ שהוקם לאחרונה. הוא פירסם שני ספרי שירה ופרוזה.
אמרה ישנה גורסת כי "קשה לנבא – בעיקר את העתיד". על הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-5 בנובמבר מותר להסתכן בניבוי כי העתיד כבר כאן. מדובר באירוע חסר תקדים בהיסטוריה האמריקאית.
אם תנצח, קמלה האריס תהיה הנשיאה האמריקאית הראשונה, בעוד דונלד טראמפ יהיה הנשיא הראשון שהתמודד שלוש פעמים (למעט פרנקלין דלנו רוזוולט) והפסיד פעמיים. ואולם, כמי שמעולם לא הודה בהפסדו הראשון ב-2020 למרות ההפרש הברור, אין להניח כי הוא יקבל הפסד נוסף שמשמעותו סוף הקריירה הפוליטית שלו ופגיעה אנושה באגו האישי הנפוח לעילא. אמריקה עלולה למצוא עצמה אז בפני מציאות הרת גורל שממדיה והשלכותיה מי ישורנו.
בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.
שתילים מאזורי המלחמה משגשגים על גג במרכז תל אביב
"יותר ויותר כותבי עברית לא חיים בישראל ומספרם הולך וגדל"
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
השפויים הרציונליים ובעלי ערכים דמוקרטיים ליברליים ישמחו להצטרף לקריאה.
איך מנטרלים את הפונדמנטליסטים ומצרפים את הלאומנים, השמרנים, הפחדנים, הבורים הביריונים, מושחתים שזה אינו האינטרס שלהם ועוד?
ואם אין דרך ביצועית לייצר קואליציות רחבות של שינוי בכל הצדדים, ויש ציר חיצוני שמועניין בחוסר יציבות ומשחק סכום אפס- מה עושים אז?…
מה ראלי לביצוע יציב?