בדיוק שבוע אחרי שנבחר לתפקיד נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן בחר לפרוס בפני העולם את תפיסת יחסי החוץ שלו. הבמה שנבחרה לא מקרית: העמוד הראשון של העיתון בשפה האנגלית, "טהרן טיימס".
ניכר שהמאמר של פזשכיאן עבר הרבה עריכה. הוא הילך בין הטיפות, כמו מבקש לרצות את כולם, כולל את המערב. בדרכו שלו, פזשכיאן ניסה לא להישמע מאיים אלא פרגמטיסט, פטריוט איראני המבקש לשמור על האינטרסים של המדינה עליה הוא מופקד.
כאשר פנה למדינות המוסלמיות השכנות בקריאה לשתף פעולה על בסיס "ערכים אסלאמיים משותפים", פזשכיאן נמנע מלנקוב בשמן של ערב הסעודית, בחריין ואיחוד האמירויות – ולא בכדי: בינתיים, ולמרות העיכוב בנרמול היחסים עם ישראל, הברית הצבאית עם ישראל פעלה לראשונה ב-14 באפריל, ועוד נגד איראן. פזשכיאן השתמש בלשון מאד כללית עם מסר ברור:
"בואו נשתמש בכוח ההיגיון ולא בהיגיון הכוח… יותר מדי זמן אנחנו חלוקים בינינו, יש לנו אתגרים רבים משותפים … והגיע הזמן לשתף פעולה ולהדוף את ההשפעות הזרות".
מתק שפתיים תמיד שימש את הרפורמיסטים כדי לנטרל מתחים.
בעניין היחסים עם אירופה, נראה כי פזשכיאן סימן את קבוצת ה-E3 כמטרה, ומנסה לפנות אליה בכדי לתקוע טריז בינה לבין ארצות הברית בעניין פרויקט הגרעין.
הוא אמנם מאשים את אירופה על שנסוגה מההבטחות שלה לשמר את הקשרים הכלכליים עם איראן אחרי היציאה של ארצות הברית מהסכם הגרעין ב-2018, אבל יחד עם זאת הוא אומר כי זו העת לדיאלוג מחודש על בסיס כבוד לזכויות העם האיראני. "צריך לזנוח את ההתנשאות והמשברים המלאכותיים כדי להגיע לשיתוף פעולה בתחומים רבים משותפים", פזשכיאן כותב.
הוא אמנם מאשים את אירופה על שנסוגה מההבטחות שלה לשמר את הקשרים הכלכליים עם איראן אחרי היציאה של ארצות הברית מהסכם הגרעין ב-2018, אבל יחד עם זאת הוא אומר כי זו העת לדיאלוג מחודש
הלשון שהנשיא הטרי נוקט כלפי ארצות הברית הרבה יותר חריפה ולעומתית – לעיתים אפילו על גבול המאיימת. הוא בוחר לדבר על העובדה שאיראן חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, לעומת ישראל שלא חתמה עליה מעולם.
"ארצות הברית והשותפות שלה במערב מראות שלא משתלם למדינות שחתומות על האמנה", כותב פזשכיאן והרמז כאן ברור: איראן חתומה על האמנה ועדיין נמצאת תחת משטר סנקציות חריף, ולכן אולי שווה לה לשקול יציאה ממנה. זה איום מובלע שהמערב חייב לקחת בחשבון, גם אם זה לא אומר פריצה מיידית לפצצה.
סביר להניח שהמשפט הזה נכתב בדיוק למטרה הזו: לדחוק במערב לחזור לשיח עם איראן, אבל הפעם כשהיא בעמדת כוח משמעותית, על סף פצצה.
נקודה מעניינת נוספת בחלק הזה של הפנייה למערב הוא הלשון שבה נוקט פזשכיאן. הוא מדבר על "ארה"ב והשותפות שלה במערב", לא מזכיר את המילה אירופה וכל שכן לא את קבוצת ה-E3 – גרמניה, צרפת ובריטניה. הסיבה לכך היא הרצון לרתום את אירופה כולה, כולל ה-E3, ולהעמיד את ארצות הברית בתפקיד השוטר הרע שפוגע באינטרסים של כולם.
פזשכיאן זכה ביומיים שאחרי פרסום המאמר הזה לחיבוק מתון של כלי התקשורת באיראן. יש שיגידו שהוא יישר קו עם המנהיג העליון ובלשון רכה הדהד למעשה את הקו שלו. מאז שנבחר לנשיאות הוא מנסה לשדר את היותו "נשיא של כולם", כולל של המחנה השמרני.
פזשכיאן זכה ביומיים שאחרי פרסום המאמר הזה לחיבוק מתון של כלי התקשורת באיראן. יש שיגידו שהוא יישר קו עם המנהיג העליון ובלשון רכה הדהד למעשה את הקו שלו
על פי הדיווחים בטהרן, פזשכיאן פוקד מדי בוקר את המסגד המרכזי לתפילת בוקר, קריצה למי שניסה לטעון לאופיו החילוני. הוא דאג לחבק גם את משמרות המהפכה כשכינה את קאסם סולימאני גיבור שלחם בטרור העולמי והציל את האזור מאכזריותו של דאעש. "היום העולם רואה ויודע איזה טעות הייתה ההחלטה לחסל אותו", פזשכיאן הצהיר.
בסוף דבריו, הנשיא חזר והדגיש כי איראן לא רוצה לבנות פצצת גרעין, שכן "זו לא חלק מהדוקטרינה הצבאית שלה" – מסר שאיראן לא ממש הדגישה בתקופת הנשיא הקודם אבראהים ראיסי. לכן זה נראה כמו ניסיון להרגיע את המערב, וליצור תנאים לחזרה לשיחות על הסרת הסנקציות הכלכליות, נושא שעמד במרכז מסע הבחירות של פזשכיאן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו