שרת התחבורה מירי רגב החליטה להסתמך על חסינותה הפרלמנטרית כדי להתגונן מפני חקירת המשטרה שנפתחה נגדה בחשד לעבירות של מרמה והפרת אמונים. החקירה נפתחה בעקבות תחקיר "היהלומים" של העיתונאי רביב דרוקר.

מייד לאחר שידור התחקיר הצהירה רגב כי ממצאיו אינם אמת וכי בכוונתה לתבוע אותו בלשון הרע. תביעה כזו טרם הוגשה. במקום זאת הקדישו רגב ועורך דינה עמית חדד את מאמציהם המשפטיים כדי לסכל את חקירת המשטרה ולמנוע ממנה לעיין במסמכים הרבים שנתפסו בפשיטה על לשכתה.

אתמול (ראשון) נחלה רגב תבוסה שנייה במאבקה. לאחר שלפני כחודש דחה בית משפט השלום בראשון לציון את הבקשה שהגישה נגד צווי החיפוש שהוצאו במסגרת חקירת המשטרה, דחה אתמול שופט בית המשפט המחוזי בלוד עמית מיכלס את הערר שהגישה רגב על החלטתו של השופט מנחם מזרחי מבית משפט השלום.

רגב ועורך דינה עמית חדד הקדישו את מאמציהם המשפטיים כדי לסכל את חקירת המשטרה ולמנוע ממנה לעיין במסמכים הרבים שנתפסו בפשיטה על לשכתה

רגב עשויה כמובן לנסות ולגלגל את התיק גם לבית המשפט העליון, אולם הסיכוי שהעליון יעניק רשות ערעור ויידרש לנושא הוא קטן.

ב־10 ביוני, כשבועיים אחרי שידור שני חלקי התחקיר, הודיעה היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בלהב 433 על פתיחת חקירה בחשד לעבירות של מרמה והפרת אמונים במשרד התחבורה. יום קודם לכן חתם השופט מזרחי על צווי חיפוש שהתירו לערוך חיפוש ולתפוס חומרים בכל מתקני משרד התחבורה. הצווים מומשו בבוקר המוחרת, וכך פרצה החקירה אל המרחב הציבורי.

מחאת "אחים לנשק" מחוץ לבית השרה מירי רגב בראש העין, 27 במאי 2024 (צילום: יונתן שאול/פלאש90)

רגב מיהרה, באמצעות סנגוריה, לפנות לבית המשפט בדרישה שכל הקלסרים שנתפסו יוחזרו מייד ללשכתה. "נודע לנו כי לפני זמן קצר המשטרה פרצה בכוח ללשכתה של חברת הכנסת ומבצעת חיפוש בלתי חוקי, אף ללא נוכחות חברת הכנסת או מי מטעמה", כתב עו"ד חדד בבהילות לבית המשפט, "למשטרה אין סמכות לבצע חיפוש כאמור, אף על דרך של הכנסת החומר למעטפה סגורה".

טענתה של רגב כי החיפוש בלשכתה הוא בלתי חוקי התבססה על החסינות הפרלמנטרית המוקנית לה מכוח חוק חסינות חברי הכנסת. סעיף 2 לחוק קובע: "חבר הכנסת יהיה חסין בפני חיפוש בדירתו (…) בניירותיו, פתיחתם והחרמתם".

השופט מזרחי הניח מראש כי תתעורר שאלה בעניין חסינותה של רגב, ולפיכך צו החיפוש קבע מלכתחילה כי החומרים שייאספו, במסמכים ובחומרי מחשב, יוכנסו למעטפות סגורות ויובאו לעיונו

החוק מוסיף וקובע כי צו חיפוש לחבר כנסת יוצא רק על ידי שופט של בית המשפט העליון, ואף זאת רק בעבירות של בגידה או ריגול. לבית משפט השלום, נטען בבקשה, כלל לא הייתה סמכות להוציא את צו החיפוש.

רגב אומנם לא מכהנת כחברת כנסת – היא התפטרה בפברואר 2023 במסגרת "החוק הנורווגי" – ואולם סעיף 15 לחוק מחיל את החסינות הפרלמנטרית גם על שרי הממשלה. השופט מזרחי הניח מראש כי תתעורר שאלה בעניין חסינותה של רגב, ולפיכך צו החיפוש קבע מלכתחילה כי החומרים שייאספו, במסמכים ובחומרי מחשב, יוכנסו למעטפות סגורות ויובאו לעיונו.

עמית חדד בבית המשפט המחוזי בירושלים, 9 במאי 2023 (צילום: יונן זינדל, פלאש 90)

השופט מזרחי קבע כי לרגב יש זכות להגיש את השגתה על החיפוש המשטרתי בחומרים. עוד נקבע כי על אף שהכלל הוא שהליכים אלה נעשים במעמד צד אחד, רגב זכאית ליהנות מהחריג שלפיו הדיון בעניינה ייערך במעמד שני הצדדים והיא תוכל להטיל ספק בחוקיות פעולת המשטרה.

אשר לסמכותו להוציא צו חיפוש, בית משפט השלום קבע כי הוא לא נכנס בנעלי בית המשפט העליון, אלא שסמכותו היא לקבוע האם מלכתחילה המסמכים שנתפסו נכנסים תחת גדרה של החסינות הפרלמנטרית.

אשר להיקף החסינות עצמה, הסתמך בית המשפט על כלל שנקבע בעבר בעניינו של סגן השר רפאל פנחסי, ולפיו "החסינות אינה חומה שמאחוריה יכול חבר הכנסת לתכנן את ביצוען של עבירות פליליות"

אשר להיקף החסינות עצמה, הסתמך בית המשפט על כלל שנקבע בעבר בעניינו של סגן השר רפאל פנחסי, ולפיו "החסינות אינה חומה שמאחוריה יכול חבר הכנסת לתכנן את ביצוען של עבירות פליליות, אפילו הן קשורות בתפקידו כחבר כנסת". לפיכך קבע בית המשפט כי יש לפרש את החסינות בצמצום, מאחר ש"אין מדובר בחסינות גורפת".

ההוראה בחוק שלפיה "חבר הכנסת יהיה חסין מפני חיפוש מדירתו" פורשה ככזו שהשמיטה במכוון את משרדו מגדר החסינות. התוצאה: "אין לקבוע כי מאחר שהמבקשת הינה חברת כנסת, שרת התחבורה, אזי הפך כל משרד התחבורה על מבניו, חדריו ותכניו, באופן גורף ומוחלט, להיות לממלכה החוסה תחת כנפי חסינותה האישית, כאילו שהיא אוחזת בידה מטה קסמים שכל שהיא נוגעת בו הופך באורח קסם לחסוי תחת החוק".

שרת התחבורה מירי רגב במסיבת עיתונאים לקראת יום העצמאות ה־76 של מדינת ישראל, ירושלים, 2 במאי 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

למעט מספר מצומצם של מסמכים שבית משפט השלום קבע כי חלה עליהם חסינות פרלמנטרית – לגבי רובם רק בשל ספקות הפועלים לטובת רגב – לגבי כל יתר עשרות הקלסרים נקבע שהחסינות אינה חלה עליהם.

רגב מיהרה לערער לבית המשפט המחוזי, אף שחדד הצהיר בשם לקוחתו כי אין לה כל עניין "להסתיר דבר", והערר מוגש אך ורק בשל הפגיעה העקרונית במוסד החסינות.

"אין להעלות על הדעת מצב בו משרד ממשלתי יהיה חסין מחיפוש ויהווה עיר מקלט לביצוע עבירות לכאורה", כתב השופט מיכלס, "אך בשל העובדה שנוכח בו חבר כנסת או שר"

רגב אף גייסה לעזרתה את פסק דינו של בית המשפט העליון האמריקאי בעניין חסינותו הנשיאותית של דונלד טראמפ מלפני כחודש כדי לבסס את הטענה כי החסינות לא מוגבלת אך להוראות הקבועות בחוק, ויש לפרשה כמרחיבה יותר.

אלא שהשופט מיכלס מבית המשפט המחוזי קבע כי לרגב כלל לא הייתה זכות להגיש את הערר, אף שעמדה לה הזכות להגיש מלכתחילה את ההשגה לבית משפט השלום.

שופט בית המשפט המחוזי עמית מיכלס (צילום: הרשות השופטת)

סנגורה של רגב שינה כיוון במהלך הדיון במחוזי וטען כי אין מדובר בערר על בקשה לביטול צו החיפוש אלא ב"בקשה להחזרת תפוסים", שעליה נתונה לו זכות ערעור. אך בית המשפט קבע שאין אפשרות להגיש ערר בעניין זה, שכלל לא נדון בבית משפט השלום, וכן שבית המשפט העליון קבע בעבר שלא ניתן להשתמש בהליך זה כדרך עקיפה לתקוף את חוקיותו של צו החיפוש מלכתחילה.

רגב טענה שהגישה את הערר למחוזי מתוך רצון לעמוד על כבודו של מוסד החסינות, אבל במבחן התוצאה גם ערכאת הערעור עמדה על הצורך להעניק לחסינות הפרלמנטרית פירוש מצמצם נוכח מעמדו העליון של עקרון השוויון בפני החוק: "אין להעלות על הדעת מצב בו משרד ממשלתי יהיה חסין מחיפוש ויהווה עיר מקלט לביצוע עבירות לכאורה", כתב השופט מיכלס, "אך בשל העובדה שנוכח בו חבר כנסת או שר שחוק החסינות חל עליו כאדם פרטי".