אפשר להעריך שאיראן נתונה עתה בדילמה. האם להגיב באופן שלא ייראה לישראל דרסטי מדי, שאחריו איראן תוכל להמשיך במסלולה המקורי (זה שנקבע לפני כל הסבב הזה שהחל עם פעולת חמאס), או לחילופין, יכולה איראן לבטא את זעמה ותסכולה, והפעם יחד עם זה של חזבאללה, בתגובה קשה שעלולה לגרור אסקלציה חריפה.

במקרה כזה, התוכנית הכללית שלה, שבנתה לאורך עשרות שנים, תעמוד למבחן, ותעלה האפשרות שהיא עצמה תהיה מטרה להתקפה – משהו שעד עתה היא לא התנסתה בו (את כל המכות והנזקים ספגו שלוחותיה).

איראן יכולה לבטא את זעמה, והפעם יחד עם זה של חזבאללה – בתגובה קשה שעלולה לגרור אסקלציה חריפה. במקרה כזה, תכניתה הכללית תעמוד למבחן, ותעלה האפשרות שהיא עצמה תהיה מטרה להתקפה

התבוננות רחבה על מה שקורה עתה מעלה, שזו מתכונת טיפוסית לעימותים בתהליך "התבשלות" לאורך זמן ארוך מאוד. אי אפשר לדעת מראש מתי ובעקבות מה תהיה בהם תפנית חריפה.

עכשיו כבר ברור שפעולת חמאס בדרום ישראל הייתה כזו. אפשר להניח שזו הייתה אחת מכוונות/תקוות חמאס – לעשות מהלך שיביא לפיצוץ גדול. אך לא נראה שכוונה כזו נכונה גם לגבי איראן.

איראן אמנם הצטרפה ל"חגיגה", באמצעות שלוחותיה האחרות, כדי להפעיל לחץ על ישראל שתחדל מהרס השלוחה העזתית שלה, אך זו הייתה ככל הנראה החלטה שלאחר מעשה. איראן נגררה לעניין כדי לנסות להציל את חמאס, שלוחתה בעזה.

לא מצטייר שמה שקורה עתה רצוי לאיראן ומתאים לתוכניתה הכללית. דהיינו, שעימות נרחב, שעלול להתפתח עתה, יהיה התפתחות רצויה בעיניה. ככל הנראה עדיף מבחינתה להשאיר את התהליך במסלול שהיה בו עד עתה, שזה המשך בניית רשת השלוחות שלה עם מיליציות חמושות ברחבי העולם הערבי. זאת, בין השאר, במטרה הכפולה של חיסול ישראל בעזרתן, כשתגיע העת המתאימה, וגם יצירת מעין אימפריה איראנית במזה"ת. וכן, לעשות זאת בלי להסתבך בדרך בעימותים קשים מדי ובלי לסכן אותה עצמה (שזה היה המצב עד עתה).

ספציפית, מטרתה של איראן היא להשלים את כיתורה של ישראל ע"י מיטוט המשטר ההאשמי בירדן, בעזרת פלסטינים שם, מה שיעניק לה בסיס בקרבת לב ישראל, במרכזה. היא גם מתכננת את הבערת השטחים בגדה המערבית לשעבר.
אפשר גם להעריך שאיראן מעוניינת להגיע לפצצת גרעין לפני החלטה על מלחמה כוללת עם ישראל, כדי לנטרל, במסגרת מאזן האימה שיווצר, את היכולת הגרעינית של ישראל.

לא מצטייר שעימות נרחב כעת רצוי לאיראן ומתאים לתוכניתה הכללית. נראה שעדיף מבחינתה להשאיר את התהליך במסלולו עד כה – המשך בניית רשת שלוחיה עם מיליציות חמושות ברחבי העולם הערבי

אלא שעכשיו התברר לאיראן שהדינמיקה של תהליכים כאלה חזקה יותר מתוכניות מגירה. כאשר מדינה בונה עימות לאורך עשורי שנים, הרי בשלב מתקדם שלו היא עלולה לאבד שליטה עליו ועל התנהגותו. עצם המצב הנפיץ ברקע, וגם אינטרסים ושיקולים של הגופים הקשורים אליה, יכולים להוליד "פיצוצים" שלא תוכננו מראש.

זה מה שקורה עתה, לאחר פעולת חמאס בדרום: איראן נגררת שלב אחר שלב לעימות הולך ומתרחב. וזאת בטרם עת מבחינת תוכניתה הכללית.

ישראל פגעה קשות באיראן באקט ההתנקשות באסמאעיל הנייה. הן בכבודה ויוקרתה והן בתוכניתה ביחס לפלסטינים. חוסל מי שהיא ייעדה להיות הראש הפלסטיני הבא, במקום ולאחר אבו-מאזן.

היו לו את היוקרה והתדמית הרצויים לתפקיד: מדינאי עם קשרים ברחבי העולם הערבי ואף מעבר. והוא היה בן ברית קרוב שלה. העלאתו למנהיגות הפלסטינית הייתה המטרה הסמויה בהצעת חמאס לאחרונה לשתף פעולה עם פת"ח. עתה, כשהנייה איננו, מסלול זה די אבד. חמאס בעצמו כבר במצב גרוע מכדי לקוות להמשיך לתפקד כמנהיג הפלסטינים, או אף להישאר זרוע אפקטיבית של המערך האיראני. עזה כנראה אבדה לאיראן.

מכאן זעמה הרב של איראן ואיומה "להעניש קשות את ישראל". זה היה ספונטני ומובן, ועלי ח'מנאי כינס מיד את ראשי השלוחות כדי להחליט על תגובה התקפית משולבת נגד ישראל.

התברר לאיראן שדינמיקת תהליכים חזקה מתוכניות מגירה. כשמדינה בונה עימות לאורך עשורים, היא עלולה לאבד שליטה עליו. עצם המצב הנפיץ ברקע ואינטרסים של שלוחיה יכולים להוליד "פיצוצים" לא מתוכננים

תקיפה כזו עדיין ממתינה להתרחש, אלא שעם הצטננות מה של הרוחות, איראן מבינה שתגובה משמעותית שלה – להבדיל מתגובה בממדים שישראל תוכל להכילם – יכולה להתגלגל רחוק מדי מבחינתה. מעבר לאיפה שרצוי לה. ואף לסכן אותה עצמה.

למשל, ישראל יכולה להגיב להתקפה עליה בפגיעה במתקני ייצור הגרעין של איראן. לפי הידיעות, איראן היא על סף פריצה לנשק גרעיני, ולמנוע זאת זו מטרה עליונה עבור ישראל. גם האמריקאים חוששים מכך מאד כי איראן גרעינית תקבל יתרון מכריע על פני בנות בריתם הערביות.

אף לא מן הנמנע שישראל תחליט, בתגובה למטח כבד של טילים עליה מחזבאללה, להיכנס ללבנון יבשתית ולהגיע במהירות לביירות ולמעוזי חזבאללה בלבנון שמסומנים אצלה. תוך הפגזה קשה במקביל גם באתרים בביירות (היו ידיעות לאחרונה על עבודת מטה בפיקוד צפון). במקרה הגרוע מבחינת איראן זה יכול להוביל לאובדן עוד שלוחה שלה, שהיא ללא ספק העיקרית.

כמו כן, אם חזבאללה יפגע במהלך הלחימה בתשתיות אזרחיות בישראל, ישראל יכולה להגיב בפגיעה באתרי הנפט של איראן עצמה – שזה מקור הכנסתה העיקרי.
כללית, האמריקאים הבהירו שיהיו מעורבים לצד ישראל אם תהיה אסקלציה ואף שלחו לאזור פה כלי שייט צבאיים שלהם. הם גם ציידו זה עתה את ישראל בעוד מטוסים.

אם חזבאללה יפגע במהלך הלחימה בתשתיות אזרחיות בישראל, ישראל יכולה להגיב בפגיעה באתרי הנפט של איראן עצמה – מקור הכנסתה העיקרי. כללית, האמריקאים הבהירו שיתערבו לצד ישראל אם תהיה אסקלציה

כך שסה"כ התפתחות הסלמתית כזו פירושה, מבחינת איראן, שבמקום להמשיך במסלול ההתעצמות המקורי שלה, שעד עתה שירת אותה היטב מבלי לגרום נזק לה עצמה – כל זה ישתנה דרסטית. תוכניתה כולה תעמוד למבחן וכל המערך שבנתה יכול להיכנס לקשיים. וגם היא עצמה תהיה מטרה פוטנציאלית לתקיפות ונזקים משמעותיים. התפתחות כזו יכולה אף לסכן את המשטר הנוכחי באיראן, שיש לו הרבה אויבים פנימיים.

כך שאיראן בדילמה, והשאלה היא האם היא תירתע ברגע האחרון ותסתפק בתגובה ברמה סבירה – כזו שישראל תוכל לחיות איתה ולראות בה סוף פסוק לסבב הזה – או שזה כבר מאוחר מדי לכך. האם היא תמשיך להיסחף עם מעגל הקסמים האסקלציוני עתה, עד כדי אולי מלחמה נרחבת?
בקרוב מאוד נדע את התשובה.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.