הקונספציות קורסות אחת אחרי השנייה, אבל הסקת המסקנות איטית, אם קיימת בכלל, והתוצאות עלולות להיות קשות.

לא מזמן שודרה הכתבה על הגבול הפרוץ עם ירדן, שגילתה מאות הק"מ בהם אין אפילו סימון של הגבול, ורק קילומטרים ספורים של גדר שיש בהם גדר ואמצעים אלקטרוניים – ולשם גם לוקחים כתבים זרים לסיורי יח"ץ. והנה, כעת מתברר כי גם הגדר לאורך הגבול עם מצרים מזכירה גבינה שוויצרית עם חורים.

לא מזמן שודרה הכתבה על הגבול הפרוץ עם ירדן, וגילינו כי לאורך מאות ק"מ אין גדר ואפילו לא סימון גבול, והנה, מתברר כי גם הגדר לאורך הגבול עם מצרים מזכירה גבינה שוויצרית עם חורים

האתר מאקו תאר בסוף השבוע את המחדל ואת תוצאותיו:

"241 קילומטרים של גדר חדישה ומתוחכמת הוקמו בגבול בין ישראל ומצרים. הגדר נועדה למנוע הברחות של סמים וכניסת מסתננים מאפריקה, אך מתברר שגם היום היא אינה הרמטית. על פי ההערכות, מאות עובדים זרים הצליחו להסתנן לישראל דרך הגדר, בסיוע מבריחים בדואים. 'שילמתי למתווך באקוודור ולמבריחים בסיני 5,000 דולר כדי להבריח אותי לישראל', העידה מחפשת עבודה שנתפסה וגורשה".

זה תקציר הדיווח. הגדר על גבול עזה נפרצה בבוקר ה-7 באוקטובר. לאורך הגבול עם ירדן אין אפילו משהו שמזכיר גבול, ועכשיו מסתבר שגם הגדר לאורך הגבול עם מצרים חדירה.

מערכת הביטחון ממשיכה להתעלם מהמחדלים האלה, וזה פתח לאסונות נוספים. מגבולות ירדן ומצרים מסתננים כרגע לישראל בעיקר מבקשי עבודה, אבל כשיש פתחי כניסה כאלה, וכאשר חמאס מתבסס בעיקר בירדן, המחבלים יהיו הבאים להכנס במקרה הטוב. ובמקרה הגרוע יותר, הם כבר עשו שימוש בפתחי הכניסה הלא חוקיים בשני הגבולות.

סולם ליד גדר הגבול, אילוסטרציה (צילום: דובר צה"ל)

גדרות, גם אם הן מצוידות בהמון חיישנים אלקטרוניים, לא מונעות כניסה לא חוקית. מדינה כמו ישראל, שסובלת מאיום טרור תמידי וחמור, אמורה לחשוב מחוץ לקופסה. אבל זה לא קורה כבר שנים. את החשיבה המותאמת למצב החליפה קונספציה, ואילו זו כשלה פעם אחר פעם.

גדרות, גם המצוידות בחיישנים, לא מונעות כניסה לא חוקית. מדינה שסובלת מאיום טרור תמידי וחמור, אמורה לחשוב מחוץ לקופסה. אך את החשיבה המותאמת למצב החליפה קונספציה, שכשלה פעם אחר פעם

כדי לחסום את שלושת הגבולות מהם הגיע ויגיע טרור לתוך ישראל, צריך לחזור לשיטות  הישנות – חגורת מיקוש לאורך גדר הגבול. מי שחוצה את הגדר בצורה לא חוקית מת. פשוט.

אני בטוח שיפי הנפש יצקצקו ויגידו שאלה שיטות של מלחמת העולם השנייה וכי הן דומות לשיטות הנהוגות בגבול בין שתי הקוריאות, אבל השיטות הללו עובדות וזה הדבר היחידי שחשוב.

לישראל אין ברירה. זה היה נכון לפני ה-7 באוקטובר וזה נכון גם היום, בעיקר כאשר המחדל קיים לאורך שלושת הגבולות.

אבל בהכירי את המערכת, הפתרון במקרה הטוב יהיה איטי, ובמקרה הרע פשוט לא יהיה. למה זה כך? כי כאן ישראל. החשיבה המקורית נעלמה והביצוע של פתרון, גם כאשר מגיעים להחלטה לגביו, הוא איטי ולא שלם.

ואני צופה גם כמה יפי נפש שיזכירו כי קיימות אמנות בינלאומיות נגד שימוש במוקשים. נכון, אבל יש גם אמנות נגד הפצת נשק גרעיני וחומרי לחימה כימיים, ויש ארגונים הומניטריים כמו הצלב האדום ואונר"א – אך ראינו את פעולתם מאז ה-7 באוקטובר.

כדי לחסום את 3 הגבולות מהם מגיע טרור לישראל, יש לחזור לשיטות הישנות – חגורת מיקוש לאורך גדר הגבול. מי שחוצה אותה באופן לא חוקי, מת. אלה שיטות ממלחה"ע ה-2, אבל הן עובדות

אז יש אמנות ויש ארגונים, אבל יש גם מדינה קטנה מוקפת אויבים, שגבולותיה פרוצים. אז במה בוחרים – באמנות בינלאומיות, או בדאגה לתושבי אותה מדינה קטנה?

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.