לקראת יום הכיפורים שלח לי גוף כלשהו, גוף שאני דווקא מחבב, שאלון לגבי עמדתי בעניין היום הזה וכיצד אני מתייחס אליו ואל כל המקובל לעשות בו.
על כן לקחתי על עצמי לענות על השאלון הזה. אבל טרם אענה עליו כאן ולמען הסר ספק, רציתי להבהיר משהו בעניין יום הכיפורים ואני:
"דרך ארץ קדמה לתורה", אמרו חכמינו זכרם לברכה, וגם הוסיפו עוד ואמרו: "מצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין אדם למקום", והנה אני מוצא עצמי מסכים איתם ואיני חולק עליהם כלל וכלל.
רציתי להבהיר משהו בעניין יום הכיפורים ואני: "דרך ארץ קדמה לתורה", אמרו חכמינו זכרם לברכה, וגם הוסיפו ואמרו: "מצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין אדם למקום", והנה אני מוצא עצמי מסכים איתם
לא זו בלבד שאינני חולק עליהם, אלא שמשתדל אני בכל יום מימות השנה לקיים מצוות דרך-ארץ ולשמור על כבודו של כל אדם באשר הוא – למעט במקרה של אדם שאינו מקפיד בכבודם של אחרים.
הלז יכול לקפוץ לי, כמו שאמרו חז"ל.
ומכיוון שבכל ימות השנה אני משתדל לשמור על מצוות שבין אדם לחברו, אני מרשה לעצמי ביום הכיפורים יום אחד של מנוחה, יום שבו אני מרשה לעצמי לא לעשות חשבון לאף אחד.
וכבר אמרו חז"ל: גם צדיקים גדולים חייבים לשים ז' יום אחד בשנה.
ואם הם אמרו, הם בטח ידעו על מה הם מדברים.
ואם הם לא אמרו את זה, אין לי כל ספק שצריכים היו ואפילו התכוונו ממש להגיד את זה, ורק הייתה דעתם מוסחת ומוטרדת בענייני חוכמה אחרים שחכמים עוסקים בהם, והעניין נשתכח מהם.
קורה גם לחכמים.
* * *
מכיוון שממילא אי אפשר לי לצאת ביום הכיפורים מהבית ולנסוע לאן שהוא, מקום שבו אוכל לפגוש אנשים אחרים ולהעליב אותם ולבייש אותם בפומבי, אני עושה את זה בפייסבוק, וכך יוצא ידי חובתי.
מכיוון שבכל ימות השנה אני משתדל לשמור על מצוות שבין אדם לחברו, אני מרשה לעצמי ביום הכיפורים יום אחד של מנוחה, יום שבו אני מרשה לעצמי לא לעשות חשבון לאף אחד
זאת, לעומת חובשי כיפה מסוגים שונים ויהודים יקרים אחרים, שבמשך כל השנה משוכנעים שיהודים הם עם סגולה, וזרע כהנים, וגוי קדוש, ועל כן רואים בכל שאר העמים נחותים מהם וחסרי ערך לעומתם, בהם ערבים וגויים שונים, ובמיוחד גויים מסוג עובדים זרים, וגם להט"בים ורפורמים וגם כל מי שאינו חושב כמותם. ועל כן אין הם מקפידים בכבודם, בלשון המעטה, ועל כן הם באמת זקוקים, אותם יהודים יקרים, ליום הכיפורים כדי למרק את חטאיהם.
את חטאיהם הם ממרקים בין השאר בהשלכתם אל מי נחלים זורמים ואל הים, במצווה הנקראת "תשליך", ועל כן לא מספיק שהים מלא בפלסטיק וסלי-פוליאתילן חד-פעמיים בכמויות אדירות מכל הסופרמרקטים שבעולם, וגם מזוהם בשאריות זפת ודלקים שונים מאוניות כבדות ומפעלי תעשיה, וגם ממיני זיהום שפולטות אסדות שונות לקידוח-מעמקים, עוד הוא צריך, הים הזה, לשאת בתוכו גם את כל הזיהום של החטאים שהללו מזדכים עליהם בתוכו ומשליכים אותם אל בין גליו.
ואחר כך אנחנו מתפלאים שהים נראה כמו שהוא נראה והדגים מתים?
וגם הם מוסיפים פשע על חטא ומניפים תרנגול כפרות מעל ראשם באכזריות רבה, ושוחטים אותו למען היפטר מחטאיהם, ולבי לבי על התרנגול הזה, חיבה של אחים לצרה יש ביני ובינו, מאחר שבשאר ימות השנה יש לי הרגשה שאני עצמי סוג של תרנגול כפרות חילוני במדינה דתית במהותה, תרנגול שאותו הם מניפים מעל ראשם כדי להיפטר מחטאים כמו לימודי ליבה ועול פרנסה ושירות מילואים, ורק לשחוט אותי פיזית אחרי ההנפה לא קרה עדיין.
ישתבח שמו על כך.
לא מספיק שהים מזוהם בפלסטיק, זפת ודלקים, עוד הוא צריך, הים הזה, לשאת בתוכו גם את כל הזיהום של החטאים שהללו מזדכים עליהם בתוכו ומשליכים אותם אל בין גליו
ולהלן השאלון שנשלח מאותו גוף חביב, ותשובותיי לשאלותיו:
1
את/ה צם/ה? אפשר לכתוב למה לא/ למה כן.
בהחלט צם, אבל באורח חלקי – אני מקיים את החלק של הצום שבו אוכלים את הסעודה המפסקת, כי מבחינתי כל תירוץ לארוחה חגיגית שאפשר לאכול בה כמו חזיר משום התירוץ הזה שאתה עומד בפני צום ארוך ורעב מתיש, תירוץ שיש בו כדי לשדרג את התיאבון ולהמריץ את פעילות האצטומכא והמעיים, הוא מבורך.
אצטומכא היא קיבה בלשון חז"ל, ואני זוכר שבילדותי קראתי שוב ושוב את הספר "טיל אוילנשפיגל", על הלץ התעלולן הידוע, וטיל אוילנשפיגל סעד את ליבו לעתים מזומנות בארוחות מענגות, ארוחות שחיתות ממש, ומילא את האצטומכא שלו שוב ושוב ואף פעם לא את קיבתו, ועל כן מאז בכל פעם שאני פוגש במילה אצטומכא מתעורר בי רעב גדול.
ואין לאדם כמו סעודה מפסקת לפני צום כדי למלא כדת וכדין את אצטומכתו!
ויש רק בעיה סמנטית קלה במונח "סעודה מפסקת", כי אצלי היא לא ממש נפסקת עד צאת שלושה כוכבים בשמיים בערב שלמחרת, אבל למה להתעסק בקטנות?
2
האם יש לך סיפור מיוחד ליום כיפור?
חשבתי לגייס לעניין זה סיפור מסוים שאירע לי במלחמת יום הכיפורים, בה הייתי חייל סדיר, אבל במחשבה שנייה חשבתי שמה שקרה לי כמה שנים מאוחר יותר הרבה יותר מיוחד.
בהחלט צם, אבל באורח חלקי – אני מקיים את החלק של הצום שבו אוכלים את הסעודה המפסקת, כי מבחינתי כל תירוץ לארוחה חגיגית, כמו זה שאתה עומד בפני צום ארוך ורעב מתיש – משדרג את התיאבון
ומה שקרה לי אז היה זה: לקראת יום הכיפורים החלטנו אני וידידה שהתגוררה אתי בעת ההיא לנצל את חופשת יום הכיפורים ולנסוע להעביר את הצום בפינה נסתרת על שפת הכנרת, מקום שבו נהיה לבד ועל כן נוכל גם לרחוץ בעירום לרגל המועד הקדוש הזה.
שהרי ידוע לכל בר-בי-רב שבגדים כרוכים בחטא כלפי כבשים נותנות צמר, וכלפי שיחי כותנה הנקטפים באיבם, וכלפי חיות שעורן נפשט לצורך ייצור נעליים, ועל כן אין כמו רחצה בעירום כדי להזדכך על החטאים הללו ואפילו לקיים באותה הזדמנות מצוות תשליך, מאחר שעל שפת ים כנרת היינו.
וגם קיום בעירום של מצוות פרו ורבו על החוף הנסתר ההוא יש בה משום קיום המצוות, הגם שמדובר בפריה ורביה רעיונית בלבד, מאחר שמעשית נתקל עניין הפריה והרביה בקושי מסוים כשאתה משתמש באמצעי מניעה מסוג התקן תוך רחמי או אחר כלשהו.
אבל העיקר הרצון הטוב והכוונה.
וכך אכן עשינו.
אלא מאי? שבשעה מסוימת ביום המחרת נמאס לנו מכל השקט הזה, והחלטנו לצאת לדרכנו חזרה הביתה כשהשמש עדיין ברום השמיים ויום הכיפורים עדיין כאן.
ואני יכול רק להעיד לטובתי, ששלושה כוכבים עמדו גם עמדו גבוה בשמיים באותה עת בה החלטנו לצאת לדרכנו. כמו תמיד עמדו שם שלושת הכוכבים, ורק באור היום לא רואים אותם.
אבל האמינו לי – הם היו שם.
אני יכול רק להעיד לטובתי, ששלושה כוכבים עמדו גם עמדו גבוה בשמיים באותה עת בה החלטנו לצאת לדרכנו. כמו תמיד עמדו שם שלושת הכוכבים, ורק באור היום לא רואים אותם. אבל האמינו לי, הם היו שם
היינו אמורים לחצות את עפולה בדרכנו חזרה, ועל כן החלטנו שניסע באיטיות רבה ובמנוע מוחרש, כדי שלא למשוך תשומת לב. לא את תשומת ליבו של המלאך גבריאל הצופה בנו מעל ולא של נערים מעפולה שממתינים בצד הכביש ואבנים בידיהם, למקרה שיעברו על פניהם חוטאים כמונו שנוסעים ביום הקדוש.
אבל התברר לנו שלמרות הכול – יש אלוהים.
כי כשיצאנו מסבך השיחים שבגדת הכנרת, המכונית הספורטיבית בה נסענו מסוג סובארו GSR כפולת קרבורטורים ונמוכת גחון, התחככה בסלע בולט וצינור המפלט הקרוי בלעז "אגזוז" נשאר שוכב שם, בחופי הכנרת, והמכונית נסעה בלעדיו.
אני לא יודע אם שמעתם מימיכם מנוע של מכונית שאין לה צינור מפלט שמשתיק את הקולות – הוא נשמע כמו הכלאה בין מכונית מרוץ, טרקטור זחלי ומפציץ בוכנה ממלחמת העולם השנייה. בקיצור – רעש איום ששומעים אותו ממרחק של קילומטרים כשהמכונית מתקרבת, שלא לדבר על שובל העשן שמסגיר את מקומו של הטרקטור הסילוני הזה.
עד היום נזכרים זקני עפולה איך היו ילדים אז, ביום ההוא, כשאת העיר חצתה מכונית-שעשוע לקליעה למטרה שכנראה העירייה סידרה להם כדי להשליך עליה אבנים ולהפיג את השעמום של יום הכיפורים.
מצד שני, יש הטוענים שסתם היה זה נס משמיים, ללמד בני ישראל איך נראים חטאים.
ויש גם מי שיודעים לספר – בחדרים סגורים ובחוגי הצדיקים הנסתרים של העיר – ולהעיד בקללה ושבועה, שהיה זה השטן בכבודו ובעצמו שנהג במכונית ההיא.
3
ממי אתה צריך לבקש סליחה?
כמי שנשוי ארבעים ושתיים שנה, ומקווה להמשיך בדרך זו, למדתי מניסיוני שלעולם אין זה מיותר לבקש מזוגתי לחיים ארוכים סליחה, ולהתנצל, כי בין אם אני יודע על מה אני מתנצל ובין אם לא – תמיד תימצא לכך הצדקה.
כמי שנשוי ארבעים ושתיים שנה, ומקווה להמשיך בדרך זו, למדתי מניסיוני שלעולם אין זה מיותר לבקש מזוגתי לחיים ארוכים סליחה, ולהתנצל, כי בין אם אני יודע על מה אני מתנצל ובין אם לא – תמיד תימצא לכך הצדקה
ועוד אני רוצה להוסיף כאן למען כפרה ומחילה, כדרך שעושין המהדרין שבמהדרין, והריני אומר כאן לזוגתי לחיים ארוכים:
"את צודקת! וגם תמיד כשרבנו והתווכחנו – צדקת! סליחה".
ויבוא לציון גואל.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו