מתקפת חמאס עלינו ב-7 באוקטובר 2023 פקחה לנו את העיניים. ברור היה שישראל לא יכולה לסבול שעל גבולה – בכל גבול, בכל גזרה – יש ישות טרוריסטית מחומשת ומצוידת, שתכליתה המוצהרת למרר את חיי הישראלים, לתקוף את מדינת ישראל ולהשמידה, פועלת לעשות זאת, ותבצע זאת במבצע יזום ברגע שתחוש שיש לה הזדמנות לעשות זאת.

נדרש היה שחמאס לא יצא נקי מהטבח שעשה, ויצטער ויתחרט על התקפתו על אזרחים וישובים בישראל. הייתה זו סיבה טובה ומוצדקת לתקוף את חמאס ואנשיו. מעבר לכך היה העניין העקרוני, שחייבים להסיר את האיום הצבאי של חמאס – תנועה טרוריסטית שהשתלטה על שטח ואוכלוסייה, הקימה צבא, חימשה אותו, והכינה ביצורים בכוונה מוצהרת להתקיף את ישראל ולנהל מלחמה להשמדתה.

נדרש היה שחמאס לא יצא נקי מהטבח, ויתחרט על התקפתו על אזרחים וישובים בישראל – סיבה טובה לתקוף את חמאס ואנשיו. והיה העניין העקרוני, החובה להסיר את האיום הצבאי של הארגון

ומשהיכינו בחמאס מכה כה חזקה ומובהקת (ונודה על האמת, גם ביותר מדי תושבי עזה לא מעורבים), עלינו לסיים את המלחמה. וזאת כשאנחנו מעבירים את הסמכות השלטונית לגורם פלסטיני (הרשות הפלסטינית או מתחדשת או אחרת) ולדרוש שכל שטח רצועת עזה יהיה מפורז.

עלינו לדרוש שהסכם לסיום המלחמה יבטיח: החזרה מיידית של אנשינו החטופים/שבויים המוחזקים ברצועת עזה בידי חמאס ושותפיו; סילוק חמאס מהשלטון; העברת השלטון ברצועת עזה לגורם פלסטיני שאינו חמאס – הרשות (כבר אמרנו?); ולפירוז מנשק של רצועת עזה, למעט כוחות משטרה הכפופים לרשות.

בתמורה לדרישותינו, אנחנו ניענה בהסכם לדרישות הצד השני: הפסקת המלחמה (זה טוב ונדרש לנו); נסיגה מלאה מרצועת עזה – גם מ"פילדלפי" (זה טוב לנו); נשחרר אנשים הכלואים בבתי הכלא שלנו; נאפשר לאנשי חמאס ומנהיגיו לעזוב את רצועת עזה למדינה אחרת שתסכים לקבלם (לא שטחי הגדה המערבית).

יתכן שבגלל שבידי חמאס אנשים שלנו, והחזרתם חשובה ודחופה לנו ביותר, אנו עלולים להיאלץ להתפשר על ההסכם אותו נוכל להשיג. אבל בכל מקרה שתי דרישות שלנו חייבות להיות בהסכם: החזרה מיידית של כל אנשינו המוחזקים בעזה בידי חמאס ושות' ופירוז רצועת עזה מנשק.

אם מולנו יהיה שלטון שיקיים את ההסכם, מה טוב. ואם יפר אותו בהתחמשות בנשק, אימונים בנשק, ביצורים, מנהרות וכו', הרי שתהיה לנו לגיטימציה מלאה לפעולה.

הקפדה על ההסכם והימנעות מהכלה של הפרות ההסכם, יהיו קווים מנחים למדיניות ישראל עם יישום הסכם שיחזיר את החטופים, יפסיק את המלחמה ויביא את ישראל לסגת מעזה.

משהיכינו בחמאס מכה כה חזקה (ויש להודות שגם ביותר מדי תושבי עזה לא מעורבים), עלינו לסיים את המלחמה. וזאת תוך העברת הסמכות השלטונית לגורם פלסטיני ודרישה לפירוז כל שטח רצועת עזה

*  *  *

הלקח של השבעה באוקטובר בדרום מול חמאס בעזה – ישים גם בגבול הצפוני מול חזבאללה בלבנון. עוד לפני שחזבאללה החל לירות עלינו ביום המחרת, ב-8 באוקטובר, היה ברור לכולנו שמדינת ישראל לא יכולה להסכים לקיומו של ארגון טרור מחומש שמטרתו המוצהרת להילחם בישראל ולפעול להשמדתה.

זה היה כל-כך ברור, עד שבצמרת המדינית-ביטחונית שלנו היו שדרשו כבר בימי המלחמה הראשונים (לפני מלחמת התמרון מול חמאס בעזה) לתקוף קודם כול את חזבאללה בצפון. ואם זה מה שהיה נעשה, הייתה לכך תמיכה רחבה בציבור הישראלי, וכנראה גם הסכמה ברחבי העולם – בציבור ומנהיגיו.

ישראל חייבת לדרוש בסיום המלחמה שלה בכוחות חזבאללה בלבנון את פירוקו המוחלט של חזבאללה וכל ארגון לא ממשלתי אחר בתוך לבנון מנשקו. מבחינת ישראל בלבנון שולטת רק ממשלת לבנון, והיא האחראית לכל ירי עלינו.

עניין זה חייב להיות מוסבר ומבוהר לממשלת לבנון ולכל המעצמות שמעורבות ובוחשות בלבנון, ופועלות לסיום המלחמה של ישראל וחזבאללה בצפון ישראל ובלבנון (צריך להיות רצון ונכונות לדבר גם עם איראן – זה לא יכול להזיק).

צבא לבנון חייב להיות תחת מרותה המוחלטת של ממשלת לבנון. אם ארגון שאינו צבא לבנון וכפוף לממשלת לבנון יחזיק מצבורי נשק התקפי ויקים ביצורים כהכנה למלחמה בישראל, ישראל תפעל להשמדתו. ואם משטח לבנון יִיָרֵה נק"ל או פגז או טיל, או שתהיה חדירה של יחידים או כוחות לפגוע בישראל, אזי ישראל תראה עצמה מחויבת וזכאית לפעול נגד לבנון – המדינה – בכל העוצמה הצבאית שלה.

הבסיס להסכם עם לבנון צריך להיות הסכם ברוח החלטת מועצת הביטחון של האו"מ 1559, בה מדובר על פירוק מחימוש של כל הארגונים שפועלים בלבנון ואינם צבא לבנון או ארגונים רשמיים אחרים הפועלים תחת מרות ממשלת לבנון.

החלטה 1701 מאזכרת את החלטה 1559, אבל מציגה את מימושה ככוונה לפתרון עתידי, ולא דורשת את יישומה המלא כתנאי להסכם. כלומר, החלטה האו"מ 1701 בפירושה המצומצם לא דורשת פירוק מיידי של המיליציות החמושות הפועלות בלבנון, ואנחנו צריכים להשיג זאת עכשיו.

לקח ה-7/10 מול חמאס – ישים גם בגבול הצפוני מול חזבאללה. עוד לפני שהחלו לירות עלינו ביום המחרת, היה ברור שישראל לא יכולה לקבל ארגון טרור מחומש שמטרתו המוצהרת לפעול להשמדתה

כל הסכם שישאיר את חזבאללה קיים כארגון עם יכולת צבאית, ממשיך את הקונספציה שמלפני 7 באוקטובר 2023, ומתנה את ביטחונם של תושבי הגליל בפרט, ותושבי ישראל בכלל, ברצונו הטוב של חזבאללה.

על ישראל לדרוש שהסכם שיסיים את מלחמת המבול בלבנון יביא לפירוק מלא של חזבאללה מנשקו ומיכולתו הצבאית. הפשרה היחידה האפשרית היא שיהיה דירוג – תהיה הפסקת הלחימה ונסיגת ישראל, ולאחר פרק זמן מוסכם (של מספר חודשים) חזבאללה יפורק מנשקו ומיכולתו הצבאית.

היות וארגון חזבאללה בלבנון במתכונתו הנוכחית הוא מיזם של איראן, במסגרת כוונותיה למלחמה בישראל (באמת? למה?) או להרתעת ישראל מלתקוף את איראן, ובמיוחד מתקני הגרעין שלה, הרי שטוב ונכון לשתף את איראן במידת האפשר בדיונים ובהסכם לסיום מלחמת המבול בלבנון.

טיוטת הצעה לסיום מלחמת ישראל-חזבאללה

לצורך סיעור מוחות, להלן טיוטת הצעה להסכם לסיום מלחמת המבול ישראל-חזבאללה:

הצדדים להסכם:

ישראל, לבנון, איראן, ומעצמות ומדינות מעורבות. במעצמות ומדינות מעורבות הכוונה ל: ארצות הברית, בריטניה, צרפת, גרמניה, רוסיה, סין, מצרים, ירדן, סעודיה ומדינות אחרות (אפשר גם סוריה, עיראק ותימן).

ישראל מתחייבת:

לא לתקוף את איראן. במפורש: לא לתקוף את איראן, כולל מתקני הגרעין שלה, כדי למנוע אותה מלפתח נשק גרעיני.

איראן מתחייבת:

לא להשיג ולא לפתח נשק גרעיני, ובמסגרת מחויבותה זו – מאששת ומאשררת את מחויבותה לאמנה למניעת ההפצה של נשק גרעיני (NPT); את מחויבותה לסייע לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א, IAEA) בפיקוח על מתקני הגרעין באיראן ולקיים אחר הנחיותיה.

לא להקים ארגונים חמושים ושלוחות חמושות של ארגונים במדינות סמוכות לישראל, שמטרתם לפגוע ולתקוף את ישראל. מחויבות זו כוללת גם הימנעות מתמיכה, סיוע וחימוש של ארגונים כאלה. על פי המתחייב כאן איראן תחדל מכל תמיכה, ובמיוחד חימוש והדרכה צבאית: בחזבאללה כארגון צבאי בתוך מדינת לבנון; בכוחות צבאיים בסוריה שמיועדים לפעול מטעמה כנגד ישראל; בארגונים פלסטינים ברצועת עזה; ובארגונים פלסטינים בגדה המערבית של הירדן.
לא לתקוף את ישראל.

לבנון מתחייבת:

לשלטון סמכותי שיבטיח, כי רק צבא לבנון יחזיק בנשק אוטומטי, כבד, ארטילרי, טילי, מוטס וכדומה.
לא להכין מערכים לתקיפת ישראל.

המעצמות והמדינות המעורבות מתחייבות:

לוודא קיומו של הסכם זה.
במיוחד: לוודא, להבטיח ולפעול בכל האמצעים שאיראן לא מפרה את מחויבותה לא לפתח ולהשיג נשק גרעיני.

במסגרת ההסכם איראן תתחייב לא להשיג או לפתח נשק גרעיני, ולא להקים ארגונים חמושים ושלוחות חמושות של ארגונים במדינות סמוכות לישראל, שמטרתם לפגוע ולתקוף את ישראל

אפשר להשיג הסכם כזה? האם ראשי המדינה שלנו ירצו הסכם כזה? האם הוא טוב מכדי שהם יפעלו להשגתו? ואולי נופתע, הלוואי.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.