במרחק מה לפנינו חוצה נמייה שביל עפר. היא הולכת לאיטה ואז לפתע מאיצה, גומעת במהירות את המרחק בינה לבין השיחים שבצד הדרך ונבלעת בתוכם. נראה שהיא כבר לא רגילה לנוכחות בני אדם ומכוניותיהם הרועשות והמעשנות. ככל שהמערכה בצפון מסלימה, כאן, על גדות הירדן, רק נהיה יותר ריק ושקט.
כשעם ישראל יחזור לטייל ולנפוש פה, אם וכאשר המלחמה הארורה תסתיים, הוא יגלה שהירדן השתנה. תוך כדי המלחמה, ולא פעם תחת אש ונפילות, אנשי קק"ל ורשות ניקוז ונחלים כינרת המשיכו לקדם פרויקט ייחודי המשנה את תוואי הירדן: מתעלה הנדסית ישרה לנהר עתיר פיתולים. והיה העקוב למישור – רק להיפך.
מדובר באחד הקטעים היפים של הירדן, שמשתרע על פני כ־12 קילומטר מגשר להבות בצפון עד גשר הפקק בדרום. הקטע הזה, שמכונה תעלת הירדן המזרחית, נחפר בשנות ה־50' כדי לרוקן ולעקוף את ימת החולה ז"ל. באותם ימים לא ידעו יותר מדי על אקולוגיה של נהרות, וחפרו בצורה שנראתה הכי יעילה – תעלה ישרה עם גדות תלולות.
"אתה יכול לראות שהצמחייה משתנה והרבה יותר מגוונת, שברגע שהגדות לא תלולות בעלי החיים יכולים לעבור מצד לצד כך שנוצר מסדרון אקולוגי"
בתעלה כזו אומנם זורמים מים, אבל אין הרבה חיים: הגדות התלולות מונעות מבעלי חיים ובני אדם גישה למים, הצמחייה דלה, הנוף משמים. זה לא מקרי שבטבע נחלים ונהרות מתפתלים ומפלסים את דרכם במורד. אחרי 70 שנה הוחלט להפוך את התעלה לנהר. מסיור במקטעים שבהם זה כבר נעשה, נראה שאין סיבה להצטער.
"התחלנו עוד לפני המלחמה, והעבודות מתקדמות בקצב של 500–600 מטר בשנה", אומר גיא קולר, מנהל פרויקטים ברשות ניקוז ונחלים כינרת. "כשהיו פה נפילות העובדים רצו להתחבא מתחת לגשר".
הוא מצביע על הגדה המשובצת באבנים גדולות: "הבאנו אבנים שמשמשות להמון דברים – הן מייצבות את הגדות, מהוות מסתור לדגיגונים וחסרי חוליות, מחזיקות את הנפתולים ובהרבה נקודות נותנות אפשרות נוחה לאנשים לרדת אל המים".
אי אפשר להתעלם מהאירוניה. אתם לוקחים תעלה שנחפרה באופן מלאכותי, ובאמצעים מלאכותיים מנסים להקנות לה תכונות של נהר טבעי. יש לכם אינדיקציות שזה עובד?
"במסגרת העבודות אנחנו כל הזמן מבצעים ניטורים. אתה יכול לראות שהצמחייה משתנה והרבה יותר מגוונת, שברגע שהגדות לא תלולות בעלי החיים יכולים לעבור מצד לצד כך שנוצר מסדרון אקולוגי, וכמובן יש להם גישה לשתות מהמים.
"יש לנו הרבה אינדיקציות שהנחל יודע לשקם את עצמו בצורה מופלאה, ואנחנו פה בשביל לעזור לו".
"כשהחקלאים היו מגיעים לקטוף את המטעים הסמוכים לנחל הם היו מוצאים מחראה. כשהיינו מרימים רחפן היינו רואים את הנחל, את דרך העפר ושני פסים לבנים ארוכים נמתחים ביניהם – ניירות טואלט"
הטיפול באפיק הנהר הוא אומנם לב הפרויקט, אבל הגדות הן חלק בלתי נפרד ממנו. בישראל הצפופה אי אפשר לנהל טבע בלי לקחת בחשבון ולהסדיר את הממשק שבינו לבין בני האדם. בימים הרחוקים ההם שבטרם 7 באוקטובר 2023, האזור הזה קרס תחת עומס המטיילים והנופשים והתשתיות לא יכלו להכיל אותם.
"כשהחקלאים היו מגיעים לקטוף את המטעים הסמוכים לנחל", אומר קולר, "הם היו מוצאים את עצמם בתוך מחראה. כשהיינו מרימים רחפן היינו רואים את הנחל, את דרך העפר ושני פסים לבנים ארוכים נמתחים ביניהם – ניירות טואלט. אני לא יכול להאשים את האנשים, צריך להציב פה שירותים".
החזון, שכבר מתחיל לקרום עור וגידים, הוא להפוך את גדות הנהר לפארק ציבורי. המימון, כ־100 מיליון שקל, מגיע משלל גורמים, ביניהם קק"ל והממשלה (משרדי הגנת הסביבה והחקלאות).
אם בכל הנוגע לגוף המים עצמו האתגר הוא להכניס קצת בלגן טבעי בסדר ההנדסי, על הגדה המטרה הפוכה – להכניס סדר בכאוס ששרר כאן בימים שלפני המלחמה. אז, אלפי ישראלים ניסו להגיע עם הפגוש עד קו המים, הדליקו מנגלים, השאירו הררי טינופת ולא פעם נהגו בוונדליזם, כולל עקירת גדרות והשחתת תשתיות.
"הפרויקט יכלול בין השאר פיתוח מסלולי טיול, פינות ישיבה, חניוני לילה ושבילים נגישים", אומר שלי בן ישי, מנהל מרחב צפון בקק"ל, "ייווצר כאן מוקד תיירותי משמעותי גם עבור התושבים המקומיים וגם עבור המבקרים"
"הפרויקט יכלול בין השאר פיתוח מסלולי טיול, פינות ישיבה, חניוני לילה ושבילים נגישים", אומר שלי בן ישי, מנהל מרחב צפון בקק"ל, "ייווצר כאן מוקד תיירותי משמעותי גם עבור התושבים המקומיים וגם עבור המבקרים הרבים מכל הארץ".
סיור לאורך גדות הנהר המתחדש מחדד עד כמה המציאות הישראלית נעה בין קטבים. בחגי אשתקד, עד רגע לפני המלחמה, הנושא העיקרי שהעסיק את תושבי האזור היו המפגעים שיצרה התנפלות המטיילים: "נסעו פה מכוניות ואופנועים בכמויות אדירות, היה פחד אלוהים", נזכר קולר, שמתגורר בקיבוץ משמר הירדן הסמוך.
"אתה מקים אוהל ונעמדים עליך טרקטורונים וג'יפים, אתה בא להכניס משהו לפה והכל מלא אבק וג'יפה. הגענו למצב שחייבים להגיד לאנשים 'פה תהיו ופה אל תהיו', חייבים לסדר את המרחב מחדש".
הסדר החדש כולל חניות מרוחקות יחסית מהנהר, גדרות ובולדרים שאמורים להפריד בין הרכבים לקו המים, וגם שביל נאה להליכה ורכיבת אופניים בסמוך לנהר. בהמשך יש כוונה להציב שירותים ומקלחות.
הסדר החדש כולל חניות מרוחקות יחסית מהנהר, גדרות ובולדרים שאמורים להפריד בין הרכבים לקו המים, וגם שביל נאה להליכה ורכיבת אופניים בסמוך לנהר
ברגע אחד, בבוקר שמחת תורה, הבעיות האלה פינו את מקומן לבעיות מסוג אחר לגמרי. הטבע נותר ריק, נחלתם הפרטית של המקומיים והאמיצים. "זה גיהינום וגן עדן בחבילה אחת", מיטיבה תושבת האזור לנסח את תחושתם של רבים באצבע הגליל.
טעימה מהפן העצוב אנחנו מקבלים כשאנחנו חולפים ליד "אינדי פארק", מתחם אטרקציות אהוב על ילדי האזור שעומד שומם ונטוש. בהמשך הדרך מתגלה מדרון ירוק נהדר שגולש אל גדת הנחל. קבוצה של צעירים שרועה בשלווה ובבדידות מזהרת, תופסת קרני שמש אחרונות לפני כמה ימים גשומים.
מהטלפון שלי עולה איתות: אזעקות באצבע הגליל. אלא שכאן אין אזעקה או התראה, שהרי הטבע מוגדר "שטחים פתוחים". אם תהיה נפילה, היא תגיע בלי שום סימן מקדים. "אם ניסע מהר אולי נברח מהרקטה", אומר קולר בהומור של אחד שחי את המציאות הזו כבר יותר מ־400 ימים, ולוחץ על דוושת הגז.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוזה באמת פרויקט נפלא, אך כתושבת סמוכה למקטע שמגיעה אליו הרבה, ממש עצוב לראות איך ההשקעה נהרסת לאט לאט בגלל היעדר עובדי קקל ופקחי מועצה בגלל המלחמה. טרקטורונים ורכבים שפרצו גדרות והורסים עוד ועוד את המדשאות היפות שעשו שם ומלא מלא זבל שעכשיו עם הגשמים יירד ישר לירדן.